ב"ה, יו"ד סיון, תשט"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
מאשר הנני קבלת מכתבו בו כותב אודות מצב בריאות זוגתו שתליט"א, ובעת רצון אזכירה על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע וכן אותו ואת ב"ב שיחיו מתאים לכתבו, ויה"ר שיודיע בשו"ט בזה.
ובמה שכותב שלא רצה לכתוב אלי עד עתה מפני שמתבייש וכו', הרי כיון שקודם לזה מזכיר שהי' תלמיד תו"ת בלודז, בטוח אני בלימוד זה ובזמן ההוא שיפעלו פעולתם גם בהווה ובעתיד, אף שכמובן שחבל על כל יום עובר מבלי שתהי' הפעולה במילואה, ומדייק אני בתיבה במילואה כי לפי הכרתי בתכונות בני אדם ובידיעתי חינוך דישיבת תומכי תמימים בודאי גם עתה נראית פעולת החינוך האמור אלא שאינה ככל הדרוש וככל האפשרי, וכיון שלכל איש הישראלי נותנים כחות בלתי מוגבלים בענינים כגון דא, ברור אשר בידו הדבר תלוי, היינו ההשלמה בהפעולה האמורה עד שלא יהי' מקום להנוסח במכתב שמתבייש הוא מלכתוב, ובפרט שזה עתה באנו מזמן מתן תורתנו שמתחדשת נתינת הכחות לכל אחד ואחד מבני ישראל לקיום מצותיו ית', ויה"ר שתוכן מכתבו הבא יהי' שמח ובכל הענינים הנזכרים לעיל.
בברכה.
B"H, 10 Sivan, 5716. Brooklyn.
Shalom u'Vrachah!
I acknowledge receipt of your letter in which you write about your wife's health situation—may she live and be well. At an auspicious time I will mention her at the holy resting place of my father-in-law, the Rebbe—may the memory of a tzaddik and holy one be a blessing for life in the World to Come—as well as you and your entire family according to your letter. May it be G‑d's will that you inform me of good news regarding this.
Regarding what you write—that until now you did not want to write to me because you were embarrassed, etc.—since you previously mentioned that you were a student at Tomchei Temimim in Lodz, I am confident that this learning and that period will have their effect both now and in the future. Of course, it is regrettable for every day that passes without full action. I emphasize "full action," because based on my understanding of human nature and my knowledge of the education at Yeshivas Tomchei Temimim, certainly even now the influence of that education is apparent; it is just not as complete or as possible as it could be. Since every Jewish person is given unlimited powers in such matters, it is clear that it depends on him—the completion of this action—so there will no longer be reason for wording in a letter that he is embarrassed to write.
Especially since we have just come from the time of Matan Toraseinu (the Giving of Our Torah), when renewed strength is given to every single Jew to fulfill His commandments. May it be G‑d's will that the content of your next letter will be joyful and about all the above-mentioned matters.
With blessing.
Summary
The Rebbe encourages turning past Torah study into present strength, urges overcoming feelings of shame or inadequacy when reaching out for help or connection, and reminds us that each Jew has unlimited potential granted by G‑d to fulfill their mission with joy.