מיהו יהודי
זה זמן רב שלא שמעתי מכ', אף שכמובן שדורש אני עליו, ובפרט על ידי. . שמסר לי גם כן, ובפרט בימים אלו, שבנו שי' עדין בצה"ל במחלקת הצנחנים. ויהי רצון שיקויים בו, בתוך כל יוצאי צבא בישראל, המקרא מלא שדיבר הכתוב והי' מחנך קדוש, ולא יראה בך ערוות דבר גו' כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך (כי תצא כג, טו, בשינוי הסדר).
לאחרי בקשת סליחת מר על הבא להלן, הרי לדעתי אין ברירה בידי כי אם לכתוב את זה, והענין:
הן ידוע למר פרטי הבעי' בקשר עם החוק ד"מיהו יהודי", והשתלשלות הענינים. וגודל רציניות הענין בודאי לדכוותי' דמר אין צורך באריכות, ובפרט בהמצב דעתה. שלכן רציניות המצב מחייבת את כל אחד ואחד, אפילו החלש יאמר גבור אני, ועל אחת כמה וכמה הגבור וביחוד הגבור בהשפעה על אחרים, לפרסם דעתו ובאותיות בולטות המתארות את הענין בכל החומרה והרציניות והחיוניות שלו. ובדורנו, דור יתום ועקבתא דמשיחא, שהחושך כפול ומכופל, מוכרח שתיכף לתיאור — תבוא המסקנה, שאי אפשר שהענין יבוא על תיקונו אלא אם כן יוגדר במפורש ובהדגשה בניסוח החוק שיהי' על פי ההלכה; שהרי מפורסם לכל שהי' דין ודברים בנוגע להכנסת תיבה זו ושללו אותה בכדי שלא תהי' "דיקטטורה" כביכול של ההלכה, וק"ל.
דברתי על דבר זה בכמה הזדמנויות, ותקותי שגם למר הגיעו על כל פנים הדים מדברים אלו. ואף שכאמור שלדכוותי' — אין צורך בהסברה, אבל במלים קצרות סיכום הענין הוא שניסוח החוק כמו שהוא עכשו פותח פתח פרץ רחב וללא כל הגבלות שמשמעו — ר"ל והי' לא תהי' — הכרזה פומבית בשם עמנו ישראל היושב בארץ ישראל, שמכאן ולהבא מפקירין ונותנין ח"ו את ארץ ישראל לכל עמי הארץ הרוצים לבא ולקחתה, היפך תורת ישראל!
תקותי חזקה, אשר באם כבר אמר מר מלתו בענין, לא יסתפק בזה, אלא יקיים דברי חכמינו ז"ל "הוכח תוכיח — אפילו מאה פעמים", מאה לא בדרך גוזמא; וכהדגשה בכמה מקומות שתורתנו תורת אמת מלמדת אותנו דעה בזה אשר אפילו כשהוכיח 99 פעמים ממש, וח"ו לא הועיל, עדין המצוה בתקפה עומדת — שעליו להוכיח ובאותו התוקף פעם המאה. ובפרט אשר סוף סוף לב ישראל ער הוא, ובודאי לא יצטרכו ח"ו להוכחה כמה וכמה פעמים, ובלבד שישמעו דברי ההוכחה מהראוי להשמיע דברים כאלו ובתוקף המתאים, ולא להישמע לדעת המפתים המסיתים ומדיחים שגם האמור הוא בגדר דתפסת מרובה לא תפסת.
