ב"ה, נר שמיני, ה'תשל"ג
ברוקלין, נ.י.
שלום וברכה!
במענה לשאלתו מהו ענין
המנהג
-
שמנהג
ישראל תורה היא (תורה מלשון
הוראה
) - שנותנים
דמי
-
חנוכה
("חנוכה-געלט") לילדים, ומהי ההוראה מיוחדת שבזה,
ובמענה על זה, ובהקדמה:
ידוע
תורת
הבעל-שם-טוב, שכל דבר שאדם רואה או שומע יש בזה הוראה בעבודת ה'. ובאמת מעצמו מובן שכן הוא, ומיוסד ביסודי אמונתנו, שהרי כיון שאדם יודע שהשי"ת הוא בורא עולם ומנהיגו בכל עת ובכל רגע,
ואני
לא נבראתי אלא לשמש את קוני - ג"כ בכל עת ובכל רגע, הרי מובן שכל דבר המתרחש סביבו קשור בעבודת ה'.
ובנוגע להוראות
חנוכה
, הרי בפשטות יש בזה שני ענינים: א) חנוכת בית המקדש והמזבח, ב)
מל'
חינוך,
חנוך
לנער, כולל כל או"א מישראל,
כי
נער ישראל; זאת אומרת, שכמו שהי' פינוי וטיהור וחינוך בית המקדש, כן צריך להיות בכל או"א מישראל שהוא ג"כ משכן ומקדש לה'.
ומובן אשר ביחד עם החינוך שצריך כל אחד לחנך את עצמו,
ואפילו
כולנו חכמים וכו', כיון שעל האדם להוסיף
בנר
מצוה תורה אור מיום ליום, הוא חינוך הבנים והבנות ועוד ביתר הדגשה, שחוב זה מוטל ביחוד על ההורים. וחינוך זה צריך להיות "על פי דרכו", היינו באופן שיהי' מובן ומתקבל על הנער.
ומכאן לענין מעות חנוכה, שהכוונה בנתינתם לילדים לקשר הוראות חנוכה בלימוד שיש ללמוד ממעות אפילו בהתבוננות קלה. כי מצד אחד הרי יש למעות כוח גדול, שמי שיש לו הרבה מעות הוא עשיר, ואפילו עשיר גדול, ומי שאין לו הוא עני ורש. ומצד השני, הרי הכסף כמו שהוא לעצמו אינו אף אחד מג' צרכי האדם, מזון לבוש ובית, אלא שבו ועל ידו אפשר לקנות כל צרכי האדם, ולא עוד שבו ועל ידו יכול לקיים מצוות הצדקה וגמ"ח וכמה מצוות, מה שאין כן אם הכסף יהי' מונח בקופסה ללא ניצול וללא תועלת.
אחת הנקודות העיקריות בחינוך הילדים הוא להסביר לו באופן שידע ויזכור תמיד אשר השי"ת נתן לו "הון תעצומות" - כוחות כבירים בשכל ובמדות שבלב ובמעשה בפועל, אלא שצריך לנצל אותם במילואם, היינו שינצל כח השכל בלימוד התורה ועד לאופן
דיגעת
שאז בודאי יקויים בו ומצאת, ועד"ז במדות שבלב לאהוב את ה' ואת התורה ואת כל יהודי וכל הדברים הראויים לאהוב אותם, ולירא ולברוח מכל הדברים שיש לברוח מהם, שלכן צריך ללמוד בהתמדה ושקידה ומשמעת לדעת את הטוב ואת המעשה אשר יעשה. ואז הוא לא כמו שהוא בנוגע לכסף גשמי, שהרי בגשמיות מי שאין לו הוא עני, אבל ברוחניות יכול כל אחד להיות עשיר, ובלבד שינצל את הכוחות שניתנו לו, שהרי מובטח הוא יגעת ומצאת. אלא שבזה ניתנה לו הבחירה, ואין הדבר תלוי אלא בו וברצונו,
ואין
לך דבר העומד בפני הרצון.
וכשמסבירים כל זה לילד באותיות המתאימות ובדברים
היוצאים
מן הלב, ועוד ועיקר מראים לו דוגמא חי', אז
מאיר עיני שניהם ה'
שגם הנותן מעות חנוכה וגם המקבל אותם מוסיפין והולכים בנר מצוה ותורה אור מחיל אל
חיל
ועד שנעשית
מופת
לרבים.
בכבוד ובברכה.
B"H, Eighth Night, 5733.
Brooklyn, NY.
Shalom u'Vrachah!
In response to your question about the meaning of the custom—which is a Jewish tradition and Torah (Torah meaning instruction)—of giving Chanukah gelt to children, and what special lesson is contained in this practice, here is my answer with an introduction: It is known from the teaching of the Baal Shem Tov that everything a person sees or hears contains a lesson in serving Hashem.
In truth, this is self-evident and based on the foundations of our faith: since a person knows that Hashem is the Creator and Ruler of the world at every moment, and "I was created only to serve my Maker"—so it follows that everything happening around him is connected to serving Hashem.
Regarding Chanukah lessons specifically, there are two main aspects: (a) The dedication of the Beis HaMikdash and altar; (b) The root word chinuch (education), as in "educate the youth," which includes every Jew—since every Jew is considered a youth. Just as there was clearing out, purification, and dedication of the Beis HaMikdash, so too must every Jew—who is also a sanctuary for Hashem—undergo this process.
It is understood that along with self-education—which applies even if we are all wise etc., since one must always add in mitzvah light and Torah light day by day—there is also educating sons and daughters. This obligation rests especially on parents. Such education must be according to each child's way—that is, in a manner understandable and acceptable to them.
This brings us to Chanukah gelt: its purpose in giving it to children is to connect Chanukah's lessons with learning that can be derived even from simple reflection on money. On one hand, money has great power: whoever has much money is rich—even very rich—and whoever lacks it is poor. On the other hand, money itself does not fulfill any basic human need (food, clothing, shelter); rather, through it one can acquire all needs—and more so, use it for tzedakah and many mitzvos. But if money just sits unused in a box it serves no purpose.
A key point in educating children is explaining so they know and always remember that Hashem gave them immense resources—powerful abilities in intellect, heart qualities, and practical action—but they must use these fully: using intellect for Torah study until "you have labored and found," developing heart qualities to love Hashem, Torah, every Jew and all worthy things; fearing and avoiding what should be avoided; thus learning diligently with discipline to know what good deeds to do.
This differs from physical money: materially one who lacks money is poor; but spiritually anyone can be rich if they use their given strengths—for "if you labor you will find." Here free choice applies; it depends only on one's will—"nothing stands before will."
When all this is explained to a child in suitable words from the heart—and especially when shown a living example—it illuminates both giver's and receiver's eyes: both those giving Chanukah gelt and those receiving increase ever more in mitzvah light and Torah light from strength to strength until it becomes an example for many.
Summary
The Rebbe teaches that giving Chanukah gelt imparts deep lessons about using our G‑d-given talents for spiritual growth. By explaining these ideas thoughtfully—and modeling them—we help children become spiritually wealthy through Torah study and good deeds.