ב"ה.
שלום וברכה!
[שלהי אד"ר תש"ג]
כבוד הרה"ח הוו"ח אי"א ורב פעלים נבון
וכו' הרא"נ שי'
שלום וברכה!
מה שנסתפק בסש"ב פי"ז במש"ש כי באמת א"א לרשעים להתחיל לעבוד ה' בלי שיעשו תשובה על העבר תחלה, אם הכוונה שא"א שיהיו סומוע"ט בפו"מ כלל, או שרק ע"י האופן דמוח שליט על הלב כשיתבונן בגדולת ה' כו' לא יבוא לעשיית המצות, אבל יכול לבוא לזה ע"י שיסייע בכח הקב"ע שלו וכיו"ב לההתבוננות שבמוח.
ומביא ראי' לפי' השני מהא א) דבמילי דעלמא כגון במו"מ גם ברשעים המוח שליט על הלב, וא"כ עכצ"ל דגם בהם יש טבע דשליטת המוח, אלא שמענישים אותם, שמצ"ע לא יפעול בעניני תומ"צ, ולכן אם מעוררו ע"י כח אחר פועל פעולתו. ב) אם נפרש דבשו"א לא יבואו לעשיית המצות (בלי תשובה מראש), א"כ אין מקום בי' ענין הרשעים בפרק זה המבאר איך קרוב הדבר לעשותו, אלא הו"ל לסיים מתחלה ביאור מלת מאד שבפסוק, ואח"כ לכתוב דכללות הפסוק לא קאי ארשעים כי א"א לרשעים כו'.
וכנראה ממכתבו - כי לא פי' דבריו די באר בזה - רצונו לומר בתירוץ קושיא זו לפי פי' ב' הנ"ל, שגם ארשעים קאי כי קרוב אליך גו' ולכן נתבאר ענינם בפרק זה, אלא שהוא בא ע"י סיוע כחות אחרים לההתבוננות שבמוחו.
והנה, אף כי גם לדידי הצדק כפי' השני - וכדלקמן -, אבל שתי ראיותיו יש להם פירכא.
א) הא דרשעים אין לבם ברשותם, הוא עונש על עונותיהם בעניני תומ"צ, וא"כ מה שמתנהג בהנהגה שכלית בשאר דברים אינו ענין לכאן, כי למה יענישו אותם בדברים של מו"מ ועסק וכדומה. ואם נאמר שעונש זה הוא טבעיי ולא סגוליי, - ואין הלשון בתניא משמע כן, - וע"ד עבר ושנה כהיתר נעשה לו, לכאורה פשיטא שגם במו"מ וכו' יהי' ניכר שאין המוח שליט אצלו על הלב בזה, ולדוגמא הקופץ ידו מנתינת צדקה ואינו מועיל ההתבוננות שבמוחו, בודאי גם בעסקיו יוכר שהוא אוהב כסף אשר לא ישבע כסף וכה"ג.
ב) סיוע כחות אחרים מאן דכר שמי' בפי"ז, ולפי הנ"ל - העיקר חסר מן הספר.
ובכל אופן: ע"פ המתבאר כאן, הנה כי קרוב אליך הדבר גו' לא קאי ארשעים, וכמש"כ להדיא ולא דברה תורה במתים אלו כו'. ובכ"ז הפיסקא אם לא מי שהוא רשע כו' מקומה בפי"ז דוקא, כי בו מבאר שבטבע ותולדה המוח שליט על הלב - שזהו מוכרח לפי' הפסוק - ועפי"ז יקשה מרז"ל הרשעים ברשות לבם (וזהו ג"כ סיום מרז"ל צדיקים לבם ברשותם, שהביא ברפי"ז) איך אפשרי זה היפך הטבע, ומבאר שזהו עונש כו', וא"כ סו"ס אינו מובן איך אמר קרא כי קרוב אליך גו' כיון שאין המוח שליט, ולו יהא בדרך עונש, ולכן מסיים ולא דברה תורה כו'. ומחזק דבריו אלו, שלא לבד שברשעים אין הדבר קרוב אליהם, אלא שעוד זאת שאי אפשר להם להתחיל כו'.
- ובכלל י"ל, דביאר מתחלה כל השייך לכללות הענין דכי קרוב אליך גו', ורק אח"כ בא לתוספת ביאור כו', כמש"כ רפי"ח.
* * *
ויש להעיר, בדא"פ ובמאמר המוסגר, רמז במש"כ בי' ענין הרשעים כאן: דהנה בפסוק כי המצוה גו' כי קרוב אליך גו' יש ב' פירושים: פי' הפשוט וכמו שמפרש בפי"ז - וכן משמע עירובין (נד, א) ומ"ר ס"פ נצבים - דקאי אתומ"צ, עבודת כל השנה, והעבודה היא ע"י אהוי"ר, ובהם ב' אופנים דממלא וסובב שבנפש: בכל לבבך, קרוב סתם אהבה שעד פי"ז, ובכל מאודך שכשהוא בהעלם הוא ענין האהמ"ס, קרוב מאד שביאורו מתחיל מפי"ח.