בפ"ש מר, ודורשים בשלום אשה ע"י בעלה, בפ"ש זוג' תחי', ובאיחולים לקיץ בריא ושמח בגשם וברוח גם יחד ובכבוד — המצפה לבשו"ט,
"(ממכתב כ"ה ניסן תש"ל)"
[new_section]
בטח קבל מכתבי הקודם בעתו ובזמנו, ועתה באתי בנקודה שבמכתבי הקודם, בשאלת מיהו יהודי, ואתו רב הסליחה שעד שקבלתי אישור ומענה כותבני עוד הפעם. אלא שגודל רציניות הענין מאלצני, ובפרט שעל יסוד ההיכרות שלנו בטוחני שמה שלא ענה עדין הוא רק מסיבות צדדיות ואין ספק שגם כ' רואה גודל רציניות הדבר ושצריך לעשות בזה וכו'. וכיון שהורונו חכמינו ז"ל אין מזרזין אלא למזורזין, רצוני לעורר עוד הפעם, שהרי רואים גודל המבוכה שהמצב הביא בארץ הקדש ובפרט בחו"ל, ובודאי אין צורך לחזור על הטעמים והנימוקים שגם במכתב הקודם מיותרים היו כי ידועים לכ'. שלכן מוכרח לדעתי ומוטל על כאו"א לעשות בזה ובמרץ ויפה שעה אחת קודם.
ויהי רצון שימים אלו שייהפכו לששון ולשמחה, ייהפכו גם בענין זה לששון ולשמחה, שמחה גלוי' שתאחד כל חוגי עמנו בני ישראל. וכיון שלב ישראל ער הוא, ואפילו מי שחטא ישראל הוא, בטוחני אשר גם יוזמי הגזרה האיומה יהיו שבעי רצון מהשנוי לטוב, ועל ידי ההפיכה לששון ולשמחה בכמה וכמה ענינים תבוא הגאולה האמתית והשלימה לכלל בני ישראל מגלות הפנימי וגלות החיצוני, ועד שייהפכו ימים אלו לששון ולשמחה כפשוטו של מקרא.
בכבוד ובהוקרה המצפה לבשורות טובות בהנ"ל ובנוגע לב"ב שי'
נ.ב. עוד מהסיבות שעוררו אותי לכתוב למר עוה"פ בלי לחכות לאישור מכתבי הקודם הוא שהגיעתני שמועה אשר יוזמי הגזרה האמורה נפלו על המציאה להשתיק דעת הקהל על ידי שתיקה כללית בבעי' זו, ז"א להשפיע על העתונים שיפסיקו הדיון בהאמור ושלא לענות על פניות ושאלות בזה וכולי, ובפרט שעתה ימי הקיץ וימי החופש ומנוחה מכל דבר רציני. ולאחרי הקיץ הרי כבר יהי' הענין בבחינת ישן נושן, והנסיון בעבר הוכיח שהסרת ענין מסדר היום הצליח להשתיק התגובה, והי' לא תהי' בענין איום זה ח"ו.
ויהי רצון שמכאן ולהבא אך טוב יבשר איש לרעהו.
"(ממכתב ר"ח מנחם אב תש"ל)"
[new_section]
... בעתו קבלתי מכתבו מענה על מכתבי שלי. ולאחרי בקשת סליחתו רבה — מוכרחני לומר אשר לא למענה זה קויתי וצפיתי. שהרי אפילו אם תמצא לומר אשר צדק מר בנימוקיו וטעמיו על המנעו מלכתוב ולהתריע בקול צעקה גדולה בענין החוק "מיהו יהודי", וכתוכן מכתבו אשר אין שומע וכו' וכו', הרי מה שודאי הוא — שעל ידי שתיקה והעברה בדומי', אפילו כשהדומי' היא מתוך צער רב ויגון, נשאר זה בתחומו של היחיד המצטער ואין לזה השפעה מחוצה לו. מה שאין כן
כשמגיבים ובפרט תגובה בסגנונו של מר בניצול הכשרונות שניתנו לו וההשפעה שיש לו, יש לקוות להשפעה הכי עמוקה בשעת מעשה וגם לאחר זמן. שהרי דבר הנ[ד]פס — יש לו השפעה לאו דוקא בשעת ה[ד]פיסה ובפעם הראשונה.
