011 —מאמרים מלוקט חלק א - ש"פ האזינו, שבת תשובה, ה'תשל"ו

שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך קחו עמכם דברים גו' אמרו אליו כל תשא עון גו' ונשלמה פרים שפתינו

Mamer - "Shuvah Yisrael Ad Havayah Elokecha Ki Kashalta BeAvonecha, Kechu Imachem Devarim etc. Imru Elav Kol Tisa Avon etc. U'neshalmah Parim Sefaseinu"
Shabbos Parshas Haazinu, Shabbos Teshuvah 5736
The Rebbe teaches that the power of teshuvah comes from the essential level of Yisrael within every Jew, enabling a leap from the lowest to the highest spiritual state. Through sincere return, even deliberate sins are transformed into merits, uplifting all aspects of Torah, mitzvos, and prayer.

Video Part 1   Video part 2

בס"ד. ש"פ האזינו, שבת תשובה, ה'תשל"ו

(הנחה)
שובה ישראל עד הוי' אלקיך כי כשלת בעונך, קחו עמכם דברים גו' אמרו אליו כל תשא עון גו' ונשלמה פרים שפתינו1. וידוע הדיוק בדרושי רבותינו נשיאינו מ"ש שובה ישראל, דלכאורה, מכיון שמדבר בענין התשובה הול"ל שובה יעקב ולא שובה ישראל שהוא שם המעלה. דישראל הוא לשון כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל2 וגם הטעם על קריאת שם ישראל הוא כי שרית, משא"כ יעקב הוא מלשון עקב וגם הטעם על קריאת שם יעקב הוא לפי שוידו גו' בעקב3, ולא רק בעקב סתם אלא בעקב עשו, וא"כ הול"ל שובה יעקב ולמה אומר שובה ישראל. ובפרט ע"פ האמור ולא ראה גו' בישראל4 (משא"כ ביעקב). וביותר א"מ מה שממשיך בכתוב כי כשלת בעונך, דעון הו"ע הזדונות, והרי אפילו בנוגע לשגגות איתא באגה"ק5 מלקו"ת מהאריז"ל6 ששגגות הוא מצד התגברות נה"ב [שזהו הטעם על מ"ש רש"י במסכת שבועות7 שגם שוגג צריך כפרה], וא"כ הרי אפילו ענין השגגות אינו שייך בבחינת ישראל, ומכש"כ הענין דכשלת בעונך, זדונות, ולמה אומר שובה ישראל ולא שובה יעקב. וגם צריך להבין מ"ש קחו עמכם דברים גו', דלכאורה כשאומר שובה ישראל הרי הכוונה היא לתשובה כדבעי, ומכיון שמ"ע להתוודות (כשעושה תשובה)8 הרי דשובה ישראל כולל גם ענין הוידוי, דהגם שעיקר התשובה הוא בלב9 מ"מ גם הוידוי הוא מעיקרי התשובה, א"כ מה מוסיף קחו עמכם דברים. וגם צריך להבין מ"ש אמרו אליו כל תשא עון, דלכאורה מאחר שעשה כבר תשובה (שובה ישראל) הרי ודאי שמחלו לו על עוונותיו, ולמה צריך לומר ולבקש כל תשא עון. וגם צריך להבין מ"ש לאח"ז ונשלמה פרים שפתינו שמונה כאן דרגות נעלות (בתחילה שובה ישראל גו', ואח"כ קחו עמכם דברים גו', ואח"כ אמרו אליו גו', עד שבא לונשלמה פרים שפתינו), שלאחרי כל הענינים שלפנ"ז בא רק לונשלמה פרים שפתינו שהוא רק במקום הקרבנות ולא קרבנות גופא.
