קטעים משיחות ל"ג בעומר ה'תש"ל בקשר לשאלת הגיור
... דובר שאי אפשר לפגוע ביהודי אלא כאשר היהודי עצמו נותן מקום לפירצה המאפשרת זאת. כששורר מצב של "ואתם הדבקים בה' אלקיכם", של דבקות אמתית בקב''ה, אי אפשר לפגוע ביהודי כשם שאי אפשר לפגוע כביכול בקב"ה עצמו. ברם, כאשר נוצר פירוד כלשהו, ובמיוחד כאשר יהודי אומר שיש כח ל"לעומת זה" ושיש להתחשב בו — נוצר מצב המתואר בספר ישעיה בפסוק המסתיים במלים "ממך יצאו" (שתי המלים המופיעות שם לפני מלים אלה מציינות מצב שהוא היפך של בנין וטוב).
פעמים מספר כבר דובר שיהודים צריכים להיות חדורים אומץ בקיום המצוות, באופן של "בחוקותי תלכו" ובאופן של "תשמרו ועשיתם אותם" (כפי שהוסבר בהרחכה בראשית השיחה). ודאי, איפוא, שיבטלו את הצרה הגדולה, שלא היתה כמוה בישראל, שהתעוררה לאחרונה, כאשר רוצים לומר על גויים שהם יהודים, למרות שתורת חיים, תורת אמת, אומרת עליהם שאינם יהודים. זו צרה ליהודים וגם צרה לגויים, ומאיזו סיבה שהיא חלה כאן טעות והדבר לא הוסדר בעוד מועד. אך מאחר שהקב"ה מבטיח: "לו עמי שומע לי. . . כמעט אויביהם אכניע", שאם רק ישמעו לקולו יכניע מיד את כל אלה שאינם ידידים לישראל — ודאי הדבר שייענו כל אלה שהדבר בידם — לבטל את הענין לגמרי ואז אויביהם — אלה גויי הארץ הנלחמים בהם — אכניע, כי יסבירו גלוי לכל העמים שאנו מוכנים אמנם לחיות בשלום עם הגויים, אלא שהגויים נשארים גויים וצריכים לחיות כפי שהם צריכים לחיות, ואילו אנו יהודים וצריכים לחיות כפי שיהודים צריכים לחיות. אז יכול להתקיים "ונתתי שלום בארץ" בלי צרות וקשיים. הגויים יבינו זאת ולא יהיו להם טענות (כפי שיהיו להם טענות כשרוצים לעשותם ל"יהודים", עד שיהא צורך למצוא לכך תירוצים ואמתלאות, שכן לאמיתו של דבר אין הם עצמם רוצים בזה. . .).
אין מקריות בעולם
לדבר זה יש קשר גם לפרשתנו, וזאת בהתאם למה שדובר פעמים מספר
שבזמננו כאשר יש צורך בהוראה ברורה בתורה מראה אותה הקב"ה במציאות בצורה ברורה:
נוכחנו שמאז ל"ג בעומר לפני שלש שנים שגם אז דובר על "ונתתי שלום בארץ", "וישבתם לבטח בארצכם", והוחל ב"מיבצע תפילין" להפיץ את מצוות הנחת תפילין, הרי דבר זה הציל אלפים ורבבות מישראל החיים וקיימים עד היום הזה ויאריכו ימים ושנים (ולפיכך ודאי שימשך מיבצע זה, ואדרבה — באופן של "תלכו": יותר ויותר).
במשך שנתיים ימים היה המצב רגוע באופן יחסי, ורק מזמן לזמן היה מתרחש משהו, אך היתה התקוה שלאחר מכן יוחל לדבר על שלום. לפני חדשים מספר החל המצב להחריף. יש כאלה הרוצים לתלות הדבר בסיבות צדדיות ולהסביר שהדבר בא כתוצאה מסכסוך בין גוי אחד לגוי אחר וכו', ברם, הרמב"ם פוסק בהלכות תענית, על "דרכי התשובה" (כלומר: הדרכים לעמוד על האמת), איך להתייחס למאורעות ("בזמן שתבוא צרה"): "... אבל אם. . . יאמרו: "דבר זה ממנהג העולם ארע לנו וצרה זו נקרה נקרית" — הרי זו דרך אכזריות. . . ותוסיף הצרה צרות אחרות. הוא שכתוב בתורה: "והלכתם עמי בקרי — והלכתי עמכם בחמת קרי", כלומר, כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו — אם תאמרו שהיא קרי, אוסיף לכם חמת אותו קרי".