והנה לעבודה זו אין הרשעים שייכים, הן כפשוטו שהם עוברי רצונו וגרועים מקליפות וכו', וגם - הרי נאמר ולרשע אמר אלקים מה לך גו', ואדרבה ע"י התומ"צ שלהם מוסיפים כח, לשעה עכ"פ בקליפות וכמו שפסק בהל' ת"ת פ"ד ה"ג ועייג"כ אגה"ת פ"ו, ומש"פ בזה בקונטרס ומעין מאמר ז. וזש"כ ולא דברה תורה במתים כו' ועיין באגה"ת פ"ז כלומר שחייהם נמשכים ממקום המות, שזהו ג"כ הסבה שע"י התומ"צ מוסיף כח בקליפות כמש"כ שם פ"ו.
ופי' ב' בפסוק כי קרוב גו' דקאי על מצות התשובה, וכמוש"כ בדרושים שע"פ זה בלקו"ת. וגם בזה ב' אופנים דממלא וסובב שבנפש: קרוב וקרוב מאד, ומובן מאליו דלפי' זה שייך ברשעים. ותשו"ת שעלי' מדובר בפי"ז הוא ממלא שבנפש קרוב, ותשו"ע קרוב מאד - סובב, מס"נ שלמע' מהדעת, אהמ"ס, שבבחי' אלו מדבר מפי"ח ואילך, וכמובן כ"ז מדרושים הנ"ל.
* * *
ונחזור לענינא אם ברשעים - כפי' התניא בבחי' רשע - שייך סומוע"ט בפועל.
ופשוט שכן הוא, וראי' היותר מוכחת הוא ממעשים בכ"י וכמה ספורים ומרז"ל.
והנה לא זו בלבד דיש בהם קיום התומ"צ בדברים שאין יצרו עומד לנגדו כלל דפט"ו וספל"ט, אלא עוד זאת דרואים במוחש דמקיימים תומ"צ גם במקום דבא למלחמה עם יצרו ונזקק להתבוננות במוחו ושכלו, ומבלי שעושים תחלה תשובה על מעשיהם הראשונים. - והאם נאמר שהנכשל בעון כשבא לידי מלחמה גדולה ועצומה עם יצה"ר - דמקרי רשע גמור - עלול באותה שעה לעשות כל מה שיצרו יסיתנו?! - ובסש"ב ג"כ מוכרח שלא כן הוא ממש"כ פי"א פ"ל ועוד. וגם פה על אתר מוכח כן, וכמו שדייק בל': אם לא מי שהוא רשע באמת כו' וזה עונש על גודל ועוצם עונם כו'.
והנה בכונת "רשע באמת" פי' בביאור תניא (שבקופיר. ונרשם עליו שהוא להרה"ח רש"ג נ"ע) "ר"ל עדמ"ש בפ"א והא דאמרינן בעלמא כו' מחצה על מחצה מקרי בינוני א"כ רוב עוונות אז נקרא רשע". והוא תמוה, שירמוז אמ"ש בפ"א, כי שם כ' שאינו אלא שם המושאל כו' אבל לענין אמיתת כו', ומשם צדיק ובינוני יובן לשם רשע, ואין לומר שיכוון למקום שכתב הפכו. ונ"ל דקאי אפי"א. ותיבת "באמת" באה לשלול מש"כ שם: לעתים רחוקים מתגבר הרע כו' נק' רשע בעת ההיא כו' ואח"כ גובר בו הטוב כו'. וראי' לזה - כי במדרי' רשעים אלו אין שייך לומר "גודל ועוצם עונם". ואולי אפ"ל עפמ"ש ספי"ג דאמת נק' רק אם אינו חולף ועובר (אם בפועל או עכ"פ בכח, ועיין לקו"ת רד"ה כי תבואו "וגם אחר התפלה נשאר רשימו כו'"). וגם בזלעו"ז - רשע באמת היינו רשע ורע לו (רשע באמת - בפועל) או גם רשע המתחרט אלא שאין בו התגברות לנצח את הרע (רשע באמת - בכח). ועדיין צ"ע.
* * *
והנה איך שנפרש הכוונה רשע באמת צ"ע, כי לכאורה הנה מכל חטא ועון נעשה מסך מבדיל כיון שהם נגד רצה"ע וכן עי"ז מקבל חיותו מהיכלות הסט"א מקום המות, וא"כ הטעמים שלא דברה תורה כו' שייכים גם ברשע סתם. ואולי יתורץ במש"כ ספכ"ד "וא"כ החוטא כו' בשעת מעשה כו' אלא שלאחר מעשה החטא כו' חוזרים ועולים כו' ומתקרבים לקדושת נה"א כו'", ולא הזכיר עשיית תשובה, ובאגה"ת פ"ו בשעה ורגע שעושה הרע כו'.
