With the help of Heaven, 4 Iyar, 5718, Brooklyn. To the esteemed Rabbi, the Chassid, the God-fearing, engaged in Torah and mitzvot, etc., Maharshi Zevin, may he live and be well. Greetings and blessings!

I hereby acknowledge receipt of your letter from the beginning of Iyar and the previous one. About two weeks ago, the key—'Values of Kabbalah' in the writings of the Arizal—was sent by registered mail, as per your instruction. You will surely confirm its receipt.

I am certain that you read with the necessary attention the speech of Professor Segal, may he live and be well. It is surprising that you do not mention anything about this. This is, in fact, the central point and the touchstone of these perspectives, against which our leaders and the greats of Israel fought—against the winds that blew through the Jewish street at that time, and so on.

Had we merited, these matters should have been spoken by those who serve in holiness in the Holy Land, the leaders of the parties who wave the banner of religion, and certainly by the rabbis. The greater the rabbi's title, the greater his outcry, lament, and sigh should have been. Since we have not merited this, all the above continue to recite praises and songs, and have even explicitly ruled that the redemption has already begun, even though all those who ruled thus know what is brought in Maimonides regarding the laws of redemption and its nature.

In the well-known prophetic language, they explain how there is peace for Judaism, for Torah and its commandments, and that peace will continue in the future, and the situation is improving and rising from moment to moment, and so on. The one who is not ashamed to speak the truth is precisely among those whose books regarding the holy writings are well-known and whose hearts have been touched by the battle against God and His Torah—at least His Torah.

It would be better if the rabbis and religious parties would restrain themselves from opposing him and refuting his words in the same manner and with the same 'proofs' with which they refuted all those who said similar things, even if not with his sharpness, and so on.

As I have written regarding certain matters—the alarm is not so much about the conduct contrary to the intellect of holiness and sound reason, but rather that the aforementioned religious do not pay attention that there is room for doubt and discussion, and that it is necessary to write the exact opposite of what is being said and published.

It is interesting to note: surely the aforementioned 'receives funds from the state,' and moreover, serves in a position connected to the field of education, meaning his influence increases and continues to his students and their students. Have the ministries officially and loudly opposed him, using all the titles they used regarding those imprisoned for such matters who were not educated in the 'Wisdom of Israel' in Germany, and instead of the title 'professor,' bear the title 'rabbi,' 'dayan,' 'shochet,' 'teacher,' or even 'yeshiva student' in Mea Shearim?

It is characteristic that there is a weekly magazine here that receives support from the Torah department of the Agency, and it had no choice but to print at least a summary of the professor's speech. According to the wise, they printed it in the last pages, and in the same issue, but in a more honorable place and at greater length, there appeared a defense article, which is completely baseless!

You write at the end of your letter that there was distress, etc.—but I do not have the article about which you write. However, recalling what I have said and spoken on the subject, as above—it is far from the sharpness of the aforementioned speech. It seems to me that in such cases, I have already written that not only am I interested in knowing the details when you write that there was distress and anguish, but as mentioned, I also added then that there is generally no benefit in concealing, for there are 'friends and acquaintances' who report about such matters, but usually distort and exaggerate them.

Surely, you will fill me in on the above at the next opportunity.

Blessings for good news and proper health.

M. Schneerson

Summary

This letter emphasizes the importance of honest and courageous leadership in confronting controversial issues, warning against silence and the distortion of truth. The Rebbe calls for transparency and responsible discourse among religious leaders.

