ב"ה, ט"ז בשבט, ה'תש"כ
ברוקלין, נ.י.
לכבוד מר יוסף שי' המכונה ד"ר גולדשמידט מנהל אגף החינוך הדתי במשרד החינוך
שלום וברכה!
לאחרי הפסק הכי ארוך, נתקבל מכתבו מי"ז טבת שנתעכב דרך הילוכו יתר על הרגיל וזה לא כבר הגיע לידי.
כמובן צדק כ' בנוגע לחיוב ההכשרה וההשתלמות במקצוע ההוראה, ויאמין לי כ' שאני מצטער לא פחות ממנו על שאין השלימות רווחת יותר ובמדה גדולה יותר, שהרי אין שיעור לשלימות בבני אדם, ובפרט שהדברים אמורים במקצוע החינוך שההשפעה נוגעת לכל סדר החיים של המחונך. ובודאי לדכוותי' אין צורך להאריך בזה. וכן ברור ג"כ שאנשי חב"ד באה"ק בכלל והעוסקים בחינוך בפרט, ועל כולם המורים שכמו שכותב כ' היו צריכים להיות מושלמים יותר, מכירים בזה ומצטערים לא פחות ואולי יותר ממני, כיון שבאים במגע עם מחונכיהם יום יום. לכן לא רק בטוח שיש רצון הטוב להשתלם ככל האפשר, אלא זה מחזק ג"כ התקוה להצלחתם בזה.
מוכרחני להגיב עוד על אחת הנקודות במכתבו, וכמדומני שנגענו בה בשיחתנו כשהי' כאן, והוא, אשר בתקופתנו רבת המהפיכות ושנוי ערכין וכו', אף שכמובן אין לוותר על מינימום דרישות כלפי המורה והמחנך, אבל אחרי המינימום יש להחשיב יותר שהמורה יהי' בעל השקפת עולם איתנה במסירה ונתינה לכל קדשי עמנו והמשתקפת באורח חייו הוא, שאז ביכלתו להחדיר עמדה איתנה גם בתלמידו ומחונכו לבל יתבלבל מהשנויים ותמורות ברחוב ולפעמים גם בבית, שהם בסגנון חכמינו ז"ל ענויי כף הקלע, ולפעמים גם מן הקצה אל הקצה, שהתלמיד והמחונך פוגש בהם לעתים תכופות מקצה השמאל ועד קצה הימין.
תקותי חזקה גם עתה, על יסוד שיחתנו וגם ממה שקורא אני במכתבו, בין השטין על כל פנים, אשר האהדה שלו להחינוך החב"די לא נתמעטה ואדרבה, וכן בנוגע לעזר ותמיכה מצדו, תקיפה בכל המובנים, שמזה גם התוצאה להביט על המורה לא רק במצבו עתה ובהוה, כי אם במצבו לאחרי היגיעה שלו והשתדלותו להשתלם, מתוך מסירה ונתינה לעבודתו בקדש בחינוך על טהרת הקדש.
הנני כופל שאין כוונתי לפטר את מי שהוא מהשתדלות להשתלם ולהוסיף בהכשרה וכו', אלא להבהיר את המצב, וכנ"ל להעלות בכתב עוה"פ את ההשקפה, כדבר משנה, אשר בכדי שתהי' חכמתו מתקיימת צריך להיות יראתו קודמת לחכמתו, שחשבון צדק זה רואים בכל השלבים ובפרט בבתי ספר יסודיים.
במה שכותב כ' בענין בית ספר תיכוני או חינוך תיכוני במסגרת מוסדות החינוך החב"דיים, איני רואה אפשריות לבי"ס תיכוני שלם במסגרת האמורה, ומכמה וכמה טעמים, ו[ב]ענין זה הנני רואה חובה להבהיר יותר את השקפתי, והיא, אשר לדעתי אין מקום לערבב לימודים בתכנית בי"ס תיכוני במסגרת ישיבה אשר צריכה להיות כולה קדש לה' בלימוד התורה ומצוותי', ועד כדי כך, שבאם ישנם תלמידים בודדים או סוג תלמידים שמאיזה טעם שיהי' מוכרחים ללמדם גם תכנית בי"ס תיכוני, הרי זה צריך להיעשות מחוץ לכתלי הישיבה, [אלא שבחב"ד מכמה טעמים אין גם ענין זה עומד על הפרק, לעת עתה על כל פנים]. והרי די הבלבולים וטשטוש הערכין שאין בידנו לתקן, מבלי להוסיף עוד שטח אחד של בלבול ותערובת ענינים שאין מטבעם להתערב זה עם זה ואין מיזוגם עולה יפה כלל וכלל. יוצאים מכלל האמור הם בתי ספר המקצועיים, כבתי ספר לדפוס ומלאכה אשר בכפר חב"ד, אבל לא בישיבה.
כיון שעומדים אנו היום למחרתו של ראש השנה לאילנות, ואמר הכתוב כי האדם עץ השדה, נזכרתי בברכת השנה ששלחתי לכ' שתקותי שקיבל בעתו, ובעיקר - שתקויים במילואה.
בכבוד ובברכה.
ד"ר גולדשמידט: אגרות נוספות אליו - לעיל חי"ח ו'תקו [וע"פ האגרת שלפנינו נראה שתאריך האגרת הנ"ל היא ערב ר"ה (תש"כ, שהוא כ"ט אלול) תשי"ט. ומה שמציין שם ל"מכתבי כללי" הכוונה להנדפס לעיל שם ז'יד]. לקמן ז'תב.