ב"ה, י"ט תשרי, תשי"ט
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה למכתבו מי"א תשרי,
בו שואל באם להמשיך הלימוד בכולל, כיון שאין הסתדרות אחרת[1].
בענין כגון דא יש להזהר, שלא יעשה הענין רגילות דהעדר פעולה בהנוגע להסתדרות[2], שהרי הגוף נוטה[3] להשיטה דשב ואל תעשה[4], ועליו להתבונן על הסתדרות יציבה, ויתייעץ[5] עם אותם המכירים אותו ומכירים תנאי המקום בהנוגע לחשש זה, ובהתאם לזה יעשה.
לפלא שאינו מזכיר דבר ע"ד הוספה בלימוד החסידות לעצמו וכן לזולתו, והרי הפצת המעינות חוצה[6] דרישת והכרח השעה היא.
בברכה לבשו"ט.
מפני קדושת המועד[7] לא בא כ"ק אדמו"ר שליט"א על החתום, והנני חותם בשמו, המזכיר
- 1 הסתדרות – בלשון האגרות: סידור של קביעות בחיים, ובפרט משרה ומקור פרנסה. והשאלה היא אם להמשיך בינתיים ללמוד בכולל, כיון שעדיין לא נמצאה לו משרה אחרת.
- 2 ר"ל: אף שאפשר להמשיך בינתיים בלימוד בכולל, יש להזהר שההמשך לא יבוא רק מתוך הרגל של אי־עשיה – שכיון שכבר רגיל במצבו, ידחה מזמן לזמן את ההשתדלות בהסתדרות קבועה. ולכן מוסיף שיתבונן על "הסתדרות יציבה", ויתייעץ עם המכירים אותו אם חשש זה שייך במצבו.
- 3 יש להעיר מתניא פ"א, שהנפש שמצד הקליפה, "המתלבשת בדם האדם להחיות הגוף", ממנה באות כל המדות רעות מארבע יסודות רעים שבה, ומהן: "ועצלות ועצבות - מיסוד העפר" [תניא, לקוטי אמרים פרק א]. ומצד כבדות זו נוח לו לאדם יותר להשאר במצבו מלהתאמץ בפעולה חדשה.
- 4 "שב ואל תעשה" – לשון חז"ל על הימנעות ממעשה בפועל, לעומת "קום עשה". ובמקום שבין בעשיה ובין בהימנעות עובר על לאו, נחלקו בזה ר"א ור' יהושע, כמבואר בעירובין ק, א: "לר"א דאמר התם קום עשה עדיף ... לר' יהושע דאמר התם שב ואל תעשה עדיף" [עירובין ק, א]. והרבי משאיל לשון זו ל"שיטת" הגוף, הנוטה מטבעו להימנע מפעולה ומשינוי המצב.
- 5 יש להעיר מהכתוב "ותשועה ברב יועץ" [משלי יא, יד] (וכן שם כד, ו). ומדגיש "המכירים אותו ומכירים תנאי המקום" – שהעצה צריכה להתאים הן למצבו וכחותיו האישיים והן לאפשרויות ההסתדרות במקומו.
- 6 ע"פ לשון הכתוב "יפוצו מעינתיך חוצה" (משלי ה, טז). ובאגרת הבעש"ט לגיסו ר' גרשון מקיטוב (נדפסה לראשונה בסוף ספר בן פורת יוסף; וראה כתר שם טוב בתחלתו) מסופר, שבעליית נשמתו שאל את המשיח אימתי יבוא, והשיבו: "בזאת תדע, בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעינותיך חוצה" (בשינויי נוסחאות קלים). ומזה מובן מה שכותב "דרישת והכרח השעה": שהפצת תורת החסידות היא הכנה לביאת המשיח. והרבי תובע בזה שני דברים: הוספה בלימוד החסידות לעצמו, והפצתה לזולתו.
- 7 י"ט תשרי – חול המועד סוכות. ומפני קדושת ימי חוה"מ נמנע כ"ק אדמו"ר מלחתום בעצמו, וחתם המזכיר בשמו. ובכלל דיני כתיבה בחוה"מ ראה שו"ע או"ח סי' תקמה.
B"H, 19 Tishrei, 5719. Brooklyn.
Shalom u'Vrachah!
In response to your letter from the 11th of Tishrei,
in which you ask whether to continue your studies in the kollel, since there is no other settled position.
In such a matter, one must be careful not to let it become a habit of inaction with regard to settling himself, for the body tends toward the approach of "sit and do nothing." He should give thought to a stable, settled position and consult with those who know him and are familiar with the local conditions regarding this concern, and act accordingly.
It is surprising that you do not mention anything about increasing your own study of Chassidus as well as for others. After all, spreading the wellsprings outward is a demand and necessity of the time.
With blessing for good news.
Because of the sanctity of the festival, the Rebbe did not sign personally; I am signing in his name, the Secretary.
Summary
The Rebbe teaches not to remain passive out of habit but to seek stability through wise counsel. He also stresses that every individual should increase their own learning and actively spread Chassidus to others as an urgent need of our times.