ב"ה, כ"ח אדר, תשכ"ד
ברוקלין, נ.י.
שלום וברכה!
בתמהון גדול, ובצער גדול עוד יותר, קראתי מכתבו מתמול, בו כותב הטעמים, כביכול, להצדיק התנגדותו לתכנית חנוך דתי ע"י חוגים מסויימים, ואפילו כמו שהמצב הוא בנידון דידן, שאין עתה לחוג אחר כל אפשריות לחדור לסביבה ולמקומות אודותם מדובר. זאת אומרת - שהנוער שם יהא מופקר לחנוך הפכי, ולא רק נייטראלי, כפי שהורה הנסיון בעבר הקרוב.
להתחלת מכתבו שרוצה - להוסיף הסברה, לא זכיתי להבינה. שהרי הסברה זו אין בה כל חדש, וכבר כתובה היתה פעמים ושלש וכמה פעמים בעתונות המפלגות, ולא עוד אלא שגם בשיחתנו נגע בנקודה האמורה. יתר על כן, לולא הסברה זו, הרי מלכתחילה לא הי' כל מקום אפילו לספק מוטעה בנוגע לשאלה זו. ומובן ופשוט, שכל הספקות שכותבם, והספקות שהוסיפו בעתונות הנ"ל במטעמים ותבלין וכולי וכולי אינם בערך כלל להיזק שעלול לבא לאלפים מילדי בני ישראל, וחוששני לומר - לעשיריות אלפים.
וההיזק, כפי שאמרתי בשיחתנו, הוא לא רק בנוגע לנוער - ע"י חינוך דלעומת זה, אלא גם איבוד האפשריות להחדיר הוי דתי למקומות שלולא זאת אפשר שלא ידעו אפילו על עצם מציאות של תפלין, וכשרות וכו' וכו', וכמו שידוע לכ' וחבריו על כמה מקרים כאלו, ובפרטיות. - שהרי כשמייסדים בתי ספר דתיים, אפילו בתכנית מינימאלית, מוכרח להכניס לשם זוגות החיים חיים דתיים, שוחט, מוהל, מקוה, וכו'.
לפעמים רבות קורה שמרוב השקו"ט בענין, שוכחים על גוף השאלה כפשוטה. והרי לכל לראש - כל ענין זה הוא שאלה מעשיית שנוגעת לרישום שיהי' בעוד שבועות אחדים וגם בשבועות לאחר זה - בנוגע לעולים חדשים שבכל חודש וחודש באים הם.
והשאלה אינה סובלת דיחוי, כיון שהתוצאות, באם ח"ו תושלל האפשריות של פתיחת בתי ספר דתיים על ידי חוגים האמורים, הן מיידיות שיורגשו תיכף בשיכוני העולים החדשים, ותיכף כפשוטו - באותו יום עצמו, שאפשר שלא יהי' שם כל ענין של דת - לא כשרות, ולא שמירת שבת, ולא טהרת המשפחה, וכולי וכולי. ולאחרי ימים אחדים, כשהנוער יבקר בבתי ספר שכאילו הם ניטראליים אבל המציאות - שלא יראה ולא ימצא שם כל ענין של דת, הרי מובנות התוצאות.
ולאחרי בקשת סליחתו, במצב ובעת כזאת - מתבוננים מהי הכוונה הפנימית של חוג פלוני, ואשר בודאי גנוז בה החשבון מה תהי' ההשפעה בעת הבחירות וכו'.
ואפילו אם תמצא לומר שהחששות אודותן כותב מבוססות הן ועד כדי כך שיוצאות מגדר שמא שלכן בכוחן לשלול את הברי לתועלת על אתר, גם אז הי' מקום לומר - יצא הפסדו בשכרו. והרי זה השלית עצמו לומר שהחששות בגדר ברי הן, ולדעתי - ברובן גם ספק אינן, אלא להיפך קרוב לודאי שלא יתגשמו, ואפילו באם באיזהו מקומן יתגשמו בפועל, גם שם גדול השכר בערך ההפסד אודותו חושש.
