033 —מאמרים מלוקט חלק ד - ש"פ תבוא, ח"י אלול ה'תש"ל

את הוי' האמרת גו' והוי' האמירך גו'

Mamer - "Es Havayah He'emarta etc. VeHavayah He'emircha etc."
Shabbos Parshas Tavo, 18 Elul 5730
This maamar explores the mutual relationship between Israel and G-d, focusing on how the Jewish people, through mitzvos—especially tefillin—bring G-dliness into the world. Chassidus teaches that this bond is rooted in G-d's essential choice of Israel and is expressed in their reciprocal praise.

Video part 1  Video part 2  Video part 3

בס"ד. ש"פ תבוא, ח"י אלול ה'תש"ל*

את הוי' האמרת גו' והוי' האמירך גו'[1], ואיתא בגמרא[2] אמר להם הקב"ה לישראל כו' אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנאמר[3] שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר[4] ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. וצריך להבין מה שאמרו אתם עשיתוני חטיבה אחת, דפירוש עשיתוני כו' הוא, דזה שהוי' הוא אחד (חטיבה אחת), נעשה זה ע"י ישראל. וכמובן גם מזה שמדמין אני אעשה אתכם כו' לאתם עשיתוני (ובפרט להגירסא[5] אף אני אעשה), דכמו שפירוש אני אעשה אתכם כו' הוא דזה שישראל הם גוי אחד נעשה ע"י הקב"ה [כמו שממשיך בכתוב[6] (לאחרי שאומר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ) אשר הלך האלקים בעצמו לפדות לו עם גו', ופירש רש"י[7] וממה הם מיוחדים מכל הגוים, מזה אשר הלך האלקים בעצמו לפדות לו עם כו' מזה אנו מיוחדים][8], עד"ז הוא גם פירוש אתם עשיתוני כו', דענין הוי' אחד נעשה על ידי ישראל.

ב) והנה פירוש הנ"ל בהאמרת והאמירך (אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם) בא בהמשך למה דאיתא בגמרא[9] (לפנ"ז) תפילין דמארי[10] עלמא מה כתיב בהו כו' ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ומי משתבח קוב"ה בשבחייהו דישראל, אין, דכתיב את ה' האמרת היום וכתיב וה' האמירך היום, אמר להם הקב"ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם. והביאור בזה (בשאלת הגמרא "ומי משתבח קוב"ה בשבחייהו דישראל"), כי תפילין נק' פאר, כמ"ש[11] פארך חבוש עליך, שהתפילין מביאים תפארת ושבח להאדם החובש אותם, וכמו"כ הוא גם בתפילין דמארי עלמא שהם מביאים בו תפארת ושבח כביכול, ומזה מובן, דומי כעמך ישראל גו' שכתוב בתפילין דמארי עלמא, זהו תפארתו ושבחו של הקב"ה[12]. וזהו שמקשה בגמרא ומי משתבח קוב"ה בשבחייהו דישראל, הרי פסוק זה (ומי כעמך ישראל גו') הוא שבחם של ישראל, ואיך הוא תפארתו ושבחו של הקב"ה. ומתרץ "אין, דכתיב את ה' האמרת", האמרת לשון חשיבות ושבח[13], שישראל פועלים חשיבות ושבח בהקב"ה. וצריך להבין, (לכאורה) רק שהקב"ה משתבח ע"י השבחים שישראל משבחים אותו ית' (הוי' אלקינו הוי' אחד), דהגם שכל הנבראים הם באין ערוך כלל לגבי' ית' מ"מ עלה ברצונו ית' שע"י השבחים שישראל משבחים אותו יובא בו (כביכול) חשיבות ושבח, ואיך מוכח מזה שקוב"ה משתבח בשבחייהו דישראל, בהשבח של מעלת ישראל, מה שישראל הם גוי אחד בארץ. וצריך לומר, דע"י את ה' האמרת, שישראל משבחים את הקב"ה והקב"ה משתבח בזה, עי"ז נעשה שהקב"ה משתבח בהשבח דישראל גופא[14]. ויש להוסיף, דמזה שהפסוק שכתוב בתפילין דמארי עלמא הוא (לא הפסוק שמע ישראל גו' הוי' אחד (כבתפילין שלנו), אלא) הפסוק ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, מוכח, דשבח זה של הקב"ה, דמשתבח קוב"ה בשבחייהו דישראל, הוא שבח גדול יותר מהשבח דאת הוי' האמרת (השבח של ה' ע"י שישראל משבחים אותו). ועד ששבח זה (מה שמשתבח בהשבח דישראל עצמם) הוא (התפילין) הפאר שלו. גם צריך להבין מה שמביא אדמו"ר הצ"צ (במאמרו ד"ה את ה' האמרת היום)[15], דבענין האמרת והאמירך יש שתי דיעות. דהרשב"א[16] כתב שהאמרת והאמירך הוא ע"ד דודי לי ואני לו[17], והמהרש"א[18] כתב שהוא ע"ד אני לדודי ודודי לי[19]. וצריך להבין, הרי הסדר דהאמרת והאמירך (האמרת ואח"כ האמירך) הוא דוגמת אני לדודי (ואח"כ) ודודי לי, ומהו טעמו של הרשב"א דהאמרת והאמירך הוא ע"ד דודי לי ואני לו.

Part 2

ג) ויובן כל זה בהקדים מה שמביא אדמו"ר הצ"צ (במאמרו הנ"ל)[20] מ"ש הבחיי[21] דבפסוק את ה' האמרת וגו' יש ט"ו תיבות כנגד ט"ו דברים[22] שהיו במשכן. ובבחיי שם, ש"המשכן דוגמת בריאת העולם, וטעם הדבר בבריאת עולם ובמשכן, כדי לרמוז מש"כ[23] כי בי"ה ה' צור עולמים". והיינו, דט"ו הדברים שבמשכן רומזים על י"ה (בגימטריא ט"ו). ומזה מובן גם בנוגע לט"ו התיבות שבפסוק את ה' האמרת, שהם רומזים על י"ה. וממשיך בבחיי שם, שכנגדן (כנגד הט"ו דברים שבמשכן) נמצאו ט"ו פעמים ת"ק בשבעה רקיעים[24]. ומבאר בהמאמר[20], דזהו גם מה שואתחנן בגימט' תקט"ו[25], ט"ו פעמים ת"ק. וע"פ המבואר במק"א[26] דענין ואתחנן בגימט' תקט"ו (שת"ק וט"ו הם בתיבה אחת[27]) הוא חיבור ויחוד בחינת ט"ו (י"ה) עם בחינת ת"ק (כדלקמן), יש לומר, דזה שבפסוק את הוי' האמרת יש ט"ו תיבות (וכן זה שבמשכן היו ט"ו דברים) שרומז על י"ה (כנ"ל) הכוונה בזה היא (לא לבחי' י"ה כמו שהיא בפ"ע, כי אם) לבחי' י"ה כמו שהיא מחוברת ומיוחדת עם בחי' ת"ק[28]. ויובן זה ע"פ מרז"ל (שהובא לעיל) דענין את הוי' האמרת הוא אתם עשיתוני חטיבה אחת כו' הוי' אחד, שיש בזה שני פירושים. פירוש א', דהוי' אחד הוא כמ"ש האריז"ל עה"פ[29] ביום ההוא יהי' הוי' אחד, שי"ה עם ו"ה יהיו "מקושרים באחדות א'", חיבור מוחין ומדות[30]. ופירוש הב' הוא, דפירוש הוי' אחד הוא ע"ד אני הוי', דאני שהוא עצמות אוא"ס עם שם הוי', כולא חד ממש[31]. וזהו מה שט"ו התיבות (בגמטריא י"ה) שבפסוק את הוי' האמרת רומזות לבחי' י"ה כמו שהיא מחוברת ומיוחדת עם בחי' ת"ק, כי גם בהחיבור ויחוד דט"ו עם ת"ק (שבתיבת ואתחנן) יש שני פירושים, דוגמת שני הפירושים הנ"ל בהוי' אחד. פירוש א', דת"ק קאי על המדות שלמטה מהמוחין[32]. כי עיקרי המדות הם ה' המדות שמחסד עד הוד[33], וכל אחד מהם כלול מיו"ד ויו"ד מיו"ד, בגימטריא ת"ק[34]. וזהו גם זה שהענינים שבעולם הם במספר ת"ק[35], כי שרש הנבראים הוא מהמדות. ועפ"ז, ענין ואתחנן בגימטריא תקט"ו (שת"ק וט"ו הם בתיבה אחת) הוא חיבור המוחין (י"ה בגימטריא ט"ו) עם המדות (ת"ק)[36], כפירוש הראשון בהוי' אחד. ופירוש ב', דת"ק קאי על המדות דאריך שלמעלה מהמוחין. וענין תקט"ו הוא לקשר ולחבר חו"ב (י"ה, ט"ו) עם הכתר שלמעלה מהשתלשלות[37], דוגמת פירוש השני בהוי' אחד, שהוי' ואני (עצמות אוא"ס שלמעלה מהשתלשלות), הם כולא חד.

