שלום וברכה!
[תחלת מר חשון תשכ"ה]
להערתו במרז"ל דאין המת משתכח מן הלב: א) ל' יום (מו"ק ח, א). ב) י"ב חודש (ברכות נח, ב),
הענין עצמו מוכיח דבמו"ק המדובר בשכחת הצער ובברכות - בשכחת האיש.
[ועפ"ז יש להסביר: א) דדוקא בזה צ"ל גזירה שישתכח (רש"י וישב לז, לה). ב) השינוי במרז"ל הנ"ל, דבברכות הל' אלא - שחוזר מדלעיל - מטבעיות הענין].
אלא שמעולם תמהתי על שאין מחלקים בהנ"ל בנוגע לאו"א דחיוב האבלות (צער - ואי"ז שייך ל"להצטער" (רש"י סוכה כה, א ד"ה טרדא) שאינו חייב בו). הוא יב"ח.
ומסיימים בטוב.
האגרת היא למו"ה הלל מדלי', ונכתבה על גליון מכתבו מאור לכ"ו תשרי תשכ"ה. אגרות נוספות אליו - לעיל ח"כ ז'תריב, ובהנסמן בהערות שם.
להערתו במרז"ל: במכתבו: לאות חבה יתירה ארשום: במוע"ק (ח, א) שנינו: "לא יעורר אדם וכו' קודם הרגל ל' יום", וגרסינן עלה: "מ"ש ל' יום? - אר"כ אר"י א"ר מעשה וכו'; ושמואל אמר לפי שאין המת משתכח מן הלב ל' יום וכו' וא"ב דקעביד בחנם", עכ"ל.
ולכאו' צ"ע מדוע לא חייש רב דקא אתי למיספדי ברגל אפי' בדקא עביד בחנם? ועוד קושית התוס'.
ואמר אבא מארי זצ"ל דרב לשיטתי' אזיל בברכות (נח, ב): "אין המת משתכח מן הלב אלא לאחר י"ב חדש וכו'". א"כ אין נ"מ אם לרגל זו או אחרת, ולכן בדקעביד בחנם מותר, ואינו אסור רק משום טעמא דמעשה האמור במוע"ק.
Shalom u'Vrachah! [Beginning of Mar Cheshvan 5725]
In response to your note regarding the statement of our Sages that the deceased is not forgotten from the heart: a) thirty days (Moed Katan 8a), b) twelve months (Berachos 58b), the matter itself proves that in Moed Katan it refers to forgetting the pain, and in Berachos—to forgetting the person. [Accordingly, we can explain: a) that specifically here there must be a decree that it will be forgotten (Rashi Vayeshev 37:35). b) The difference in our Sages' statements above, that in Berachos the language is 'except'—which refers back to earlier—due to the nature of the matter.]
However, I have always wondered why there is no distinction made regarding parents concerning these matters in relation to mourning obligations (pain—and this does not pertain to 'to be pained' (Rashi Sukkah 25a s.v. Tirda), which one is not obligated in). It is twelve months. And we conclude with good.
This letter is to Moreinu HaRav Hillel Medalie, and was written on his letterhead from Motzaei 26 Tishrei 5725. Additional letters to him are above Vol. 22 #6792, and as referenced in notes there.
Regarding your note on our Sages: In your letter: As an extra sign of affection I will record: In Moed Katan (8a) we learned: 'A person should not arouse etc. before a festival for thirty days,' and it is taught thereon: 'Why thirty days?—Rabbi Chanina said Rabbi Yochanan said an incident etc.; and Shmuel said because the deceased is not forgotten from the heart for thirty days etc., so if he does so he acts needlessly,' end quote. Seemingly, it requires explanation why Rav was not concerned that one might come to eulogize during the festival even when acting needlessly? And also Tosafos's question. My father z"l said that Rav follows his own view in Berachos (58b): 'The deceased is not forgotten from the heart except after twelve months etc.' Therefore, it makes no difference whether it is this festival or another, so when acting needlessly it is permitted, and it is only prohibited because of the reason of the incident mentioned in Moed Katan.
Summary
This letter explores nuanced distinctions in Talmudic sources about mourning periods and memory of loved ones, encouraging careful study of halachic reasoning behind mourning practices and their application.