011 —מאמרים מלוקט חלק א - ש"פ האזינו, שבת תשובה, ה'תשל"ו

שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך קחו עמכם דברים גו' אמרו אליו כל תשא עון גו' ונשלמה פרים שפתינו

Mamer - "Shuvah Yisrael Ad Havayah Elokecha Ki Kashalta Be'Avonecha Kechu Imachem Devarim etc. Imru Elav Kol Tisa Avon etc. U'neshalmah Parim Sefaseinu"
Shabbos Parshas Haazinu, Shabbos Teshuvah 5736
The Rebbe teaches that the power of teshuvah comes from the soul's essential level of Yisrael, enabling a leap from the lowest state to the highest. Through true return, even sins are transformed into merits, uplifting all aspects of Torah, mitzvos, and the service of G-d.

Video Part 1   Video part 2

בס"ד. ש"פ האזינו, שבת תשובה, ה'תשל"ו

(הנחה)
שובה ישראל עד הוי' אלקיך כי כשלת בעונך, קחו עמכם דברים גו' אמרו אליו כל תשא עון גו' ונשלמה פרים שפתינו[1]. וידוע הדיוק בדרושי רבותינו נשיאינו מ"ש שובה ישראל, דלכאורה, מכיון שמדבר בענין התשובה הול"ל שובה יעקב ולא שובה ישראל שהוא שם המעלה. דישראל הוא לשון כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל[2] וגם הטעם על קריאת שם ישראל הוא כי שרית, משא"כ יעקב הוא מלשון עקב וגם הטעם על קריאת שם יעקב הוא לפי שוידו גו' בעקב[3], ולא רק בעקב סתם אלא בעקב עשו, וא"כ הול"ל שובה יעקב ולמה אומר שובה ישראל. ובפרט ע"פ האמור ולא ראה גו' בישראל[4] (משא"כ ביעקב). וביותר א"מ מה שממשיך בכתוב כי כשלת בעונך, דעון הו"ע הזדונות, והרי אפילו בנוגע לשגגות איתא באגה"ק[5] מלקו"ת מהאריז"ל[6] ששגגות הוא מצד התגברות נה"ב [שזהו הטעם על מ"ש רש"י במסכת שבועות[7] שגם שוגג צריך כפרה], וא"כ הרי אפילו ענין השגגות אינו שייך בבחינת ישראל, ומכש"כ הענין דכשלת בעונך, זדונות, ולמה אומר שובה ישראל ולא שובה יעקב. וגם צריך להבין מ"ש קחו עמכם דברים גו', דלכאורה כשאומר שובה ישראל הרי הכוונה היא לתשובה כדבעי, ומכיון שמ"ע להתוודות (כשעושה תשובה)[8] הרי דשובה ישראל כולל גם ענין הוידוי, דהגם שעיקר התשובה הוא בלב[9] מ"מ גם הוידוי הוא מעיקרי התשובה, א"כ מה מוסיף קחו עמכם דברים. וגם צריך להבין מ"ש אמרו אליו כל תשא עון, דלכאורה מאחר שעשה כבר תשובה (שובה ישראל) הרי ודאי שמחלו לו על עוונותיו, ולמה צריך לומר ולבקש כל תשא עון. וגם צריך להבין מ"ש לאח"ז ונשלמה פרים שפתינו שמונה כאן דרגות נעלות (בתחילה שובה ישראל גו', ואח"כ קחו עמכם דברים גו', ואח"כ אמרו אליו גו', עד שבא לונשלמה פרים שפתינו), שלאחרי כל הענינים שלפנ"ז בא רק לונשלמה פרים שפתינו שהוא רק במקום הקרבנות ולא קרבנות גופא.
