ב"ה, ט"ז בשבט, ה'תש"כ
ברוקלין, נ.י.
לכבוד מר יוסף שי' המכונה ד"ר גולדשמידט מנהל אגף החינוך הדתי במשרד החינוך
שלום וברכה!
לאחרי הפסק הכי ארוך, נתקבל מכתבו מי"ז טבת שנתעכב דרך הילוכו יתר על הרגיל וזה לא כבר הגיע לידי.
כמובן צדק כ' בנוגע לחיוב ההכשרה וההשתלמות במקצוע ההוראה, ויאמין לי כ' שאני מצטער לא פחות ממנו על שאין השלימות רווחת יותר ובמדה גדולה יותר, שהרי אין שיעור לשלימות בבני אדם, ובפרט שהדברים אמורים במקצוע החינוך שההשפעה נוגעת לכל סדר החיים של המחונך. ובודאי לדכוותי' אין צורך להאריך בזה. וכן ברור ג"כ שאנשי חב"ד באה"ק בכלל והעוסקים בחינוך בפרט, ועל כולם המורים שכמו שכותב כ' היו צריכים להיות מושלמים יותר, מכירים בזה ומצטערים לא פחות ואולי יותר ממני, כיון שבאים במגע עם מחונכיהם יום יום. לכן לא רק בטוח שיש רצון הטוב להשתלם ככל האפשר, אלא זה מחזק ג"כ התקוה להצלחתם בזה.
מוכרחני להגיב עוד על אחת הנקודות במכתבו, וכמדומני שנגענו בה בשיחתנו כשהי' כאן, והוא, אשר בתקופתנו רבת המהפיכות ושנוי ערכין וכו', אף שכמובן אין לוותר על מינימום דרישות כלפי המורה והמחנך, אבל אחרי המינימום יש להחשיב יותר שהמורה יהי' בעל השקפת עולם איתנה במסירה ונתינה לכל קדשי עמנו והמשתקפת באורח חייו הוא, שאז ביכלתו להחדיר עמדה איתנה גם בתלמידו ומחונכו לבל יתבלבל מהשנויים ותמורות ברחוב ולפעמים גם בבית, שהם בסגנון חכמינו ז"ל ענויי כף הקלע, ולפעמים גם מן הקצה אל הקצה, שהתלמיד והמחונך פוגש בהם לעתים תכופות מקצה השמאל ועד קצה הימין.
תקותי חזקה גם עתה, על יסוד שיחתנו וגם ממה שקורא אני במכתבו, בין השטין על כל פנים, אשר האהדה שלו להחינוך החב"די לא נתמעטה ואדרבה, וכן בנוגע לעזר ותמיכה מצדו, תקיפה בכל המובנים, שמזה גם התוצאה להביט על המורה לא רק במצבו עתה ובהוה, כי אם במצבו לאחרי היגיעה שלו והשתדלותו להשתלם, מתוך מסירה ונתינה לעבודתו בקדש בחינוך על טהרת הקדש.
הנני כופל שאין כוונתי לפטר את מי שהוא מהשתדלות להשתלם ולהוסיף בהכשרה וכו', אלא להבהיר את המצב, וכנ"ל להעלות בכתב עוה"פ את ההשקפה, כדבר משנה, אשר בכדי שתהי' חכמתו מתקיימת צריך להיות יראתו קודמת לחכמתו, שחשבון צדק זה רואים בכל השלבים ובפרט בבתי ספר יסודיים.
במה שכותב כ' בענין בית ספר תיכוני או חינוך תיכוני במסגרת מוסדות החינוך החב"דיים, איני רואה אפשריות לבי"ס תיכוני שלם במסגרת האמורה, ומכמה וכמה טעמים, ו[ב]ענין זה הנני רואה חובה להבהיר יותר את השקפתי, והיא, אשר לדעתי אין מקום לערבב לימודים בתכנית בי"ס תיכוני במסגרת ישיבה אשר צריכה להיות כולה קדש לה' בלימוד התורה ומצוותי', ועד כדי כך, שבאם ישנם תלמידים בודדים או סוג תלמידים שמאיזה טעם שיהי' מוכרחים ללמדם גם תכנית בי"ס תיכוני, הרי זה צריך להיעשות מחוץ לכתלי הישיבה, [אלא שבחב"ד מכמה טעמים אין גם ענין זה עומד על הפרק, לעת עתה על כל פנים]. והרי די הבלבולים וטשטוש הערכין שאין בידנו לתקן, מבלי להוסיף עוד שטח אחד של בלבול ותערובת ענינים שאין מטבעם להתערב זה עם זה ואין מיזוגם עולה יפה כלל וכלל. יוצאים מכלל האמור הם בתי ספר המקצועיים, כבתי ספר לדפוס ומלאכה אשר בכפר חב"ד, אבל לא בישיבה.