כפי שאני רואה את המצב, וכנראה במוחש בכמה מקומות באה"ק ת"ו, הבעי' כשהיא לעצמה בלי כחל וסרק היא, שמחד גיסא אפשר שבחדשים הקרובים ילמדו עם ילדות וילדים על דבר מלך מלכי המלכים הקב"ה, ויספרו להם על דבר תורתו, ולא באופן תיאורתי, אלא (בהכרח?) גם על חלק המעשה שבזה, ובעשיריות שכונות יראו דוגמא של חיים על פי התורה והמצוה; ומאידך, התאחדות עם אנשי הקצה השמאלי וגם שבחוג אודותו כותב, כדי - הי' לא תהי' - להלחם שלא להכניס את ה' תורתו ומצוותיו לאלפים ממשפחות בני ישראל. וכפי שאמרתי לכ' בשיחתנו, לעני אין כל נפקא מינה מפני מה מונעים ממנו לחם לשבור רעבונו, ומה שלא תהיינה הכוונות הרי גווע הוא מרעב ר"ל.
לכאורה מקום לקושי': באם המצב הוא פשוט כל כך כמובא לעיל, איך זה אפשר שיהי' ספק מה צריכה להיות הגישה של איש דתי? אבל גם זה מובן מדיוק סדר הכתוב אשר השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים, שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, שגם לאחרי שבא העיוורון והסילוף קוראים לו חכם וצדיק, אלא שעיוור הוא ר"ל. וכמשל המובא בספרי מוסר, אשר פיסת נייר קטנה באם נמצאת קרוב ממש אל העין, מכסה ומסתירה היא כל העולם במלואו. ובודאי לדכוותי' האריכות אך למותר.
פשוט שיש לי לימוד זכות על תוכן מכתבו, ובהקדמת הערה למה שכותב בתחילת מכתבו שהרהר בדברי, שתקותי חזקה שלא בדברי הרהר, ומפני שני טעמים: חדא, מפני שהיו פשוטים ביותר ואין מקום להרהור נוסף בהם. ותו, שאינם דברי, כי אם גישה פשוטה של איש פשוט, שכל אחד ואחד מחוייב ויבוא למסקנה האמורה (מלבד זה שנדמה לו שיש לו פיסת נייר האמורה). ולימוד הזכות הוא שבטח וקרוב לודאי שאין אלו הרהורים שלו, כי אם תגובת מישהו מהמפלגה וכיו"ב שסיפר לו ע"ד תוכן השיחה והלז הטיל ספק או גם הרעיש איך זה אפשר לנגוע באינטרסים של מפלגה, אפילו באם הנגיעה היא בגדר ספק וס"ס, ובפרט שכבר היתה החלטה. וכיון שהיתה החלטה, הרי כסיסמה הידועה אין כאן מקום לספק ושאלה, כי אם צריך למצוא הצדקה על ההחלטה שנתקבלה, שאחרי שנתקבלה נעשית בבחינת חוקה חקקתי גזרה גזרתי ואין לך רשות להרהר אחרי'.
טרם סיומי אכפול בקשת סליחה על בטויים האמורים, ולא ח"ו שמתחרט אני עליהם, כי בערך חומר הבעי' אינם מתאימים כלל וכלל, כי חלשים הם מדי. ובקשת הסליחה היא על הכניסי בטויים בלתי רגילים במכתבים אשר כ' מקבלם, שלכאורה, כששני אנשים נפגשים פעם אחת אין עדין רשות להשתמש בבטויים כהנ"ל, וכו'.
ויהי רצון שדברים האמורים, יצאו, על כל פנים במשך הזמן, מגדר של דברים בטלים, היינו דברים שאין להן תוצאות. וזכות אלפי משפחות מבני ישראל לתבוע בכל תוקף מכל אחד ואחד: לא תעמוד על דם רעך, (בעקב שלילת אפשריות לחינוך מתאים, על כל פנים מתאים במינימום, לבניהם ובנותיהם, תביעה בקול גדול, ואלו שאין תובעים - הרי אדרבה לאמתו של ענין הדרישה שלהם היא עוד בתוקף יותר) - תעמוד להם.