ומש"כ בפל"ט ורפ"מ הוא רק לענין עלית התומ"צ שלו, אבל הגוף ונה"ב עולים מאליהם.
והנה בד"ה צעקו וד' שמע תרל"א (הובא בביאור תניא הנ"ל) כ' בפי' פי"ז דהא דבבינונים המוח שליט על הלב הוא דוקא ע"י הקדמת התורה שנק' שלום משים שלום בפשמ"ע מוח ולב, וזהו בפיך ואח"כ בלבבך (ולא נחית שם לחלק בין לבו ברשותו והמוח שליט). וצ"ע לפרש עפ"ז דברי אדמוה"ז שכ' ודבר זה קרוב מאד ונקל לכל אדם, ופי' תיכף הטעם כי מוחו ברשותו כו' וכשיתבונן בו כו' ממילא יוליד כו' והמוח שליט בטבעו ותולדתו כו' והוא עונש כו'.
ובד"ה כי קרוב אליך רע"ח וד"ה אנכי אנכי צ"ט דמפורש בהם ג"כ ח"א דפי"ז ביארו, דבכללות יש כאן ג' ענינים לבם ברשותם מוח שליט והם ברשות לבם והם במדרי' צב"ר.
ומקדים בפיך ואח"כ בלבבך - דבבינונים הרי עבודתם הוא בהתבוננות בהשגות אלקות והתעוררות אהוי"ר צ"ל - הלימוד תחלה דאל"כ במה יתבונן ובמה יתעורר - (כ"כ בד"ה אנכי אבל בד"ה כי קרוב פי' כמש"כ בד"ה צעקו).
וזאת למודעי אשר מש"כ כאן שבבינונים המוח שליט על הלב וקרוב אליך הדבר גו', על הרוב ידבר, אבל לפעמים הנה אף שמתבונן לא יוכל למשול על הלב וכמש"כ בארוכה בפכ"ט. - ועוד יש לברר מפכ"ט בענין הבינונים, אשר מש"כ בפי"ב שהבינוני לא עבר עבירה מימיו כו' ולא נקרא עליו שם רשע אפי' שעה אחת כו', היינו שמצד מצבו עתה אין בו כל רשימו מעבירה כו' ואין בו שום ענין שיהי' סיבה שיעבור עבירה לעולם.
אבל גם מי שעבר עבירה יכול להיות במדרי' אמיתית שם בינוני. ואף של"מ כן משטחיות הלשון, הרי ברור מלולו בבינונים בפכ"ט: ובפרט כשיזכור כו'. ועי"ז יתורץ ג"כ מש"כ בפי"ד והנה מדת הבינוני היא מדת כ"א כו' שכל אדם יכול להיות בינוני בכל עת ובכל שעה. ועיין התמים חי"ת ס"ג ואילך בזה ואשתמיטתי' מש"כ בפכ"ט הנ"ל.
* * *
עוד יש להעיר: בפי"ז מבאר המדרי' אשר להם קרוב הדבר בפיך גו' משא"כ בשאר המדרי' אין קרוב אליהם הדבר. אבל אינו שולל הא דבתור הוראת שעה ולעת מן העתים יכול להיות ענין של תומ"צ ע"י התבוננות ומלחמה עם היצה"ר גם ברשע באמת. והל' א"א להתחיל לעבוד ה', משמעותן ענין של סדר וקביעות ולא ענין של עראי והוראת שעה (ואולי אפ"ל דקיום התומ"צ ע"י רשע באמת קודם שעשה תשובה אינו נכנס בכלל לעבוד את ה' שכתב כאן כיון שאדרבה מוסיף כח בקליפה עי"ז עד שיעשה תשובה כו').
ולשלמות מכתב זה הנני להעתיק בזה עוד איזה הערות בפרק זה.
והתורה היא נצחית, לכאורה מאי קמ"ל. ואולי שולל שלא נתרץ דאף דהמצוה הזאת גו' קאי גם אדורותינו כמו כל התומ"צ, אבל לא נפלאת היא גו' כי קרוב גו' הוא רק בדור שנכנסו לארץ וכיו"ב, אבל בדורות הנמוכים אין קרוב הדבר. ובכ"ז נצטוו ע"ז, כמרז"ל בעירובין (נה, א) שאם בשמים היא אתה צריך לעלות אחרי' כו',. ועיין ספכ"ה ובזה יובן כו'.
