ב"ה, כ"ח אדר, תשכ"ד
ברוקלין, נ.י.
שלום וברכה!
בתמהון גדול, ובצער גדול עוד יותר, קראתי מכתבו מתמול, בו כותב הטעמים, כביכול, להצדיק התנגדותו לתכנית חנוך דתי ע"י חוגים מסויימים, ואפילו כמו שהמצב הוא בנידון דידן, שאין עתה לחוג אחר כל אפשריות לחדור לסביבה ולמקומות אודותם מדובר. זאת אומרת - שהנוער שם יהא מופקר לחנוך הפכי, ולא רק נייטראלי, כפי שהורה הנסיון בעבר הקרוב.
להתחלת מכתבו שרוצה - להוסיף הסברה, לא זכיתי להבינה. שהרי הסברה זו אין בה כל חדש, וכבר כתובה היתה פעמים ושלש וכמה פעמים בעתונות המפלגות, ולא עוד אלא שגם בשיחתנו נגע בנקודה האמורה. יתר על כן, לולא הסברה זו, הרי מלכתחילה לא הי' כל מקום אפילו לספק מוטעה בנוגע לשאלה זו. ומובן ופשוט, שכל הספקות שכותבם, והספקות שהוסיפו בעתונות הנ"ל במטעמים ותבלין וכולי וכולי אינם בערך כלל להיזק שעלול לבא לאלפים מילדי בני ישראל, וחוששני לומר - לעשיריות אלפים.
וההיזק, כפי שאמרתי בשיחתנו, הוא לא רק בנוגע לנוער - ע"י חינוך דלעומת זה, אלא גם איבוד האפשריות להחדיר הוי דתי למקומות שלולא זאת אפשר שלא ידעו אפילו על עצם מציאות של תפלין, וכשרות וכו' וכו', וכמו שידוע לכ' וחבריו על כמה מקרים כאלו, ובפרטיות. - שהרי כשמייסדים בתי ספר דתיים, אפילו בתכנית מינימאלית, מוכרח להכניס לשם זוגות החיים חיים דתיים, שוחט, מוהל, מקוה, וכו'.
לפעמים רבות קורה שמרוב השקו"ט בענין, שוכחים על גוף השאלה כפשוטה. והרי לכל לראש - כל ענין זה הוא שאלה מעשיית שנוגעת לרישום שיהי' בעוד שבועות אחדים וגם בשבועות לאחר זה - בנוגע לעולים חדשים שבכל חודש וחודש באים הם.
והשאלה אינה סובלת דיחוי, כיון שהתוצאות, באם ח"ו תושלל האפשריות של פתיחת בתי ספר דתיים על ידי חוגים האמורים, הן מיידיות שיורגשו תיכף בשיכוני העולים החדשים, ותיכף כפשוטו - באותו יום עצמו, שאפשר שלא יהי' שם כל ענין של דת - לא כשרות, ולא שמירת שבת, ולא טהרת המשפחה, וכולי וכולי. ולאחרי ימים אחדים, כשהנוער יבקר בבתי ספר שכאילו הם ניטראליים אבל המציאות - שלא יראה ולא ימצא שם כל ענין של דת, הרי מובנות התוצאות.
ולאחרי בקשת סליחתו, במצב ובעת כזאת - מתבוננים מהי הכוונה הפנימית של חוג פלוני, ואשר בודאי גנוז בה החשבון מה תהי' ההשפעה בעת הבחירות וכו'.
ואפילו אם תמצא לומר שהחששות אודותן כותב מבוססות הן ועד כדי כך שיוצאות מגדר שמא שלכן בכוחן לשלול את הברי לתועלת על אתר, גם אז הי' מקום לומר - יצא הפסדו בשכרו. והרי זה השלית עצמו לומר שהחששות בגדר ברי הן, ולדעתי - ברובן גם ספק אינן, אלא להיפך קרוב לודאי שלא יתגשמו, ואפילו באם באיזהו מקומן יתגשמו בפועל, גם שם גדול השכר בערך ההפסד אודותו חושש.
כפי שאני רואה את המצב, וכנראה במוחש בכמה מקומות באה"ק ת"ו, הבעי' כשהיא לעצמה בלי כחל וסרק היא, שמחד גיסא אפשר שבחדשים הקרובים ילמדו עם ילדות וילדים על דבר מלך מלכי המלכים הקב"ה, ויספרו להם על דבר תורתו, ולא באופן תיאורתי, אלא (בהכרח?) גם על חלק המעשה שבזה, ובעשיריות שכונות יראו דוגמא של חיים על פי התורה והמצוה; ומאידך, התאחדות עם אנשי הקצה השמאלי וגם שבחוג אודותו כותב, כדי - הי' לא תהי' - להלחם שלא להכניס את ה' תורתו ומצוותיו לאלפים ממשפחות בני ישראל. וכפי שאמרתי לכ' בשיחתנו, לעני אין כל נפקא מינה מפני מה מונעים ממנו לחם לשבור רעבונו, ומה שלא תהיינה הכוונות הרי גווע הוא מרעב ר"ל.
לכאורה מקום לקושי': באם המצב הוא פשוט כל כך כמובא לעיל, איך זה אפשר שיהי' ספק מה צריכה להיות הגישה של איש דתי? אבל גם זה מובן מדיוק סדר הכתוב אשר השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים, שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, שגם לאחרי שבא העיוורון והסילוף קוראים לו חכם וצדיק, אלא שעיוור הוא ר"ל. וכמשל המובא בספרי מוסר, אשר פיסת נייר קטנה באם נמצאת קרוב ממש אל העין, מכסה ומסתירה היא כל העולם במלואו. ובודאי לדכוותי' האריכות אך למותר.