ואזכיר לכ' מה שאמר ושנה איזה פעמים בשיחתנו בקשר עם הבעי' האמורה: הלואי אותי (קרי - המפלגה) עזבו ואת תורתי שמרו. ומובטחני שבאם בנוסח זה ישמיע הדברים הנ"ל להמפלגה, הרי בודאי שכמה יסכימו על זה, ואפילו אלו שלא יסכימו, יפעל עליהם חלישות. ושכרו בצדו, שכר של כל דובר אמת, ובפרט כשהוא לעת עתה במיעוט.
בכבוד ובברכת חג הפסח כשר ושמח.
מובן ופשוט שינעם לי לקבל תגובתו על כל האמור, אפילו אם לע"ע לא יסכים על כל הנ"ל.
מובן גם כן שברשותו למסור תוכן מכתבי למי שלדעתו תהי' על ידי זה תועלת בנוגע לאלפי משפחות בני ישראל האמורות. ובכל אופן ינעם לי לשמוע מהתוצאות בכל הנ"ל.
אתאפק לא אוכל מלהוסיף עוד הערה, אשר אירוני הדבר, שכל הטענות שכותב שמסקנתן לשלול מחוג פלוני ההתעסקות בענינים דתיים, הן הן הטענות עצמן מצד חוג העומד מימין למפלגה שלו שטוענים אותן כנגד מפלגתו באותן מסקנות עצמן.
ועוד הערה שלכאורה מיותרת היא, אבל ליתר שאת גם זו עלי להעלות על הכתב, והיא אשר פשוט שהשקפתי היא שאפילו כשחוג הנ"ל אודותו המדובר יקיים כל ההבטחות שיתנו בנוגע להנהלת בית הספר הדתי, בודאי ובודאי שאין זה המקסימום, ואפילו לא דרך המיצוע. ולהוסיף גם כן, שעל דרך זה הוא גם בנוגע לכללות בתי ספר דתי ממלכתי שבאה"ק ת"ו, שהרמה שלהם בנוגע ל"דתי" היא בגדר של מינימום, כמובן כולל גם בתי ספר החב"דיים אשר בזרם דחינוך דתי ממלכתי; ואפילו בתי ספר דתים העצמאי אף הם בערך ברמה כזו - מפני סיבות שאפשר שבחלקן אינן תלויות בהנהלת בתי ספר האמורים, אבל בחלקן בודאי תלויות בהן. ואין כאן מקום להאריך בענין מצער ומכאיב כהנ"ל.
והלואי ונזכה שלחג הפסח הבע"ל יהיו כל הארבעה בנים שבכל בתי בני ישראל, שבכל החוגים ובכל המקומות, בסוג דבן חכם, ועל ידי זה יחישו היציאה משעבוד לגאולה, יציאה מגלות המרה חושך כפול ומכופל בו נמצאים בני ישראל שבארצות הברית שבאה"ק ת"ו ושבכל מושבותיהם, על ידי הגאולה האמתית והשלמה, ועד לסיום סדר פסח כהלכתו - לשנה הבאה בירושלים.
שאין מקרא: שבת סג, א. וש"נ.
דברים בטלים: ראה גם לעיל חכ"ב אגרת ח'תקל. חי"ג אגרת ד'תקצא, ובהנסמן בהערות שם.
B"H, 28 Adar, 5724.
Brooklyn, NY.
Shalom u'Vrachah!
With great astonishment and even greater pain, I read your letter from yesterday in which you write the reasons, so to speak, justifying your opposition to a religious education program by certain groups—even as in our case there is no other group currently able to penetrate the environment and places in question. This means that the youth there will be abandoned to an opposing education—not merely a neutral one—as recent experience has shown.