כיון שעומדים אנו היום למחרתו של ראש השנה לאילנות, ואמר הכתוב כי האדם עץ השדה, נזכרתי בברכת השנה ששלחתי לכ' שתקותי שקיבל בעתו, ובעיקר - שתקויים במילואה.
בכבוד ובברכה.
ד"ר גולדשמידט: אגרות נוספות אליו - לעיל חי"ח ו'תקו [וע"פ האגרת שלפנינו נראה שתאריך האגרת הנ"ל היא ערב ר"ה (תש"כ, שהוא כ"ט אלול) תשי"ט. ומה שמציין שם ל"מכתבי כללי" הכוונה להנדפס לעיל שם ז'יד]. לקמן ז'תב.
B"H, 16 Shevat, 5720.
Brooklyn, NY.
Shalom u'Vrachah!
After the longest break, your letter from 17 Tevet—which was delayed more than usual—has finally reached me. Of course you are correct regarding the necessity of training and ongoing development in the teaching profession. Believe me when I say that I regret no less than you that perfection is not more widespread or at a higher level; after all, there is no limit to human perfection—especially in education, where influence affects every aspect of the student's life. Surely you do not need me to elaborate on this.
It is also clear that Chabad members in Eretz Yisrael in general—and especially those involved in education, above all the teachers themselves as you wrote—should be even more exemplary. They recognize this and regret it no less (and perhaps even more) than I do, since they interact with their students daily. Therefore, not only is there certainly a desire to improve as much as possible, but this also strengthens hope for their success.
I must also respond to one of the points in your letter—which I believe we touched upon during our conversation when you were here—namely: In our era of many upheavals and changing values, although it is obvious that we cannot compromise on minimum requirements for teachers and educators, after meeting those minimums it is even more important that a teacher possess a firm worldview dedicated to all that is sacred to our people—reflected in his own lifestyle. Only then can he instill such strength in his students so they will not be confused by changes and upheavals outside—and sometimes even inside—the home. These are what our Sages called "the torments of Kaf HaKela," sometimes swinging from one extreme to another—from far left to far right—which students encounter frequently.
My strong hope remains—based both on our conversation and what I read between the lines of your letter—that your appreciation for Chabad education has not diminished; on the contrary! Likewise regarding your support: it remains strong in every sense. This leads to viewing teachers not only as they are now but also as they will be after their efforts toward self-improvement—dedicated to their sacred work of pure education.
I repeat: my intention is not to exempt anyone from striving for further training or qualification; rather, it is to clarify the situation and once again put into writing my perspective—as stated by our Sages—that "for wisdom to endure one’s awe must precede his wisdom." This principle holds true at every stage—especially in elementary schools.
Regarding what you wrote about secondary schools or secondary education within Chabad institutions: I do not see any possibility for a full secondary school within such a framework—for many reasons. On this matter I feel obligated to clarify my view: In my opinion there is no place for mixing secondary school studies into a yeshiva program which must be entirely holy to G‑d through Torah study and mitzvos—even if there are individual students who must study a secondary curriculum for whatever reason. That should be done outside the yeshiva walls (and for various reasons even this does not apply within Chabad at present). There is already enough confusion and blurring of values beyond our control; we should not add yet another area of confusion by mixing things that do not naturally blend together.
The exception is vocational schools—like printing or craft schools in Kfar Chabad—but never within a yeshiva.
Since today follows Tu BiShvat (the New Year for Trees), and Scripture says "Ki HaAdam Etz HaSadeh" (For man is like a tree of the field), I am reminded of the blessing for the year which I sent you—I hope you received it on time—and most importantly: may it be fulfilled completely.
Summary
The Rebbe stresses that while professional training is vital for educators, an unwavering commitment to Torah values must come first. He cautions against blending secular studies into yeshiva settings and encourages ongoing self-improvement rooted in dedication to sacred education.