לאהבת ה' כו' אטו יראה מילתא זוטרתי היא וכ"ש אהבה. לכאורה כיון דבפסוק ל"נ כ"א בלבבך, דילמא קאי איראה שגם היא משכנה בלב, ועייג"כ לקו"ת האזינו הג' ס"א, ועכ"פ סר תוקף הקושיא "וכ"ש אהבה". וביותר יקשה עפמ"ש לקמן דלעשותו ר"ל האהבה המביאה כו' וכשיתבונן... יוליד האהבה... וזה כל האדם כי היום לעשותם כו' ובפמ"ב כ': והנה כל אדם מישראל יהי' מי שיהי' כשיתבונן כו' תקבע בלבו היראה לכל היום כולו כו' יראה המביאה לקיום מצותיו ית' בסומוע"ט, ובספמ"ג: סדר העבודה הקבועה ותלוי' בבחירת האדם צ"ל תחלה קיום התומ"צ ע"י יר"ת כו' ואח"כ יאיר עלי' אור האהבה, ועיין ג"כ קונטרס העבודה ס"ג איך שקיום התומ"צ סומוע"ט תלוי ביראה. - ומובן שאף שצריך לעורר גם האה"ט כו' כמ"ש פמ"א, בכ"ז עדיין קושיא הנ"ל במקומה עומדת.
ודבר זה קרוב מאד ונקל לכל אדם כו', עיין בפמ"ב שכ' שהנפש צריכה ליגיעה רבה ועצומה כפולה ומכופלת כו' וצריך להתבונן בזה שעה גדולה בכ"י כו' ורק אז בכח כ"א לבוא ליר"ת. וא"כ הרי כ"ש אהבה שצריכה לכל הנ"ל, וכאן כתב שהוא קרוב מאד ונקל לכ"א. וצ"ע.
ענין המוח שליט על הלב. הסיבה בגשמיות ע"ז ע"ל פנ"א "ואפילו הלב מקבל מהמוח ולכן המוח שליט עליו בתולדתו".
ענין שליטה זו בעבודה - אתכפיא. כמבואר בדרושים המבארים קליפת עמלק: תו"א ד"ה זכור ועוד.
שליטה זו רק על חיצוניות הלב ולא על פנימיות הלב, עיין לקו"ת ד"ה והי' ביום ההוא ס"ג.
בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה
מ. שניאורסאהן
[מהדורא בתרא של חלק מאגרת הנ"ל]
נסתפקתי במה שכתב בתניא פי"ז: כי באמת אי אפשר לרשעים להתחיל לעבוד ה' בלי שיעשו תשובה על העבר תחלה, אם הכונה שאי אפשר שיהיו סור מרע ועשה טוב בפועל, או שאי אפשר שיבואו לקיום התומ"צ ע"י האופן דמוח שליט על הלב כשיתבונן בגדולת ה' כו' - שבזה מדבר בפרק זה. אבל אפשר להם לבוא לזה שיהי' קרוב גם אליהם הדבר בפיך ובלבבך לעשותו, והוא ע"י שיסייע כח הקבלת עול, וכיו"ב מכחות נפה"א, לההתבוננות שבמוח. ולפי פירוש השני דגם ברשעים קרוב הדבר ע"י סיוע כחות נפשיים אחרים. יתורץ מה שבא ענין הרשעים בפרק המבאר איך כי קרוב הדבר גו'.
משא"כ לפי' הא', הרי הי' לו לסיים מתחלה ביאור כל הפסוק - היינו גם מלת מאד.
שנתבארה בפי"ח ואילך - ורק אח"כ לכתוב דכללות הכתוב לא קאי ברשעים כי א"א לרשעים כו'.
ר' אלי' נחום שקליאר
שו"ב, ברוקלין
תשובה. אתחיל במה דמסיים, דלכן בא ענין הרשעים בפרק המבאר איך כי קרוב הדבר, מפני, שע"י סיוע כחות אחרים להתבוננות, גם אליהם קרוב הוא לעשותו -
ולפענ"ד אינו, כי כחות אחרים מאן דכר שמי' בפי"ז, ולפי הנ"ל העיקר חסר מן הספר. ובכל אופן: ע"פ המתבאר כאן הנה כי קרוב אליך הדבר גו' לא קאי ארשעים, וכמש"כ להדיא: ולא דברה תורה במתים אלו כו'. ובכ"ז הפיסקא אם לא מי שהוא רשע כו' מקומה בפי"ז דוקא, והמשך הדברים כך הוא: מתחיל לבאר שבטבע ותולדה המוח שליט על הלב - שזהו מוכרח לפי' הפסוק - ועפי"ז יקשה מרז"ל הרשעים ברשות לבם (וזהו ג"כ סיום מרז"ל צדיקים לבם ברשותם, שהביא ברפי"ז) איך אפשרי זה והלא הוא היפך הטבע, ומבאר שזהו עונש כו', וא"כ סו"ס אינו מובן איך אמר קרא כי קרוב אליך גו', כיון שאין המוח שליט, ולו יהא בדרך עונש, ולכן מסיים ולא דברה תורה כו', ומחזק דבריו אלו, שלא לבד שברשעים אין הדבר קרוב אליהם, אלא שעוד זאת שאי אפשר להם להתחיל כו'.
