ב"ה, ט' שבט, ה'תשכ"ח
ברוקלין, נ.י. — הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ — מו"ה — משה — אברהם שי' יפה
שלום וברכה!
מכתבו מיום כ"ג בטבת הגיעני באיחור זמן.
ובענין המצער, הוא
ענין
הכינוס, בודאי קבל
המברק
שלי בעתו. מה שהצעתי, ולכאורה ברור תוכנו, ובכל אופן אדגיש עוה"פ הנקודה, ובהקדמה כמודגש במברק, שלעצם הענין לא שאל דעתי. בכל זה מצאתי לחוב להעירו מצדי עכ"פ בנקודה הבאה להלן, והיא, שהכינוס לא הי' צריך להיות מאירגונים דתיים, שזה יעורר התנגדות עצומה וכולי. ובאותו המצב, שכנראה כבר לא הי' הדבר בידו לבטלו, מצאתי העצה, אף כי בדוחק גדול, שיהי' זה כינוס של אירגונים הקשורים בדת כמו בתי כנסיות וכו' וגם אירגוני
בעלי-בתים
(בדוגמת ישראל הצעיר), סטודנטים (בדוגמת יבנה) וכו'. ומובן ופשוט שאין בזה תיקון כלל כשהוזמנו גם באי-כח
בתי כנסיות
של ישראל הצעיר, ואפילו באם הוזמנו גם הבע"ב שלהם,
שהרי הנקודה היא בנוגע לכינוס עצמו ולא מי שיקרא בו הרצאות, או יברכו וכדומה, ופשוט.
צערי שהזכרתי במברק שלי אודות השתתפות מר בענין, ואולי עוד יותר מהשתתפות כנראה מחתימתו במכתבו הנ"ל, גדל עוד יותר לאחר שמתאים להבטחת חכמינו
ז"ל
מצוה גוררת מצוה הרי נתוסף על אופי הכינוס גם אופי מפלגתי מובהק עם כל הגינונים של מפלגה ודרכי', איזו שתהי', שלכל לראש כשמה כן היא – מפלגה, מלשון פילוג מחלוקת ופירוד הלבבות, ההיפך בהחלט להמטרה, לכאורה, של הכינוס, ומה שנוגע עוד יותר – ההיפך הגמור למה שזקוקים אנו עתה, ובפרט בחדשים הכי אחרונים.
זה עתה נתקבלה החוברת שנה בשנה, ות"ח על שימת לבבו.
בכתבי המכתב ערב יום היאָרצייט הילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר, יהי רצון שכל אחד מאתנו בתוככי כלל ישראל יתלהב לרעיונות בעל ההילולא שעליהם מסר נפשו, וינצל לתכלית זו כל הכשרונות שחונן בהם.
בכבוד ובברכה.