[ג' סיון תשי"ב]
דף ב ע"ב. בן י"ח לחופה, אם הם שלמות וכמו בן ה' למקרא שפי' הרמב"ם כבן שש - יעויין הל' ת"ת לרבנו הזקן פ"א, קו"א סק"א בסופו.
דף ד ע"א. מותר להתאחר, ואם יש קצבה, האריך בזה בה' ת"ת הנ"ל רפ"ג בקו"א, עיי"ש.
דך ז ע"א. ביש לו בנים אם למכור ס"ת לישא בת בנים, בפס"ד להצ"צ חידושים ליבמות (ס"א ב) נראה עיקר דצריך למכור.
דף קל"ג ע"ב. בדין נבעלה לרוח. הצ"צ בפס"ד ליבמות נ"ט דעתו דאפילו במזיד מותרת לבעלה כה"ג.
דף ק"ד ע"ב. בענין פצוע דכא באל"ף. הנה נוסף על מה שכתוב באוצה"פ שם, ובהערות דף קס"ח סוף טור ב', מועתק להלן ממה שנמצא באוצר ספרים וכתבי יד של מר ששון בלונדון.
א) תנ"ך הרשב"א, על ידי סופר אחד שכתב את התנ"ך לנכדו של הרשב"א דהיינו אשתרוק בן יצחק בן הרשב"א. בכתב יד זה דכא כתיב באל"ף.
ב) בכתב יד תנ"ך שנכתב בכתב ידו ממש של תלמידו של הרשב"א, ר' שם טוב בן גאון מחבר ספר "מגדל עוז" על הרמב"ם, הי' כתוב דכה בה"א, ואחר כך מחק אותו ר' שם טוב בעצמו ותיקן בידו דכא באל"ף.
ג) בתנ"ך עתיק מאד מאד, חומש דמשק, שנכתב לפני אלף ומאה שנה, המתואר באהל דוד צד 22 - 23 ושם כתוב דכא באל"ף.
ד) בחומש כתב יד - נכתב לפני חמש מאות שנה (מספרו 516) ראה אהל דוד צד 21 - כתוב דכא באל"ף.
ה) בכתב יד תנ"ך (מספרו 9 ) נכתב לפני חמש מאות שנה, עי' אהל דוד צד 15, כתוב דכא באל"ף.
ו) בכתב יד חומש תימני, נכתב לפני חמש מאות שנה (מס' 942), עי' אהל דוד צד 607, כתוב דכא באל"ף.
ז) בדפוס פלאנטין ובומבירגי שנת שכ"ו דכא באל"ף.