והענין הוא, הנה כללות ענין התשובה הוא ענין דילוג10 כמו שנת"ל (בהשיחות), למעלה מסדר והדרגה והשתלשלות. דזהו מה שהתשובה היא בשעתא חדא וברגעא חדא11, דענינים שבהדרגה צריך לזה זמן, וכל שהענינים הם נעלים יותר צריך יותר זמן, וכמו לא קאי אינש אדעתא דרבי' עד ארבעין שנין12, שמצד גודל עילוי הענין (של דעתא דרבי') צריך לזה זמן מופלג. אמנם ענין התשובה (עם היותו ענין נעלה) הוא בשעתא חדא וברגעא חדא, לפי שעבודת התשובה היא בחילא יתיר13, באופן של דילוג שלא בהדרגה. והדילוג שבענין התשובה הוא מה שמדלג מענין הפכי, והיינו דלא רק שהיא באופן דאין ערוך כהעליות דאין ערוך שבקדושה גופא, כי אם, שמדלג מענין הפכי. דזהו גם בתשובה סתם, שבתחילה הי' בצד ההיפך וברגעא חדא נעשה לבעל תשובה. ובפרט בתשובה מאה"ר שזדונות נעשים לו כזכיות14, שהיא דילוג מקצה היותר תחתון לקצה היותר עליון, שהרי בתחילה היו לו לא רק עבירות סתם כ"א זדונות, קצה הכי תחתון, וע"י התשובה נעשים כזכיות, שזכיות אלו (הנעשים מזדונות) הם נעלים יותר גם מזכיות הצדיקים, קצה הכי עליון.
Part 2
והנה ידוע פירוש אדמו"ר הזקן15 במרז"ל16 תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים, שהטעם מה שמקדים תשובה למעשים טובים הוא לפי שע"י קדימת התשובה המעשים הם מעשים טובים ומאירים. כי עבודת התשובה פועלת גם בהעבודה דתומ"צ. ולכן, מכיון שעבודת התשובה היא בדרך דילוג שלא בהדרגה, הנה זה פועל שעד"ז יהי' גם בהעבודה דתומ"צ ועד בהעבודה דוכל מעשיך יהיו לשם שמים17, שגם עבודה זו יהי' באופן שלמעלה מסדר והדרגה, דוגמת ענין הדילוג שבתשובה. וכמבואר בארוכה בהמשך תרס"ו בהמאמר שלפני ד"ה שובה ישראל18 ונתבאר גם במאמר הקודם (ד"ה זה היום19) שלימוד התורה צ"ל ע"י קדימת הביטול, כמ"ש ונפשי כעפר לכל תהי' (ועי"ז דוקא) פתח לבי בתורתך20. ועד שגם בהדרגות דלימוד התורה גופא (כאשר הדרגות הם באין ערוך), צריך להיות תחילה ביטול השגת דרגא הקודמת, וכמו ר"ז צם מאה תעניתא לשכוח תלמוד בבלי בכדי להשיג תלמוד ירושלמי21. ועד"ז הוא גם בקיום המצוות, שצ"ל בזה גם העבודה שלמעלה ממדידה והגבלה, וכמ"ש22 ואהבת את ה"א בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, שאינו מספיק שקיום המצוות תהי' בהאהבה דבכל לבבך ובכל נפשך שהיא אהבה שבהגבלה כ"א צריך שיהי' גם האהבה דבכל מאדך שהיא למעלה ממדידה והגבלה23. וענין זה הוא למעלה באין ערוך מקיום המצוות סתם, כי העבודה דבכל מאדך הו"ע עושין רצונו של מקום24 כידוע תורת הרב המגיד25 (היינו שהוא עושה את הרצון), ומזה מובן שהוא למעלה באין ערוך מקיום המצוות (סתם), דקיום המצוות (סתם) הוא שכבר ישנו הרצון והאדם הוא רק מקיים את הרצון, משא"כ בהאהבה דבכל מאדך הוא עושה רצונו של מקום. וענין זה (דבכל מאדך) צריך להיות לא רק בהענין דקיום המצוות אלא גם בהעבודה דוכל מעשיך יהיו לשם שמים, שהרי יש עוד פירוש בבכל מאדך, כמרז"ל26 בכל מאדך בכל ממונך, שהו"ע בכל מעשיך, וגם פירוש זה בבכל מאדך שייך לפירוש הנ"ל בבכל מאדך, היינו שגם בכל ממונך, כל מעשיך, צ"ל ואהבת את ה"א לא רק בכל לבבך ולא רק בכל נפשך אלא גם בכל מאדך, למעלה ממדידה והגבלה. אלא שענין הדילוג שלא בהדרגה שבתומ"צ וכל מעשיך לש"ש (הנפעל מענין הדילוג שבתשובה) הוא מה שבקדושה גופא העלי' היא באופן דאין ערוך, משא"כ בתשובה הוא הדילוג מצד ההיפך. ועד שהדילוג הוא מקצה הכי תחתון לקצה הכי עליון, כנ"ל.
