Especially when studying sections of the weekly parsha that no longer apply in a practical, physical sense, one naturally looks for guidance in how to relate them to everyday life. This week we begin learning the parshiyos of korbanos in Sefer Vayikra. Since we do not presently have the Beis HaMikdash, the Mizbe’ach, or the ability to offer physical sacrifices, the question arises: what does all of this mean for us today? We will be spending many weeks learning these topics, so how do we connect them to our own lives?
Of course, there is always a spiritual counterpart to what we read in the Chumash, something that applies directly to us. Often, we look for a hint in the wording of the verse itself to indicate that there is more here than only the simple meaning—that there is also a deeper inner message.
One of the key points brought in Likkutei Torah by the Alter Rebbe, Rabbi Shneur Zalman, appears right at the beginning of the verse: “Adam ki yakriv mikem.” Grammatically, one might have expected the verse to say, “Adam mikem ki yakriv”—a person from among you who will bring an offering. But instead, the Torah says, “Adam ki yakriv,” and only afterward adds “mikem,” from you.
The implication is that the actual offering must come from you. Although on the simple level the verse speaks about taking an animal and bringing it upon the Mizbe’ach, one must realize that each person also has an inner animal within himself. Every human being was created with multiple inner drives. One aspect of the person is G-dly and seeks truth, holiness, and connection to Hashem. Another aspect resists, challenges, and tries to pull the person downward. That inner resistance is the “behemah,” the inner animal.
Our task is not only to imagine bringing an external animal, but to take our own inner animal and bring it close—“mikem.” The very word “korban” means drawing close. A person may wonder: how can I truly come close to Hashem? Bringing a korban, becoming close to Hashem, sounds like an enormous task. After all, a korban must be without blemish. It must first be inspected carefully to ensure that it has no defect.
When a person begins making an honest accounting of himself, he may become discouraged. He may think that he has too many blemishes, too many faults, and therefore is unfit to draw close to Hashem. But again, the Torah says “mikem.” It is from within you, and it is up to you. Every person has been given the ability and the opportunity to come close to Hashem. What is required is the determination to bring that korban, and then Hashem helps the person succeed.
This means that we do not serve Hashem only with the good and refined parts of ourselves. Rather, we also take the negative tendencies within us and work to transform them. In fact, that transformation is especially precious. A good student may be easy to teach, and that itself is rewarding. But if one takes a difficult student—someone resistant, uncooperative, or unwilling—and succeeds in teaching him and turning him around, the sense of accomplishment is much greater.
So too in our own avodah: when we take that part of ourselves which resists holiness and turn it around, we reach a much deeper level. That is the true korban to Hashem.
Summary
The korbanos are not only about physical offerings of the past; they teach a living message for every Jew today. “Mikem” means that the true korban comes from within—by taking even the resistant parts of oneself and transforming them into a means of drawing close to Hashem.
במיוחד כאשר לומדים בפרשת השבוע עניינים שכיום אינם שייכים למעשה בפועל, האדם מחפש להבין כיצד הדברים נוגעים לחייו. השבוע אנו מתחילים ללמוד את פרשיות הקרבנות בספר ויקרא. מאחר שכיום אין לנו בית המקדש, אין מזבח, ואין אפשרות להקריב קרבנות בפועל, מתעוררת השאלה: מה משמעות כל זה עבורנו היום? אנו עומדים לעסוק בנושאים הללו במשך שבועות רבים, ולכן חשוב להבין כיצד הם שייכים לחיינו.
כמובן, לכל מה שאנו מוצאים בתורה יש גם מקבילה רוחנית שנוגעת אלינו. פעמים רבות אנו מחפשים רמז בלשון הפסוק עצמו, המורה שיש כאן לא רק פשט, אלא גם משמעות פנימית עמוקה יותר.
אחת הנקודות המרכזיות שמביא אדמו"ר הזקן בליקוטי תורה נמצאת כבר בתחילת הפסוק: “אדם כי יקריב מכם”. מצד הדקדוק היה אפשר לצפות שהפסוק יאמר: “אדם מכם כי יקריב” — אדם מכם שיקריב קרבן. אך התורה מקדימה לומר “אדם כי יקריב”, ורק אחר כך מוסיפה “מכם”.
מכאן משמע שהקרבן צריך לבוא מכם עצמכם. אף שעל פי הפשט מדובר בבהמה שמקריבים על המזבח, על האדם להבין שיש בתוכו גם כן “בהמה” פנימית. כל אדם נברא עם כוחות שונים. יש בו צד אלוקי המבקש אמת, קדושה וקירבה לה'. ויש בו גם צד אחר שמתנגד, מאתגר, ומנסה למשוך את האדם כלפי מטה. זהו הצד הבהמי שבתוכו.
תפקידנו אינו רק לחשוב על הקרבת בהמה חיצונית, אלא לקחת את ה“בהמה” הפנימית שלנו ולהקריב אותה—“מכם”. המילה “קרבן” עצמה פירושה התקרבות. אדם עלול לשאול את עצמו: כיצד בכלל אפשר להתקרב לה'? הרי להביא קרבן, להתקרב לה', זו משימה עצומה. והרי הקרבן צריך להיות תמים, בלי מום. תחילה בודקים אותו היטב כדי לוודא שאין בו פגם.
כאשר אדם עושה חשבון נפש אמיתי, הוא עלול להתייאש. הוא עלול לחשוב שיש בו פגמים רבים מדי, ולכן אינו ראוי להתקרב לה'. אך שוב התורה אומרת “מכם”. הדבר תלוי בכם, והוא בא מתוככם. לכל אדם ניתנה היכולת וההזדמנות להתקרב לה'. כל מה שנדרש הוא הרצון וההחלטה להביא את הקרבן הזה, ואז הקב"ה מסייע לו להצליח.
פירוש הדבר הוא שאין אנו עובדים את ה' רק עם הצדדים הטובים והמעודנים שבנו. עלינו לקחת גם את הנטיות השליליות שבתוכנו ולהפוך גם אותן. למעשה, דווקא שינוי זה יקר במיוחד. תלמיד טוב קל יותר ללמד, ויש בכך סיפוק. אבל כאשר לוקחים תלמיד קשה—שאינו משתף פעולה, שאינו רוצה—ומצליחים ללמד אותו ולהפוך אותו, הסיפוק גדול הרבה יותר.
כך גם בעבודת האדם עם עצמו: כאשר הוא לוקח את אותו חלק שבו שמתנגד לקדושה והופך אותו, הוא מגיע לעומק ולגובה גדולים הרבה יותר. וזהו הקרבן האמיתי לה'.
Summary
הקרבנות אינם רק עניין מעשי מן העבר, אלא הוראה חיה לכל יהודי גם כיום. “מכם” מלמד שהקרבן האמיתי בא מתוך האדם עצמו—כאשר הוא לוקח גם את החלקים המתנגדים שבו והופך אותם לאמצעי להתקרב לה'.