ד) ועפ"ז יובן גם השייכות דאת ה' האמרת לתפילין דמארי עלמא [דהגם שבתפילין דמארי עלמא כתיב ומי כעמך ישראל גו' שהו"ע וה' האמירך, הרי שני הענינים דהאמרת והאמירך שייכים זל"ז[38]], כי גם בתפילין דמארי עלמא ישנם שני ענינים אלו. דתפילין הם ד' מוחין[39], ומה שהקב"ה מניח תפילין, יש בזה שני פירושים[40]. א', דהקב"ה הוא ז"א, והקב"ה מניח תפילין הוא המשכת המוחין לז"א [היינו, שנמשך בז"א עצם המוחין. דזה שנמשך בהמדות דז"א מהמוחין כפי שהם מצד סדר ההשתלשלות, הוא רק מבחינת מוחין השייכים למדות, וגם זה על ידי כמה וכמה צמצומים[41], ועד שבהתלבשותם בהמדות דז"א הם נהפכים למהות מדות[42], דמוחין שבמדות לגבי מוחין עצמם הם[42] מהות מדות. וענין הקב"ה מניח תפילין הוא שבהמדות (ז"א) נמשך עצם המוחין[43]. דזהו מה שהתפילין נקראים פאר, שהקב"ה ז"א מתפאר בהם[44], דתפארת הוא מענין שבאין ערוך[45]]. וב', דהקב"ה הוא עצמות אוא"ס שלמעלה מאצילות, והקב"ה מניח תפילין הוא המשכת אוא"ס במוחין. [ולפי פירוש זה מובן עוד יותר ענין הפאר דתפילין[46], כי תוספת האור שנמשך בהמוחין מעצמות אוא"ס שלמעלה מאצילות הוא באין ערוך לגמרי].

וזהו את הוי' האמרת, האמרת לשון חשיבות ושבח, דזה שהקב"ה מניח תפילין (הפאר והשבח שלו), זה נעשה על ידי העבודה דישראל. וזהו אתם עשיתוני חטיבה אחת (עשיתוני דייקא), כי מצד סדר ההשתלשלות, כפי שנמדד ע"פ קו המדה, ההמשכה מעליון לתחתון (מהמאציל לאצילות, וכן באצילות מהמוחין למדות) היא מצומצמת כפי כלי התחתון, ובכדי שיהי' הקב"ה מניח תפילין בשני פירושים הנ"ל, שהם דוגמת שני הפירושים דלעיל בהוי' אחד (חטיבה אחת), יחוד ו"ה עם י"ה ויחוד הוי' עם אני, זה נעשה על ידי העבודה דישראל, אתם עשיתוני.

Part 3

ה) ויש לקשר זה עם תורת הבעש"ט[47] ותורת אדמו"ר הזקן[48] [אשר ח"י אלול הוא יום ההולדת שלהם[49]] על הפסוק[50] ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, שהקב"ה מצד עצמו הוא קדוש ומובדל, וע"י תהלות ישראל, זה שישראל מהללים ומשבחים אותו ית', הוא יושב ונמשך למטה. וזהו את ה' האמרת, דע"י שישראל משבחים אותו ית' (תהלות ישראל) עי"ז נעשה שיהי' הקב"ה מניח תפילין, שנמשך אור (שלמעלה מאצילות באצילות, ובאצילות גופא מהמוחין במדות) שלא כפי סדר ההשתלשלות, שעי"ז הוא יושב ונמשך גם למטה. דבההמשכה ע"פ סדר ההשתלשלות, כשהאור נמשך ומשתלשל, הוא מתמעט ומתצמצם, ועד שבעוה"ז הגשמי, נעשה העלם והסתר לגמרי[51], משא"כ כשההמשכה היא שלא כפי סדר ההשתלשלות [דשרש המשכה זו הוא מפנימיות ועצמות אוא"ס שלמעלה משייכות לעולמות[52], שהמשכה זו היא ע"י העבודה דישראל דוקא, לפי ששרש נשמות ישראל הוא בעצמות אוא"ס[53]], אזי נמשך הגילוי גם למטה[51].

ו) והנה המשכה זו (דהקב"ה מניח תפילין) היא (בעיקר) על ידי קיום מצות תפילין. כמאמר רז"ל[54] על הפסוק[55] מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל, מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות, וידוע הפירוש בזה[56], דע"י שישראל עושים ומקיימים את המצוות, עי"ז גורמים שהקב"ה יעשה מצוות אלו[57]. [וע"ד תורת הבעש"ט[58] עה"פ[59] הוי' צלך, דכמו שהצל עושה מה שאדם עושה כך הבורא ב"ה כביכול עושה מה שאדם עושה]. דמזה מובן גם במצות תפילין, והוקשה כל התורה כולה (המצוות) לתפילין[60], דזה שהקב"ה מניח תפילין, נעשה ע"י הנחת תפילין דישראל. ויובן זה ע"פ הידוע[61] דכוונת מצות תפילין [וכוונה זו היא חלק דהמצוה[62]] היא לשעבד הלב והמוח. דענין השעבוד, שמשעבד עצמו לאלקות, הוא דוגמת מצות ק"ש שענינה הוא קבלת עול מלכות שמים (פרשה ראשונה) וקבלת עול מצוות (פרשה שני')[63], דענין השעבוד וקב"ע הוא למעלה מטו"ד, וביחד עם זה, השעבוד דתפילין הוא בנוגע לכחות פרטים (משא"כ הקב"ע דק"ש הוא כללי), שמשעבד את ד' המוחין (חו"ב ודעת שנחלק לחו"ג) שלו[64], וזה נמשך גם בהמדות שבלב, שעבוד הלב[65]. ויש לומר דע"י שמשעבד את המוחין שלו באופן דקב"ע, שהוא המשכה מעצם הנפש (שהרי ענין הקב"ע הוא מצד עצם הנפש שלמעלה מהשתל') בכח השכל שלו, עי"ז נעשה ענין (פירוש) השני דהקב"ה מניח תפילין, המשכת אוא"ס[66] במוחין דלמעלה, וע"י שזה נמשך מהמוח להלב, עי"ז נעשה ענין (פירוש) הראשון בהקב"ה מניח תפילין, המשכת מוחין בז"א.

