ב"ה, ט' אלול, ה'תשל"א
ברוקלין, נ.י.
הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ רב פעלים כו' מו"ה משה שי'
שלום וברכה!
. . . כיון שנוגע לפי' מחז"ל
(שהביא
מר בשמי) יוצא הנני מגדרי (שלא להגיב, או להוסיף דיוק בהמופיע בשמי במכ"ע – כי אין לדבר סוף) – ואבאר יותר את
הנלפענ"ד
במחז"ל (עירובין פו, א) "רבי מכבד עשירים" שרבים עמלו בפירושו:
מוכרח
בסוגיא שם שכוונת מחז"ל לעשירים כפשוטם, והתירוץ להתמי' בזה – ג"כ נרמז בהמשך הסוגיא שם: דוקא
רבי
בהיותו בעצמו עשיר מופלג ידע מנסיונו
ריבוי
הנסיונות המתעוררים ע"י עשירות. ביחד עם זה האמין באמונה שלימה שהקב"ה (עצם הטוב) אין כוונתו
כלל
להכשיל את האדם
ואינו
מבקש אלא לפי כחו. ז.א. שאדם העשיר שפגע בו – יש לו "כח" נפשי עצום כ"כ שביכולתו לעמוד בכל הנסיונות האמורים ואדרבא להשתמש בעשרו אך ורק בכדי אשר
"ישב
עולם לפני אלקים" (כהסיום בסוגיא שם). ואיש בעל כח נעלה כזה – בודאי ראוי לכבדו [ומזה
עלינו
ללמוד לעשיר באיזה שטח ומובן שתהי' – בנוגע ל"כח" שלו ובמילא גם בנוגע לאחריות שלו].
ע"פ הנ"ל יש להוסיף ביאור בזה שדוקא שלמה ביקש (משלי ל, ח) "ראש ועושר על תתן לי",
כי נתנסה בשניהם (ובשניהם – בהפלגה)
ואין
חכם כבעל הנסיון.