ב"ה, י"ג מנ"א, תשי"ב
ברוקלין.
שלום וברכה!
נצטערתי לשמוע פ"ש ממנו שעוד הוא במצב נפילת רוח וכפי שאבין, הנה זה הרוח גם בביתו. אין בחפצי להאריך ולהכנס בטענות אם צודקים הם או לא, ומובן שאין צריכים להתבוננות גדולה להבין מפני מה הם ברוח כזה, אחרי האסון ל"ע ול"ע שהי', אבל בכל זה, הנה בני ישראל מאמינים בכלל וחסידים בפרט, צריכים להתדבק בגלוי און האלטען עס ברייט אפען, עם ה' אלקינו, וכמ"ש ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום, שחיים אמיתים כולל בתוכו, לא רק לדחוף יום אחר יום - שטופען א טאג נאך א טאג - אלא שיהי' החיים בלא חסרון בכל המצטרך להם בגשמיות ומבלי כל חסרון בנוגע לו ולב"ב שיחיו ברוחניות, והיות שאולי ח"ו לא מרוויחים כזאת אצל הקב"ה, הנה ע"ז נאמר בזהר הקדוש (חלק ב' קפ"ד ע"ב) אי איהו קיימא בנהירו דאנפין מתתא, כדין הכי נהירין לי' מלמעלה כו' כגוונא דא עבדו את ה' בשמחה, חדוה דבר נש ממשיך לגבי' חדוה אחרא עילאה, הכי נמי עלמא דתתא כגוונא דאיהי אתעטרת הכי אמשיך מלעילא, און בקיצור גערעט, אז מען שטארקט זיך אין דעם בטחון בהש"י אז ער וועט געבען פון וואס צו זיין פרייליך מוטיג און אויפגעלייגט, און ער איז אויף אזוי פיל שטארק אין דעם בטחון אז עס באווירקט זיין טאג טעגליכן לעבען, איז מען דאס דאן ממשיך מלמעלה, און מען זעהט אויך בעיני בשר אז דער בטחון איז געווען בארעכטיגט, און השי"ת זאל העלפען אז איר אייער פרוי וכל ב"ב שיחיו זאלן דאס זעהן בקרוב האפשרי ובמוחש ממש.
המחכה לבשו"ט.