ב"ה, ט"ו באב ה'תש"כ
ברוקלין, נ.י.
מר יצחק שי' דמיאל
שלום וברכה!
מזמן רב שלא קבלתי ממנו מכתב, אף שאיני יודע מי "חייב" למי. והעיקר שהזמן בינתים ניצל ככל האפשרי, ותקותי שכן הוא. ובטח יודע ע"ד סיסמא "שלי" בשנה זו, שתקותי ודרישתי לעשות כאו"א בתוספת מרץ ובכל האופנים האפשריים בהפצת המעינות חוצה.
והשאלה ששאלוני מאין לי ששנה זו היא שנת סגולה וכו', הרי אם בתחלת השנה הי' ספק בזה, אבל עכשו שעברו כו"כ חדשים, הרי מעשה רב ורואים איך שכרוז של שנת המאתים מצא הד ורושם בחוגים שונים ומשונים. ואף על פי שאפשר שיש מקום לאחיזה בשכל להקושי' שהתעוררות בזה באה לאו דוקא מחוגים דתיים, או יותר נכון לאו דוקא מחוגים חסידיים, החיים חייהם הם ברוח תורת הבעש"ט גם בשנת הקצ"ט וקצ"ח כו' להסתלקותו, הנה האשמה בזה לא מצד אלו שאליהם פונים בקריאה וכרוז, אלא מצד חוגים חסידיים האמורים, וד"ל.
ומובן שכל האמור לעיל הוא בכוונה ג"כ לעורר לתוספת מרץ מכל אחד ואחד מאתנו, ומצדו הוא ג"כ - כמובן וגם פשוט, עשי' בשני האופנים: תעמולה ולימוד בחוגו הוא, והשפעה בכל מקום שידו מגעת ולהעמיד גם שם מלמדים תורה זו.
לצערי, מפני חוסר התענינות בנקודה דלקמן מצד חוגים הדתיים ולקריאה האמורה, הנה ע"ע כמעט ולא הדגישו את השלילה בהחלט והאבסורדיות - שבאימרה הידועה של איזה מה"משכילים" שכאילו הקילו ח"ו הבעש"ט ותלמידיו ותלמידי תלמידיו - ז"ל - בקיום מצוות מעשיות בפועל, ובפרט שרבים חללים הפילה טעות זו.
בהזדמנות זו - עלי לאשר בתודה קבלת ספרו "על הסף", שכמובן שקראתיו בהתענינות.
והערה כללית בנוגע לספרו, וכן כנראה לא הובלטה כל צרכה השקפתי בזה במכתבי מענה מאז לחוג מושפעיו, והיא, אשר פנימית נקודת המענה שלי על שאלותיהם מאז, ועד"ז על השאלות אשר בספרו האמור, היא שאין זה אמת כלל וכלל שאינם מאמינים. ומשל למה הדבר דומה - להאומר שאינו מאמין באכילה ושתי' ושלש פעמים בכל יום אוכל ושותה. וההוכחה על זה היא, שבטבע האדם לקבל בהחלט מסקנות שסמכותן פחותה ביותר בערך הסמכות של כמה שיטות פילוסופיות ואין צריך לומר בערך סמכות אמונת ישראל, ולחיות על פי מסקנות אלו ועד לענינים שהם בגדר סכנת נפשות (ולדוגמא - טיסה באוירון), ואדרבה מביט על כל איש שאינו מתנהג באופן כזה כעל בלתי נורמאלי וכאדם שאינו מן הישוב. שמזה פשוט, שמסקנות כאלו שהראיות עליהן חותכות - ובהרבה - יותר מהאמורות, בודאי שמתקבלות ומגדירות את כל האדם.
ואין בכל זה כל פליאה שפלוני משלה את עצמו לומר שאינו מאמין, בהתבונן בהתוצאות שמסיק מהשלי', שברובה דרובה הן הסרת ההגבלות, הן בנוגע לסור מרע והן בנוגע לועשה טוב. שמזה מובנת סיבת ההשלי' האמורה - שהיא בכדי להקל על עצמו את חייו ו"להיפטר" מקיום מצות עשה ולא תעשה, ולחיות את חייו מבלי כל רסן.
מובן שדברים האמורים הם בתחלת הסטי' מן הדרך, אבל לאחר זמן של הנהגה באופן האמור, הרי מתאים לתכונת האדם, הרגל נעשה טבע, הן בנוגע להנהגה והן בנוגע לההשלי', שמרוב הפעמים שפלוני משנן לעצמו שאינו מאמין - מצליח און ר'האט זיך איינגעשמועסט. וההוכחה שאין זה אלא איינגעשמועסט היא - כשקורה מקרה מזעזע, הבוקע את השכבות החצוניות שלו ונוגע עד לנקודה הפנימית, שאז מגלה הוא את עצמו אשר מאמין הוא. - ואם תמצא לומר, הרי הנ"ל - העתקה מהמבואר בתניא פרק י"ט.
ועד"ז במאמר ליום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר באתי לגני ובכ"מ.
ולפלא קצת, שבספרו אין אפילו קא סלקא דעתך על דרך האמור, וכן לא מצאתי במכתביו אלי שעד עתה.
בחתימה מעין הפתיחה, תקותי שמפרסם ויפרסם בנוגע להבעש"ט, אישיותו ותורתו וכו'. ות"ח מראש אם ישלח העתקה לכאן.
פשוט שכהנ"ל הוא גם ע"מ למסור למושפעיו שי'.
בברכה לבשורות טובות בהנ"ל וכן בשאר עניניו ולכאו"א מבני ביתו - שיחיו
מ. שניאורסאהן
נדפסה בלקו"ש חט"ז ע' 546 ובחכ"ג ע' 329 והושלמה ע"פ צילום האגרת.
מר... דמיאל: אגרות נוספות אליו - לעיל ז'נג, ובהנסמן בהערות שם.
שבאימרה הידועה: ראה גם לעיל אגרת ז'נב, ובהנסמן בהערות שם.