והנה הכח לעבודת התשובה שהיא בדרך דילוג לגמרי כנ"ל הוא מצד בחינת ישראל. והגם שישראל הוא אותיות (לי) ראש27, וענין הראש הוא שיש לו שייכות להגוף והרגל28, מ"מ הרי ישראל הוא אותיות לי ראש (דראש הוא לי – בטל אליו (וכפשטות הלשון והענין דשרית – שררה ונצחון דמלחמה)), ומצד בחינה זו יכול להיות ענין הדילוג שלמעלה ממדידה. וזהו שובה ישראל, כי הכח לשובה הוא מצד בחינת ישראל דוקא. ומכיון שבחינה זו ישנה בכאו"א מישראל, גם בזה שכשלת בעונך, כמרז"ל29 ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא, ועד שישנה אפילו גם בזה שהוא דוגמת מי שממנו לומדים ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא, לכן יש לכאו"א הכח לתשובה. ומצד בחינה זו יכול להיות ענין התשובה גם בבחינת יעקב, כי שמו העיקרי והעצמי של כאו"א מישראל הוא ישראל, היינו שבחינה זו היא העיקר והעצם שבו, לכן היא פועלת גם על בחינת יעקב. וזהו גם מה שממשיך כי כשלת בעונך, דהנה ידוע מאמר רבותינו נשיאינו30, שכשם שצריך לידע חסרונות עצמו כן צריך לדעת מעלות עצמו, ולכן אומר כי כשלת גו' שהוא רק ענין של כשלון בלבד, שע"י שרגלו נתקל בעץ או באבן זה פועל הכשלון בהראש, ובחינת ישראל היא בשלימות. ובכ"ז צ"ל ענין התשובה בכל תוקפה כי מכיון שהוא בחינת ישראל, הרי לגבי מדריגתו צריך לתשובה גם על ענין זה. ואדרבה, מצד מדריגתו הנעלית, הנה גם ענין קל נוגע יותר מפגם גדול בבחינת יעקב, וע"ד שאמרו בתניא31 ובשבת32 בנוגע לרבב על בגד ת"ח הנק' בנאים, וע"ד המבואר בתניא33 בנוגע להרהור שבמחשבה שזה נוגע הרבה יותר מענין הדיבור כו'.
וממשיך בכתוב קחו עמכם דברים גו', כי בכדי לתקן כדבעי את המכשול (מה שנתקל ברגלו) אינו מספיק ענין התשובה דביטול המציאות שנעשה עי"ז – שזה פועל ע"י וידוי דברים, ענין האותיות כמבואר בסהמ"צ להצ"צ34, כי תכלית התשובה הוא העבודה דתומ"צ (וכנ"ל בענין תשובה ומעשים טובים), ולזה מוסיף קחו עמכם דברים דתומ"צ כמבואר בלקו"ת עה"פ35. ודברים אלו הם במדידה דוקא. דלא מיבעי בתושבע"פ דמכיון שלימוד תושבע"פ צ"ל בהבנה והשגה דוקא36 הרי מוכרח שיהי' במדידה, אלא גם תושב"כ הגם שבתושב"כ אינו נוגע כ"כ ענין ההשגה36, מ"מ גם בתושב"כ צריך להיות מדידה, ואדרבה, המדידה דתושב"כ היא יותר מהמדידה דתושבע"פ, שהרי בתושב"כ האותיות והתגין והטעמים צ"ל בתכלית הדיוק.
וממשיך בכתוב אמרו אליו כל תשא עון. והענין הוא, כי תכלית ענין התשובה הוא לא רק שימחלו העונות אלא שהזדונות גופא יהפכו לזכיות, וזהו מה שגם לאחרי שובה ישראל צ"ל אמרו אליו כל תשא עון, תשא עון הו"ע נושא עון37, דלא רק שהוא יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם38, אלא שהוא גם נושא עון, שנושא ומגבי' את העון, שהעונות נעשים לזכיות כמבואר בארוכה באוה"ת39. וענין זה (תשא עון) נעשה ע"י אמרו אליו כל, כל הוא מה שהוא ית' הוא כל וכולל את הכל, ולכן תשא עון, שנושא גם את העון ומהפכו לזכיות.
