לבאר הדברים ענין אדם כי יקריב מכם וענין מן הבהמה כו' תקריבו את קרבנכם. הוא כמ"ש במ"א בד"ה בכ"ה בכסלו.

כי הנה בק"ש יש ב"פ מס"נ האחד למסור נפשו באחד וקאי על נפש האלקית שהיא בבחינת ביטול באור א"ס ב"ה ממש וזהו ענין אדם כי יקריב מכם קרבן להוי' כי אדם העליון היינו ז"א דאצילות ומכם קאי על מס"נ של הנפש האלקית והוא בחינת קרבן להוי' שמס"נ זה הוא בבחינת ה' אחד שהוא אור א"ס ב"ה המלובש בז"א דאצילות שהנשמות נכללים בו בבחינת לאשתאבא בגופא דמלכא וכמ"ש בזהר פ' פינחס (דרי"ז ע"א) ע"פ ועשב לעבודת האדם אלין אינון נשמותיהן דצדיקייא דההוא אדם שהוא ז"א דרכיב ושליט על בהמה דא שהיא בחינת מל' אכיל ואעיל לון בגויה כו' והנה אדם היינו ע"ס דזעיר אנפין והוי' הוא אור אין סוף המלובש בו ועל ידי בחינת לאשתאבא בגופא דמלכא שהוא ע"ס דז"א הרי מתאחדים ג"כ בהקו מאור אין סוף שבז"א וזהו אדם כי יקריב מכם קרבן להוי' והוא ג"כ ע"ד מ"ש בספרא דצניעותא רפ"ד ז"א אתגלייא ולא אתגלייא ובהפי' שם בזהר הרקיע איתא כי הפנימית שלו הוא ממש עתיקא כו' וכ"כ הרמ"ז בפרשת ואתחנן בד' ר"ס ע"ב פנימית עתיק שבתוך ז"א ועמ"ש במ"א בפי' כרוב אחד מקצה מזה שהוא קצה אור א"ס שבז"א והיינו כמ"ש הרמ"ז שם כידוע שבחינת עתיק הוא סוף עולם הא"ס ועיין באד"ר דקל"ו ע"ב בפי' כי לא אדם הוא וזהו אדם דהיינו בחינת אתגלייא דז"א כי יקריב מכם שתבא הנפש האלקית למסור נפשו בק"ש באחד שאז הוא קרבן להוי' שהוא בחי' פנימית דז"א בחינת עתיקא כו'. ועיין בזהר בהעלותך קנ"ב א' נשמתא דאמרן דא תפארת ישראל כו' ונשמתא לנשמתא דא איהו עתיקא קדישא וכולא חד. וזהו אדם דהיינו תפארת כדכתיב כתפארתאדם. כי יקריב מכם קרבן להוי' הוא בחינת הארת ע"ק המלובש בת"ת שהרי נקרא נשמתא לנשמתא כו'. והנה המשכה זו ואתעדל"ע זו דאדם כי יקריב היינו ע"י עסק התורה והמצות שהתורה היא בחינת אדם זה כמבואר בזהר בהעלותך שם. וזהו שהתורה נקרא עוז שהיא הנותנת כח ועוז לנפש האלקית להתגבר על חומריות הגוף ונפש הבהמית וכמ"ש במ"א ע"פ בחודש השלישי. ובחינ' הב' דמס"נ בק"ש הוא בחינת ובכל נפשך היינו שגם בחינת נה"ב תהיה בבחינת אתכפיא ואתהפכא ובחינת מס"נ זו אינו באחד אלא בבחינת ברוך שם כבוד מלכותו כו' וזהו מן הבהמה כו' תקריבו את קרבנכם דקרבנכם היינו הקרבת נפש הבהמית ועלייתה בבחינת אתהפכא כו' ונמשך מן הבהמה שמדת מלכות שמתלבשת בבריאה היא בחינת שם ב"ן בגימטריא בהמה. ומבחינה זו דברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד דוקא נמשך הקרבת נה"ב. וגם עלייתה אחר הבירור הוא בבחינת שם ב"ן וכמ"ש בזהר פרשה פינחס שם בפי' מצמיח חציר לבהמה והוא ענין התכללות נה"ב אחר הבירור בבחינת