כאן מן המקומות המועטים ב"יד החזקה" בהם הרמב"ם מפרש פסוקים בתורה, והוא מבאר את הפסוק הנאמר בפרשתנו ("והלכתם עמי בקרי") כמתייחס לאנשים הסוברים בטעות שיש לעולם דרכים ומהלכים משלו, בלי כל קשר להתנהגות היהודים. הרמב"ם אומר שטעות כזו מביאה את התוצאה העגומה המפורשת בהמשך הפסוק. אלא שהרמב"ם מכניס את הדברים להלכות תענית, ואילו חידושו של רבי שמעון בר יוחאי הוא, כפי שנאמר בזהר, שלא היה זקוק לתעניות, כי אם השיג את ביטול הדברים הלאטובים באמצעות בקשה וברכות לישראל.
החרפה הדרגתית מקבילה להידרדרות בשאלת "מיהו יהודי"
בהתאם לפסק הרמב"ם הרי גם כאן אנו רואים החרפה הדרגתית במצב, החרפה שהיא מקבילה להידרדרות הדרגתית בענין זה של החשבת גויים כיהודים.
ההתחלה היתה בדברים קטנים (כפי שמוסבר שמ"חבלי שוא" עלולים להגיע ל"עבותות העגלה", ואי אפשר שתהיה ההתחלה ב"עבותות"), בדברים שלא נדרש להם הכשר מהשלחןערוך, וכאשר הוזנחו הדברים — הגיע המצב לחומרתו, "ויצא
העגל הזה". כאן החלה הפירצה שאיפשרה לגוי לחדור במדה עמוקה יותר ויותר. אנו רואים שהזמן בו החריף המצב ובו החלו ר"ל ליפול קרבנות היה כאשר החלו לחשוב על גויים שהם יהודים ויש להם חלק בארץ ישראל, הארץ הקדושה שהקב"ה נתן לישראל בברית בין הבתרים באופן של "לזרעו אחריו" עד סוף כל הדורות. לאחר מכן כאשר הוחלט לדרוש הנחות מיוחדות ופתיחת פתח מיוחד לגויות רוסיות, לתת להן יחס מיוחד ולמצוא להן קולות מיוחדות, הרי אותם רוסים שעמדו על הגבול שנתיים ומחצה ולא התערבו, החלו בהחרפה גדולה יותר לאין ערוך. על הגבול שנתיים ומחצה ישבו שם הגויים ואמרו: "הבה נתחכמה לו" אבל הדבר לא התבטא בפועל. כך היה גם בגלות מצרים, שרק כאשר רצו בני ישראל למצוא חן בעיני פרעה והתחילו ללבן עבורו לבנים מרצון — אז נפתח הפתח לקשיי השעבוד.
היה זה, כאמור, תהליך הדרגתי: תחלה אמרו זאת אלה שאומרים עליהם שהם "חילוניים" (אין הללו מעונינים כלל בתואר זה, אך כשבא מישהו הטוען שהוא באכח הדת סוברים הם שמוטב שיהא הקולר תלוי בצוארו של פלוני והטענות יופנו אליו ואילו להם תינתן מנוחה. . .). לאחר מכן הוחלט להעניק לגוי, כזה שתורתאמת אומרת עליו שהוא גוי, את התואר "יהודי". הוא עצמו טוען שהוא גוי, ואינו רוצה כלל לקבל עליו יהדות, אלא שמתחילים לפתותו להיקרא בשם יהודי, וכעבור זמן יתחרט ויודיע שאינו רוצה להיות יהודי, אך "תעודת הזהות" נשארת אצלו ולא תהא לו ברירה אחרת אלא לעורר סערה כדי להשיג את הביטול. לא היה די בכך והכריחו את הרבנים לשתוק. לא היה די גם בכך והתחילו לשגות באשליה שלא זו בלבד שאין זה חורבן הדת, אלא שזה אף הישג ונצחון, דבר שהוא שקר מוחלט וגמור.