וממשיך בכתוב ונשלמה פרים שפתינו, היינו שע"י שלימות התשובה דשובה ישראל וגו' פועלים שלימות בענין הקרבנות שלאחרי כשלת בעונך, דפירוש ונשלמה פרים שפתינו הוא לא רק ששפתינו הוא תשלומין לפרים כ"א ששפתינו פועל שלימות בה"פרים", דשפתינו הו"ע התפלה, ענין הקרבנות ברוחניות, שהוא למעלה מענין הקרבנת בגשמיות40, וע"ד שגם בזמן הבית שהי' אז הקרבת הקרבנות כפשוטה הנה גם אז הוצרך להיות הענין דישראל במעמדם לויים בדוכנם וכהנים בעבודתם ובפרט עבודת הכהנים ה"ה "בחשאי וברעותא דלבא"41. וזהו מ"ש ונשלמה פרים שפתינו לאחרי שובה ישראל וגו', כי ענין זה (ונשלמה פרים שפתינו) הוא העילוי שנעשה ע"י התשובה, מה שמגיע בעילוי אחר עילוי, למעלה גם מענין הקרבנות, עד שמגיע לבחינת פני הוי'. וכמ"ש42 בקשו פני את פניך הוי' אבקש, שע"י בקשו פני הו"ע התשובה, עי"ז את פניך הוי' אבקש. דבאופן דהמשכה מלמעלה למטה כתיב43 וראית את אחורי ופני לא יראו, משא"כ באופן דהעלאה, מגיעים לבחינת פניך הוי'44.
והנה כמו שהוא בנוגע לעבודה, דהגם שהעבודה דתומ"צ (מצד עצמם) היא בהגבלה יש בה גם הענין דשלא בהדרגה (שנפעל ע"י עבודת התשובה), ויש גם ענין הדילוג דתשובה שהוא למעלה גם מהענין דשלא בהדרגה שבהעבודה דתומ"צ, עד"ז הוא גם בהשכר, שנוסף לג' הבחינות (בי"ע) בג"ע שהם בחינות השתלשלות, השכר דילכו מחיל אל חיל45 שהוא עליות שבאין ערוך. אבל גם עליות אלו הם רק הארה וגילוי, ואח"כ יהי' המשכת העצם שהוא למעלה מענין העליות והירידות, ועד שאין שייך לומר על זה שהוא למעלה מענין העליות כי אינו בגדר דעלי' וירידה46 כ"א יום שכולו שבת47.
וזהו שובה ישראל גו' שאומרים בההפטורה דשבת תשובה, שהעבודה דשבת תשובה מתקנת את כל השבתות דשנה העברה וגם פועלת בכל השבתות שבשנה הבאה. וכמבואר בכתבי האריז"ל48 שיום הראשון (לשבוע) שבז' הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים מתקן את כל הימים דיום ראשון שבשנה העברה, ועד"ז בנוגע ליום שני וכו' עד ליום השבת. וכמו שהוא בנוגע לתיקון שנה העברה, עד"ז הוא גם בנוגע לשנה הבאה49, דמצות התשובה מה"ת הוא לבל ישוב עוד לכסלה כו' ולא יעבור עוד כו'50, היינו קבלה טובה על להבא, עד אשר [בלשון הרמב"ם51] יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם (חסר קצת). וכמו שבענין היראה ידוע שהגם שיש בזה ריבוי דרגות, יראת העונש, יראת אלקים, יראת הרוממות כו' עד לבחינת היראה כמו שהיא בבחינת קוצו של יו"ד, מ"מ כל הבחינות שביראה שייכים וקשורים זל"ז52, עד"ז הוא גם בתשובה, שגם תשובה באופן הכי תחתון הוא שייך וקשור עם בחינה הכי עליונה שבתשו"ע, עד לבחינת התשובה דוהרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה53 שמבואר בלקו"ת פרשה זו54. וזהו מה שבשבת תשובה אומרים שובה ישראל וגו' ונשלמה פרים שפתינו, שע"י התשובה דשבת תשובה שפועלת בכל שבתות השנה באים עד לבחינת ונשלמה פרים שפתינו שהיא בחינה נעלית ביותר כנ"ל, ובלשון הרמב"ם55 ישראל עושין תשובה ומיד הן נגאלין ויבנה ביהמ"ק השלישי ושם "נעשה56 לפניך את קרבנות חובותינו כמצות רצוניך"57 בקרוב ממש. **********
1) הושע יד, ב-ג.