ומוכרחני להוסיף עוד טעם, שלדעתי הוא העקרי, אשר הטענה האמורה ובסגנון חכמינו ז"ל גלוי וידוע שאם מיחו בהם לא יקבלו — אין לה מקום בתקופתנו זו, תקופה בה תערובת אור וחושך מר ומתוק ועד — מן הקצה אל הקצה. ואם יהי' מי שישתדל לשכנע אותם, אפילו בדברים הכי פשוטים ומובנים, הרי בודאי ובודאי שיש כאלה שהיו מקבלים שיכנוע ולא עוד אלא ששמחים לשכנוע צודק וטוב, ויתרה מזה — מצפים לו, מצפים שישכנעו אותם.
ואם בכל בעי' הדברים האמורים בתקפם, על אחת כמה וכמה בענין הנוגע לעצם קיומו של עמנו בני ישראל בכל מקום שהם, בארץ הקדש ובחוץ לארץ.
כמדומה שכבר העירותי למר על דברי חכמינו (ב"מ לא, א) שסגנונם מדוייק בתכלית, והרי הוראתם ברורה: הוכח תוכיח — אפילו מאה פעמים. זאת אומרת שאפילו אם הוכיח מוכיח הראוי לשמו ויודע אומנתו תשעים ותשע פעמים ולא הועיל, מצווה הוא בתורתנו תורת חיים להוכיח בפעם המאה, ולא עוד אלא שהציווי בפעם המאה נכלל ביחד עם הציווי להוכיח בפעם הראשונה, היינו באותו התוקף ובאותו החיות ובאותו הבטחון, אשר אפילו בתקופה בה האמת נעדרת וכו' סוף סוף אמת מארץ תצמח.
אין רצוני להאריך עוד בזה, שהרי בודאי ובודאי אשר הכתוב לעיל לא חדש הוא בעיני מר, ולא באתי אלא לעורר ולחזק את מחשבת מר בזה מיוסד על האמור דמזרזין למזורזין. ולסיים במה ששמעתי אומרים למה נקרא שמו של אביו זקנו "שרף" (כמדומה שאמר לי מר שהוא אביו זקנו) — כי הי' נשרף בתפילתו. והרי בכל זה בא לתפלה שלאחרי' ועוה"פ באותה ההתלהבות כמו בתפלה שלפני זו, ואולי עוד יותר.
ויהי רצון שבסגנונו של מר שלפעמים כותב באש על גבי אש, שיצליח לשרוף כל ענין בלתי רצוי ולאחר זה להלהיב את הקוראים באש ההתלהבות לכל דבר טוב וקדוש, ובנקודת תוכן מכתב זה — להכריז גלוי לכל העמים, כולל גם, להבדיל, עמנו בני ישראל, אשר יהודי הוא הכופר בעבודה זרה (מגילה יג, א), עבודה (וענין) שהוא זר לו, זרה לתורת עם ישראל ולתרי"ג מצוותי', ועל אחת כמה וכמה כפשוטו — עבודה זרה, ובפרט עבודה זרה דתקופתנו זו, שעבוד ובטול לפני עובדי עבודה זרה, אומות העולם.
תקותי אשר ראה מר מה שפורסם מהמדובר כאן בכמה הזדמנויות בבעי' האמורה, על כל פנים מה שנדפס בזה בארץ ישראל.
"(ממכתב ערב ר"ה תשל"א)"
[new_section]
... אף כי באיחור זמן, מאשר אני קבלת שני מכתבי מר עם המצורף אליהם, בם נוכחתי אשר ידידנו. . לא הוסיף כלל על המציאות בתיארו לפני את מר ועניניו, ואדרבה אמר רק מקצת שבחו אף שהי' שלא בפני מר.
ועל פי האמור, תקותי חזקה שלא יקפיד כ' כלל על אשר לא אישרתי קבלת מכתביו עד עתה, ולא עוד אלא שתהי' מחילתו וסליחתו שלמה.