מל' כמו התכללות המלאכים הנקרא חציר כו' ועשב לעבודת האדם קאי על התכללות נה"א בז"א כנ"ל ועמ"ש במ"א בביאור ע"פ כה אמר כו' מהלכים בין העומדים מענין זה. והענין כי הנה יש ב' בחינות התבוננות האחד ההתבוננות בעצמות אור א"ס ב"ה שהוא יתברך רם ונשא ואינו בגדר עלמין כלל לא בבחינת ממלא ולא בבחינת סובב כי אני ה' לא שניתי כתיב ואין ערוך אליו יתברך אפי' כערך טפה מאוקיינוס ומזה נמשך המס"נ של הנה"א (עיין בד"ה חייב אינש לבסומי בפוריא במש"ש וא"כ מהותו ועצמותו יתברך כו' המס"נ למעלה מחיי החיים כו') שלפי ששרשה מבחינת פנימית העולמות היינו מפנימית הכלים כמאמר טהורה היא ששרשה מבחינת טהירו עלאה כו' ע"כ היא בטלה ונכללת לגבי אור א"ס ב"ה ממש על ידי שמשכלת ומתבוננת ברוממות עצמות אור א"ס ב"ה. וזהו ענין מפתחות הפנימית ושער החצר הפנימית הפונה קדים כו' שיומשך התפעלות בנפש שתתפעל מאור א"ס ב"ה ממש שנקרא קדמונו של עולם שאינו בגדר ממכ"ע וסכ"ע. וזהו אדם העליון ז"א דאצילות כי יקריב מכם שיומשך המס"נ בנפש האלקית קרבן להוי' שהוא מהתבוננות רוממות עצמות אור א"ס ב"ה שהארה מזה מלובש בז"א כנ"ל והבחינה הב' בהתבוננות הוא נקרא מפתחות החיצוניות שהוא להתבונן איך הוא יתברך ממכ"ע אתה עשית את השמים ושמי השמים יוצר משרתים ואשר משרתיו כו' שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה (כמ"ש במ"א בד"ה כי תשמע בקול וסד"ה וספרתם לכם דגבי חג השבועות בענין שעורה וחטה כו' ע"ש) והוא מבחינת מדת מלכותו ית' שנקרא שם שאינו אלא זיו והארה וכנודע דבחינת ממכ"ע וסכ"ע הכל נקרא בחינת שמו בלבד כו' וכמבואר במ"א בפי' אל תקרי שמות אלא שמות כו' (עיין בד"ה ובבואה לפני המלך כו') והנה מבחינת התבוננות זו יומשך בחינת אתהפכא דנה"ב שלהיות הנה"ב היא ירדה במדרגות תחתונות אשר שם מסכים מבדילים ע"כ לא תקלט בה ההתפעלות אלא דייקא ע"י התבוננות מבחי' זו איך שהיש ודבר נפרד הוא בטל לגבי בחינת הזיו המחיה אותו כו' וכמ"ש במ"א בפי' כי תצא למלחמה על אויביך שלנצח כח המתאוה שבנפש הבהמית תהיה בבחינת על אויביך דהיינו להתבונן בבחינת שרשה שלמעלה שהוא מבחינת מרכבה עליונה שבקדושה כו' שהוא ג"כ בחינת מן הבהמה תקריבו (ועמ"ש סד"ה וכל העם רואים כו'. בענין ויעמדו מרחוק ובענין ומברכים אותך יתברך שמך כו' שנזכר ג"כ קרוב לענין זה) וזהו מן הבהמה כו' תקריבו כי הנה כתיב רוח הבהמה היורדת היא למטה שבחינת התפשטות הארת האלקות הנמשך להחיות עולמות בי"ע נקרא רוח הבהמה שם ב"ן מאחר שבאמת אין ערוך כלל לנברא עם הבורא כי הנברא הוא בעל גבול מחודש והבורא הוא בלתי בע"ג אין לו תחלה ואין לו תכלה. ולכן המשכת האור והחיות להתהוות הבעל גבול מהבלתי