ואתחנן
... ג) להשמטת הרמב"ם בנוגע לימות המשיח, ענין המצות, שציין כת"ר בזה להלכות תשובה פרק ט' הלכה ב' ורוצה ליישב בזה.
כרשום בזכרוני — בשיחתנו הזכרתי גם ע"ד הלכות תשובה להרמב"ם. ואדרבה משם עוד תגדל הקושיא שהזכיר ענין המצות אבל בדוקא לימים שלפני ימות המשיח, וכלשונו, מלכיות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצות כהוגן, והשמיט זה בכתבו ע"ד עסק ישראל בימות המשיח.
ד) לדיוקו במ"ש הרמב"ם (הלכות מלכים בסופן) בתורה וחכמתה,
לדעתי אין מקום כלל לפרש כאן תורה על עסק המצות, ובפרט — שהרי תיכף מפרש וחכמתה (של התורה), ולדעתי כוונתו לשני הענינים אשר בתורה, כמובן ממרז"ל יש חכמה בגוים תאמין, יש תורה בגוים אל תאמין (איכ"ר פ"ב יג), והחילוק ע"פ פשוט: חכמה — סתם, תורה — מלשון הוראה — בצירוף מסקנא וציווי, שאין בזה מקום בגוים כיון ששכל מיוסד על הנחות שאין להם יסוד כ"א ברצון וקבלה, ולא בשכל. ואכ"מ.
ועוד ראי' שהרי בהלכות מלכים מפרש, וכותב, ולא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד,
דא"ג מזה תשובה ג"כ — על מה שרצה כת"ר לבאר, דלא נתאוו, היינו תאוה, שייכת רק בתורה אבל עסקם יהי' גם במצות, וק"ל.
"(ממכתב יו"ד סיון תשכ"ג)"
[new_section]
בשיחתי עם אביו הרב שליט"א נודע לי לתמהוני הכי גדול על דבר התנהגותו בעניני אכילה ושתי' שאינה כדבעי למרות שרואים במוחש אשר העדר הסדר בזה פועל חלישות בגוף ותומ"י חלישות בלימוד התורה וקיום מצותי'. וכבר ידועה דרישת כ"ק מו"ח אדמו"ר מכל אברכי הישיבה שיתנהגו בסדר מסודר בעניני אכילה ושתי' שינה וכו', ותקותי שעכ"פ בקבלת מכתבי זה יסודר האמור לעיל. וכבר ידוע פתגם כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, שטובה יותר ההנהגה דאכילה בכדי שיוכלו אח"כ להתפלל מההיפך דמתפללים בכדי שיוכלו אח"כ לאכול. ובחלישות דורותינו אלה
מתירים לאכול אפילו מזונות קודם התפלה (כמובן לאחר אמירת ק"ש קטנה) לאלו שמסיימים תפלתם משך זמן לאחרי קומם משנתם. ואין להחמיר בכגון דא, כיון שהחומרא מביאה לקולא בעבודת השם.
המחכה לבשו"ט בכל האמור
"(ממכתב י"ג תשרי תשי"ז)"
[new_section]
... אשר למצב בריאותו — לא לקחת ללב, אולם שמירת הבריאות היא מדרכי ה' וחייבים בזה — וגם זה נוגע לעבודה, ולשם העבודה צריכים לשמור על בריאות. . .
"(ממענה כ"ק אדמו"ר שליט"א)"
[new_section]
... צדקה בכתבה שעל האדם לשאול בענינים שאינם מובנים לו.
(וידועה — הדגשת תורת חב"ד שצ"ל: דע את אלקי אביך, ובל' הרמב"ם "לידע שיש שם מצוי ראשון כו'").
אבל — אין צ"ל קושיא (בפי' הרגיל בתיבה זו), והעיקר — שאסור שיהי' זה בתור תנאי מקודם למעשה, כ"א בסגנון חז"ל: הקדמת נעשה לנשמע —
ובאופן כזה ניתנה לנו תורתנו תורת אמת ותורת חיים, ובאופן כזה קבלנו התורה. וביארו חז"ל שדוקא ע"י גישה זו מבינים התורה וכמש"נ תומת ישרים תנחם (שבת פח, א בסופו. עיין שם).