טעם האיחור במענה שלי הוא לא רק מפני רבוי הטרדות, שהרי בראש הטרדות היא גם הבעי' בה דן במכתביו, כי אם ובעיקר אשר קויתי וצפיתי שאולי סוף סוף יבוא הרגע ותבוטל כל הגזרה האיומה, גזרה שלא היתה כמוה בדברי עמנו בני ישראל הרוויים דם ואש ותמרות עשן, גזרות שונות ומשונות, ובכל זה לא העיז בכל עמי הארץ איש או אישה לבוא לבטל את עצם קיום עם ישראל על ידי הכרזה שכל המביא פסת נייר בו כתוב שיהודי הוא, הרי הוא יהודי. [מספרים שלפנים היו אגודות של מחזרים על הפתחים ובכדי להתקבל לחבר האגודה גם כן היו הגבלות ודרישות, ולא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול. והנה זכינו בדורנו זה הנאור אשר העמיד את היטלר ופמליא שלו וכיו"ב, לחידוש נאור ודמוקרטי ביותר, אשר מובדל עמנו בני ישראל מכל העמים אשר על פני כל הארץ בזה שאין כל גדר ומחיצה והגבלה וכו' וניתנה רשות, ובצורת חוק, שכל הרוצה להכנס ולצאת, הדרישה היחידה היא כנ"ל להביא פסת נייר עלי' כתוב שיהודי הוא. שהרי בודאי ובודאי אפילו אלו שהתלהבו ללחום בעד החוק בניסוחו עתה, ידעו ברור מהו הפירוש של "גיור" בלי ההגדרה "כהלכה"].
אינני יודע אם לאחרי הכתוב לעיל יש ענין להכנס בפרטיות בתוכן הנימוקים והטעמים שכתב מר במכתבו. ובל"נ עוד אכתוב בזה, ובכל אופן רצוני להוסיף נקודה, שכפי ידיעותי מקובלת היא בכל בתי משפט ובכל המדינות ואצל כל העמים, אשר בטרם ניגש שופט לדון בבעי' איזו שהיא ולהוציא דין ומשפט, עליו לבחון בעצמו האם הענין בסמכות שלו, והאם אינו משוחד בבעי' האמורה, וכו' וכו'. על פי האמור, לכאורה קשה הוא, אשר כשבא הדיון בחוק האמור לפני הכנסת, ראוי הי' לחברי הכנסת הנוצרים והמוסלמים וכל אלו שאינם מאמינים בקיומו ויעודו של העם היהודי להמנע מהצבעה והשתתפות בויכוח בנושא זה, ולא עוד אלא גם להודיע הטעם בזה, שכשהמדובר הוא בנוגע ליהודי אין לנוצרי ולמוסלמי לחוות דעה בזה, ואין לאלו שהם מנגדים לעצם קיומו של העם ועל אחת כמה ליחודו לחוות דעה, והוא הדבר לעוד כמה מסוג זה בין חברי הכנסת, לאחרי בקשת הסליחה, וכבודם במקומו מונח.
ועל דרך זה בנוגע לשופטים, המכריזים אשר חוקי תורת ישראל הם חוקים נאציים ואכזרים, עליהם להודיע שאין הם המתאימים לדון בדבר, ועל אחת כמה וכמה שאין הם המתאימים להשתתף בכינוס ביןלאומי להגן על דת ישראל והרדיפות עלי'.
לצערנו לא רק שלא נהגו כך, אלא שלא מצאתי באיזה מקום שהוא, עתון או חוברת או פרטיכל וכו' שמישהו יעורר השאלה האמורה, האם פלוני רשאי הי' — מנקודה מוסרית, מצפונית, ואפילו חוקית — להשתתף ולהצביע בדיון מעין זה.