והענין הוא, הנה כללות ענין התשובה הוא ענין דילוג[10] כמו שנת"ל (בהשיחות), למעלה מסדר והדרגה והשתלשלות. דזהו מה שהתשובה היא בשעתא חדא וברגעא חדא[11], דענינים שבהדרגה צריך לזה זמן, וכל שהענינים הם נעלים יותר צריך יותר זמן, וכמו לא קאי אינש אדעתא דרבי' עד ארבעין שנין[12], שמצד גודל עילוי הענין (של דעתא דרבי') צריך לזה זמן מופלג. אמנם ענין התשובה (עם היותו ענין נעלה) הוא בשעתא חדא וברגעא חדא, לפי שעבודת התשובה היא בחילא יתיר[13], באופן של דילוג שלא בהדרגה. והדילוג שבענין התשובה הוא מה שמדלג מענין הפכי, והיינו דלא רק שהיא באופן דאין ערוך כהעליות דאין ערוך שבקדושה גופא, כי אם, שמדלג מענין הפכי. דזהו גם בתשובה סתם, שבתחילה הי' בצד ההיפך וברגעא חדא נעשה לבעל תשובה. ובפרט בתשובה מאה"ר שזדונות נעשים לו כזכיות[14], שהיא דילוג מקצה היותר תחתון לקצה היותר עליון, שהרי בתחילה היו לו לא רק עבירות סתם כ"א זדונות, קצה הכי תחתון, וע"י התשובה נעשים כזכיות, שזכיות אלו (הנעשים מזדונות) הם נעלים יותר גם מזכיות הצדיקים, קצה הכי עליון.
Part 2
והנה ידוע פירוש אדמו"ר הזקן[15] במרז"ל[16] תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים, שהטעם מה שמקדים תשובה למעשים טובים הוא לפי שע"י קדימת התשובה המעשים הם מעשים טובים ומאירים. כי עבודת התשובה פועלת גם בהעבודה דתומ"צ. ולכן, מכיון שעבודת התשובה היא בדרך דילוג שלא בהדרגה, הנה זה פועל שעד"ז יהי' גם בהעבודה דתומ"צ ועד בהעבודה דוכל מעשיך יהיו לשם שמים[17], שגם עבודה זו יהי' באופן שלמעלה מסדר והדרגה, דוגמת ענין הדילוג שבתשובה. וכמבואר בארוכה בהמשך תרס"ו בהמאמר שלפני ד"ה שובה ישראל[18] ונתבאר גם במאמר הקודם (ד"ה זה היום[19]) שלימוד התורה צ"ל ע"י קדימת הביטול, כמ"ש ונפשי כעפר לכל תהי' (ועי"ז דוקא) פתח לבי בתורתך[20]. ועד שגם בהדרגות דלימוד התורה גופא (כאשר הדרגות הם באין ערוך), צריך להיות תחילה ביטול השגת דרגא הקודמת, וכמו ר"ז צם מאה תעניתא לשכוח תלמוד בבלי בכדי להשיג תלמוד ירושלמי[21]. ועד"ז הוא גם בקיום המצוות, שצ"ל בזה גם העבודה שלמעלה ממדידה והגבלה, וכמ"ש[22] ואהבת את ה"א בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, שאינו מספיק שקיום המצוות תהי' בהאהבה דבכל לבבך ובכל נפשך שהיא אהבה שבהגבלה כ"א צריך שיהי' גם האהבה דבכל מאדך שהיא למעלה ממדידה והגבלה[23]. וענין זה הוא למעלה באין ערוך מקיום המצוות סתם, כי העבודה דבכל מאדך הו"ע עושין רצונו של מקום[24] כידוע תורת הרב המגיד[25] (היינו שהוא עושה את הרצון), ומזה מובן שהוא למעלה באין ערוך מקיום המצוות (סתם), דקיום המצוות (סתם) הוא שכבר ישנו הרצון והאדם הוא רק מקיים את הרצון, משא"כ בהאהבה דבכל מאדך הוא עושה רצונו של מקום. וענין זה (דבכל מאדך) צריך להיות לא רק בהענין דקיום המצוות אלא גם בהעבודה דוכל מעשיך יהיו לשם שמים, שהרי יש עוד פירוש בבכל מאדך, כמרז"ל[26] בכל מאדך בכל ממונך, שהו"ע בכל מעשיך, וגם פירוש זה בבכל מאדך שייך לפירוש הנ"ל בבכל מאדך, היינו שגם בכל ממונך, כל מעשיך, צ"ל ואהבת את ה"א לא רק בכל לבבך ולא רק בכל נפשך אלא גם בכל מאדך, למעלה ממדידה והגבלה. אלא שענין הדילוג שלא בהדרגה שבתומ"צ וכל מעשיך לש"ש (הנפעל מענין הדילוג שבתשובה) הוא מה שבקדושה גופא העלי' היא באופן דאין ערוך, משא"כ בתשובה הוא הדילוג מצד ההיפך. ועד שהדילוג הוא מקצה הכי תחתון לקצה הכי עליון, כנ"ל.