2) וישלח לב, כט.

3) תולדות כה, כו.

4) בלק כג, כא.

5) סו"ס כח.

6) פ' ויקרא.

7) ב, א.

8) רמב"ם הל' תשובה פ"א ה"א.

9) תניא פכ"ט (לו, ב).

10) לקו"ת ד"ה שובה ישראל (הא') פ"ד (סה, א).

11) זח"א קכט, סע"א.

12) ע"ז ה, ב.

13) ראה זח"א שם, ב.

14) יומא פו, ב.

15) לקו"ת סד"ה יונתי וסוף הבי'. וראה ג"כ שערי אורה לח, ב.

16) ברכות יז, א.

17) אבות פ"ב מי"ב.

18) ע' יג ואילך.

19) סה"מ תשל"ו ע' 7 ואילך.

20) ברכות יז, א: אלקי נצור כו'.

21) ב"מ פה, א.

22) ואתחנן ו, ה.

23) ראה תו"א מקץ לט, סע"ג ואילך. ובכ"מ.

24) ראה ברכות לה, ב ובחדא"ג מהרש"א שם.

25) או"ת עקב נג, ד.

26) ברכות נד, א במשנה.

27) שער הפסוקים להאריז"ל וישלח לב, כט. ספר הליקוטים להאריז"ל ויחי מז, כח. שם מח, ב. פע"ח שער הלולב פ"א. ערכי הכינויים (לבמח"ס סדה"ד) מערכת ראש. סהמ"צ להצ"צ טו, ב – בשם הזהר.

28) ראה מאמר הקודם ד"ה זה היום (סה"מ תשל"ו ע' 3).

29) סנהדרין מד, רע"א.

30) אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"ה ע' נא. נעתק ב"היום יום" כו חשון. סה"ש תרפ"ז ע' 114. וש"נ.

31) ספ"ל.

32) קיד, א.

33) אגה"ק סכ"ב.

34) מצות וידוי ותשובה.

35) דרושי ש"ש סה, א.

36) ראה הל' ת"ת לאדה"ז ספ"ב.

37) תשא לד, ז. מיכה ז, יח.

38) מיכה שם, יט.

39) נ"ך ח"א ע' תצג.

40) לקו"ת סד"ה שובה ישראל השני.

41) זהר ח"ג לט, א.

42) תהלים כז, ח.

43) תשא לג, כג.

44) לקו"ת שם.

45) תהלים פד, ח. וראה ברכות ומו"ק בסופן.

46) המשך תרס"ו ע' יב.

47) ראה תמיד בסופה.

48) סידור האריז"ל עשי"ת (ד"ה מי שיחזור). ובכ"מ.

49) ראה גם התוועדויות תשמ"ז ח"א ע' 120. וש"נ.

50) אגה"ת פ"א.

51) הל' תשובה פ"ב ה"ב.