ז) ויש להוסיף, דעל ידי ההמשכה דקב"ע (למעלה מהשתלשלות שבאדם) בהמוח ובהלב, נמשך זה בכל הכחות[67], גם בכחות התחתונים. דזהו מה שהרצועות דתש"ר צריכים להיות עד (למטה מן) הטבור[68], שגם עניני האדם שמפלגך ולתתא[69] יהיו משועבדים לאלקות. ועי"ז פועל כן גם בעולם, שגם בענינים התחתונים (דמפלגך ולתתא)[70] יהי' גילוי אלקות. דנוסף לזה שבתפילין נמשך הגילוי דאחד כו' גם בקלף וכו' הגשמי, דבק"ש הגילוי דהוי' אחד הוא בהאדם הקורא ק"ש משא"כ בתפילין[71] ההמשכה היא גם בקלף וכו' הגשמי[72] [דזהו שהוקשה כל התורה כולה לתפילין, כי ענין התומ"צ הוא להמשיך אלקות למטה דוקא, להיות לו דירה בתחתונים[73]], הנה הגילוי דתפילין פועל גם באלה שמצד עצמם הם מנגדים לקדושה. וכמ"ש[74] וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' נקרא עליך ויראו ממך וארז"ל[75] אלו תפילין שבראש, דההמשכה שע"י הנחת תפילין פועלת גם באלה שצריך לחדש בהם ויראו ממך (להיותם מנגדים). ולא עוד, אלא שוראו גו' כי שם הוי' נקרא עליך. דאומות העולם (גם אלה שמודים באלקות), ידיעתם היא רק בשם אלקים (בגימטריא הטבע[76]), אבל משם הוי' (שלמעלה מהטבע) אינם יודעים, כמו שאמר פרעה לא ידעתי את הוי'[77], וע"י שישראל מניחים תפילין, הגילוי דהוי' (שבישראל המניח תפילין) הוא באופן שגם עמי הארץ (ויתירה מזו, כל עמי הארץ שבזה נכלל אלה שמצד עצמם אינם מודים באלקות[78], גם לא בשם אלקים) רואים כי שם הוי' נקרא עליך, וראי' זו פועלת בהם ויראו ממך.

ח) ויש לקשר זה עם הגילוי דתורת החסידות, דח"י אלול הוא יום הולדת דהבעש"ט מייסד תורת החסידות הכללית ודאדמו"ר הזקן מייסד תורת חסידות חב"ד, שמההדגשות העיקריות בתורת החסידות היא שכל הענינים יומשכו למטה בגילוי. וכמ"ש אדמו"ר הזקן בשער היחוד והאמונה בתחילתו "כתיב[79] לעולם הוי' דברך נצב בשמים, ופירש הבעש"ט ז"ל כי דברך שאמרת יהי רקיע בתוך המים וגו' תיבות ואותיות אלו הן נצבות ועומדות לעולם בתוך רקיע השמים וכו'", דאף שפירוש זה איתא במדרש תהלים על הפסוק (כמובא בלקוטי תורה[80]), מ"מ כותב אדמו"ר הזקן "ופירש הבעש"ט ז"ל", דאחד הביאורים בזה[81], שהבעל שם טוב פירש (פאַנאַנדערגעשפּרייט) וגילה זה שיהי' ידוע לכל. ואדמו"ר הזקן המשיך זה בשכל, שיהי' לתהלה ולשם ולתפארת[82], דקאי על חב"ד[83], ועד שזה יהי' מושג גם בשכל דנפש הבהמית, ואפילו בשכלם של אלה שהיו (לפני שלמדו ענין זה) מינים[84], לתתך עליון על כל הגוים[85].

ט) וזהו את הוי' האמרת אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנאמר שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד, שע"י שישראל אומרים הוי' אחד בק"ש, ובפרט בתפילין[86] שממשיכים הוי' אחד גם בקלף הגשמי, עי"ז הקב"ה מניח תפילין, שהם (התפילין) הפאר והשבח שלו (כנ"ל), האמרת לשון חשיבות ושבח. והטעם על זה שבכחם של ישראל שע"י קיום המצוות שלהם יהי' קיום המצוות דהקב"ה, ממשיך בכתוב, והוי' האמירך גו' להיות לו לעם סגולה[87]. וזהו שמסיים (בפסוק והוי' האמירך) ולשמור כל מצותיו (אף שלכאורה שייך זה בפסוק את ה' האמרת, דהשבח שישראל משבחים את הקב"ה הוא זה שקיבלו עליהם להיות לך לאלקים גו' ולשמור חוקיו ומצותיו גו')[88], כי לשמור כל מצותיו דישראל מביאה את מצותיו, שהקב"ה יעשה המצוות. ולכן נאמר זה בפסוק והוי' האמירך (בהשבח שהקב"ה משבח את ישראל), כי זה שבכחם של ישראל לעשות (ע"י קיום המצוות שלהם) שיהי' מצותיו דהקב"ה, הוא שבח גדול לישראל[89]. ויש לומר, דזהו מ"ש הרשב"א דענין האמרת והאמירך הוא ע"ד דודי לי ואני לו (בתחילה דודי לי ואח"כ ואני לו), כי הכח בישראל להיות את ה' האמרת, להוסיף (כביכול) חשיבות ושבח בהקב"ה, הוא ע"י זה שהוי' האמירך.

יו"ד) והנה זה דהוי' האמירך להיות לו לעם סגולה, הוא לא מצד הטעם, מצד המעלה דישראל, קיום התומ"צ שלהם וכיו"ב, כי אם, שכך בחר הקב"ה בבחירתו (החפשית), כמ"ש[90] כי יעקב בחר לו י"ה ישראל לסגולתו[88]. דזה שישראל הם סגולתו ית' הוא מצד בחירתו, ולכן, זהו בהעצם דישראל. דכאו"א מישראל (גם לפני שמקיים תומ"צ[91]) הוא סגולתו ית'. ועי"ז נעשה בהם גם מעלה (בענין הגילויים), דע"י קיום המצוות שלהם נעשה מצותיו דהקב"ה. וזהו מה שבתפילין דמארי עלמא כתיב (לא הפסוק שמע ישראל גו' הוי' אחד, כי אם) ומי כעמך ישראל גו', כי עיקר תפארתו ושבחו של הקב"ה הוא לא התוספת אור שנעשה למעלה (קיום המצוות דהקב"ה) שנעשה ע"י קיום המצוות דישראל, כי אם, השבח דישראל גופא, שזה דוקא מגיע ב(בחירת) העצמות[92].