- ובכלל י"ל דביאר מתחלה כל השייך לכללות הענין דכי קרוב אליך גו', ורק אח"כ בא לתוספת ביאור כו', כמש"כ רפי"ח א). -
* * *
ובגוף הספק בכונת התניא, הרי מעשים בכל יום וכמה ספורים בדרז"ל דגם ברשעים שייך סור מרע ועשה טוב בפועל.
והנה לא זו בלבד דיש בהם קיום התומ"צ בדברים שאין יצרו עומד לנגדו כלל, שעליהם מדובר בפט"ו וספל"ט, אלא עוד זאת דרואים במוחש דמקיימים תומ"צ גם במקום דבא למלחמה עם יצרו ונזקק להתבוננות במוחו ושכלו, ומקיימים אותם מבלי שעושים תחלה תשובה על מעשיהם הראשונים. והאם נאמר שהנכשל בעון כשבא לידי מלחמה גדולה ועצומה עם יצה"ר דמקרי רשע גמור, עלול באותה שעה לעשות כל מה שיצרו יסיתנו לעשות. ובתניא גופא ג"כ מוכרח שלא כן הוא ממש"כ פי"א פ"ל ועוד, וגם פה על אתר מוכח כן, וכמו שדייק בלשונו אם לא מי שהוא רשע באמת כו' וזה עונש על גודל ועוצם עונם כו'.
והנה בכונת רשע באמת, נ"ל דקאי אמ"ש בפי"א. ותיבת "באמת" באה לשלול מדריגת רשע שביאר שם, אשר אצלו לעתים רחוקים מתגבר הרע כו' נק' רשע בעת ההיא כו' ואח"כ גובר בו הטוב כו'. וראי' לפירוש זה, כי ברשעים אלו אין שייך לומר "גודל ועוצם עונם". ואולי אפ"ל, עפמ"ש ספי"ג דאמת נק' רק אם אינו חולף ועובר (אם בפועל או עכ"פ בכח. ועיין לקו"ת רד"ה כי תבואו "וגם אחר התפלה נשאר רשימו כו'") וגם בזה לעומת זה כן הוא דרשע באמת היינו רשע ורע לו (רשע באמת בפועל) או גם רשע המתחרט אלא שאין בו התגברות לנצח את הרע (רשע באמת בכח) ב). ועדיין צ"ע.
והנה איך שנפרש הכוונה רשע באמת צ"ע, כי לכאורה הרי מכל חטא ועון נעשה מסך מבדיל, כיון שהם נגד רצה"ע. וכן החוטא מקבל עי"ז חיותו מהיכלות הסט"א מקום המות, וא"כ הטעמים שפירש כאן בפי"ז שמפני זה לא דברה תורה כו' שייכים גם ברשע סתם, ואולי יתורץ במש"כ ספכ"ד וא"כ החוטא כו' בשעת מעשה כו' אלא שלאחר מעשה החטא כו' חוזרים ועולים כו' ומתקרבים לקדושת נה"א כו'. ולא הזכיר שצריך להיות עשיית תשובה דוקא קודם לזה. ובאגה"ת פ"ו: בשעה ורגע שעושה הרע כו' ג).
* * *
עוד יש להעיר: בפי"ז ד) מבאר המדרי' אשר להם קרוב הדבר בפיך גו' משא"כ בשאר המדרי' אין קרוב אליהם הדבר. אבל אינו שולל הא דבתור הוראת שעה ולעת מן העתים יכול להיות ענין של תומ"צ ע"י התבוננות ומלחמה עם היצה"ר גם ברשע באמת.
ולשונו א"א להתחיל לעבוד ה'. משמעותו ענין של סדר וקביעות ולא ענין של עראי והוראת שעה. (ואולי אפ"ל דקיום התומ"צ ע"י רשע באמת קודם שעשה תשובה אינו נכנס בכלל לעבוד את ד' שכתב כאן, כיון שאדרבה מוסיף כח בקליפה עי"ז, עד שיעשה תשובה כו').
מעין דוגמא לדבר בפרק זה גופא: מ"ש שבבינונים המוח שליט על הלב וקרוב אליו הדבר גו', על הרוב ידבר. אבל לפעמים הנה אף שמתבונן לא יוכל למשול על הלב וכמש"כ בארוכה בפכ"ט.
מצילום האגרת. חלקה נדפס, במהדו"ב, בקובץ ליובאוויטש גליון 5 ע' 78 ובתשובות וביאורים ע' 25, ומועתק לקמן (כיון שרק חלק נדפס שם לכן מועתקת גם המהדו"ק בשלימותה. האגרת נכתבה בלי תאריך, והיא מענה לשאלת השואל ממוצש"ק תרומה ח' אד"ר.