מובן שאפשר לנקוט בגישה בסגנון הידוע — "על יסוד הדמוקרטי'", והרי דמוקרטי' היא בניגוד להפלי' איזו שתהי'; אלא שאז אין מקום לעשות חצי דבר, כי אם צריכים לבטל ההפלי' למי יש חלק בשטח הנקרא ארץישראל ולמי אין חלק בו, וכן לבטל ההפלי' שהמגייר צריך להיות דוקא בן ישראל, שהרי מה שנוגע הוא שכוונת ה"מתגייר" כנה היא להיות יהודי וזה מספיק, שלזה מתאים יותר שהמגייר יהי' פסיכולוג מאיזו אומה ודת שיהי' ובלבד שיהי' איש נאמן ובר סמכא במקצועו שלאחרי שיחה של כמה רגעים עם הרוצה לקבל פסת הנייר שהוא יהודי, יווכח בכח חכמתו שהכוונה אמתית ורחמנא לבא בעי ודי ומספיק בזה לתת לו תעודה — תעודת פסיכולוג מוסמך — שהוא יהודי!
קשה לי להאריך בנידון זה, ובפרט בימים שבהם מלמדים זכות על כל אחד ואחת מבני ישראל. וגם זה שכתבתי לעיל הוא על פי המובא בנוגע לימים אלו, ש"כשיש דין למטה אין דין למעלה", ולמטה הרי די ומספיק דין ודברים, ויהי רצון שאצא ידי חובתי בכתיבה זו, ונזכה לנצחון האמת ולביטול השקר, ובפרט שקר בולט כזה, שמרמים את הגוי ואומרים לו שנעשה יהודי ו"אחינו אתה", מרמים את הסביבה והצבור שיש כאן "הישג" בה בשעה שזהו חורבן והרס, וסוף סוף מרמים גם את עצמו, בסגנון חכמינו ז"ל שישו בני מעי, שהדמוקרטי' נצחה ובטלה ההפלי' ונתקרבו הלבבות ובטלה המחיצה בין ישראל לעמים ונפרצו כל החומות שהגינו על עמנו בני ישראל במשך כמה אלפים שנה, עשו שונאי ישראל להפקר לחיות השדה וכו'.
ומסיימים בטוב, בנוסח תפלת ראש השנה: ובכן תן כבוד הוי' לעמך כו' שמחה לארצך וששון לעירך (ותיכף לזה) עריכת נר לבן ישי משיחך, יבוא ויגאל כל אחד ואחת מבני ישראל בכל מקום שהם מגלות הפנימי (של היצר) ומהגלות כפשוטו. ויהי רצון שיהי' זה בעגלא דידן.
"(ממכתב ערב ר"ה תשל"א)"
[new_section]
בהמשך למכתבי הקודם, אבוא בזה, על כל פנים בקיצור, בהערות לאיזו נקודות שבמכתב מר, והן:
מבאר מר במכתביו בטוב טעם אשר התחלת התקלה היתה בחוקים שלפני זה, שהניסוח בהם הי' בלתי מתאים וכו'.
והנה לפי ידיעותי זוהי הפעם הראשונה אשר החוק מנסה לבאר המונח "יהודי", אשר אפילו באם הי' הפתרון כדבעי, הרי עצם האפשריות לספק בדבר, ועד שהיו מוכרחים להצביע בזה, מראה על המצב הכי ירוד וכו'. על אחת כמה וכמה שקרה מה שקרה ופיתרו את הענין בהגדרה להשמיט "על פי ההלכה".
ואפילו אם תמצא לומר שהתקלה יסודה בחוק שלפני זה, הרי אין זה מתקן את התקלה אלא מבאר סדר ההשתלשלות שלה.
כנראה כוונת מר שאילו היו מתקנים החוק שקדמו, וכמו שמציע להשמיט פריטי הרישום של דת ולאום וכו' במילא לא הי' מקום לכל התקלה האמורה. אבל עתה הרי אי אפשר כבר להחזיר הענינים כמו שהיו מאז. ומובן וגם פשוט שהנסיון לבטל פריטי הרישום של דת ולאום יהי' קשור במאבק עם המפלגות, ועוד ועיקר, שכיון שתשאר באיזה חוק שיהי' ההגדרה של מיהו יהודי כמו שהיא עתה, הרי התקלה בעינה עומדת.