— כל תינוק ברחוב יודע שזה חורבן הדת — עומדים אנשים ומפרסמים בכמה לשונות שחוק זה יש בו הצלחה משום שהתחלתו היא שיהודי נחשב מי שנולד לאם יהודיה, כפי ההלכה בשלחןערוך, ולא מספיק שאביו יהודי. ברם, הסיום הוא שאפשרי גיור, תוך השמטת, אגב מלחמה, התוספת "גיור כהלכה", פרוש הדבר שגם כאשר הגיור שלא כהלכה נחשב אדם זה לגר. אם כי לכאורה מתאימה הפיסקה הראשונה להלכה שבשלחןערוך — הרי יש לדעת שישנם שני סוגי "עבודה זרה": ישנה עבודה זרה שאינה רוצה להכיר כלל בהקב"ה, וישנה עבודה זרה הנקראת בשם "שיתוף", המכירה בהקב"ה יחד עם "עגל הזהב". הרי בפרשת העגל לא הכריזו על אי קיומו של הקב"ה שהוציאם ממצרים, שכן דבר זה היה בלתי אפשרי תוך תקופה קצרה לאחר מתן תורה שבו ראו את הקב"ה ופמלייתו, הענין שבעגל הזהב היה — "שיתוף": חצי סעיף כפי שרוצה הקב"ה והשו"ע שלו וחצי סעיף כפי שרוצה
הע"ז. לא הסתפקו בזה עד שאמרו שיש מקום בשולחןערוך ר"ל לפתוח פתח מיוחד לגויות הרוסיות ולתת להן חלק ונחלה בארץ ישראל, ארץ הקדש, ומיד לאחר כן חלה החרפה נוספת, לא ח"ו "כמנהג העולם" ולא ח"ו משום "נקרה נקרית" (כפי שצוטט לעיל מדברי הרמב"ם), שכן אין מקריות בכל הדברים שהקב"ה מנהיג אותם. הרוסים החלו להתערב בארץ הקודש רק לאחר שהוכרז שיש עבורה ר"ל קולות מיוחדות ויחפשו עבורם דרכי היתר ח"ו בשלחן ערוך. על האומר שזה "מנהג העולם" ו"נקרה נקרית" — פוסק הרמב"ם שלא זו בלבד שאין זו אמת אלא שזו מדת אכזריות. מתאכזרים על הצעירים הנופלים כאשר הם יוצאים להגן על גבולות ארץ ישראל — אך ורק משום שזה "עקרון" שעלה בדעתו של מישהו, והשני פוחד מלומר את האמת שדבר זה מנוגד לתורתנו, תורת אמת, תורת חיים, והשלישי טוען שאין דבר זה שייך לו כיון שיש מישהו שהוא בא כח של הדת והדבר מוטל עליו ואילו הוא משוחרר מזה.
כאמור פעמים מספר, יודע הקב"ה שיש לו ענין עם "דור יתום" ולכן הוא מראה את הכל בגלוי, באופן שאי אפשר להכחישו. משום כך התרחש דבר שאי אפשר לומר עליו שהוא "מנהג העולם ונקרא נקרית", שכן לפי "מנהג העולם" לא היו צריכים לעשות זאת, הכוונה למה שהתרחש ביום ששי זה (ההתקפה הרצחנית על אוטובוס ילדי אביבים): הגויים הם "כגרזן ביד החוצב". מיד לאחר "מיהו יהודי" החלו להגדיל את התערבותם, עד שביום ששי זה אירע דבר שאינו כלל ממנהג העולם. הכל יודעים שכאשר הגוי רוצה להילחם בארץ הקודש — משתדל הוא בראש ובראשונה לפגוע באיש צבא. אמנם אין הוא נבהל גם אם הוא פוגע באזרח שאינו מסוגל להלחם. ברם, לא לפגוע באיש צבא ולהניחו לעבור בשלוה ולעומת זאת לפגוע בילדים קטנים העוברים — דבר זה אינו מובן כלל וכלל. אין שום הסבר לדבר זה עפ"י "מנהג העולם" ו"נקרה נקרית".