הרא"נ שי': שקלאר. א) ויש להעיר בדא"פ רמז במש"כ בי' ענין הרשעים בפרק יז כשמבאר מלת קרוב: דהנה בפסוק כי המצוה גו' כי קרוב אליך גו' יש ב' פירושים: פי' הפשוט וכמו שמפרש בפי"ז - וכן משמע בעירובין (עב, א) ומ"ר ס"פ נצבים - דקאי אתומ"צ, עבודת כל השנה, והעבודה היא ע"י אהוי"ר, ובהם ב' אופנים ממלא או סובב שבנפש: בכל לבבך, קרוב סתם אהבה דלעשותו שבפי"ז, ובכל מאודך שכשהוא בהעלם הוא ענין האהמ"ס, קרוב מאד שביאורו מתחיל מפי"ח. והנה לעבודה זו אין הרשעים שייכים, הן כפשוטו שהם עוברי רצונו וגרועים מקליפות וכו', וגם הרי נאמר ולרשע אמר אלקים מה לך גו'. ואדרבה ע"י התומ"צ שלהם מוסיפים כח. לשער עכ"פ, בקליפות, וכמו שפסק בהל' ת"ת פ"ד ה"ג ועייג"כ אגה"ת פ"ו ומש"כ בזה בקוטנרס ומעין מאמר ז. וזש"כ ולא דבר תורה במתים כו' ועיין באגה"ת פ"ז: כלומר שחייהם נמשכים ממקום המות, שזהו ג"כ הסבה שע"י התומ"צ מוסיף כח בקליפות כמש"כ שם פ"ו. ופי' ב' בפסוק כי קרוב גו' דקאי על מצות התשובה, וכמ"ש הרמב"ן, בעה"ט, ספורנו ועוד וכמש"כ בדרושים שע"פ זה בלקו"ת. וגם בזה ב' אופנים דממלא וסובב שבנפש: קרוב וקרוב מאד.
ומובן מאליו דלפי' זה - שייך ברשעים ג"כ. ותשובה תתאה שעלי' מדובר בפי"ז הוא ממלא שבנפש קרוב. ותשו"ע הוא קרוב מאד - סובב, מס"נ שלמע' מהדעת, אהמ"ס, שבבחי' אלו מדבר מפי"ח ואילך, וכמובן כ"ז מדרושים הנ"ל. והנה תשו"ע צריך להקדים לפני' בחי' תשו"ת, וכמש"כ באגה"ת, ולכן ביאור ענין הרשעים (אף שהוא בשלילה) בא בפרק המבאר מלת קרוב, לרמז שלפירוש השני בפסוק זה - כאן הוא מקומם. ב) בביאור תניא (בקופיר ונרשם עליו שהוא להרה"ח רש"ג נ"ע) פי' בכנות "רשע באמת" "ר"ל עדמ"ש בפ"א והא דאמרינן בעלמא כו' מחצה על מחצה מקרי בינוני א"כ רוב עוונות אז נקרא רשע". והוא תמוה, שירמוז ממ"ש בפ"א, כי שם כ' שאינו אלא שם המושאל כו' אבל לענין אמיתת כו'. ומשם צדיק ובינוני, שאינו אלא שם המושאל, יובן לשם רשע.
ואין לומר שיכוון למקום שכתב הפכו. ג) ומש"כ בתניא ספל"ט ורפ"מ י"ל שהוא רק לענין עלית התומ"צ של החוטא, אבל נפשו החיונית וכן גופו עולים מאליהם. ד) ביאור חלק מפרק זה נמצא בד"ה צעקו וד' שמע (דשנת תרל"א), ד"ה כי קרוב אליך (תרע"ח), ד"ה אנכי אנכי (תרצ"ט).
B"H. Shalom u'Vrachah! [End of Adar, 5703]
Kavod Haraha"ch vavac"h iy"a v'rav pa'alim navon etc. HaRaN shiy' Shalom u'Vrachah!
Regarding your doubt in Tanya chapter 17 about the statement: "For truly it is impossible for reshaim to begin serving Hashem without first doing teshuvah for the past," whether this means that it is impossible for them to be sur meira va'aseh tov (turn from evil and do good) in practice at all, or only that through the method of 'the mind rules over the heart,' when contemplating G‑d's greatness, they will not come to mitzvah observance—but perhaps they can reach this by supporting their contemplation with their kabbalas ol (acceptance of the yoke) or similar powers. You bring proof for the second interpretation from: a) In worldly matters such as business dealings, even reshaim have their minds rule over their hearts; thus it must be that they too have this nature, only that they are punished so that this ability does not affect Torah and mitzvos matters—therefore if aroused by another force, it works. b) If we interpret that under no circumstances can they come to mitzvah observance (without prior teshuvah), then there is no place in this chapter for discussing reshaim at all; rather, he should have finished explaining the word "me'od" in the verse first and then written that the verse does not apply to reshaim because it is impossible for them.