יא) ויש לקשר (גם) ענין זה עם ח"י אלול, כי נוסף על זה ש(גם) ענין זה (גודל העילוי דישראל ואהבת ישראל) הוא מהענינים העיקריים דתורת החסידות[93], הנה ח"י אלול הוא יום התחלת העבודה דשנה הבאה[94], מתחיל מר"ה שאז מכתירים ישראל את הקב"ה למלך[95], דהכח שיש בישראל להכתיר אותו למלך הוא מפני שהם קשורים ומיוחדים עם עצמותו ית' (שלמעלה מבחי' מלך)[96], והקב"ה מקבל את ההכתרה ונעשה מלך ישראל[97], ועי"ז ועל ידם – (גם) מלך על כל הארץ[98], הוי' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה[99], ונמשך בגילוי שיהי' מלך ישראל וגואלו[97], ע"י משיח צדקנו, שילחם מלחמות הוי' וינצח ויבנה מקדש במקומו ויקבץ נדחי ישראל[100], ומלאה הארץ דעה את הוי' גו'[101] כל העולם[102], בגאולה האמיתית והשלימה, בקרוב ממש.

**********

*) יצא לאור בקונטרס ח"י אלול – תשמ"ז, "בסמיכות ליום הזך והבהיר ח"י אלול, יום הולדת את שני המאורות הגדולים, הבעש"ט (בשנת נח"ת) ואדמו"ר הזקן (בשנת קה"ת) . . עש"ק תבוא חי אלול ה' תהא זו שנת משיח".