I did not understand the beginning of your letter where you say you wish to add an explanation. This explanation is not new; it has already been written several times in party newspapers and was also touched upon in our conversation. Moreover, without this explanation there would never have been any room for even mistaken doubt regarding this issue.
It is obvious that all the doubts you write about—and those added by the aforementioned newspapers with various justifications—are insignificant compared to the harm that may come to thousands of Jewish children; I fear it may affect tens of thousands. As I said in our conversation, the harm is not only regarding youth through opposing education but also losing the opportunity to introduce religious awareness into places where otherwise they might not even know about tefillin or kashrut at all—as you and your colleagues know from several such cases in detail.
When founding religious schools—even with a minimal program—it is necessary to bring in families living a religious life: a shochet, mohel, mikveh, etc. Often so much debate occurs that people forget the basic question itself. First and foremost: this is a practical matter concerning registration that will take place in a few weeks and also for new immigrants who arrive every month. The question cannot be delayed because if G‑d forbid the possibility of opening religious schools by these groups is denied, the consequences will be immediate—felt right away among new immigrant communities—literally on that very day there may be no trace of religion: no kashrut, no Shabbat observance, no family purity, etc.
After a few days when youth attend supposedly neutral schools but find nothing of religion there at all—the results are clear. With apologies for saying so: at such times one must consider what is truly motivating a particular group; surely hidden within are calculations about election influence and so forth.
Even if you argue that your concerns are well-founded enough to override immediate benefit—even then one could say "the loss is outweighed by the gain." But it is self-delusion to claim these concerns are certain; in my opinion most are not even real doubts but rather almost certainly will not materialize—and even if they do somewhere, still the gain far outweighs any feared loss.
As I see it—and as is evident in several places in Eretz HaKodesh—the issue itself without embellishment is this: On one hand, within months children may learn about Melech Malchei HaMelachim (the King of Kings), about His Torah—not theoretically but practically—and see examples of Torah life; on the other hand, uniting with those on the far left (including those you mention) would mean fighting against introducing Torah and mitzvot into thousands of Jewish families.
As I told you in our conversation: for someone hungry it makes no difference why he is denied bread—he simply starves regardless of intentions. One might ask: if things are so clear as above, how can there be doubt about what a religious person's approach should be? But this too is explained by "bribery blinds wise men and perverts righteous words"—even after blindness sets in they are still called wise and righteous but are blind nonetheless.
The parable from mussar books: a small piece of paper held close can block out one's entire view of the world. Surely for someone like yourself this lengthy explanation is unnecessary.
Of course I judge your letter favorably; regarding your note that you reflected on my words—I strongly hope you did not truly doubt them for two reasons: first because they are extremely simple and need no further thought; second because they are not my words but rather common sense that everyone must reach (except for those who imagine they have such a "piece of paper").
I am confident these doubts did not originate with you but rather were reactions from someone in your party who heard about our conversation and raised objections about party interests—even when such interests are only possibly affected—and especially since a decision was already made. Once decided it becomes like an unchangeable decree—no room for doubt or question—only justification for what was already decided.
Before concluding I again apologize for my strong expressions—not because I regret them (for given how serious this issue is they are actually too mild), but because such language is unusual for letters you receive; typically after only one meeting between two people it would seem inappropriate to use such terms.
May it be G‑d's will that these words will eventually cease being "idle words," meaning words without effect. The merit of thousands of Jewish families demands forceful action from everyone: "Do not stand idly by your fellow's blood" (especially when denying even minimal appropriate education for their children). Even those who do not demand it—their silence actually strengthens this demand even more—and their merit will stand by them.
I remind you what I repeated several times during our conversation regarding this issue: "If only Me (i.e., My party) they abandoned but kept My Torah." If you present these points as stated here to your party surely many will agree—and even those who do not will be affected—and your reward will be great as one who speaks truth especially when currently in the minority.
Summary
The Rebbe stresses that political or personal considerations must never override children's access to Jewish education. Even minimal religious schooling can have profound impact; delaying or denying it risks spiritual loss for many families. Decisive action and advocacy are urgently required.