והנה הכח לעבודת התשובה שהיא בדרך דילוג לגמרי כנ"ל הוא מצד בחינת ישראל. והגם שישראל הוא אותיות (לי) ראש[27], וענין הראש הוא שיש לו שייכות להגוף והרגל[28], מ"מ הרי ישראל הוא אותיות לי ראש (דראש הוא לי – בטל אליו (וכפשטות הלשון והענין דשרית – שררה ונצחון דמלחמה)), ומצד בחינה זו יכול להיות ענין הדילוג שלמעלה ממדידה. וזהו שובה ישראל, כי הכח לשובה הוא מצד בחינת ישראל דוקא. ומכיון שבחינה זו ישנה בכאו"א מישראל, גם בזה שכשלת בעונך, כמרז"ל[29] ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא, ועד שישנה אפילו גם בזה שהוא דוגמת מי שממנו לומדים ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא, לכן יש לכאו"א הכח לתשובה. ומצד בחינה זו יכול להיות ענין התשובה גם בבחינת יעקב, כי שמו העיקרי והעצמי של כאו"א מישראל הוא ישראל, היינו שבחינה זו היא העיקר והעצם שבו, לכן היא פועלת גם על בחינת יעקב. וזהו גם מה שממשיך כי כשלת בעונך, דהנה ידוע מאמר רבותינו נשיאינו[30], שכשם שצריך לידע חסרונות עצמו כן צריך לדעת מעלות עצמו, ולכן אומר כי כשלת גו' שהוא רק ענין של כשלון בלבד, שע"י שרגלו נתקל בעץ או באבן זה פועל הכשלון בהראש, ובחינת ישראל היא בשלימות. ובכ"ז צ"ל ענין התשובה בכל תוקפה כי מכיון שהוא בחינת ישראל, הרי לגבי מדריגתו צריך לתשובה גם על ענין זה. ואדרבה, מצד מדריגתו הנעלית, הנה גם ענין קל נוגע יותר מפגם גדול בבחינת יעקב, וע"ד שאמרו בתניא[31] ובשבת[32] בנוגע לרבב על בגד ת"ח הנק' בנאים, וע"ד המבואר בתניא[33] בנוגע להרהור שבמחשבה שזה נוגע הרבה יותר מענין הדיבור כו'.
וממשיך בכתוב קחו עמכם דברים גו', כי בכדי לתקן כדבעי את המכשול (מה שנתקל ברגלו) אינו מספיק ענין התשובה דביטול המציאות שנעשה עי"ז – שזה פועל ע"י וידוי דברים, ענין האותיות כמבואר בסהמ"צ להצ"צ[34], כי תכלית התשובה הוא העבודה דתומ"צ (וכנ"ל בענין תשובה ומעשים טובים), ולזה מוסיף קחו עמכם דברים דתומ"צ כמבואר בלקו"ת עה"פ[35]. ודברים אלו הם במדידה דוקא. דלא מיבעי בתושבע"פ דמכיון שלימוד תושבע"פ צ"ל בהבנה והשגה דוקא[36] הרי מוכרח שיהי' במדידה, אלא גם תושב"כ הגם שבתושב"כ אינו נוגע כ"כ ענין ההשגה[36], מ"מ גם בתושב"כ צריך להיות מדידה, ואדרבה, המדידה דתושב"כ היא יותר מהמדידה דתושבע"פ, שהרי בתושב"כ האותיות והתגין והטעמים צ"ל בתכלית הדיוק.