  1. 1 פרשתנו (תבוא) כו, יז-יח.
  2. 2 ברכות ו, א. חגיגה ג, סע"א. וכ"ה גם בבמדב"ר פי"ד, ד (בתחילתה). יל"ש עה"פ ואתחנן ד, ז (רמז תתכה). ועה"פ ישעי' מט, ג (רמז תסז).
  3. 3 ואתחנן ו, ד.
  4. 4 דברי הימים-א יז, כא. ובבמדב"ר שם הובא הכתוב דשמואל-ב ז, כג: ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ. וראה אוה"ת פרשתנו ד"ה זה ע' תתרסח. שם ע' תתרעט. שם כרך ה ע' ב'סו. לקוטי לוי"צ לזח"ג ע' שכב ואילך.
  5. 5 כ"ה ביל"ש ישעי' שם.
  6. 6 בדה"י שם. ועד"ז הוא בשמואל שם.
  7. 7 בדה"י שם.
  8. 8 וכדמוכח גם בפסוק וה' האמירך גו' להיות לו לעם סגולה כאשר דיבר לך, דזה שישראל הם עם סגולה נעשה ע"י דיבור הקב"ה "והייתם לי סגולה" (ראה פרש"י עה"פ).
  9. 9 ברכות שם. יל"ש ואתחנן שם.
  10. 10 בברכות וביל"ש שם: דמרי. אבל באוה"ת פרשתנו שם (ע' תתרנז. שם ריש ע' תתרסח. ועוד), וכן הובא בדא"ח בכ"מ: "מארי", כבפנים. וכ"ה גם בע"י ברכות שם.
  11. 11 יחזקאל כד, יז. ברכות יא, א.
  12. 12 ראה חדא"ג מהרש"א לברכות שם (ו, א) "נקראים התפילין פאר והוא שהקב"ה מניח תפילין כו' ולהתפאר בנחלתו ישראל".
  13. 13 רש"י ברכות שם (ו, א).
  14. 14 ולהעיר גם מזוהר (ח"ב מג, א. ח"ג מה, א) ומרשב"א הובא בע"י ברכות שם, שמביא שם לענין תפילין דהקב"ה הפסוק (ישעי' שם) ישראל אשר בך אתפאר, דפירוש בך אתפאר הוא בישראל עצמם.
  15. 15 אוה"ת שם ע' תתרנז.
  16. 16 הובא בע"י ברכות שם.
  17. 17 שה"ש ב, טז.
  18. 18 בחדא"ג לברכות שם.
  19. 19 שה"ש ו, ג.
  20. 20 אוה"ת שם ע' תתרנו. וראה גם שם ע' תתרסו.
  21. 21 עה"פ תרומה כה, ז.
  22. 22 ראה לקו"ש חכ"א ע' 153 הערות 71-70.
  23. 23 ישעי' כו, ד.
  24. 24 "כי כל רקיע ורקיע ת"ק ובין רקיע ורקיע ת"ק, הרי י"ג פעמים ת"ק, ויש למעלה מראשי החיות רקיע שהוא ת"ק, הרי י"ד פעמים ת"ק בשמונה רקיעים, ורגלי החיות ת"ק הרי ט"ו, וזהו רמז ורגליהם ישרה (יחזקאל א, ז), הרי עם רגלי החיות ברום שלהם שהם ת"ק הרי ט"ו פעמים ת"ק כו'" – בחיי שם. וראה חגיגה יג, א. ירושלמי ברכות רפ"ט. תוספות ד"ה רגלי החיות – חגיגה שם. חדא"ג מהרש"א לחגיגה שם.
  25. 25 דב"ר פי"א, י. דעת זקנים מבעה"ת עה"פ.
  26. 26 אוה"ת ואתחנן ס"ע קיג ואילך. שם כרך ו ע' ב'קצג ואילך (ושם ע' קטז, ובכרך ו ע' ב'קצו, מביא: ופסוק את הוי' האמרת יש בו ט"ו תיבות). לקו"ש ח"ט ע' 70.
  27. 27 דמזה מוכח שהם מחוברים ומיוחדים – ע"ד דרשת רז"ל (נדה סא, ב) בדין שעטנז.
  28. 28 וכמובן גם מהמשך הענינים באוה"ת פרשתנו שם ע' תתרנו, דלאחרי שמביא שואתחנן בגימטריא תקט"ו הוא מבאר דענין ט"ו התיבות שבפסוק את ה' האמרת (וכן המספר ט"ו בשאר המקומות שהובאו בבחיי שם) הוא "להמשיך בחי' י"ה שהם המוחין לז"א . . וגם לחבר הכתר באו"א" – שני הפירושים דלקמן בענין החיבור דת"ק עם ט"ו.
  29. 29 זכרי' יד, ט. ל"ת להאריז"ל עה"פ. הובא באוה"ת פרשתנו שם ע' תתרסו.
  30. 30 אוה"ת פרשתנו שם.
  31. 31 אוה"ת שם ס"ע תתרסה.
  32. 32 לקו"ת אמור לד, א. אוה"ת בראשית מז, ב.
  33. 33 לקו"ת שם. וראה בארוכה סידור שער הל"ג בעומר דש, א-ב. ובכ"מ.
  34. 34 כ"מ בלקו"ת שם.
  35. 35 חגיגה שם.
  36. 36 אוה"ת בראשית שם.
  37. 37 אוה"ת ואתחנן ע' קיג ואילך.
  38. 38 וראה לקמן הערה 86.
  39. 39 זח"ג רסב, א. הובא ונתבאר בארוכה בסידור שער התפילין ז, סע"א ואילך. אמ"ב שער התפילין פקל"ה ואילך (הוצאת קה"ת תשמ"ה קיב, א ואילך). ובכ"מ.
  40. 40 תו"א מקץ לה, ב-ג.
  41. 41 ראה בארוכה המשך תרס"ו ע' רפט ואילך. ובכ"מ.
  42. 42 תו"א וארא נח, ב.
  43. 43 ד"ה תפילין דמארי עלמא תרנ"ג ספ"ז (סה"מ תרנ"ג ע' רמט). וראה סידור שם ז, ד.
  44. 44 ד"ה הנ"ל פ"ט (סה"מ שם ע' רנד).
  45. 45 סידור שם יד, ד.
  46. 46 לכאורה, ענין הפאר דתפילין הוא שהם מפארים את מי שמניח אותם, ולא שהתפילין עצמם (המוחין) מפוארים ע"י התוס' אור שנמשך בהם. אבל ראה ד"ה הנ"ל תרנ"ג ספי"א (סה"מ שם ע' רנח) דהתוספת אור שנמשך באו"א הוא הפאר דתפילין [ושם בפ"ח (סה"מ שם ע' רנ), דזה שתפילין נק' טוטפות לשון תכשיט הוא האורות דכתר שהם בחי' קישוטין].
  47. 47 הובאה בד"ה ואתה קדוש – בסה"מ אידיש ע' 138 ואילך.
  48. 48 לקו"ת ר"פ קדושים (כט, סע"ב ואילך). וראה לקו"ש ח"ז ע' 135 ואילך ובהערות שם.
  49. 49 הבעש"ט בשנת נח"ת (ראה לקו"ד כרך א לא, א ואילך. ספר השיחות ה'תש"ג ע' 146. שם ע' 188) ורבינו הזקן בשנת קה"ת (ראה ספר השיחות שם ע' 188) – ספר השיחות שם ע' 141 ואילך. וראה לקו"ש חכ"ד ע' 178 ואילך, ובהנסמן שם.
  50. 50 תהלים כב, ד.
  51. 51 המשך תרס"ו ע' כב.
  52. 52 ראה שם ע' נב.
  53. 53 ראה שם ע' סב (בפירוש כל הנקרא בשמי).
  54. 54 שמו"ר פ"ל, ט. וראה גם ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג.
  55. 55 תהלים קמז, יט.
  56. 56 המשך תרס"ו ריש ע' תיט. סד"ה את הוי' האמרת תרע"ח (סה"מ תרע"ח ע' תכ). ד"ה איתא במדרש תלים תרנ"ג בתחלתו (סה"מ תרנ"ג ע' רעט. סה"מ תש"ח ע' 271). וראה גם תו"א מקץ לה, ג*. 
  57. 57 ואף שקיום המצוות דהקב"ה ישנו גם לפני קיום המצוות דישראל, ומבואר בכ"מ בפירוש מרז"ל הנ"ל, דזה שהוא עושה הוא נתינת כח לישראל לעשות – הרי המצוות דהקב"ה שנעשות ע"י קיום המצוות דישראל הם נעלים יותר מכפי שהם מצד עצמם – ראה ד"ה פדה בשלום תשל"ח ס"ד (לעיל ח"ב ע' קמה). ובכ"מ.
  58. 58 קדושת לוי פ' נשא (עד, א). נעתקה בכתר שם טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סי' עח. וראה גם שם פ' בשלח טו, א (ד"ה או יבואר אז ישיר הא' וד"ה והנה ידוע – ח"א מב, סע"ג. מג, ג). ח"ב קדושה שני' קרוב לסופה (ט, סע"ג). סה"מ תרכ"ז ע' שב (בשם הבעש"ט. ושם "ונמצא פי' זה במדרש שמואל ג"כ" – מד"ש לאבות פ"ג מי"ז).
  59. 59 תהלים קכא, ה.
  60. 60 קידושין לה, א. וראה לקו"ש ח"ו ע' 277 בהערה.
  61. 61 שו"ע או"ח הל' תפילין סכ"ה ס"ה. שו"ע אדה"ז שם סי"א. תניא פמ"א (נו, ב).
  62. 62 ב"ח או"ח ס"ח (ד"ה ונקראים ציצית). וכ"ה גם בב"ח או"ח ר"ס תרכה. ובב"ח או"ח הל' תפילין סכ"ה ד"ה ויכוין בהנחתן כו' כתב: ע"ל בהלכות ציצית בסימן ח' אצל ויכוין בהנחתם וכו'.
  63. 63 ברכות יג, א (במשנה).
  64. 64 תניא שם.
  65. 65 בתחילת הענין בתניא שם "ליבטל ולכלול בחי' הדעת שבנפשו הכולל חו"ג שהן יראה ואהבה שבלבו", דמלשון זה משמע, שמשעבד את הדעת שלו (שהוא (הדעת) כולל אהוי"ר שבלבו), אבל בסיום הענין שם "לשעבד הלב כו'".
  66. 66 ראה גם ד"ה תפילין דמארי עלמא תרנ"ג פ"ח (סה"מ תרנ"ג ע' רנ), דהמשכת האורות מעצמות אוא"ס (שלמעלה מהאורות המלובשים בע"ס) הוא ע"י השעבוד שבתפילין. אלא שהביאור שם הוא באופן אחר.
  67. 67 וראה סה"מ תרל"ו ח"א ע' ריט: וישעבד להקב"ה הנשמה שהיא במוח וגם הלב . . וגם הם ראשי אברים לכן כשמשעבדן להקב"ה עי"ז משתעבד כל האדם כו'.
  68. 68 בטושו"ע (ודאדה"ז) או"ח הל' תפילין סכ"ז סי"א (ס"כ) "שיגיעו עד הטבור". אבל בכ"מ בדא"ח (סה"מ קונטרסים ח"א רכג, א. סה"מ תרצ"ט ע' 159. סה"מ תש"ג ע' 43) דרצועות של ראש "מגיעים עד הרגלים". ויש לומר שהוא ע"פ מ"ש בטור שם "ויש אומרים . . עד המילה". וממ"ש בפע"ח שער ד (שער התפילין) פ"י (ועד"ז הוא בשער הכוונות ענין התפילין דרוש ה. שו"ע האריז"ל הל' תפילין סט"ו (וראה הגהת צמח שם)) "טוב שישים כו' כדי שלא יגיעו לארץ כו'" – משמע, שהדרך לילך ברצועות ארוכות עוד יותר.
  69. 69 סנהדרין לט, א. וראה הערה הבאה.
  70. 70 ראה לקו"ת שה"ש ד"ה ששים המה מלכות ס"א (לח, ג) (הובא באוה"ת פרשתנו ד"ה את ה' האמרת ע' תתרנח), ד"מפלגך לתתא" קאי על עלמא דפרודא. ובאוה"ת שם, דענין "עשיתוני חטיבה אחת" הוא – שגם בעולמות התחתונים הוא אחד, לאפוקי מדעת האומרים מפלגך כו'. ובאוה"ת שם, דזהו גם מה שפירש הבחיי (פרשתנו עה"פ) שהאמרת הוא לשון מעלה וגובה, מלשון בראש אמיר (ישעי' יז, ו) – כי מה שהוא ית' משגיח גם בארץ ("המגביהי גו' המשפילי לראות בשמים ובארץ") הוא "מפני שהוא ית' מגביהי" (לקו"ת שם מח, רע"א. עיי"ש בארוכה).
  71. 71 דנוסף לזה שק"ש היא רק במחשבה ודיבור ותפילין הם במעשה האדם, ההמשכה דתפילין היא גם בקלף וכו' הגשמי שמחוץ לאדם.
  72. 72 ראה לקו"ת שלח מב, סע"א.
  73. 73 לקו"ת שם מ, סע"ד.
  74. 74 פרשתנו כח, י.
  75. 75 ברכות ו, א.
  76. 76 פרדס שער יב (שער הנתיבות) פ"ב. ר"ח שער התשובה פ"ו ד"ה והמרגיל (קכא, ב). וראה שם שער האהבה ספ"א ד"ה וכדי להבין (נב, ד). של"ה פט, א (כדאיתא בזוהר); קפט, א (וכמרומז בזוהר); שח, ב. שו"ת חכם צבי סי"ח. שער היחוד והאמונה רפ"ו.
  77. 77 שמות ה, ב. וראה תו"א מקץ מא, סע"ד. אוה"ת וארא ס"ע רג ואילך. ובכ"מ.
  78. 78 ראה סהמ"צ להצ"צ מצות אחדות ה' ספ"ג (דרמ"צ סב, ג). ובארוכה דרוש תער השכירה – נדפס באוה"ת נ"ך כרך ב ע' תשסז ואילך.
  79. 79 תהלים קיט, פט.
  80. 80 ר"פ אחרי (כה, סע"ג). פ' קדושים כט, ד.
  81. 81 לקו"ש ח"ח ע' 354 הערה 21.
  82. 82 פרשתנו כו, יט. ובא בהמשך ל"וה' האמירך גו'".
  83. 83 לקו"ת פרשתנו מב, ב. שם, ג.ולהעיר שבלקו"ת שם (מב, ב) דתפארת "הוא בחי' דעת שהוא כולל חסד וגבורה" – דעפ"ז שם תהלה ותפארת הם ד' מוחין, דוגמת ד' מוחין דתפילין.
  84. 84 שעהיוה"א רפ"ב. וראה לקו"ש ח"ט ע' 159.
  85. 85 פרשתנו שם. וראה לקו"ת שם מב, ב.
  86. 86 ראה אוה"ת פרשתנו ע' תתרנח "ע"י תפילין ממשיכים ישראל תפילין דמארי עלמא", ומבאר שם ענין האמרת. וראה גם שם ע' תתרנט סעיף ד'.
  87. 87 ראה גם ד"ה את ה' האמרת תר"ל פי"ב (סה"מ תר"ל ע' שא).
  88. 88 ד"ה זה תרע"ח (סה"מ תרע"ח ע' תיא ואילך).
  89. 89 סד"ה הנ"ל (סה"מ שם ע' תכ ואילך).
  90. 90 תהלים קלה, ד.
  91. 91 ראה פרש"י עה"פ (יתרו יט, ה) והייתם לי סגולה מכל העמים "אוצר חביב . . שהמלכים גונזים אותם". וראה לקו"ש חכ"ד ע' 162 ואילך, שהעילוי והיוקר דאוצרות הגנוזים הוא בעצם מציאותם. עיי"ש בארוכה.
  92. 92 אלא שגילוי ענין זה הוא ע"י קיום התומ"צ דישראל. וי"ל, דזהו מה שמהפסוק האמרת למדים (נתגלה) ש"משתבח קוב"ה בשבחייהו דישראל".
  93. 93 ראה גם לקו"ש ח"ט ע' 156 ובהערה 23 שם.
  94. 94 ראה ספר השיחות ה'תש"ג ע' 177. שם ע' 179.
  95. 95 ר"ה טז, א. שם לד, ב. וראה תרגום ירושלמי עה"פ "את ה' האמרת היום": ומימרא דה' אמליך עליכון כו' (הובא בפי' בעלי התוס' כאן. ועוד). וראה לקו"ש חכ"ד ע' 164 ובהנסמן שם בהערות 47, 50.
  96. 96 ראה לקו"ש שם ע' 164. ובארוכה לקו"ש ח"ד ע' 1145 ואילך.
  97. 97 תפלת מוסף דר"ה (ברכת מלכיות), מישעי' מד, ו.
  98. 98 תפלת העמידה דר"ה (חתימת ברכת "אלקינו כו' מלוך כו'"), וכן בקידוש ובברכת ההפטורה.
  99. 99 תפלת העמידה דר"ה שם.
  100. 100 רמב"ם הל' מלכים ספי"א.
  101. 101 ישעי' יא, ט.
  102. 102 רמב"ם סוף הל' מלכים (וסיום וחותם ונשלם "החיבור כולו").