ב) לכתבו של מר אשר פלוני הציע הנוסח והוא האשם וכו', הרי גם זה אי אפשר לשנות עתה.
ג) כמובן מסכים אני עם מר שאפילו אם יתקנו ענין הגירות בחוק האמור על ידי הוספת המלה "כהלכה" אין זה מבטיח במאה אחוז שכל הענינים יסתדרו בסדר גמור, אבל כל ניסוח אחר עוד גרוע מזה. ולדוגמה ההצעה לכתוב "על פי הרבנות הראשית", שנוסף על העיקר שאין למושג זה מקור בתורה (שהרי על פי תורה כל הרבנים תקפם שוה — באם שוים הם ביראת שמים וכו'), הרי על פי ההתדרדרות בשטח זה גם בארצנו הק' אפשר לשער שההרכב של הרבנות הראשית בעתיד מוטל בספק, וכידוע הטענה בשם הדימוקרטי', שכיון שישנם טעמפלים של רפורמים ושמרנים וכו' בודאי שזכאים גם הם לבאיכח מתוך הראַבייס שלהם וכו' וכו' ומי יודע אולי גם הקראים יש לצרף תחת דגל אהבת ישראל וקירוב הלבבות ועוד כיו"ב.
נקודת התורפה בכל הענין, אבל גם לזה לא מצאתי מוצא במצב ההוה, הוא עצם המצב — שגוף הנבחר על ידי כל אחד ואחת הדרים בארץ ישראל, בלי הבדל דת או אפילו הלוחמים נגד הדת, בידו להחליט בשאלה כזו. בלשון אחר, המונח יהודי הוא מונח בהלכה ובדת, זאת אומרת שאין כל מקום לחוות דעת של אלה שאינם מומחים בעניני דת והלכה ולא מזדהים עמה, ועל אחת כמה וכמה — להצביע ולהחליט בזה. אלא כיון שכמדובר המצב בהוה הוא ששנים וחצי מיליון בני ישראל חקקו בשבילם חוק שהוא שקר ענקי — לומר שאפשר גיור גם שלא על פי ההלכה, ניגוד מני' ובי', הרי צריך למצוא עצה לבטל החוק בהקדם הכי אפשרי. ואם לערוך מלחמה להוכיח שגיור זהו מונח בהלכה, וכן יהודי זהו מונח בהלכה וכו' וכו' נגד
אלה שלא תועיל להם כל הוכחה בראיות ובמקורות, כי אם הוכחה אחת מכרעת לגבם והיא איזו מפלגה חזקה יותר, ומי מבעלי מפלגה פלונית יש לו קשרים יותר וכו' הרי מלחמה זו תאריך ימים ושנים ואי אפשר לדעת כלל התוצאות. מה שאין כן הדרישה לכתוב "גיור כהלכה" שאין זו אלא דרישה של סטאַטוס קוו, שלא כסגנון העתונים והמתפלספים בזה שהיא דרישה חדשה וכו'. ואדרבה, עד ענין שליט הי' מובן בפשטות מיהו יהודי ומהו גיור, ובפרט לאחר המשאל שערך. . ופשוט כל כך אשר תיכף ומיד הוציא כל הבעי' מסדר היום. ואלה שחידשו הדבר, הנה חלק מהם הי' זה בשביל חשבונות ביןמפלגתיים, או מטעמים ונימוקים כאלה שאין להם כל שייכות לגוף הבעי'. ולדוגמה הטענה שהצביעו עלי' כמה פעמים ובתרועות וחצוצרות שופר, שאיפה הצדק והיושר אשר איש ששפך דמיו להגנת המולדת לא ירשמו אותו שהוא יהודי? וכששאלתי מהי השייכות דשני הענינים, כי מובן שמי ששפך דמו יש כאן מקום לתת לו שכר מכל הסוגים וכו', אבל אין זה משנה ענינים התלויים בתולדה ובמבנה הגוף או הנשמה וכו', וכדוגמת כמה ענינים התלויים בתנאים מיוחדים, ולא נשמע בשום עם ולשון שתהי' דרישה כזו, והרי הדרוזים שומרים על הגבולות זה עשרים שנה ואף על פי כן לא נמנה אף אחד מהם לכהונה גדולה, ואפילו לא לכהונה סתם, ואפילו לא להקרא יהודי.