"(ממכתב י"א אייר תשל"א)"
[new_section]
... מעורר במכ' כ"ק מו"ח אד"ש (ע"ד מדע יודע ידוע), אבל אינו מבאר מה שהוקשה לו בזה. וכשיודיעני — אכתוב מה שלפענ"ד. ומה שעמד על מה דמשמע שם שמדע הוא עצמות — הכוונה לפענ"ד: "עולם השכל" עצמותו ומהותו הוא שכל, היינו שכל קודם שבא באיזה ציור שיהי'. ולכן הוא נמצא, בהעלם עכ"פ, חודר כ"ד שבעולם ההוא, גם מדריגה היותר אחרונה — הבכן, ידוע. וכידוע דאף דעצם אינו מתחלק, אבל נמצא הוא בכל חלק של הדבר אף היותר אחרון. וכדוגמא המובאת בכ"מ דשמן נמצא בכ"ד. ועצם כשהוא שייך, ה"ז דוקא להעצם שבשאר הדברים ששייך אליהם השתל' הכתרים זמ"ז. וזהו ג"כ השייכות דמדע דוקא לעצומ"ה.
איני כותב בזה יותר כי, כנ"ל, אי ברור אצלי לאיזה ענין מתכוון, וואס קוועצט דא, ולבירור אחכה. . .
שוב ראיתי דשואל ג"כ לתוכן המענה במכ' הנ"ל: ובקיצור: הסדר, מלמעלמ"ט, הוא מדע יודע ידוע, כמ"ש במכ' שם — וראה בפרדס, הנסמן בהערותי, שזהו כח"ב. והנה בתניא רפ"ב החידוש דקמ"ל הוא: א) דיש נפש נוספת בישראל. ב) שנמשכה למטה מחכ' ית'. ולכן מתחיל ב"הוא המדע" — שזהו א) בפשיטות בפרקין. וזהו ב) התחלת ההמשכה, ואח"כ "הוא היודע" — שזהו א) החידוש. ב) סיום ההמשכה. משא"כ בפ"ד הפשיטות הוא מציאות התורה, והחידוש — מעלתה על נר"נ, שדוקא היא מתאחדת עם המדע. ולכן מתחיל ב"הוא היודע" — שזהו א) הפשוט. ב) התחלת ענין ההתאחדות. ומסיים ב"הוא המדע" — שזהו א) החידוש. ב) סיום ענין ההתאחדות. ועפי"ז מיושב ג"כ בתניא פכ"ג וספמ"ח. ויעוין היטב פמ"ב וח"ב פ"ז ופ"ט בהגהה. . .
ומה שהעיר בתניא רפ"ה שכתוב שם: השכל תופס כו' והמושכל נתפס כו' — דלכאורה כיון שהשכל תופס במילא מובן דהמושכל נתפס, ומאי קמ"ל.
והנה מאמר דא"ח המבאר זאת איני יודע לע"ע. ומה שנלפענ"ד: א) גם אם לא הי' בזה כל חידוש נוסף כותבו בפירוש כי גם זה נצרך להמסקנא שזהו יחוד נפלא כו'. ב) בלימוד התורה זהו באמת חידוש גדול למאד, דגם שלומד שלא לשמה ואפילו זה שעליו נאמר ולרשע אמר אלק' מה לך לספר חקי ונעשה לו סם המות, הנה בכ"ז אם רק שכלו תופס כו' הרי המושכל נתפס כו' ונעשה דם ובשר כבשרו. ולהעיר ג"כ מהל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ה"ג.
"(ממכתב כ' טבת תש"ט)"
[new_section]
... ואסיים במה שכותב בתחילת מכתבו שאיננו דתי אבל מאמין שישנו משהו מלמעלה המכוון את נפלאות הטבע וחיי האדם וכולי.
למותר להדגיש הסתירה מני' ובי' בהאמור, כי המאמין באמונה שלימה שישנו משהו ואשר המשהו הוא מלמעלה ואשר המשהו מכוון את חיי האדם, הרי איך זה אפשר שלא יהי' דתי, כיון שהמדובר באיש חושב מחשבות ומשתדל להיות עקביי בחייו, זאת אומרת להתנהג על פי המסקנות מהשקפתו על החיים בכלל ועל חייו שלו בפרט. שהרי אין כל משמעות לומר בבת אחת שישנו משהו המכוון את חיי האדם וביחד עם זה המשהו — כמו שקורא לו — אינו מעונין כלל וכלל איך שיתנהג האדם.
כן אין כל הגיון לומר שהמכוון את חיי האדם לא הורה מעולם לאדם איך להתנהג בחייו, כי אם עזב אותו לנפשו לגשש ולחפש דרכו בחיים מבלי הוראה ברורה, ובלי הוראה כלל. האם לזה כיוון החיים ייקרא, אתמה!
