אפילו תימא רבי יהודה.
כי א"ר יהודה בנדבה בנדר לא אמר.
והקתני: "טוב מזה ומזה - נודר ומקיים"?
מ"ש נודר דלא דילמא אתי בה לידי תקלה, נדבה נמי דילמא אתי לידי תקלה.
רבי יהודה לטעמיה דאמר: אדם מביא כבשתו לעזרה ומקדישה וסומך עליה ושוחטה.
תינח נדבה דקרבנות נדבה דנזירות מאי איכא למימר?
רבי יהודה לטעמיה. דתניא, רבי יהודה אומר: חסידים הראשונים היו מתאוין להביא קרבן חטאת לפי שאין הקב"ה מביא תקלה על ידיהם מה היו עושין עומדין ומתנדבין נזירות למקום כדי שיתחייב קרבן חטאת למקום.
ר' שמעון אומר: לא נדרו בנזיר אלא הרוצה להביא עולה - מתנדב ומביא, שלמים - מתנדב ומביא תודה.
וארבעה מיני לחמה מתנדב ומביא.
אבל בנזירות לא התנדבו, כדי שלא יקראו חוטאין.
שנאמר: (במדבר ו) וכפר עליו מאשר חטא על הנפש.
אמר אביי שמעון הצדיק ורבי שמעון ור' אלעזר הקפר כולן שיטה אחת הן דנזיר חוטא הוי שמעון הצדיק ורבי שמעון הא דאמרן ורבי אלעזר הקפר ברבי דתניא ר' אלעזר הקפר ברבי אומר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וכי באיזו נפש חטא זה אלא שציער עצמו מן היין והלא דברים ק"ו ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה מכאן כל היושב בתענית נקרא חוטא והדין קרא בנזיר טמא כתיב משום דשנה בחטא הוא:דף י,א משנה האומר קונם קונח קונס הרי אלו כינויין לקרבן חרק חרך חרף הרי אלו כינויין לחרם נזיק נזיח פזיח הרי אלו כינויין לנזירות שבותה שקוקה נודר במוהי הרי אלו כינויין לשבועה:דף י,א גמרא איתמר כינויין ר' יוחנן אמר לשון אומות הן ר"ש בן לקיש אמר לשון שבדו להם חכמים להיות נודר בו וכן הוא אומר (מלכים א יב) בחדש אשר בדא מלבו וטעמא מאי תקינו רבנן כינויין דלא לימא קרבן ולימא קרבן דילמא אמר קרבן לה' ולימא קרבן לה' דילמא אמר לה' ולא אמר קרבן וקא מפיק שם שמים לבטלה ותניא רבי שמעון אומר