וממשיך בכתוב אמרו אליו כל תשא עון. והענין הוא, כי תכלית ענין התשובה הוא לא רק שימחלו העונות אלא שהזדונות גופא יהפכו לזכיות, וזהו מה שגם לאחרי שובה ישראל צ"ל אמרו אליו כל תשא עון, תשא עון הו"ע נושא עון[37], דלא רק שהוא יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם[38], אלא שהוא גם נושא עון, שנושא ומגבי' את העון, שהעונות נעשים לזכיות כמבואר בארוכה באוה"ת[39]. וענין זה (תשא עון) נעשה ע"י אמרו אליו כל, כל הוא מה שהוא ית' הוא כל וכולל את הכל, ולכן תשא עון, שנושא גם את העון ומהפכו לזכיות.
וממשיך בכתוב ונשלמה פרים שפתינו, היינו שע"י שלימות התשובה דשובה ישראל וגו' פועלים שלימות בענין הקרבנות שלאחרי כשלת בעונך, דפירוש ונשלמה פרים שפתינו הוא לא רק ששפתינו הוא תשלומין לפרים כ"א ששפתינו פועל שלימות בה"פרים", דשפתינו הו"ע התפלה, ענין הקרבנות ברוחניות, שהוא למעלה מענין הקרבנת בגשמיות[40], וע"ד שגם בזמן הבית שהי' אז הקרבת הקרבנות כפשוטה הנה גם אז הוצרך להיות הענין דישראל במעמדם לויים בדוכנם וכהנים בעבודתם ובפרט עבודת הכהנים ה"ה "בחשאי וברעותא דלבא"[41]. וזהו מ"ש ונשלמה פרים שפתינו לאחרי שובה ישראל וגו', כי ענין זה (ונשלמה פרים שפתינו) הוא העילוי שנעשה ע"י התשובה, מה שמגיע בעילוי אחר עילוי, למעלה גם מענין הקרבנות, עד שמגיע לבחינת פני הוי'. וכמ"ש[42] בקשו פני את פניך הוי' אבקש, שע"י בקשו פני הו"ע התשובה, עי"ז את פניך הוי' אבקש. דבאופן דהמשכה מלמעלה למטה כתיב[43] וראית את אחורי ופני לא יראו, משא"כ באופן דהעלאה, מגיעים לבחינת פניך הוי'[44].
והנה כמו שהוא בנוגע לעבודה, דהגם שהעבודה דתומ"צ (מצד עצמם) היא בהגבלה יש בה גם הענין דשלא בהדרגה (שנפעל ע"י עבודת התשובה), ויש גם ענין הדילוג דתשובה שהוא למעלה גם מהענין דשלא בהדרגה שבהעבודה דתומ"צ, עד"ז הוא גם בהשכר, שנוסף לג' הבחינות (בי"ע) בג"ע שהם בחינות השתלשלות, השכר דילכו מחיל אל חיל[45] שהוא עליות שבאין ערוך. אבל גם עליות אלו הם רק הארה וגילוי, ואח"כ יהי' המשכת העצם שהוא למעלה מענין העליות והירידות, ועד שאין שייך לומר על זה שהוא למעלה מענין העליות כי אינו בגדר דעלי' וירידה[46] כ"א יום שכולו שבת[47].
וזהו שובה ישראל גו' שאומרים בההפטורה דשבת תשובה, שהעבודה דשבת תשובה מתקנת את כל השבתות דשנה העברה וגם פועלת בכל השבתות שבשנה הבאה. וכמבואר בכתבי האריז"ל[48] שיום הראשון (לשבוע) שבז' הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים מתקן את כל הימים דיום ראשון שבשנה העברה, ועד"ז בנוגע ליום שני וכו' עד ליום השבת. וכמו שהוא בנוגע לתיקון שנה העברה, עד"ז הוא גם בנוגע לשנה הבאה[49], דמצות התשובה מה"ת הוא לבל ישוב עוד לכסלה כו' ולא יעבור עוד כו'[50], היינו קבלה טובה על להבא, עד אשר [בלשון הרמב"ם[51]] יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם (חסר קצת). וכמו שבענין היראה ידוע שהגם שיש בזה ריבוי דרגות, יראת העונש, יראת אלקים, יראת הרוממות כו' עד לבחינת היראה כמו שהיא בבחינת קוצו של יו"ד, מ"מ כל הבחינות שביראה שייכים וקשורים זל"ז[52], עד"ז הוא גם בתשובה, שגם