52) ראה תו"א קיד, ד. לקו"ת פ' ראה לא, א. ביאורי הזהר פ' אמור לאדמו"ר האמצעי (פא, א-ב), ולאדמו"ר הצ"צ ח"א ע' תכג. קונטרס העבודה פ"ג (ע' 18).

53) קהלת יב, ז.

54) האזינו עא, ג.

55) שם פ"ז ה"ה.

56) נוסח תפלת המוספין.

57) המשך וככה תרל"ז פי"ז ואילך.

B"H, Shabbos Parshas Haazinu, Shabbos Teshuvah, 5736.

Shuvah Yisrael Ad Havayah Elokecha Ki Kashalta BeAvonecha, Kechu Imachem Devarim etc. Imru Elav Kol Tisa Avon etc. U'neshalmah Parim Sefaseinu ("Return, O Israel, to the L‑rd your G‑d, for you have stumbled in your iniquity. Take words with you etc. Say to Him: Forgive all iniquity etc. We will offer the words of our lips instead of bulls").

The verse "Shuvah Yisrael..." is discussed at length by our Rebbeim, who note that since the topic is teshuvah (return), it would seem more fitting to say "Shuvah Yaakov" rather than "Shuvah Yisrael," as "Yisrael" represents a higher spiritual level. "Yisrael" refers to "for you have struggled with G‑d and with men and prevailed," while "Yaakov" is related to the heel, and specifically to the heel of Esav. Thus, why does the verse use "Yisrael"? Especially since it continues, "for you have stumbled in your iniquity," referring to deliberate sins, and even unintentional sins are not associated with the level of Yisrael. Why, then, does it say "Shuvah Yisrael"? Additionally, what is added by the phrase "Take words with you"? Since teshuvah includes confession, why is this emphasized separately? And after teshuvah, why is it necessary to say "Forgive all iniquity"? Furthermore, why does the verse enumerate several stages, culminating in "We will offer the words of our lips"—which is only a substitute for sacrifices, not the sacrifices themselves?

The concept is as follows: The essence of teshuvah is a leap—a movement beyond order and progression. This is why teshuvah can happen in a single moment, unlike other spiritual advancements that require time, especially the loftier ones. Teshuvah, though a lofty concept, is achieved instantly, because it is performed with extraordinary strength, in a manner of leaping beyond progression. This leap is not just an incomparable ascent within holiness, but a leap from one extreme to another—from the lowest depths to the highest heights. In particular, teshuvah from love transforms deliberate sins into merits, and these merits are even greater than those of the righteous.

2) The Alter Rebbe explains the saying, "The purpose of wisdom is teshuvah and good deeds." Teshuvah is mentioned before good deeds because it causes one's deeds to be truly good and radiant. Since teshuvah is a leap beyond progression, it influences all aspects of Torah and mitzvos, even the service of "all your deeds should be for the sake of Heaven," elevating them beyond order and measure. As explained in the Maamarim, Torah study must be preceded by humility, as in "Let my soul be as dust to all; open my heart to Your Torah." Even within Torah study, each level must be preceded by nullifying the previous one. Similarly, mitzvah observance must include an aspect that transcends limitation, as in "You shall love the L‑rd your G‑d with all your heart, soul, and might"—the love of "might" being beyond measure. This is far beyond ordinary mitzvah observance, for in "might" one fulfills the Divine will itself. This quality must extend to all one's actions, even in the realm of material possessions, so that all is done with a love that transcends limitation. However, the leap in Torah and mitzvos is an incomparable ascent within holiness, while in teshuvah, the leap is from one extreme to another, from the lowest to the highest.

The power for this kind of leap in teshuvah comes from the level of Yisrael. Although "Yisrael" means "My head" (li rosh), and the head is connected to the body and the heel, still, Yisrael is "My head"—it is nullified to Him, as in the meaning of "you have prevailed"—victory in battle. From this level comes the ability to leap beyond measure. This is why the verse says "Shuvah Yisrael"—the power to return comes specifically from the level of Yisrael. Since this level exists in every Jew, even one who has stumbled in sin, as our Sages say, "A Jew, even if he sins, remains a Jew," everyone has the power to do teshuvah. This essential level of Yisrael is the true self of every Jew and influences even the aspect of Yaakov. The verse continues, "for you have stumbled in your iniquity"—as our Rebbeim teach, just as one must know one's shortcomings, one must also know one's strengths. "You have stumbled" refers only to a misstep, like tripping over a stone, which affects the head, but the level of Yisrael remains whole. Nevertheless, teshuvah is required even for this, and because of one's lofty level, even a minor flaw is more significant than a major flaw at the level of Yaakov, as explained in Tanya regarding a stain on the garment of a Torah scholar and the impact of a mere thought.