כיון שאמונה האמורה מסקנתה המיידית היא שבודאי המשהו המכוון כיוון לא רק פרטי החיים ומאורעות הקטנים והאפורים שלהם, אלא שכיוון "גם כן" ובהוראה ברורה הנקודות העקריות והמטרות הצריכות להיות עקריות בחיי האדם — הרי על המאמין להתחיל לחפש במרץ הכי גדול ובהקדם האפשרי מתי היתה הוראה כזו. שהרי פשוט שההוראה אינה צריכה לבוא בכל יום ויום מחדש, ודי ומספיק אם באה פעם אחת באופן ברור וגלוי לעיני כל, במעמד ובפומבי הכי מפורסמים ורחבים, כי אז הרי אבות לבנים יספרו ע"ד הוראה האמורה ויצוו לבניהם אחריהם שהם ימסרו לבניהם ע"ד ההוראה האמורה, וכן מדור לדור ועד לדורנו זה.
מובן גם כן שהמכוון האמור לא ימסור הוראה האמורה (בפעם הראשונה — העקרית על כל פנים) לאיש אחד, שהרי אפשר להטיל ספק בדברי איש אפילו הכי נעלה, כיון שסוף סוף בשר ודם הוא. והוראה ברורה ענינה שלא להניח מקום לשום ספק. וזה מכריח לומר ש(בפעם הראשונה על כל פנים) היתה ההוראה, כאמור לעיל, לאנשים מסוגים שונים ובמספר רב גם בכמות, שזה עצמו שכולם קבלו בבת אחת אותה ההוראה לפרטי', ובהוראה נכללו גם הכללים איך להתנהג בענינים המתחדשים לאחרי זה, הרי זה שולל אפשריות של כל ספק וספקספקא.
והנה כל אשר אין לו החלטות קדומות אישכליות בענין, אם יחפש בדברי הימים של כל עמי העולם ימצא אך ורק מאורע יחידי המתאים לכל התנאים האמורים, זאת אומרת הוראה ברוב עם בבת אחת ובאותו נוסח, בצירוף הציווי למסור עד"ז לדורות הבאים, ובצירוף הוראה איך להסיק מסקנות בנוגע לענינים המתחדשים — והוא אך ורק מעמד הר סיני.
בודאי תספיקינה שורותי המעטות בכמות בערך חשיבות הענין, ובפרט שהאריכו בדבר כמה ספרים ומאמרים, שתקותי שימצא אותם גם בהספרי' של הסמינר למורים בו לומד, אפילו אם תמצא לומר שחלק מהתלמידים אינם דתיים (לעת עתה).
ויהי רצון מה' המשגיח על כל אחד ואחת בהשגחה פרטית שיחזור למקורו ושרשו, הם מקום ושורש כל אחד ואחת מעמנו בני ישראל, בני אברהם יצחק ויעקב ובנות שרה רבקה רחל ולאה, וילך בטח בדרך התורה, תורת חיים, הנצחיית, בהנהגה יוםיומית מתוך שמחה וטוב לבב. . .
"(ממכתב ד' חשון תשכ"ח)"
[new_section]
לאחרי הפסק ארוך נתקבלו מכתביו מט"ו וכ' אייר, (ביחד) בם כותב ר"פ מפעולותיו במשך השבועות שעברו, ואשר עושה חשבון מה נפעל מאז בואו לאוסטראליא.
ות"ל שע"פ הידיעות שקבלתי, פעלו הרבה, אף שכמובן הי' מקום להתגדר בו יותר ויותר. ובפרט ע"פ הפתגם הידוע: בשמים (בעניני שמים ורוחניות צריך לראות הנעשה) ממעל, ועל הארץ (עניני ארץ וגשמיות — צריך להיות שמח בחלקו, בהתבוננו בהנעשה) מתחת — לו, וק"ל. וידוע פתגם כ"ק רבותינו נשיאינו, שכשם שצריך לדעת החסרונות כן צריך לדעת המעלות. ובפרט שרואים שאחד מתכסיסיו של היצר הרע הוא — לנסות להפיל מצב של אכזבה ונפילת רוח על העובד עבודתו להשי"ת.
ובמ"ש כשהמשפחה באה מתחיל סדר אחר, — הצליח וזכה אשר זוגתו הרבנית היא בבחי' עזר. ולא עוד אלא שלפעמים עוזרת היא אותו גם מהמנגדים שבסביבתו. ולפעמים אולי לא רק בַסביבה.
ותקותי שביחד יצליחו בשליחותם הכי נעלית ונשגבה, להפיץ המעיינות חוצה, ועניני יהדות במעלבורן ובאוסטראליא בכללותם, ויהי' זה מתוך הרחבת הדעת בכלל, ובנקודה העיקרית — רוב נחת חסידותי מכל יו"ח שיחיו.
"(ממכתב כ"ה אייר תשי"ט)"
[new_section]
תעתיק בפסת נייר הדבור כבד את אביך גו' עד סופו — ויהי' זה בכיסה (לבד בשבת, כמובן) ומזמן לזמן תקרא אותו. עד חה"ש הבע"ל.
"(ממענה כ"ק אדמו"ר שליט"א)"
[new_section]