The very first maamar in Likkutei Torah introduces a fundamental idea that becomes central to understanding the beginning of this week’s parsha, where the Torah discusses korbanos.
In the simple meaning, the Torah speaks about offering an animal as a sacrifice to Hashem. However, in the deeper meaning, there is a clear hint that the korban is not merely about an external animal—it is about the person himself. One is meant to offer and elevate himself.
This is reflected in the wording of the verse. It does not say “Adam mikem,” a person from among you who brings an offering. Rather, it says “Adam ki yakriv mikem”—when a person brings close, it is from you. The korban must come from within the person himself.
The Rebbe also emphasizes this idea in the maamar of Basi L’Gani, explaining the phrase “mikem u’vachem hadavar taluy”—it depends on you and is within you. The עבודה is internal.
The verse continues: “min habehemah, min habakar, u’min hatzon.” The Alter Rebbe explains in Likkutei Torah, and as further elaborated in Basi L’Gani, that these animals also represent internal qualities within a person.
Every individual possesses a nefesh habehamis, an animal soul, which manifests in different forms. At times, it resembles a strong and forceful animal, like a bull—representing intensity, aggression, or dominance. At other times, it resembles a softer animal, like a sheep—representing gentleness, yet also a tendency toward indulgence and comfort.
Each of these represents different aspects of a person’s nature—different inclinations and tendencies that pull him in various directions. The task of a person is to take these traits and offer them as a korban to Hashem.
This means transforming one’s natural drives. Instead of being drawn to things that are insignificant or even harmful, a person redirects those same energies toward holiness, toward Torah, mitzvos, and closeness to Hashem.
This is the meaning of “Adam ki yakriv”—that a person must bring himself closer by refining what is within him.
Even in the time of the Beis HaMikdash, when physical korbanos were brought, the essential component was not merely the physical act. As the Rambam explains regarding confession with a korban, the inner aspect—the emotional and spiritual עבודה—was central.
Certainly today, when we no longer have physical korbanos, what remains is the inner עבודה. Through tefillah and inner effort, a person must utilize his own inner powers to bring himself as a korban to Hashem.
Summary
A korban is not just an external offering but an inner transformation. A person must take his own טבע and tendencies—the animal within—and elevate them to holiness. Through this inner עבודה, one brings himself closer to Hashem in a lasting way.
המאמר הראשון בליקוטי תורה מציג יסוד מרכזי להבנת תחילת פרשתנו, העוסקת בקרבנות.
בפשטות, התורה מדברת על הקרבת בהמה לה'. אך בפנימיות העניינים יש רמז ברור שהקרבן אינו רק מן הבהמה החיצונית—אלא האדם עצמו צריך להקריב את עצמו ולקרב את עצמו לה'.
דבר זה נרמז בלשון הפסוק: לא נאמר “אדם מכם” אלא “אדם כי יקריב מכם”—הקרבן צריך להיות מתוך האדם עצמו.
הרבי מביא רעיון זה גם במאמר “באתי לגני”, ומבאר “מכם ובכם הדבר תלוי”—העבודה תלויה באדם עצמו ובפנימיותו.
הפסוק ממשיך: “מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן”. אדמו"ר הזקן מבאר בליקוטי תורה, וכן במאמר “באתי לגני”, שפסוקים אלו רומזים גם לכוחות הפנימיים שבאדם.
לכל אדם יש נפש בהמית, המתבטאת בצורות שונות. לפעמים היא דומה לבהמה גסה וחזקה—כמו שור—המסמלת תוקף, כעס וגאווה. ולפעמים היא דומה לצאן—רכות, אך גם נטייה לתענוגים ולנוחות.
כל אלה הם ביטויים שונים של טבע האדם, המושכים אותו לכיוונים שונים. תפקידו של האדם הוא לקחת תכונות אלו ולהקריבן לה', כלומר לזכך ולהפוך אותן.
במקום שהאדם יימשך לדברים שאינם חשובים או אף מזיקים, עליו להפנות את רצונותיו וכוחותיו לקדושה, לתורה ולמצוות.
זהו פירוש “אדם כי יקריב”—שהאדם מקריב ומקרב את עצמו על ידי עבודה פנימית.
גם בזמן בית המקדש, כאשר הקריבו קרבנות בפועל, עיקר העבודה לא היה רק המעשה החיצוני. כפי שמבאר הרמב"ם בענין הוידוי עם הקרבן, העיקר הוא העבודה הפנימית והרגשית.
ובוודאי בזמננו, שאין לנו קרבנות בפועל, העבודה היא כולה פנימית—בתפילה ובעבודת הלב, על האדם להשתמש בכוחותיו הפנימיים ולהקריב את עצמו לה'.