B"H, Shabbos Parshas Tavo, 18 Elul 5730.

Es Havayah He'emarta etc. VeHavayah He'emircha etc. ("You have declared the L‑rd today... and the L‑rd has declared you today...").

As the Gemara says[1], the Holy One, blessed be He, said to Israel: "You have made Me a singular entity in the world, as it is said: Shema Yisrael Havayah Elokeinu Havayah Echad." And I will make you a singular entity in the world, as it is said: "U'Mi Ke'amcha Yisrael Goy Echad Ba'aretz." We must understand what is meant by "you have made Me a singular entity"—that the oneness of Havayah is achieved through Israel. This is also evident from the comparison: "I will make you..." to "you have made Me..." (especially according to the version "even I will make"), that just as Israel's being a singular nation is accomplished by G‑d [as the verse continues after "U'Mi Ke'amcha Yisrael Goy Echad Ba'aretz": "Asher Halach HaElokim Be'atzmo Lifdot Lo Am..." and Rashi explains: what makes them unique among the nations is that G‑d Himself redeemed them—this is what makes us unique][8], so too, the oneness of Havayah is achieved through Israel.

2) The above explanation of He'emarta and He'emircha ("You have made Me a singular entity... and I will make you a singular entity...") follows the Gemara[9] (earlier): "What is written in the Tefillin of the Master of the World? 'U'Mi Ke'amcha Yisrael Goy Echad Ba'aretz.' Does the Holy One, blessed be He, take pride in the praise of Israel? Yes, as it is written: 'Es Havayah He'emarta Hayom' and 'VeHavayah He'emircha Hayom.'" The explanation (of the Gemara's question "Does G‑d take pride in Israel's praise?") is that tefillin are called "glory," as it says: "Pe'ercha Chavush Alecha"—tefillin bring glory and praise to the one who wears them. Similarly, the Tefillin of the Master of the World bring Him glory and praise, so the verse "U'Mi Ke'amcha Yisrael Goy Echad Ba'aretz" written in G‑d's tefillin is His glory and praise[12]. The Gemara asks: This verse is the praise of Israel—how is it G‑d's glory? The answer: "Yes, as it is written: 'Es Havayah He'emarta.'" He'emarta means importance and praise—Israel brings importance and praise to G‑d. But we must understand: it seems that G‑d is praised only through the praises Israel gives Him ("Havayah Elokeinu Havayah Echad"), for although all creations are incomparable to Him, it was His will that through Israel's praise, importance and glory are brought to Him. How does this prove that G‑d is praised by Israel's own praise, by their being a singular nation? We must say that through "Es Havayah He'emarta," Israel praises G‑d, and G‑d is praised by this, and thus He is praised by Israel's own praise[14]. Furthermore, since the verse in G‑d's tefillin is not "Shema Yisrael... Havayah Echad" (as in our tefillin), but rather "U'Mi Ke'amcha Yisrael Goy Echad Ba'aretz," it is clear that this praise is even greater than the praise of "Es Havayah He'emarta" (Israel's praise of G‑d). This is the very glory of G‑d. We must also understand what the Tzemach Tzedek brings (in his maamar on "Es Havayah He'emarta Hayom"), that there are two opinions regarding He'emarta and He'emircha: the Rashba writes that He'emarta and He'emircha are like "Dodi Li Va'ani Lo"; the Maharsha writes it is like "Ani LeDodi VeDodi Li." We must understand: the order of He'emarta and He'emircha (first He'emarta, then He'emircha) is like "Ani LeDodi" (then) "VeDodi Li," so why does the Rashba say it is like "Dodi Li Va'ani Lo"?