It appears from your letter—though you did not explain yourself fully—that you mean to answer this question according to the second interpretation above: that even reshaim are included because "it is close to you," etc., so their situation is explained in this chapter; but it comes through assistance from other powers supporting contemplation in the mind. Now, although I also agree with the second interpretation—as will be explained below—both your proofs have difficulties. a) That reshaim do not have control over their hearts is a punishment for their sins regarding Torah and mitzvos; thus, their rational behavior in other matters is irrelevant here—why would they be punished in business matters? And if we say this punishment is natural and not miraculous—which does not seem implied by Tanya—and similar to "one who transgresses repeatedly becomes as if permitted," then clearly even in business dealings one would see that his mind does not rule his heart; for example, someone who withholds his hand from giving tzedakah despite intellectual contemplation surely also displays an insatiable love of money in his business affairs. b) Assistance from other powers is not mentioned at all in chapter 17; according to your explanation—the main point is missing.
In any case: according to what is explained here, "for it is close to you..." does not refer to reshaim—as it says explicitly: "the Torah did not speak about these dead ones," etc. Nevertheless, the phrase "unless he is a rasha..." belongs specifically in chapter 17 because there he explains that by nature and birthright the mind rules over the heart—which must be so according to the verse—and therefore arises the question from our sages: "reshaim are ruled by their hearts" (which also concludes our sages' statement: "the righteous have their hearts under control," cited earlier), how can this be—it contradicts nature? He explains it's a punishment; but still it's unclear how Scripture says "for it is close to you..." since their mind does not rule—even as a punishment. Therefore he concludes: "the Torah did not speak...", reinforcing his point—not only is it not close for reshaim but furthermore they cannot even begin [to serve Hashem].
Generally one could say he first explained everything relating to "for it is close to you...", then added further explanation as written later in chapter 18.
It should also be noted—in parenthesis—a hint regarding how Tanya discusses reshaim here: In the verse "for this commandment...for it is close to you...", there are two interpretations: The simple meaning—as explained in chapter 17 and as implied by Eruvin (54a) and Midrash Rabbah at Nitzavim's end—is that it refers to Torah and mitzvos throughout the year; avodah comes through love and awe (ahavah v'yirah), which themselves have two modes—memaleh and sovev within the soul: b'chol levavecha (with all your heart)—the ordinary closeness up until chapter 17—and b'chol me'odecha (with all your might)—when hidden love emerges as infinite love whose explanation begins in chapter 18. For such avodah reshaim are irrelevant—both simply because they transgress His will and are worse than kelipos etc., as well as because Scripture says: "To the wicked G‑d said: What right have you...", and moreover through their Torah/mitzvos they add strength—even temporarily—to kelipos as ruled in Hilchos Talmud Torah ch.4 halachah 3 and see also Iggeres HaTeshuvah ch.6; see also Kuntres Umaayan maamar zayin. Thus he writes: "the Torah did not speak about these dead ones...", see Iggeres HaTeshuvah ch.7—that their lives derive from 'the place of death,' which explains why through Torah/mitzvos they add strength to kelipos as written there ch.6.
The second interpretation of "for it is close..." refers to mitzvas teshuvah—as written by Ramban, Baal HaTurim, Seforno etc., and as explained in discourses on Likkutei Torah based on this approach. Here too there are two modes—memaleh and sovev within nefesh: karov (close) and karov me'od (very close). Clearly according to this interpretation—it applies even to reshaim. The lower level of teshuvah discussed in chapter 17 corresponds with memaleh/karov; higher teshuvah corresponds with karov me'od/sovev—mesirus nefesh beyond intellect—in these levels chapters 18 onward discuss further—all based on those discourses.
Returning now: Is practical sur meira va'aseh tov possible for reshaim—as defined by Tanya? Clearly yes—the strongest proof being daily experience, stories, and teachings of our sages. Not only do we see fulfillment of Torah/mitzvos where no evil inclination opposes them (as discussed earlier chapters), but also observance even where there’s an internal struggle requiring intellectual contemplation—without first doing teshuvah for previous actions! Would we say someone who stumbles into sin but faces a great battle with his yetzer hara—a true rasha—is compelled at that moment to do whatever his inclination suggests?! In Tanya itself it's clear otherwise—from chs.11 & 30 among others—and here too it's evident from his wording: “unless one is truly wicked,” which refers specifically to punishment due to severity of sin.
