ב"ה, ט' כסלו, ה'תש"כ
ברוקלין, נ.י.
מר שלום שי' לוין
שלום וברכה!
בנועם קבלתי מכתבו מהתחלת חשון, שנתעכב דרך הילוכו. אף אני עכבתי המענה בחשבי שיבקר בקרוב בכפר חב"ד. אבל כנראה נדחה ביקורו, וכיון שנכנסנו לחודש כסלו לא אעכב מכתבי יותר. בפרט שרצוני להביע שביעת רצוני ששיחתנו הביאה פירות, ושמסר הקריאה למורים להתנדב להוראת הנוער ומצאה הד והרבה מהם נענו והתנדבו למטרה זו.
תקותי שהתחלה טובה זו - תגרור עוד מתנדבים, כהנה וכהנה, וגם החינוך עצמו יהי' התחלה לחינוך השלם, כפי שנדברנו, שבכל יהודי יש נקודת היהדות, שלכן לכל אחד יש ענין ביהדות הלוקח את לבבו בהתעוררות המתאימה. כוונתי ליהדות המסורתית מאלפי שנים, שהבעתה האמתית היא, כדבר משנה - המעשה עיקר, בחיים המעשיים היום-יומיים. אלא שיש מי שנקודת היהדות שלו מתבטאת בגלוי בעניני צדקה ואצל אחר בענין אחר, אבל בכולם לבם ער להקב"ה. ולכן תקותי שהחינוך הנ"ל יתפתח עד שיהי' חינוך ליהדות מלאה. וכיון שכ' התחיל במצוה האמורה, בטח ימשיך בה עד שיגמרנה - עד כמה שאפשר לומר גמר בעניני חינוך, שהרי האדם, באשר הוא אדם, צריך לקבל וגם מקבל חינוך בכל יום מימי חייו. ובפרט על פי ביאור הבעל שם טוב בדבר המשנה איזהו חכם הלומד מכל אדם, שהוסיף בזה, שכל מה שברא הקב"ה בעולמו הוא בשביל ללמד לאדם את המעשה אשר יעשה (הועתק בזכרונות כ"ק מו"ח אדמו"ר, חלק א', במילואים שבסופו).
תקותי חזקה שלא ימנע טוב מלהודיע על דבר ביקורו בכפר חב"ד, ועוד, והוא העיקר, על דבר המשך פעולותיו בשטחים אודותם שוחחנו, והביאם גם בתחלת מכתבו, בענין החינוך של הנוער אחרי גמרו ביה"ס היסודי. ויהי רצון שגם בזה יתפתחו הענינים כהוראת סיום חודש זה בו נכנסנו, ימי חנוכה, באופן דמוסיף והולך, מוסיף ואור, נר נוסף בכל יום ויום, נר הוי' נשמת אדם ונר מצוה ותורה אור.
בכבוד ובברכה - וארשה לי לפרוש בשלום גם כל אלה שנדבה רוחם למטרה האמורה, ככתוב במכתבו.
שלחו לי גם קטע מאמרו " יוכיח ויאהב", בו פרסם תוכן שיחתנו. ות"ח על שהביאו לתשומת לב המשתתפים באסיפת המורים, ובכלל לחוג כזה שאולי זהו הצנור היחידי להודיעם על דבר הענינים ששוחחנו אודותם.
ביחד עם זה עלי גם להביע צערי על ענין אחד שאינו מתאים, ועקרי הוא, ולפלא על כ' שיצא מתחת ידו. תקותי שבודאי מבין שהנני מתכוון לדברים האלה במאמרו "כי שירותיו ומסירותו של... יעמדו לזכותו ולא ייענש על שגגותיו".
לפי הרשום בזכרוני, מה שאמרתי הוא שאף מי שיש לו זכויות לרוב, אין זה נותן לו הרשות לעבור עבירה איזו שתהי', ואפילו קטנה, וכו'.
מה שמגדיל הפליאה שלי הוא - שהרי בודאי גם לשיטת כבודו לא כנים הדברים כמו שנכתבו, ובסגנון חכמינו ז"ל איבעית אימא קרא ואיבעית אימא סברה, ודוקא בשטח כבודו, שטח החינוך.
כי הנה כל ענין חינוך-חובה שהי' אחד ההישגים הראשונים של משרד החינוך...
שהונהג בארץ ישראל ישראל, הרי יסודו בהנחה - שאף על פי שהוריו הביאו את הילד לעולם ומאכילים ומשקים ומלבישים אותו ומספקים כל צרכיו, אין זה נותן להם הרשות כלל וכלל לחנכו ככל העולה על רוחם. ואלה הצריכים לדאוג לטובת הכלל והפרט גם יחד, קובעים עכ"פ מינימום של תכנית למודים, שבמינימום זה אין להורים דיעה כלל וכלל.
וכל שקן וקל וחומר בנידון דידן, שהשגגות, כלשון כבודו, נגעו ופגעו באלפים ורבבות של אחינו בני ובנות ישראל. אף שעל דרך זה ממש הוא גם בנוגע לאדם עצמו בעניניו הוא.
ואיבעית אימא קרא, הרי עקרון זה מתבאר בכמה וכמה פסוקים ובפרט בדברי הנביא יחזקאל (יח, כד ואילך) ובשוב צדיק מצדקתו וגו'.
כסיומו במכתבו מקוה גם אני שעוד תהי' לנו הזדמנות להמשיך בשיחתנו. ואתאפק לא אוכל בלי להזכיר שנת סגולה זו, שנת ה- 200 להסתלקות-הילולא של הבעל שם טוב.
ובקשר עם זה מצורף העתק אחד ממכתבי, שתקותי שיענין אותו.
נדפסה בלקו"ש חכ"ב ע' 400 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.
מר... לוין: אגרת נוספת אליו - לקמן ז'רכו.