3) All this will be understood by first bringing what the Tzemach Tzedek cites (in his above maamar) from Rabbeinu Bachya, who says that the verse "Es Havayah He'emarta" has fifteen words, corresponding to the fifteen items in the Mishkan. Bachya explains that the Mishkan parallels the creation of the world, and the reason for this is to allude to the verse "Ki BeYah Havayah Tzur Olamim." The fifteen items in the Mishkan allude to "Yah" (gematria fifteen). Thus, the fifteen words in "Es Havayah He'emarta" also allude to "Yah." Bachya continues that corresponding to these (the fifteen items in the Mishkan), there are fifteen times five hundred in the seven heavens. The maamar explains that this is also why "Va'etchanan" has the gematria 515—fifteen times five hundred. Based on what is explained elsewhere, that the meaning of "Va'etchanan" as 515 (with five hundred and fifteen in one word) is the union of the level of fifteen (Yah) with the level of five hundred (as will be explained), we can say that the fifteen words in "Es Havayah He'emarta" (and the fifteen items in the Mishkan) allude to Yah as it is united with the level of five hundred[28]. This is understood from the teaching of our Sages (cited above) that "Es Havayah He'emarta" means "You have made Me a singular entity... Havayah Echad," which has two explanations. The first: "Havayah Echad" means, as the Arizal explains on the verse "On that day Havayah will be One," that Yah and Vav-Heh will be "bound in one unity," the union of intellect and emotions. The second explanation: "Havayah Echad" is like "Ani Havayah"—"I," the Essence of the Infinite, and the Name Havayah, are truly one. Thus, the fifteen words (gematria Yah) in "Es Havayah He'emarta" allude to the level of Yah as it is united with the level of five hundred, for even in the union of fifteen and five hundred (in the word "Va'etchanan") there are two explanations, paralleling the two explanations of "Havayah Echad." The first: five hundred refers to the emotions below intellect, as the main emotions are the five from Chesed to Hod, each including ten, and ten from ten, totaling five hundred. This is also why the matters of the world are in the number five hundred, as the source of creations is from the emotions. Thus, "Va'etchanan" as 515 (five hundred and fifteen in one word) is the union of intellect (Yah, fifteen) with emotions (five hundred), like the first explanation of "Havayah Echad." The second: five hundred refers to the emotions of Arich, above intellect, and the meaning of 515 is to connect and unite Chochmah and Binah (Yah, fifteen) with the Kesser above the order of creation, like the second explanation of "Havayah Echad," that Havayah and "I" (the Essence of the Infinite, above creation) are truly one.

4) Based on this, we can also understand the connection of "Es Havayah He'emarta" to the Tefillin of the Master of the World [even though in G‑d's tefillin it says "U'Mi Ke'amcha Yisrael Goy Echad Ba'aretz," which is the idea of "VeHavayah He'emircha," the two concepts of He'emarta and He'emircha are related[38]], for both are present in G‑d's tefillin. Tefillin represent the four intellects, and when G‑d "puts on tefillin," there are two explanations: one, that G‑d is Zeir Anpin, and G‑d putting on tefillin is the drawing down of intellect into Zeir Anpin [that is, the essence of intellect is drawn into Zeir Anpin. Normally, what is drawn into the emotions of Zeir Anpin from intellect is only the aspect of intellect related to emotions, and even that through many contractions, until, when clothed in the emotions of Zeir Anpin, it becomes the nature of emotions. The intellect within emotions, compared to intellect itself, is the nature of emotions. The idea of G‑d putting on tefillin is that the essence of intellect is drawn into the emotions (Zeir Anpin). This is why tefillin are called "glory," for G‑d (Zeir Anpin) is glorified by them, and glory is something incomparable[45].] The second explanation: G‑d is the Essence of the Infinite, above Atzilus, and G‑d putting on tefillin is the drawing down of the Infinite into intellect. [According to this explanation, the glory of tefillin is even greater, for the additional light drawn into intellect from the Essence of the Infinite, above Atzilus, is utterly incomparable.]

This is "Es Havayah He'emarta"—He'emarta means importance and praise, that G‑d putting on tefillin (His glory and praise) is accomplished through the service of Israel. This is "You have made Me a singular entity" (specifically "made Me"), for according to the order of creation, as measured by the line of measurement, the drawing down from above to below (from the Emanator to Atzilus, and in Atzilus from intellect to emotions) is limited according to the vessel below. For G‑d to put on tefillin in both explanations above, paralleling the two explanations of "Havayah Echad" (the unity of Vav-Heh with Yah and the unity of Havayah with "I"), this is accomplished through the service of Israel—"You have made Me."

5) This can be connected with the teachings of the Baal Shem Tov[47] and the Alter Rebbe[48] [whose birthdays are on 18 Elul[49]] on the verse "Ve'Atah Kadosh Yoshev Tehillos Yisrael"—that G‑d, by Himself, is holy and separate, but through the praises of Israel, when Israel praise and glorify Him, He "dwells" and is drawn down below. This is "Es Havayah He'emarta"—through Israel praising Him (the praises of Israel), G‑d puts on tefillin, drawing down a light (from above Atzilus into Atzilus, and within Atzilus from intellect into emotions) that is not according to the order of creation, so that He "dwells" and is drawn even below. For when the drawing down is according to the order of creation, as the light descends and is drawn down, it is diminished and contracted, until in this physical world there is total concealment[51]. But when the drawing down is not according to the order of creation [whose source is from the innermost and essence of the Infinite, above any relation to worlds[52], and this drawing down is accomplished specifically through the service of Israel, for the source of the souls of Israel is in the Essence of the Infinite[53]], then the revelation is drawn down even below.