בע"ג הוא תכלית הירידה שאין כמוה ואפילו נבראים היותר נעלים כמו נשמות ומלאכים הנה ירידה גדולה לבחינת הזיו לירד מבחינת התכללותו במאור להיות זיו והארה ושיהיו נהנין מזיו כו' משא"כ כשהיה כלול במאור ע"ד המלך המרומם לבדו כו' ולכן נקרא בחינת מל' היורדת לבי"ע רוח הבהמה היורדת למטה בחינת שם ב"ן כמו שאין ערוך בין החי למדבר כו' ועמ"ש בד"ה והניף את העומר ועיין בזהר פ' ויחי דרל"ט ע"א כד נחית ואזיל כו' ולכן הנה התפעלות הנפש מבחי' זו נקרא מן הבהמה תקריבו כו' והיינו שמבחינת התבוננות דברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ומענין שתים לפניה דק"ש דהיינו מהתבוננות התפעלות העצומה של המלאכים וחיות הקודש מזה נמשך בחינת ובכל נפשך אתכפיא ואתהפכא דנפש הבהמית כו'. והנה בעליי' נפש הבהמית ג"כ להתכלל באור א"ס ב"ה נעשה יתרון מבהתכללות נה"א לבד כענין במקום שבע"ת עומדים כו' וכנודע דשם ב"ן לאחר הבירור הוא למעלה משם מ"ה שהוא בחינת אדם. וזהו ענין א"ח עט"ב. וזהו שבאדם כי יקריב מכם נאמר קרבן להוי' ואח"כ במן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את ק רבנכם כתיב יקריב אותו לרצונו לפני הוי'. דהיינו מקור בחינת הוי' שמשם נמשך להיות התהוות בחינת הוי'. וזה היה ענין דם התמיד צפונה לפני הוי' וכמ"ש במ"א בד"ה בכ"ה בכסלו הנ"ל. (ועיין בזהר ויחי דרל"ט ע"ב מ"ש ע"פ זה). ומה שיש להבין עוד דהא כללות ענין הקרבנות הוא לפי שהם משבה"כ שנפלו ועיקרם מעולם התהו לכך כשמתבררים ומתעלים הם בחינת ריח ניחוח. וזה יתכן ג"כ בבירור נה"ב שבאדם ששרשה ג"כ מעולם התהו. אבל על בחינת מס"נ של הנפש האלקית ששרשה מעולם התיקון מז"א דאצי' לכאורה קשה למה יקרא בחינה זו יקריב מכם קרבן כו' הנה כבר נת' ענין זה במ"א בפ' יתרו בד"ה להבין ביאור ענין האבות הן הן המרכבה ע"ש ועמ"ש בד"ה אני ישנה גבי רעיתי:

ב) והנה זהו פי' א' דמ"ש מן הבהמה קאי על קרבנכם וכפי' הזהר פרשה ויחי הנ"ל ויש אופן אחר והוא עפמ"ש בספרא דצניעותא רפ"ד אדם ובהמה תושיע ה'. חד בכללא דאחרא משתכחא. בהמה בכללא דאדם. אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה. משום דאתכליל בכללא דאדם עכ"ל ובזהר הרקיע שם פי' דהכוונה בזה כי הפסוק קשה להולמו. תחלה אמר מכם משמע מגופו של אדם והדר אמר מן הבהמה (ולפמ"ש לעיל ג"כ מתורץ קושיא זו) והענין הוא כי בהמה גימטריא ב"ן והוא ממש מצלעותיו של אדם כי אדם גי' מ"ה שהוא שם הוי' ומילויו י"ט גימטריא חוה שהוא מל' שם ב"ן עכ"ד. ועיין מענין חוה בפ' בראשית ד"ה להבין ענין הברכות. נמצא לפי' הספרא דצניעותא מן הבהמה היינו ג"כ בכלל בחינת כי יקריב מכם. דהיינו משום שגם הנה"א אע"פ שעיקרה בחינת אדם