פשוט שיש לי לימוד זכות על תוכן מכתבו, ובהקדמת הערה למה שכותב בתחילת מכתבו שהרהר בדברי, שתקותי חזקה שלא בדברי הרהר, ומפני שני טעמים: חדא, מפני שהיו פשוטים ביותר ואין מקום להרהור נוסף בהם. ותו, שאינם דברי, כי אם גישה פשוטה של איש פשוט, שכל אחד ואחד מחוייב ויבוא למסקנה האמורה (מלבד זה שנדמה לו שיש לו פיסת נייר האמורה). ולימוד הזכות הוא שבטח וקרוב לודאי שאין אלו הרהורים שלו, כי אם תגובת מישהו מהמפלגה וכיו"ב שסיפר לו ע"ד תוכן השיחה והלז הטיל ספק או גם הרעיש איך זה אפשר לנגוע באינטרסים של מפלגה, אפילו באם הנגיעה היא בגדר ספק וס"ס, ובפרט שכבר היתה החלטה. וכיון שהיתה החלטה, הרי כסיסמה הידועה אין כאן מקום לספק ושאלה, כי אם צריך למצוא הצדקה על ההחלטה שנתקבלה, שאחרי שנתקבלה נעשית בבחינת חוקה חקקתי גזרה גזרתי ואין לך רשות להרהר אחרי'.
טרם סיומי אכפול בקשת סליחה על בטויים האמורים, ולא ח"ו שמתחרט אני עליהם, כי בערך חומר הבעי' אינם מתאימים כלל וכלל, כי חלשים הם מדי. ובקשת הסליחה היא על הכניסי בטויים בלתי רגילים במכתבים אשר כ' מקבלם, שלכאורה, כששני אנשים נפגשים פעם אחת אין עדין רשות להשתמש בבטויים כהנ"ל, וכו'.
ויהי רצון שדברים האמורים, יצאו, על כל פנים במשך הזמן, מגדר של דברים בטלים, היינו דברים שאין להן תוצאות. וזכות אלפי משפחות מבני ישראל לתבוע בכל תוקף מכל אחד ואחד: לא תעמוד על דם רעך, (בעקב שלילת אפשריות לחינוך מתאים, על כל פנים מתאים במינימום, לבניהם ובנותיהם, תביעה בקול גדול, ואלו שאין תובעים - הרי אדרבה לאמתו של ענין הדרישה שלהם היא עוד בתוקף יותר) - תעמוד להם.
ואזכיר לכ' מה שאמר ושנה איזה פעמים בשיחתנו בקשר עם הבעי' האמורה: הלואי אותי (קרי - המפלגה) עזבו ואת תורתי שמרו. ומובטחני שבאם בנוסח זה ישמיע הדברים הנ"ל להמפלגה, הרי בודאי שכמה יסכימו על זה, ואפילו אלו שלא יסכימו, יפעל עליהם חלישות. ושכרו בצדו, שכר של כל דובר אמת, ובפרט כשהוא לעת עתה במיעוט.
בכבוד ובברכת חג הפסח כשר ושמח.
מובן ופשוט שינעם לי לקבל תגובתו על כל האמור, אפילו אם לע"ע לא יסכים על כל הנ"ל.
מובן גם כן שברשותו למסור תוכן מכתבי למי שלדעתו תהי' על ידי זה תועלת בנוגע לאלפי משפחות בני ישראל האמורות. ובכל אופן ינעם לי לשמוע מהתוצאות בכל הנ"ל.
אתאפק לא אוכל מלהוסיף עוד הערה, אשר אירוני הדבר, שכל הטענות שכותב שמסקנתן לשלול מחוג פלוני ההתעסקות בענינים דתיים, הן הן הטענות עצמן מצד חוג העומד מימין למפלגה שלו שטוענים אותן כנגד מפלגתו באותן מסקנות עצמן.
ועוד הערה שלכאורה מיותרת היא, אבל ליתר שאת גם זו עלי להעלות על הכתב, והיא אשר פשוט שהשקפתי היא שאפילו כשחוג הנ"ל אודותו המדובר יקיים כל ההבטחות שיתנו בנוגע להנהלת בית הספר הדתי, בודאי ובודאי שאין זה המקסימום, ואפילו לא דרך המיצוע. ולהוסיף גם כן, שעל דרך זה הוא גם בנוגע לכללות בתי ספר דתי ממלכתי שבאה"ק ת"ו, שהרמה שלהם בנוגע ל"דתי" היא בגדר של מינימום, כמובן כולל גם בתי ספר החב"דיים אשר בזרם דחינוך דתי ממלכתי; ואפילו בתי ספר דתים העצמאי אף הם בערך ברמה כזו - מפני סיבות שאפשר שבחלקן אינן תלויות בהנהלת בתי ספר האמורים, אבל בחלקן בודאי תלויות בהן. ואין כאן מקום להאריך בענין מצער ומכאיב כהנ"ל.
והלואי ונזכה שלחג הפסח הבע"ל יהיו כל הארבעה בנים שבכל בתי בני ישראל, שבכל החוגים ובכל המקומות, בסוג דבן חכם, ועל ידי זה יחישו היציאה משעבוד לגאולה, יציאה מגלות המרה חושך כפול ומכופל בו נמצאים בני ישראל שבארצות הברית שבאה"ק ת"ו ושבכל מושבותיהם, על ידי הגאולה האמתית והשלמה, ועד לסיום סדר פסח כהלכתו - לשנה הבאה בירושלים.
שאין מקרא: שבת סג, א. וש"נ.
דברים בטלים: ראה גם לעיל חכ"ב אגרת ח'תקל. חי"ג אגרת ד'תקצא, ובהנסמן בהערות שם.