בעזרת השם, ד' אייר תשי"ח, ברוקלין. אל הרה"ג הרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ צנמ"ס וכו' מוהרש"י שי', שלום וברכה! מאשר הנני קבלת מכתב כת"ר מאדר"ח אייר והקודמו. לפני כשבועיים שלחו באחריות על ידי דואר את המפתח – ערכי הקבלה בכתבי האריז"ל, מתאים להוראתו. ובטח יאשר קבלתו. בטוחני שכת"ר קרא בשימת לב הדרושה נאומו של הפרופסור סגל שי'. ולפלא שאין מזכיר דבר עד זה. והרי היא היא הנקודה ואבן הבוחן של השקפות אלו, עליהם נלחמו נשיאנו וגדולי ישראל – נגד הרוחות שנשבו ברחוב היהודים אז וכו'. אלא שאילו זכינו צריכים היו הדברים להיאמר על ידי המשרתים בקודש בארץ הקודש תבנה ותכונן, מנהיגי המפלגות אשר בשם הדת ידגלו, ועל אחת כמה וכמה על ידי הרבנים, וככל שיגדל שם התואר של הרב – כן צריכה הייתה להתגדל הזעקה-הצעקה והאנחה שלו, וכיון שלא זכינו – הנה כל הנ"ל אין פוסקים מלאמר הלל שירות ותשבחות, וכבר פסקו בפירוש שהגאולה כבר הותחלה, אף שכל אלו שפסקו יודעים המובא ברמב"ם לפס"ד בהנוגע לגאולה ועניינה. ובלשון הידוע בנבואה – מסבירים איך ששלום ליהדות לתורה ומצוותיה ושלום יהיה גם בעתיד, והמצב משתפר ויעלה מרגע לרגע וכו' וכו'. וזה שאינו בוש לומר האמת, זה דווקא מאלו אשר ספריו בהנוגע לכתבי הקודש, תוכנם ידוע ומפורסם, וללבבו נגעה המלחמה בה' ובתורתו – על כל פנים בתורתו. והלוואי שיתאפקו הרבנים ומפלגות הדתיות שלא לצאת נגדו ולהכחיש את דבריו באופן ובאותן "הראיות" שהכחישו את כל אלה שאמרו בתוכן דומה להנ"ל, אף שלא בחריפות שלו וכו'. וכמו שכתבתי בהנוגע לאיזה העניינים – ההבהלה שבדבר לא כל כך על ההנהגה היפך השכל דקדושה והשכל הבריא, אלא שאין שמים לב – הדתיים הנ"ל – שיש כאן מקום לספק ולדיון שצריך להיות ולכתוב ההיפך הגמור ממה שאומרים ומדפיסים. מעניין לדעת: הרי בוודאי הנ"ל "מקבל כספים מהמדינה", ולא עוד אלא משרת במשרה הקשורה בשטח החינוך, זאת אומרת שהשפעתו היא באופן שמוסיף והולך לתלמידיו ותלמידי תלמידיו, האם יצאו כנגדו מהמשרדים באופן רשמי ובקול תרועה ובכל אותם התארים שהשתמשו בהם בהנוגע לאלו היושבים במאסר על דבר עניינים אלו שלא נתחנכו על ברכי "חכמת ישראל" במדינת אשכנז, ותמורת התואר פרופסור, נושאים הם התואר רב או דיין או שוחט ומלמד או גם אברך ישיבה במאה שערים. אופייני הדבר שיש כאן שבועון המקבל סיוע ממחלקה התורנית של הסוכנות, ולא הייתה ברירה בידו אלא להדפיס לפחות תמצית נאום הפרופסור, ולהפי חכם הנה הדפיסו בעמודים האחרונים, ובאותו גיליון עצמו אלא שבמקום מכובד יותר ובהרחבה – בא מאמר הגנה, אשר לא דובים ולא יער! כותב בסיום מכתבו שהיה לנו צער וכו' – והנה אין בידי המאמר אודותיו כותב. אבל בזכרי את מה שאמרתי ודיברתי בנדון האמור, הנה כנ"ל – רחוק הוא מהחריפות של נאום האמור. כמדומה – בכגון דא – כתבתי מכבר שלא לבד שמעוניין אני להיוודע הפרטים כשכותבים שהיה צער ועגמת נפש, אלא כנזכר הוספתי גם אז, שבכלל אין תועלת להעלים, כי נמצאים "אוהבים וידידים" שמודיעים על דבר עניינים כאלו, אלא שמסלפים הדברים ועל פי רוב גם מגזימים. ובטח ימלא בהזדמנות הבאה על דבר האמור. בברכה לבשורות טובות מתוך בריאות הנכונה. מ. שניאורסון