ב"ה, כ"א מ"ח, תשכ"ה
ברוקלין.
שלום וברכה!
כנראה אשר הסכסוך בנוגע... שי' עדיין לא שקט, וזה מכריחני להביע צערי הכי גדול על האמור, וצער גדול ואולי גדול עוד יותר, אשר כנראה מי שהוא מושך את כ' להביט על ענין זה כענין של יקוב הדין את ההר, וכאילו בזה תלוי הצלחה רבה, באם יהי' הפתרון באופן כך, והיפך הצלחה וכו' באם יהי' הפתרון באופן אחר, וכנראה שבמילא לוקח זה כמה מזמנו ומרצו ושימת לבבו מה יש לפעול וכו'.
בודאי מכיר וראה במוחש איך שהצליח באופן למעלה מדרך הטבע... ואף שבטח גם אז לא היו כל הענינים באופן של שלום שלוה ושקט, שהרי נמצאים אנו בעוה"ז שכדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר מעת חטא עץ הדעת, אין טוב בלא וכו' ולפתע פתאום נותן חשיבות גדולה לענין שחשיבות קטנה לו ואולי עוד פחות מזה.
ובב"א איני מתערב בחשיבות הענינים שהרי אינני נמצא על המקום, אבל מובן וגם פשוט, שכשיש ועד, בן כמה אנשים, ועד שנמנה לפני מאורע פלוני, אי אפשר לבטל החלטה שלו, אפילו באם לא נראית לצד א' החלטת הועד, אין לגרוע סמכות הועד, שהרי סו"ס אין דרך אחרת לנהל ענינים בם מעורבים כמה אישים, מבלי שיהי' איזה גוף שיתווך ביניהם ויחליט במקום שיש חילוקי דיעות, החלטה (ע"פ תורה) דאחרי רבים להטות.
ובאם כאו"א הדבר אמור, עאכו"כ בהנוגע אליו, שכל שעה וחצי שעה וכו' שמנצלה לסכסוך, הרי יכול לנצלה ביעילות וכ"פ ככה בהוספה בעניני בתי הספר, אשר השגחה העליונה זיכתו והצליחתו להיות מנהלם, ותוכפל חצי שעה ושעה זו במספר ובהצלחת התלמידים-ות של בתי הספר...
תקותי חזקה שאין צורך באריכות בכל האמור, וישמחני בבשורה הטובה שהסיח דעתו לגמרי מכל הענין ומתוך שמחה וטוב לבב ממשיך בעבודתו הק' חינוך על טהרת הקדש של בני ובנות ישראל, שעל כ"א מהם נאמר בנים אתם לה' אלקיכם, ואשר חיבה יתירה נודעת להם, וכפי ששמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר פתגם הבעש"ט, אשר אהבת השם לכל אחד בן ובת ישראל היא הרבה באין ערוך מאהבת הורים זקנים לבן יחידם שנולד להם לעת זקנותם.
ויהי רצון שמכאן ולהבא לא יהי' כל צורך במכתבים כמו אלה.
יקוב הדין: יבמות צב, א.
שכדברי: ראה ס' השיחות תרפ"ז ע' 84. וראה גם לעיל חט"ו אגרת ה'שלט. ח"ט א'תקד.
פתגם: ראה גם לעיל אגרת ח'תתעד, ובהנסמן בהערות שם.