6) This drawing down (of G‑d putting on tefillin) is primarily through the fulfillment of the mitzvah of tefillin. As our Sages say[54] on the verse[55] "Maggid Devarav LeYaakov Chukav U'Mishpatav LeYisrael"—what He does, He tells Israel to do. It is known[56] that by Israel performing the mitzvos, they cause G‑d to perform these mitzvos[57]. [As the Baal Shem Tov teaches[58] on the verse[59] "Havayah Tzilcha"—just as a shadow does what a person does, so too, the Creator, so to speak, does what a person does.] This is also understood regarding the mitzvah of tefillin, and all mitzvos are compared to tefillin[60]—that G‑d putting on tefillin is accomplished through Israel putting on tefillin. This is understood based on what is known[61] that the intention of the mitzvah of tefillin [and this intention is part of the mitzvah[62]] is to subjugate the heart and mind. The idea of subjugation—subjugating oneself to G‑dliness—is similar to the mitzvah of Shema, which is about accepting the yoke of Heaven (the first paragraph) and accepting the yoke of mitzvos (the second paragraph)[63]. The subjugation and acceptance of the yoke is above reason, but at the same time, the subjugation of tefillin is about specific faculties (whereas the acceptance of the yoke in Shema is general)—one subjugates his four intellects (Chochmah, Binah, and Daas, which is divided into Chesed and Gevurah)[64], and this is also drawn into the emotions of the heart[65]. It can be said that by subjugating his intellect in a manner of acceptance of the yoke, which is drawn from the essence of the soul (for acceptance of the yoke comes from the essence of the soul, above the order of creation) into his intellect, this brings about the second explanation of G‑d putting on tefillin—the drawing down of the Infinite into the supernal intellect, and by this being drawn from the intellect into the heart, it brings about the first explanation of G‑d putting on tefillin—the drawing down of intellect into Zeir Anpin.

7) Furthermore, through the drawing down of acceptance of the yoke (above the order of creation in man) into the mind and heart, this is drawn into all faculties[67], even the lower faculties. This is why the straps of the shel rosh must reach below the navel[68], so that even the lower aspects of a person are subjugated to G‑dliness. This also affects the world, so that even in the lower realms there is a revelation of G‑dliness. In addition to the fact that in tefillin the revelation of "Echad" is drawn even into the physical parchment, etc., whereas in Shema the revelation of Havayah Echad is in the person reciting Shema, in tefillin the drawing down is also into the physical parchment[71] [and this is why all Torah and mitzvos are compared to tefillin, for the purpose of Torah and mitzvos is to draw G‑dliness down below, to make for Him a dwelling place in the lowest realms[73]], the revelation of tefillin also affects those who, by their nature, oppose holiness. As it says[74] "V'ra'u Kol Amei Ha'aretz Ki Shem Havayah Nikra Alecha V'Yar'u Mimeka," and our Sages say[75] these are the tefillin shel rosh, for the drawing down accomplished by putting on tefillin affects even those who need to be newly instilled with awe (because they are oppositional). Moreover, "V'ra'u... Ki Shem Havayah Nikra Alecha"—the nations of the world (even those who acknowledge G‑dliness) know only the Name Elokim (which has the same gematria as "nature"[76]), but from the Name Havayah (which is above nature) they do not know, as Pharaoh said: "I do not know Havayah"[77]. But when Israel put on tefillin, the revelation of Havayah (in the Jew putting on tefillin) is such that even the nations (and even more so, all nations, including those who do not acknowledge G‑dliness[78], not even the Name Elokim) see that the Name Havayah is called upon you, and this sight brings about awe of you.

8) This can be connected with the revelation of Chassidus, for 18 Elul is the birthday of the Baal Shem Tov, founder of general Chassidus, and the Alter Rebbe, founder of Chabad Chassidus. One of the main emphases in Chassidus is that all matters should be drawn down below in a revealed way. As the Alter Rebbe writes at the beginning of Shaar HaYichud VeHaEmunah: "It is written: 'Le'olam Havayah Devarcha Nitzav BaShamayim,' and the Baal Shem Tov explained that 'Your word that You said, "Let there be a firmament..."—these words and letters stand forever within the firmament,' etc." Although this explanation is found in Midrash Tehillim on the verse (as cited in Likkutei Torah[80]), nevertheless, the Alter Rebbe writes, "the Baal Shem Tov explained," and one explanation is that the Baal Shem Tov spread and revealed this so it would be known to all. The Alter Rebbe brought this into intellect, so it would be for praise and glory[82], referring to Chabad[83], until it is understood even by the animal soul, and even by those who, before learning this, were heretics[84], "Letatecha Elyon Al Kol HaGoyim"[85].

9) This is "Es Havayah He'emarta"—"You have made Me a singular entity in the world," as it says: "Shema Yisrael Havayah Elokeinu Havayah Echad." By Israel saying "Havayah Echad" in Shema, and especially through tefillin[86], which draw down "Havayah Echad" even into the physical parchment, G‑d puts on tefillin, which are His glory and praise (as above)—He'emarta means importance and praise. The reason Israel has the power, through their mitzvos, to bring about G‑d's mitzvos, is continued in the verse: "VeHavayah He'emircha... to be His treasured people"[87]. This is why the verse concludes (in "VeHavayah He'emircha"): "and to keep all His commandments" (even though this would seem to fit better in "Es Havayah He'emarta," since the praise Israel gives G‑d is that they accepted upon themselves to be His people and to keep His statutes and commandments)[88], because Israel's keeping all His commandments brings about G‑d's commandments, that G‑d performs the mitzvos. Therefore, it is stated in "VeHavayah He'emircha" (the praise G‑d gives Israel), for the fact that Israel has the power, through their mitzvos, to bring about G‑d's mitzvos, is a great praise for Israel[89]. This is what the Rashba says, that the idea of He'emarta and He'emircha is like "Dodi Li Va'ani Lo" (first "Dodi Li," then "Ani Lo"), for Israel's power to be "Es Havayah He'emarta," to add (so to speak) importance and praise to G‑d, is through "VeHavayah He'emircha."

10) Now, "VeHavayah He'emircha—to be His treasured people" is not because of a reason, not because of Israel's merit, their fulfillment of Torah and mitzvos, etc., but because G‑d chose so in His free choice, as it says: "Ki Yaakov Bachar Lo Yah Yisrael LeSegulato." That Israel is His treasure is because of His choice, and therefore, it is in the very essence of Israel. Every Jew (even before fulfilling Torah and mitzvos[91]) is His treasure. Through this, they also attain greatness (in revelation), for through their mitzvah observance, G‑d's mitzvos are accomplished. This is why in G‑d's tefillin it says (not "Shema Yisrael... Havayah Echad," but) "U'Mi Ke'amcha Yisrael Goy Echad Ba'aretz," for G‑d's main glory and praise is not the additional light above (G‑d's mitzvah observance) that comes through Israel's mitzvah observance, but the praise of Israel themselves, which reaches the very essence[92].

11) This, too, can be connected with 18 Elul, for besides the fact that this idea (the greatness of Israel and Ahavas Yisrael) is one of the main themes of Chassidus[93], 18 Elul is the day that begins the service of the coming year[94], starting from Rosh Hashanah, when Israel crowns G‑d as King[95]. The power Israel has to crown Him as King is because they are connected and united with His Essence (which is above the level of King)[96], and G‑d accepts the coronation and becomes King of Israel[97], and through them—also King over the whole world[98], "Havayah Elokei Yisrael Melech U'Malchuso Bakol Mashalah"[99], and it is revealed that He is King of Israel and their Redeemer[97], through Moshiach Tzidkeinu, who will wage the wars of Havayah and be victorious, build the Temple in its place, and gather the dispersed of Israel[100], and "the earth will be filled with knowledge of Havayah..."[101]—the entire world[102], with the true and complete redemption, very soon.


Summary

This maamar explores the unique relationship between Israel and G‑d, showing how the Jewish people, through mitzvos and especially tefillin, draw down G‑dliness into the world. The teachings of Chassidus reveal that this connection is rooted in G‑d's essential choice of Israel, and is expressed in the mutual praise and unity between G‑d and His people.

Leave Feedback