Regarding “truly wicked,” Tanya’s commentary (in copy attributed to Haraha”ch Rashag n”a) explains “meaning what was said earlier ch.1—that half-and-half makes one beinoni but majority sins makes one rasha.” This seems odd since ch.1 says that's only a borrowed term—not its true definition—and likewise tzaddik/benoni/rasha labels are borrowed terms except regarding true essence; so perhaps he means ch.11 instead.
The word “truly” excludes what’s described there—that occasionally evil prevails making him temporarily a rasha but then good prevails again; proof being that regarding such people we wouldn’t say “severity of sin.” Perhaps following ch.13’s end “truth” means only if it's permanent—not passing or potential; see Likkutei Torah beginning Ki Savo “even after prayer remains an impression...” Similarly oppositely—a true rasha means either actually wicked or one who regrets but lacks strength to overcome evil (potentially wicked). Still needs clarification.
However we interpret “truly wicked,” difficulty remains—for every sin creates a barrier since it's against Divine will; thus sinners receive vitality from sitra achra—the place of death—so reasons given here apply even for ordinary rashaim! Perhaps resolved per ch.24’s end—that during sin itself one's soul cleaves elsewhere but afterward returns toward holiness—even without explicit teshuvah—and Iggeres HaTeshuvah ch.6 “at moment of wrongdoing...”
Tanya’s discourse Tza’aku v’Hashem Shama (1871), cited in commentary above, explains regarding chapter 17 that among beinonim mind rules heart only after prior study called “peace”—making peace between brain/mind & heart—which relates to “in your mouth then your heart” (not distinguishing between control over heart or mind ruling). Needs clarification how Admor Hazaken writes “this thing is very near & easy for everyone,” immediately giving reason “because his mind controls him...” when sometimes despite contemplation one cannot control heart—as elaborated later ch.29.
Further clarification comes from later chapters about beinonim—that though ch.12 says never sinned nor called rasha even once—it means currently has no trace or cause leading ever again into sin—but even someone who sinned can attain true status of beinoni! Though surface language doesn’t indicate so—it’s clear from wording later especially ch.29 (“especially when remembering…”). This resolves what’s written earlier about every person being able at any time/hour (“every person can be beinoni always”). See Hatomim vol.VIII p63ff where I overlooked reference above.
Another note: Chapter 17 explains those levels where “it is close…in your mouth…” applies—but other levels lack such closeness; yet he doesn’t exclude possibility that temporarily—even truly wicked—can fulfill Torah/mitzvos via contemplation & struggle against yetzer hara! The phrase “cannot begin serving Hashem” implies ongoing order & consistency—not occasional or exceptional cases (perhaps fulfillment by truly wicked before teshuvah isn’t considered ‘serving Hashem’ since rather than elevating holiness adds power temporarily to kelipah until teshuvah).
For completeness I’ll add some further notes on this chapter:
The Torah being eternal—what does this teach? Perhaps excludes thinking that though “this commandment…” applies always like all mitzvos—the phrase “it isn’t distant…for it’s close…” refers only historically when entering Eretz Yisrael but not now when spiritual level declined—but nevertheless we’re commanded regardless—as our sages say Eruvin (55a): Even if [Torah] were in heaven—you must ascend after her… See end ch25 accordingly.
“To love Hashem…” Is awe such a small matter? All the more so love! Since verse seems only mentions ‘in your heart’ perhaps refers equally to awe whose seat too lies within heart—see Likkutei Torah Haazinu III p61—and at least weakens difficulty about love vs awe distinction.
Especially challenging per later statements—that ‘to do’ refers specifically to love leading into action…when contemplating…love arises…and ‘this encompasses everything—for today [is] action…’ Ch30 states every Jew whoever contemplates will fix awe within heart all day long leading into practical mitzvos observance via awe—and Ch43 describes fixed order requires starting with yiras shamayim before ahavas Hashem shines forth; see Kuntres HaAvodah sec3 re practical mitzvos depending on awe—even though awakening love too required per Ch41—the original question remains unresolved.
This thing being very near & easy for everyone…see Ch42 stating soul needs great doubled effort/contemplation sometimes lengthy daily before attaining yiras shamayim—all the more so ahavah which needs same effort—yet here says very near & easy?! Needs clarification.
The concept ‘mind rules over heart’: Physically reason given earlier Ch41—even heart receives from brain hence brain naturally dominates heart’s nature.
This dominance spiritually means iskafya—as explained re Amalek’s kelipah discourses Toledos Yaakov Yosef Dvarim Zachor etc.—this dominance applies only externally—not inner core emotion—see Likkutei Torah V’haya Bayom Hahu sec3.
Summary
This letter explores deep questions on Tanya's teaching about whether a rasha can serve Hashem without prior teshuvah, clarifying distinctions between different types of rashaim and emphasizing both textual analysis and lived experience showing every Jew's potential for avodah—with proper understanding of 'mind rules over heart.'