יש להאריך עוד בהנ"ל ובעוד נקודות במכתב מר, אבל כמדומה שכבר דייקתי גישת היסוד שלי בכל הבעי', והיא שבכל יום ויום נעשים גיורים שלא כהלכה, הן בארץ ישראל והן מחוצה לה, ולאחרי זמן קצר חוששני שאי אפשר יהי' לברר באיזה אופן נתגיירו, שהרי כל התעודות שוות הן. ובשעת חירום כזו צריך לעשות כל התלוי בכל אחד ואחד לבטל הגזרה באופן הכי זריז, ולאחרי זה לנסות על כל פנים לבטל שאר נקודות התורפה, והלואי שתקופה זה דלאחרי זה תבוא בהקדם.
בכבוד ובברכה,
"(ממכתב ה' מרחשון תשל"א)"
[new_section]
באיחור רב נתקבל מכתבו מט"ז באייר, עם המצורף אליו. ות"ח על שימת לבבו לשלחו אלי.
ואחר בקשת סליחתו, תמהתי לתוכנו, כאילו מגזימים בהענין וכו', בה בשעה שבודאי ידוע למר אשר המצב מבהיל הרבה יותר מהכתוב בעתונות, ומה שמבהיל עוד יותר הוא שאין פוצה פה ומצפצף וכו' וד"ל.
ולדוגמא לכתבו בנוגע לגיור וינה, מפורסם לכל ונדפס גם בעתונות, שעברו דרך שם יותר משלש מאות שאינם מבני ישראל, והרבנים השלוחים שבקרו שם מצאו ידיעות רק ע"ד חמשים ושנים או חמשים וארבעה. זאת אומרת שיותר ממאתים וחמשים לא עברו כל ענין של טקס גיור אפילו לא של צרמוני' ריקה לגמרי, ורובם, מלבד אלה שכבר ירדו, נמצאים באה"ק ת"ו ושמותם וגם הכתובת שלהם ידועים, שהרי עברו דרך משרדי הקליטה וכו'. וכאמור לעיל, אין איש שם על לב לשאול שאלה פשוטה, איך זה אפשרי הדבר שנרשמו כיהודים וזה כמה חדשים שעלו ארצה והכל "שריר וקיים".
תפסתי בדוגמא זו כיון שמזכירה מר במכתבו. אבל בטח גם למר ידוע ע"ד הפרוצדורה המבהילה שהתנהלה בדרום אמריקה ע"י איש יחיד (ביקר, וגם אצלי, בניויורק — קודם נסעו לדרום אמריקה), ש"גייר" שם על ימין ועל שמאל. וכששאל איש עזות פנים לפקיד במשרד העלי' — היתכן? ענהו שיש הוראה ברורה בחוק ומהממונים עליו באהקת"ו שאין לחקור אחרי דברי הבאים לעלות ארצה אם נתגייר ואיך נתגייר ומי גיירו וכו' וכו'. והמדובר הוא במאות מקרים. ועל דרך זה גם בקליפורניא, וכוונתי כאמור לעיל לא לגיור ריפורמי, אלא בכלל להעדר כל גיור. ושמותם גם כן ידועים כיון שעלו ארצה, ויש להם תיקים במשרד העלי' וכו' וכו'. ועל דרך זה הוא גם במארסיי. ויש עוד להרבות, אלא שאין להאריך בדבר המבהיל, וכנ"ל מבהיל עוד ביתר תוקף על אשר אין איש שם לב לזה. ולנוסח מכתב מר שמלא המידע אינו מצוי — הרי כנ"ל המציאות היא הפכית לגמרי, ולא נתפרסם אלא מקצת מן המקצת מהשערורי' בשטח האמור: רשימת גויים כיהודים בלי כל טקס כלל, וגיור שלא כהלכה לגמרי, ובאופן מגוכח וכו', ועד כדי כך — שכמה הביאו הצלמים עמם ותלויים הם בביתם עתה באה"ק אף ש"גיירום" בוינה.