The verse continues, "Take words with you," because to properly rectify the misstep, it is not enough to nullify one's ego through confession. The ultimate purpose of teshuvah is the service of Torah and mitzvos, as previously discussed. "Take words" refers to Torah and mitzvos, as explained in Likkutei Torah. These words must be measured and precise. In the Oral Torah, study must be with understanding, which requires measure, but even in the Written Torah, where comprehension is less central, precision is even more crucial—every letter, crown, and cantillation mark must be exact.

The verse then says, "Say to Him: Forgive all iniquity." The purpose of teshuvah is not only that sins be forgiven, but that deliberate sins be transformed into merits. This is why, even after "Shuvah Yisrael," we say "Forgive all iniquity." "Forgive" here means to lift up the sin, not just to cast it away, but to elevate and transform it into merit, as explained at length in Torah Or. This transformation is achieved by saying "to Him: all"—for He encompasses everything, and thus even sins are uplifted and transformed.

The verse continues, "We will offer the words of our lips," meaning that through complete teshuvah, one achieves perfection in the realm of sacrifices, even after stumbling in sin. "We will offer the words of our lips" does not only mean that our prayers substitute for sacrifices, but that our prayers bring perfection to the sacrifices themselves. Prayer is the spiritual equivalent of sacrifices and is even higher than the physical sacrifices. Even when the Temple stood and sacrifices were brought, the service of the Kohanim had to be "in silence and with the desire of the heart." Thus, "We will offer the words of our lips" comes after "Shuvah Yisrael," representing the elevation achieved through teshuvah, reaching ever higher, even beyond the sacrifices, up to the level of "the face of the L‑rd." As it says, "Seek My face; Your face, L‑rd, I will seek." Through seeking the Divine face—teshuvah—one reaches the highest level, which is not accessible through drawing down from above, but only through elevation from below.

Just as this applies to service, where Torah and mitzvos are generally within limitation but can be elevated through teshuvah, so too with reward. In Gan Eden, there are levels of progression, but even these are only a radiance and revelation. Ultimately, there will be a revelation of the Essence, which is beyond ascent and descent, the "day that is entirely Shabbos."

This is the meaning of "Shuvah Yisrael" recited in the Haftorah of Shabbos Teshuvah. The service of Shabbos Teshuvah repairs all the Shabbosos of the past year and affects all the Shabbosos of the coming year. As the Arizal explains, each day between Rosh Hashanah and Yom Kippur repairs its corresponding day in the previous year, and so too for the coming year. The mitzvah of teshuvah is to resolve not to return to sin, until, as Rambam writes, "He who knows the secrets of the heart testifies that he will never return to this sin." Just as there are many levels of awe of Heaven, all interconnected, so too with teshuvah—even the lowest level is connected to the highest, the return of the spirit to G‑d, as explained in Likkutei Torah. Thus, on Shabbos Teshuvah, we say "Shuvah Yisrael... We will offer the words of our lips," for through the teshuvah of Shabbos Teshuvah, which affects all the Shabbosos of the year, we reach the highest level, as Rambam writes: "Israel does teshuvah and is immediately redeemed, and the third Beis HaMikdash will be built, where we will offer our obligatory sacrifices as You desire," speedily in our days.


Summary

The Rebbe teaches that the power of teshuvah comes from the essential level of Yisrael within every Jew, enabling a leap from the lowest to the highest spiritual state. Through sincere return, even deliberate sins are transformed into merits, uplifting all aspects of Torah, mitzvos, and prayer.

Leave Feedback