להודות בטעות ולתקנה
כאמור לעיל בשם הרמב"ם שייך הדבר לדרכי התשובה, והרי התשובה מועילה, כידוע, "בשעתא חדא וברגעא חדא". ברגע שאיש ישראל מחליט לחזור בתשובה מתבטלות כל התוצאות של המעשה הבלתי רצוי. כך גם בענין זה — יש להתחנן ולבקש רחמים שאלה שטעו ורוצים למצוא מקום בשולחןערוך "להקל" ולומר על גוי שהוא יהודי — יבינו שדבר זה מהווה צרה לגוי, וצרה גדולה יותר ליהודי, ולכן בודאי יתחרטו על כך מיד, ולא יעשו זאת בצנעה כי אם יודיעו על כך בגלוי. כך גם אלה הרוצים להשלות את עצמם שהיה כאן "נצחון" ח"ו ו"הישג", כביכול, יכירו את האמת ולא יתביישו לומר שטעות היתה בידם. משה רבנו הודה
אין להתבייש מלעשות את הצעד הזה של התפטרות ממשרת שר. על מנת למנוע קרבן בנפש כדאי לאבד את כל המשרות. סוף סוף שום אדם לא נולד מיניסטר, וישנם רק כך וכך שנים מאז נתמנה פלוני או פלוני למיניסטר, כך שלא יהא בזיון בהתפטרות. . . אם לא יתפטר — לא יועיל לו הדבר כיון שסוף סוף יסלקו אותו ממשרתו כאשר יתברר שאי אפשר לסמוך עליו, שכן אם הוא מסוגל לסחור בשלחןערוך (וזה בשעה שהוא עצמו יהודי מאמין ושומר תורה ומצוות) — עלול הוא לסחור גם בשאר הענינים. . .
"תירוצים" ופירצותיהם
כתשובה לדרישה זו הומצא תירוץ: מאחר שאנו נמצאים במצב רציני יש לשמור על המורל — כך הוסבר לי — של העם היושב בציון, העלול להתרשם קשות מכך ששר מתפטר. אך שתי תשובות בדבר: התשובה הראשונה היא עלפי משל לחולה במחלה קשה. כידוע משתמש הרופא בתרופות רק במדה הנחוצה לרפוי המחלה ולא יותר מזה, שכן התרופה מורכבת בדרך כלל מחומר בלתי רגיל שמנה מיותרת ממנו עלולה להזיק. יבוא, איפוא, מישהו ויטען כלפי הרופא שכל עוד שרוי החולה במחלה קשה אין לתת לו התרופה משום שמזה יסיק החולה שמצבו קשה והדבר יפגע במורל שלו, ולכן יש לתת לו את התרופה רק לאחר שהמחלה תחלוף. . . מובן שאין זה כך שכן התרופה ניתנת רק על מנת לרפא את המחלה! — אף כאן רוצים לדחות את הרפואה עד לאחר שיעלה המורל. מדוע ירוד המורל? — מפני המעורבות הרוסית. מדוע מתערבים הרוסים? מפני שהוחלט לאפשר לכל מי שבא מרוסיה לבוא לקחת חלק בארץ כיהודים, גם אם אינו יהודי (די בכך שרצונו לעלות לארץ ישראל משום שהוא נשוי ליהודי' או משום שסבתו היתה יהודיה). כשיתוקן הדבר — יעלה המורל!
נקודת ההסבר השני' ביחס למורל היא: אי אפשר להחזיק את המורל של שנים וחצי מיליון אנשים באמצעות שקר. כל יהודי לכשעצמו יודע ששקר הדבר באמירה על גוי שהוא יהודי. היהודי יודע שזה שקר והגוי יודע שזה שקר. אי אפשר לשמור על מורל של צבור עלידי הטעיה ורמיה של קביעת הגוי ליהודי, ועוד לפרסם שזה דבר חיוני שבו תלוי בטחון ארץ הקדש. האמת מוכרחת אי פעם להתגלות והלואי שלא יהא צורך בכך. רק בדרך האמת אפשר וצריך לשמור על המורל.
עוד תירוץ ישנו: יש אומרים שמאחר שישנם שטחים שוממים גדולים בנגב וצריך שתהי' ארץ הקודש, אשר עיני ה' אלקיך בה, מיושבת ולכן יש להעלות לארץ כמה מיליון אנשים, ומשום כך אין להערים קשיים על מי שרוצה לעלות. יש, לכן, לדעה זו, לכל המעונין לתת את הפתק שהוא "יהודי" כדי להרבות את
האוכלוסיה. התשובה היא: "לא לכם ולנו לבנות בית אלקינו", יש בזה משום צרה לגוי וצרה ליהודי ועל ידי כך לא יבנה כלל. "וישבתם לבטח בארצכם", צריכה לשרור ההכרה שזו "ארצכם" ושאין לתת אותה לגוי.