שם מ"ה אעפ"כ כלולה ג"כ מבחינת ב"ן וכמשנ"ת בפ' בלק בביאור ע"פ מי מנה ע"ש. וז"ש וזרעתי את בית ישראל כו' זרע אדם וזרע בהמה (בירמי' סי' ל"א) דהיינו שגם בנה"א עצמה יש מבחינת בהמה שהוא שם ב"ן. כי הנשמות נולדו מזיווג זו"ן שהם בחינת מ"ה וב"ן א"כ כלולים משני הבחינות (וכמ"ש במ"א בד"ה כי תצא בענין וראית בשביה אשת יפ"ת כו' שיש בהנשמה ב' בחינות יפ"ת ואשת יפ"ת שהם בחינות דו"נ וזהו ענין בצלמו בצלם אלקים כו' ע"ש) ועיין בפ' נשא דקמ"ז ע"א ע"פ צאן מרעיתי אדם אתם. וביאור ענין ב' בחינות אלו בעבודת ה' עפמ"ש בד"ה רני ושמחי בפי' וצדקתך ירננו שהמלאכים אין השגתם רק בבחינת מלכות. אבל הנשמות יש להן עבודה נוספת כו'. והנה המלאכים נקראו בשם בהמ' וכמ"ש בביאור ע"פ ואלה המשפטים שלגבי מעלה נחשב בלי דעתהגם שלגבי מטה נחשב הדעת גדול. והיינו מפני היות השגתם רק בבחינת מל'. והנה בנשמות ישראל יש ג"כ בחינה זו וזהו אחרי ה' ילכו כאריה ישאג כמו פני אריה שבמרכבה. אכן יש בהם עוד בחינה עליונה יותר והיינו ע"י התורה בחינת אדם ועמ"ש בד"ה אתם נצבים ומ"ש בד"ה חכלילי עינים מיין בפי' נכנס יין יצא סוד שע"י יינה של תורה נתגלה בחינת אהבה רבה המוסתרת בנפש כו' וזהו מכם מן הבהמה כו' וזהו ענין ויחד לבבנו. ובמ"א בביאור ע"פ מי מנה עפר יעקב נתבאר פי' ויחד לבבנו כי יש ב' בחינות ברעותא דליבא פנימית וחיצוניות. פנימית נקודת הלב היא בחי' אהבה רבה שלמעלה מהטעם והדעת המושג ובאה מלמעלה בבחינת מתנה והיא מבחינת שם מ"ה ומרומז בדברי חז"ל איזהו שוטה המאבד מ"ה שנותנים לו וחיצוניות הלב הוא הנלקח מן הדעת וההתבוננות איך שמלכותך מלכות כל עולמים כו' וזהו ענין שם ב"ן כנודע שכנגד הדעת יש לעומת זה וזהו ענין עה"ד טו"ר כי בז' מלכין דתהו בלע הוא מבחינת דעת שנפל בשבירת הכלים כו' משא"כ בחכמה שלמעלה מהדעת כתיב ימותו ולא בחכמה שהוא למעלה משבה"כ עץ החיים וחכמה כח מ"ה. וצ"ל ויחד לבבנו שיהיה נכלל בחינת חיצוניות הרצון בבחינת פנימי' הרצון והיינו בירור ב"ן והתכללותו במ"ה וזהו כי יקריב מכם כו' מן הבהמה כו' מ"ה וב"ן שבנפש האלקית ועמ"ש ע"פ והקרבתם עולה אשה. ועיין עוד במ"ש במ"א ע"פ שיר השירים בענין ב' בחינות כלה שכינתא עילאה ושכינתא תתאה והיינו ג"כ ב' בחינות אלו שבנפש האלקית. (גם מ"ש בפ' כי תשא ע"פ שמאלו תחת לראשי כו' בענין ההפרש בין עבודת ניצוץ הנשמה המתפשט ומתלבש בתוך הגוף שזהו בחינת בכל לבבך כו' משא"כ בחינת בכל מאודך הוא בחי' עבודת עיקר הנשמה כו' והיינו שצ"ל ע"ד ויחד לבבנו וכמבואר ענין זה ג"כ סד"ה להבין ענין הברכות) ואח"כ כתיב מן הבקר ומן הצאן זהו בירור נה"ב שבאדם ששרשה לוקחה מחיות המרכבה שנק' שנים עשר בקר כו':