ב"ה, ח' מנ"א, תשט"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מז"ך לתמוז.
- נבהלתי להקס"ד שלו שרוצה להתחיל בסדר תעניות ומסתמך על האמור באגה"ת לרבנו הזקן פ"ג, אלא שמוסיף על הנ"ל שבכחו לעשות כן גם בימי הקיץ. ואם בקולי ישמע הרי תיכף לקבלת מכתבי יבטל סברתו זו, ובאם כבר נהג ג"פ בזה יושיב ג' מידידיו ויתירו לו, וכבר מלתי אמורה במקום אחר אשר לא כדעת הטועים לומר שמחמירים הם על עצמם בזה שמתענים וכו', אלא אדרבה, קולא היא כיון שעי"ז מתבטלים מתורה ועבודה ככל הדרוש מצדם, וכמו שהעיד רבנו הזקן על דורותנו, וכמ"ש בפ"ג כמו בדורתנו אלה אסור וכו', ובודאי אין צריך לביאור נוסף בזה, כי רואים במוחש התוצאות מתעניות האמורות, אף שלא כל הגופים שוים ויש גוף שהתוצאה נראה בהקדם ויש שמתאחרת, אבל הצד השוה שבהם שמונע במשך הזמן מתורה ועבודה, ואם באמת הכוונה למעט חלב ודם וכו' (שבעצם אינו מובן מפני מה צריך לעשות היפך הוראת הבעש"ט שצריכה העבודה להיות באופן דעזב תעזוב עמו כו' ולא ע"י תעניות וסיגופים, ואם בכ"ז ירצה דוקא בעבודה האמורה), הרי כבר ידועה הוראת כ"ק אדמו"ר מוהר"ש שאפשר להתענות כמה תעניות ע"י איחור הדבור, מחשבה וכו' (ועיין בס' תולדות מוהר"ש ע' עב), ורואים במוחש אשר, א) קשה יותר לפעול תעניות אלו מאשר תענית כפשוטו. ב) אין מזה שביעת רצון מהנהגת עצמו כמו שלפעמים ישנה שביעת רצון מעצמו בתענית כפשוטו.
והעיקר בכל הנ"ל הוא שכל בני ישראל החרדים לדבר ה' - הם במצב של מלחמה כבדה נגד החשך כפול ומכופל של הגלות דעקבתא דמשיחא, ובפרט שנשארנו כ"א מאתנו כאודים מוצלים מאש, ועלינו לעשות גם אלו הענינים שהיו מוטלים על הקדושים שנהרגו עקה"ש הי"ד, וכל רגע פנוי צריך לנצלו לזה, היינו להאיר חשכת העולם בנר מצוה תורה אור ומאור שבתורה זוהי תורת החסידות, וראינו במוחש שההצלחה בזה גדולה יותר באם אין הגוף מבלבל לזה ע"י שרעב הוא צמא או עצב הוא, ותיקונו של איש פרטי ה"ה ענין פרטי ואין אתנו יודע עד מה, איך נערך בבי"ד של מעלה, משא"כ השתדלות בקירוב לבן של בני ישראל לאבינו שבשמים ודוקא מתוך שמחה ואהבה רואים פירותיהם בעוה"ז, וכפתגם רבותנו נשיאינו הק' חזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם, וכבר כתבתי, וכמדומה גם לו שאין לנו לחפש מסילות וארחות עקלקלות איך לעלות בית ה' בה בשעה שרבותנו הק' סללו לפנינו דרך רחבה בה אפשר לכאו"א מבני ישראל מהקטן שבקטנים עד הגדול שבגדולים ללכת גם בחיי היום יומים ולעשות לו ית' דירה בתחתונים ע"י ההנהגה דבכל דרכיך דעהו, ויה"ר שאזכה שבמכתבו החוזר יבשרני טוב שביטל סברתו האמורה בתחלת המכתב, ורואה פרי טוב בהשתדלותו מתוך שמחה להאיר חלקו בעולם והד' אמות שלו גם כפשוטו בביתו ע"י שיהי' גוף בריא גם כפשוטו ובריאות בפנימיותו שגם הנשמה בריאה.
המחכה לבשו"ט בחוזר.
הוראת הבעש"ט: ראה גם לעיל אגרת ד'שפד, ובהנסמן בהערות שם.
הוראת כ"ק אדמו"ר מוהר"ש: ראה גם לעיל חי"ב אגרת ד'קנט* וש"נ.
B"H, 8 Menachem Av, 5716.
Brooklyn.
Shalom u'Vrachah!
In response to your letter from the 27th of Tammuz: I was alarmed by your intention to begin a regimen of fasts, relying on what is written in Iggeres HaTeshuvah by our master the Alter Rebbe, chapter 3. You add that you believe you are capable of doing so even during the summer months. If you will heed my advice, then immediately upon receiving my letter you should abandon this idea. If you have already practiced this three times, gather three friends and have them release you from it.
I have already stated elsewhere that it is mistaken to think one is being stringent upon oneself by fasting; on the contrary—it is a leniency since it causes neglect of Torah study and service as required. The Alter Rebbe testified regarding our generations—as written in chapter 3—that in our times it is forbidden to do so. Certainly no further explanation is needed since we see clearly the results of such fasts: although not all bodies are alike—some show effects sooner and some later—the common factor is that over time they hinder Torah study and service.
If your true intent is to reduce bodily fat and blood (which itself is unclear why one should act contrary to the Baal Shem Tov's instruction that service should be "you shall surely help him"—meaning together with the body—and not through fasts and mortifications), but if you still insist on such work, then it is already known that the directive of our master the Rebbe Maharash is that one can undertake many fasts through delaying speech or thought (see Sefer Toldos Maharash p.72). It is evident that: a) these fasts are harder to accomplish than actual fasting; b) they do not bring self-satisfaction as sometimes happens with literal fasting.
The main point in all this: all Jews who are careful in G‑d's word are in a heavy battle against the doubled darkness of exile at the footsteps of Mashiach. Especially as each of us remains like a brand plucked from fire—we must also take on those matters which were incumbent upon the holy ones killed for sanctifying G‑d's name. Every free moment must be used for this: illuminating the world's darkness with a mitzvah candle, Torah light, and especially with Chassidus—the light within Torah. We see clearly greater success when one's body does not interfere due to hunger or sadness.
The correction of an individual is a private matter—none of us knows how it is judged Above; but efforts to draw Jewish hearts closer to our Father in Heaven—specifically through joy and love—bear fruit in this world. As our holy Rebbes said: persistent outreach never returns empty-handed. I have already written—and I believe also to you—that we need not seek twisted paths to ascend G‑d's house when our holy Rebbes paved a broad road for every Jew—from smallest to greatest—to walk daily and make a dwelling for Him below through "in all your ways know Him." May it be G‑d's will that in your next letter you inform me that you have abandoned your original idea and see good fruit from your joyful efforts to illuminate your portion of the world—including literally your home—by maintaining a healthy body and inner well-being so that your soul too remains healthy.
Summary
The Rebbe teaches that true spiritual growth comes not from self-imposed suffering but from joyful service, discipline in thought and speech, and using every moment for Torah and mitzvot. Following Chassidic guidance leads to greater success than personal stringencies like fasting.