עוד אמתלא מונעת את ההתפטרות: הדאגה לבטחון. זו טענה בלתי נכונה. הרי אין לחשוד בהם שלאחר שיתפטרו יפסיקו מלתמוך ולסייע לארץ ישראל ולהגנה ככל שיוכל. אפשר להצהיר שימשיכו במתן כל עצה ועזרה, כפי שיידרשו, אף מחוץ לממשלה, ואדרבה — הדבר ייעשה אז "לשמה" ולא בגלל המשרה. . . בטחון ארץ ישראל לא ייפגע אם אנשים יצהירו שהם אנשי אמת ועקביים ומתנהגים לפי השלחןערוך. טובת ארץ ישראל לא תיגרע, איפוא, בהתפטרות. ההבדל היחיד, גם לטענתם, הוא שמחוץ לממשלה לא תהיה להם השפעה על הנהגתה — והרי מתברר שעתה אין להם השפעה כלל, שכן מכריחים אותם להסכים לנוסחה כזו. אדרבה: כאשר הם בחוץ נשמעת דעתם יותר מאשר בהיותם בפנים, כאשר ידוע שאפשר לנפנף נגדם בשוט ההוצאה מן הממשלה. . .
שלום בפנים ושלום בחוץ
ידוע שכאשר נפגעים אנשים שלמעלה מגיל מצוות — על הנפגעים עצמם לפשפש במעשיהם, אך כאשר נפגעים ילדים שלפני גיל המצוות — מובן, כיון שאינם בעלי עונשים שאז צריכים כל אנשי הסביבה לפשפש במעשיהם. דברים אלה אמורים גם כאשר יש צורך לחטט ולחפש את הסיבה, אבל בענינינו ברורה וגלויה לגמרי סיבת הדבר.
לעיל ניתן משל של חולה ורופא, ובהמשך לזה: יש בכל מחלה סימפטומים שהם תוצאות של גורמים פנימיים. רופא לאיוצלח עלול להתפתות לטפל בסימפטומים לכשעצמם. כשיש לחולה חום — יתן לו קרח, כשאין לו תיאבון — יכריחו לאכול, וכך הלאה. מובן שלא זו הדרך, אלא שיש לחקור אחרי הגורמים. בעניננו אין צורך בחקירות מיותרות, די לפתוח את לוח השנה ולבדוק מתי התחיל הענין של "מיהו יהודי", ומתי, לעומתו, התחילה החרפת החבלנות. כן לבדוק מתי התחילה החרפת המעורבות הרוסית ומתי הוכרז על הקלות מיוחדות לנשים רוסיות, דבר ששימש הזמנה לרוסים לא להסתפק בישיבה שם ואמירת "הבה נתחכמה". אחר כך הענין של הילדים.
מובן שהדברים הנאמרים כאן אינם באים ח"ו להפחיד את מישהו, שכן היום הוא יומו של רשב"י אשר כאמור לעיל היתה דרכו לבטל דברים לא על ידי תענית, וכשהולכים בדרכו של רשב"י אין צורך להזדקק לתענית, כי אם בשמחה וטוב לבב מבטלים את כל הגזירות, וזוכים לכל הברכות האמורות בפרשה.
ויהי רצון שכל אחד בענינו, בשמחה ובטוב לבב, ייענה לתחנונים, וכל מי שדבריו נשמעים, בארץ הקדש ובחו"ל, יכריז שתורתנו היא תורת אמת, תורת חיים, הנותנת חיים ליהודים וגם ללא יהודים, ויש לנהוג לפיה, לטובתם של היהודים ושל הלאיהודים. לא זו בלבד שלא ייווצרו כל קשיים כתוצאה מכך, אלא, אדרבה, על ידי כך יהיה "ונתתי שלום בארץ", "וישבתם לבטח בארצכם", "ואולך אתכם קוממיות". אומרים שישנם כאלה שמתביישים לומר שהם מתחרטים, אך ח"ו מלחשוד ביהודי אשר הוא יודע שיש לדבר השלכות על נפילת קרבנות ר"ל, נפילת בנים יהודיים העומדים על גבולות ארץ הקודש ושומרים עליה מפני עמי הארץ, והרי כדי שיוכלו אלה לבצע את תפקידם זה להגן על ארץ הקדש מן התופעות הלאטובות — חייב כל יהודי, וכל בני ישראל הנמצאים בארץ הקדש, להודיע, מבלי להתבייש, שהם גוי קדוש המחזיק בתורה הקדושה, ולהתחרט על המצב ששרר עד עתה בחרטה שמלב שלם, ואז הרי זה כפי שהרמב"ם אומר "מדרכי התשובה", והלא ענינה של תשובה היא עקירת הדבר הלאטוב מעיקרו, כאילו לא היה מלכתחלה.