תשובה באופן הכי תחתון הוא שייך וקשור עם בחינה הכי עליונה שבתשו"ע, עד לבחינת התשובה דוהרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה[53] שמבואר בלקו"ת פרשה זו[54]. וזהו מה שבשבת תשובה אומרים שובה ישראל וגו' ונשלמה פרים שפתינו, שע"י התשובה דשבת תשובה שפועלת בכל שבתות השנה באים עד לבחינת ונשלמה פרים שפתינו שהיא בחינה נעלית ביותר כנ"ל, ובלשון הרמב"ם[55] ישראל עושין תשובה ומיד הן נגאלין ויבנה ביהמ"ק השלישי ושם "נעשה[56] לפניך את קרבנות חובותינו כמצות רצוניך"[57] בקרוב ממש. **********
  1. 1 הושע יד, ב-ג.
  2. 2 וישלח לב, כט.
  3. 3 תולדות כה, כו.
  4. 4 בלק כג, כא.
  5. 5 סו"ס כח.
  6. 6 פ' ויקרא.
  7. 7 ב, א.
  8. 8 רמב"ם הל' תשובה פ"א ה"א.
  9. 9 תניא פכ"ט (לו, ב).
  10. 10 לקו"ת ד"ה שובה ישראל (הא') פ"ד (סה, א).
  11. 11 זח"א קכט, סע"א.
  12. 12 ע"ז ה, ב.
  13. 13 ראה זח"א שם, ב.
  14. 14 יומא פו, ב.
  15. 15 לקו"ת סד"ה יונתי וסוף הבי'. וראה ג"כ שערי אורה לח, ב.
  16. 16 ברכות יז, א.
  17. 17 אבות פ"ב מי"ב.
  18. 18 ע' יג ואילך.
  19. 19 סה"מ תשל"ו ע' 7 ואילך.
  20. 20 ברכות יז, א: אלקי נצור כו'.
  21. 21 ב"מ פה, א.
  22. 22 ואתחנן ו, ה.
  23. 23 ראה תו"א מקץ לט, סע"ג ואילך. ובכ"מ.
  24. 24 ראה ברכות לה, ב ובחדא"ג מהרש"א שם.
  25. 25 או"ת עקב נג, ד.
  26. 26 ברכות נד, א במשנה.
  27. 27 שער הפסוקים להאריז"ל וישלח לב, כט. ספר הליקוטים להאריז"ל ויחי מז, כח. שם מח, ב. פע"ח שער הלולב פ"א. ערכי הכינויים (לבמח"ס סדה"ד) מערכת ראש. סהמ"צ להצ"צ טו, ב – בשם הזהר.
  28. 28 ראה מאמר הקודם ד"ה זה היום (סה"מ תשל"ו ע' 3).
  29. 29 סנהדרין מד, רע"א.
  30. 30 אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"ה ע' נא. נעתק ב"היום יום" כו חשון. סה"ש תרפ"ז ע' 114. וש"נ.
  31. 31 ספ"ל.
  32. 32 קיד, א.
  33. 33 אגה"ק סכ"ב.
  34. 34 מצות וידוי ותשובה.
  35. 35 דרושי ש"ש סה, א.
  36. 36 ראה הל' ת"ת לאדה"ז ספ"ב.
  37. 37 תשא לד, ז. מיכה ז, יח.
  38. 38 מיכה שם, יט.
  39. 39 נ"ך ח"א ע' תצג.
  40. 40 לקו"ת סד"ה שובה ישראל השני.
  41. 41 זהר ח"ג לט, א.
  42. 42 תהלים כז, ח.
  43. 43 תשא לג, כג.
  44. 44 לקו"ת שם.
  45. 45 תהלים פד, ח. וראה ברכות ומו"ק בסופן.
  46. 46 המשך תרס"ו ע' יב.
  47. 47 ראה תמיד בסופה.
  48. 48 סידור האריז"ל עשי"ת (ד"ה מי שיחזור). ובכ"מ.
  49. 49 ראה גם התוועדויות תשמ"ז ח"א ע' 120. וש"נ.
  50. 50 אגה"ת פ"א.
  51. 51 הל' תשובה פ"ב ה"ב.
  52. 52 ראה תו"א קיד, ד. לקו"ת פ' ראה לא, א. ביאורי הזהר פ' אמור לאדמו"ר האמצעי (פא, א-ב), ולאדמו"ר הצ"צ ח"א ע' תכג. קונטרס העבודה פ"ג (ע' 18).
  53. 53 קהלת יב, ז.
  54. 54 האזינו עא, ג.
  55. 55 שם פ"ז ה"ה.
  56. 56 נוסח תפלת המוספין.
  57. 57 המשך וככה תרל"ז פי"ז ואילך.