לסיום מכתבו ש"לא תשמש שום טובת הנאה סיבה להפקרת האינטרסים הנוגעים לצבור זה (הדתי)", — אחרי בקשת סליחתו וסליחת חבריו שיחיו, ישנם בידי ידיעות ברורות וממקור ראשון ומבעלי סמכה שבאם היו יוצאים מהקואליצי' בהממשלה, היו נשארים מבחוץ למשך זמן קצר, ובאם היו עומדים בתוקף על הדרישה לתיקון הגזירה האיומה דמיהו יהודי וחוק השבות, הי' חוק זה בא על תיקונו מכבר ומכבר.
וכפי שאמרתי בהזדמנות שיחה פרטית שלמה הדבר דומה לרופא המייעץ לחתוך הראש בכדי להציל את הרגל, ומביא ראי' לדבריו שהרי לפעמים חותכים את הרגל בשביל להציל הגוף והראש באם אין ברירה אחרת. ובודאי לדכוותי' דמר אין צורך בביאור נוסף.
וחבל על דורנו דור יתום שתמורת זה שהיתה בידו האפשריות להרשם בספרי דברי ימי ישראל כבעל השגים דתיים יוצאים מן הכלל, יוחקק ח"ו ור"ל לדראון עולם שזוהי הפעם הראשונה שרשמו בתור ב"כ מיליוני בנ"י — את מרת שליט ושני
ילידי' "יהודים" ועתה מתנכלים לקיום כל עם ישראל בכל מקום שנמצא על ידי ביטול המחיצה וההבדלה שבין ישראל לעמים בטעמים שונים ומשונים,
ומהם גם ה"ההסברה" ששמעתי שהחוק מיהו יהודי וחוק השבות אינו נוגע כלל לדת, כי אם הוא ענין פורמלי של רשימת אזרחים וכו'. ועניתי שגם בזה הוראה ברורה בתורתנו הנצחית תורת אמת, כשביקש קיסר מילד קטן אשדי לך גושפנקא וגחין ושקיל לי' כי היכי דלימרו קביל עלי' הרמנא דמלכא — זאת אומרת שזהו רק ענין פורמלי, והמדובר הי' בילד קטן — ואמר לי' חבל עליך קיסר וכו' (גיטין נז, ב, עיי"ש).
ויהי רצון מהשי"ת אל רחום וחנון שיערה רוח ממרום על כל אחד ואחד, ומר וחבריו יצאו בעגלא דידן מהקואליצי' ודוקא (בגאון ובשמחה ו)מפני סיבה האמורה ולא משום ענינים צדדיים. והמכתבים הבאים תוכנם יהי' שמח וטוב בטוב האמתי, טוב לשמים וטוב לבריות, על פי תורתנו הקדושה עלי' נאמר לקח טוב נתתי לכם.
בכבוד ובברכה.
"(ממכתב כ"ח סיון תשל"א)"
[new_section]
אזכיר עה"צ לתוכן הפ"נ
וזכות השתדלותו בכל התוקף
לבטל התקלה האיומה שהשמיטו התיבה "כהלכה" בנוגע לגיור —
איומה לבנ"י שבגולה ושבאה"ק גם יחד —
ובאם ח"ו לא יעלה זה בידו
אזי מוכרח שכל השרים הדתיים יצאו מהממשלה (כי נוכחתם בה — ה"ז הסכם ברור על השמטה הנ"ל כבאי כח דת ישראל, ר"ל. ובפרט שאמרו בפומבי שנוסח זה ה"ז הישג ונצחון לדת)
— יעשה בזה ככל יכלתו ויותר יעמוד לו בכל המצטרך.
"(ממענה תש"ל)"
[new_section]