הקב"ה הוא מלא רחמים ורב חסד, ולא רק שהוא מכפר על חטא בדרך כלשהי, כי אם עוקר את הדבר מעיקרו כאילו לא היה הדבר מעולם, משום כך ודאי שכאשר הכל יהיו בעצה אחת לבטל הגזירה האיומה בקשר לגיור שלא מפורש עליו שהוא צריך "כהלכה", יביא הדבר שלום בישראל ושלום בין לאיהודים, ויהיה אז "ונתתי שלום בארץ", בכל מקום בו נמצאים יהודים, בדרכי נועם ובדרכי שלום. הרי "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב ופועלים פעולתם", כשכל אחד יעשה את המוטל עליו ולא ידחהו למחר כי אם יעשהו היום, ואלה הצריכים לבצע את ההתפטרות יבצעו אותה מיד, ודאי הדבר שכאשר יראו חבריהם בממשלה שהם עשו כך — יבטלו מיד את הגזירה האיומה, ולא ביטול סתמי כי אם בשמחה וטוב לבב, ומעתה ואילך יתקיים "ועמדו זרים" — שבעים האומות של לאיהודים מצד אחד, ומצד שני "גוי אחד בארץ", עם ישראל, המתנהג לפי תורת אמת, תורה אחת שניתנה מה' אחד בשמחה וטוב לבב. ויתקיים בקרוב ממש היעוד "אלקים יושיע ציון" — את העם השוכן ב"ארץ ישראל", "ויבנה ערי יהודה" — הכוונה לכל "ארץ ישראל", "וישבו שם וירשוה" — באופן שהתורה קוראת לזה "ישיבה", ובאופן של "ירושה" שאין לה הפסק, שהכל יכירו בכך שהארץ ירושה לנו מאברהם יצחק ויעקב, "וזרע עבדיו ינחלוה", כי יבוא המלך המשיח ויבנה את בית המקדש, ששם יהיו "זרע עבדיו", בני לוי הנקראים עבדי ה', שישרתו את ה' כשלוחי עם ישראל כולו, "ואוהבי שמו ישכנו בה" — הכהנים המברכים את ישראל באהבה, כאמור
בנוסח ברכת כהנים — הללו "ישכנו בה" באופן של מנוחה, בבית המקדש שייבנה על ידי המשיח שהוא יוציא את ישראל מן הגלות בה אנו נמצאים עתה, ותתחיל "אתחלתא דגאולה", והגאולה האמתית והשלמה על ידי משיח צדקנו בשמחה ובטוב לבב, בחסד וברחמים ובקרוב ממש, אמן.
כיון שמדברים בגילוי לב — יש מקום גם להעלות תקוה נועזת שאין לה, לכאורה, מקום בפוליטיקה ובדרכי הטבע, והיא, בהתאם למאמר: "ישראל עושים תשובה — ומיד הם נגאלים", שהקב"ה יחשוב את ההחלטות האמורות על שלום וקירוב לבבות ועל התפטרות מן הממשלה, ועל ביטול החוק, "מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה", שעל ידי חזרה בתשובה זו תבוא מיד הגאולה האמתית והשלמה על ידי משיח צדקנו, באופן של חסד ורחמים, כפי שאמר רשב"י — שהיה אחראי לדבריו והדברים גם נכנסו לתורת אמת: "יכולני לפטור את כל העולם כולו מן הדין", וייחסכו מכאן ולהבא כל קרבנות גשמיים, ואז "ושמחת עולם על ראשם" בביאת משיח צדקנו שיבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, ו"אלקים יושיע ציון, ויבנה ערי יהודה, וישבו שם וירשוה, וזרע עבדיו ינחלוה ואהבי שמו ישכנו בה", בפועל ממש.