B"H, Shabbos Parshas Haazinu, Shabbos Teshuvah, 5736.

Shuvah Yisrael Ad Havayah Elokecha Ki Kashalta Be'Avonecha, Kechu Imachem Devarim etc. Imru Elav Kol Tisa Avon etc. U'neshalmah Parim Sefaseinu ("Return, O Israel, to the L‑rd your G‑d, for you have stumbled in your iniquity. Take words with you etc. Say to Him: Forgive all iniquity etc. and let us render for bulls the offering of our lips").

The verse says "Shuvah Yisrael"—Return, O Israel—rather than "Shuvah Yaakov," even though the topic is teshuvah (return), which would seemingly relate more to the name Yaakov, associated with the lower level. "Yisrael" refers to the higher state, as in "for you have striven with G‑d and with men and prevailed"[2], while "Yaakov" comes from "heel" and refers to a lower state[3]. The question is thus: Why does the verse use "Yisrael"? Especially since it continues, "for you have stumbled in your iniquity," which refers to intentional sins, and even unintentional sins are not relevant to the level of Yisrael[4]. Why then does it say "Shuvah Yisrael"? Furthermore, what is added by "Take words with you"? Since teshuvah includes confession, why is this phrase necessary? And why, after teshuvah, does it say "forgive all iniquity"—if one has already repented, surely forgiveness has been granted? Also, why does it conclude with "let us render for bulls the offering of our lips," which seems to be a lesser level than the previous stages?

The essence of teshuvah is a leap[10], as explained elsewhere, transcending order and progression. Teshuvah can happen in a single moment[11], unlike other spiritual advancements that require time, especially the loftier ones[12]. Teshuvah, though lofty, is achieved instantly, because it is performed with extraordinary strength[13], as a leap beyond gradation. This leap is not just a jump to a higher level within holiness, but a leap from one extreme to the other: from the lowest point to the highest, especially in teshuvah from love, where intentional sins become merits[14]. These new merits surpass even those of the righteous.

It is known that the Alter Rebbe[15] explains the saying, "The purpose of wisdom is teshuvah and good deeds," that teshuvah is mentioned before good deeds because only through teshuvah do one's deeds become truly good and radiant. Since teshuvah is a leap, this influences all aspects of Torah and mitzvos, even to the point that "all your deeds should be for the sake of Heaven"[17] is performed in a manner beyond order and limitation. Torah study, too, must be preceded by self-nullification, as in "Let my soul be as dust to all; open my heart to Your Torah"[20]. Even within Torah study itself, each level must be preceded by nullifying the previous one, as in the story of the sage who fasted to forget the Babylonian Talmud in order to attain the Jerusalem Talmud[21]. Similarly, mitzvah observance must also transcend limitation, as in "You shall love the L‑rd your G‑d with all your heart, soul, and might"[22]. The love of "with all your might" is beyond measure[23], and this applies not only to mitzvos but to all one's actions. However, the leap in Torah and mitzvos is within holiness, while in teshuvah, the leap is from the opposite extreme, from the lowest to the highest.

The power for this leap in teshuvah comes from the level of Yisrael. Although "Yisrael" shares the letters of "Li Rosh" (I have a head)[27], and the head is connected to the body and feet[28], the head is "mine"—nullified to Him. This enables the leap beyond measure. Therefore, the verse says "Shuvah Yisrael," because the power for return comes specifically from the level of Yisrael. Since every Jew possesses this level, even one who has stumbled in sin, as our sages say[29], "A Jew, even if he sins, remains a Jew," everyone has the power to do teshuvah. This essential level is the core of every Jew, and it influences even the lower level of Yaakov. Thus, "for you have stumbled in your iniquity" refers only to a misstep, not a fundamental flaw, and the level of Yisrael remains whole. Nevertheless, teshuvah is required, and because of one's lofty status, even a minor blemish is significant, as explained in Tanya[31] and Shabbos[32] regarding a stain on a scholar's garment, and in Tanya regarding a stray thought.

The verse continues, "Take words with you," because to properly repair the misstep, it is not enough to nullify one's ego through confession. The ultimate purpose of teshuvah is the service of Torah and mitzvos[34], as explained in Likkutei Torah[35]. These "words" are specifically measured. In Torah Sheba'al Peh, study must be with understanding[36], so it is inherently measured. Even in Torah Shebichtav, where comprehension is less central, the letters, crowns, and cantillation marks must be precise.

The verse then says, "Say to Him: Forgive all iniquity." The goal of teshuvah is not just forgiveness, but that sins themselves become merits. Thus, even after "Shuvah Yisrael," one must say "forgive all iniquity"—not just that sins are erased, but that they are uplifted and transformed into merits, as explained at length in Torah Or[39]. This is achieved through "say to Him: all," for the Holy One is "all" and includes everything, thus uplifting even the sins.

It continues, "let us render for bulls the offering of our lips." Through complete teshuvah, one achieves perfection in the realm of sacrifices, even after stumbling in sin. "The offering of our lips" is not just a substitute for sacrifices, but brings perfection to the sacrifices themselves, as prayer is the spiritual counterpart to sacrifices and is even loftier[40]. Even when the Temple stood and sacrifices were offered, the service of the heart was required, especially the inner devotion of the kohanim[41]. Thus, "let us render for bulls the offering of our lips" comes after "Shuvah Yisrael," as this is the elevation achieved through teshuvah, reaching ever higher, even to the level of "the face of the L‑rd," as in "Seek My face; Your face, L‑rd, I will seek"[42]. In drawing down from above, it says, "You shall see My back, but My face shall not be seen"[43], but through elevation from below, one reaches "Your face, L‑rd"[44].

Just as in service, Torah and mitzvos are generally performed within limitation, but through teshuvah, there is also the aspect of transcendence. The leap of teshuvah is even higher than the transcendence within Torah and mitzvos. Similarly, in reward, beyond the three levels in Gan Eden, which are progressive, there is a leap from strength to strength[45]. Yet even these ascents are only a radiance and revelation, while ultimately, the essence will be drawn down, which is beyond ascent and descent, the "day that is entirely Shabbos"[47].

This is the meaning of "Shuvah Yisrael" in the haftarah of Shabbos Teshuvah: the service of Shabbos Teshuvah repairs all the Shabbosos of the past year and influences all the Shabbosos of the coming year. As explained in the writings of the Arizal[48], each day between Rosh Hashanah and Yom Kippur rectifies the corresponding day of the previous year, and so too for the coming year[49]. The mitzvah of teshuvah is to resolve never to return to sin[50], until, in the words of the Rambam[51], "He who knows the secrets of the heart testifies that he will never return to this sin." Just as in awe of Heaven there are many levels, yet all are connected[52], so too in teshuvah, even the lowest level is connected to the highest, until the soul returns to G‑d as it was given[53]. Thus, on Shabbos Teshuvah, we say "Shuvah Yisrael... and let us render for bulls the offering of our lips," for through the teshuvah of Shabbos Teshuvah, which affects all the Shabbosos of the year, we reach the highest level, and as the Rambam writes[55], "Israel does teshuvah and is immediately redeemed, and the third Temple will be built, where we will offer the required sacrifices according to Your will"[57], may it be speedily in our days.


Summary

The Rebbe teaches that the power of teshuvah comes from the soul's essential level of Yisrael, enabling a leap from the lowest state to the highest. Through true return, even sins are transformed into merits, uplifting all aspects of Torah, mitzvos, and the service of G‑d.

Leave Feedback