Support Torah
Recordings

010 —מאמרים מלוקט חלק א - ש"פ האזינו, שבת תשובה ה'תשכ"ג

וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקודש וגו'

Mamer - "V'Chol Adam Lo Yihiyeh B'Ohel Mo'ed B'Vo'o Lechaper BaKodesh etc."
Shabbos Parshas Haazinu, Shabbos Shuvah 5723
This maamar explains how the Kohen Gadol's entry into the Holy of Holies on Yom Kippur reveals a level of G-dliness beyond all creation, accessible through teshuvah. It explores the difference between various 'eighth' levels and how atonement from the essence transforms even intentional sins into merits.
Watch on YouTube Part 1 Part 2

Video part 1  Video part 2

בס"ד. ש"פ האזינו, שבת תשובה ה'תשכ"ג*)

וכל אדם לא יהי' באוהל מועד בבואו לכפר בקודש גו'[1] ואיתא בירושלמי[2] אפילו אותן שכתב בהן[3] ודמות פניהם פני אדם. ומבאר הצ"צ במאמרו ד"ה זה[4], שהגילוי שנמשך כשכהן גדול הי' נכנס לקודש הקדשים הוא גילוי שלמעלה מהשתלשלות. וכדאיתא במדרש[5] עה"פ[6] בזאת יבוא אהרן, באיזה זכות הי' אהרן נכנס לבית קדשי הקדשים כו' זכות המילה היתה נכנסת עמו, ומילה ניתנה בשמיני, דשמיני הוא למעלה מהשתלשלות. וכדאיתא במדרש[7] עה"פ[8] סוד הוי' ליראיו איזהו סוד הוי' זו מילה. שהגילויים דהשתלשלות הם מבחי' גליא דקוב"ה, והגילוי שנמשך ע"י מילה הוא מבחי' סתים דקוב"ה, ולכן נק' סוד הוי', דסוד הוא מה שהוא סתום ונעלם. ובשעה שהכה"ג הי' נכנס לקודש הקדשים נמשך הגילוי דסוד הוי'. ולכן לא היו שם אפילו אותן שכתב בהן ודמות פניהם פני אדם, כי לגבי גילוי זה אין מקום לנבראים, אפילו לא להמלאכים שדמות פניהם פני אדם.
וצריך להבין, דמזה שבכדי שהכהן גדול יוכל ליכנס לקודש הקדשים הוא ע"י זכות המילה שניתנה בשמיני, מוכח, שהגילוי דלמעלה מהשתלשלות שהי' בקדה"ק הוא מצד מעלת קדה"ק עצמו (ולא שע"י כניסתו של הכהן גדול לקדה"ק נמשך הגילוי), ואעפ"כ, זה שוכל אדם לא יהי' גו' אפילו אותן שכתב בהן ודמות פניהם פני אדם הוא דוקא בבואו של הכהן גדול לקדה"ק לכפר בקודש. דמזה מובן, שהגילוי שנמשך ע"י העבודה דכהן גדול בקדה"ק הוא נעלה יותר מהגילוי שהי' בקדה"ק מצד עצמו.
ב) ויובן זה ע"פ המבואר בהמאמר[9] דתשובה (וכפרה[10]) הם בבחינת שמיני שלמעלה מהשתלשלות. דגדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם[11], ורפואה קבעוה בשמינית[12] דזה שרפואה קבעוה בשמינית הוא ע"ד[13] מילה שניתנה בשמינית. וזהו ששבעה ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו[14] וכל שבעת הימים מרגילין אותו בעבודות[15], כי שבעת הימים הם בחינת השתלשלות, ויום הכפורים, יום השמיני (שלאחרי שבעת הימים) הוא למעלה מהשתלשלות. וזהו גם ענין שמונה ההזיות ביום הכפורים אחת למעלה ושבע למטה[16], שהאחת שלמעלה מהשבע היא בחינת אחת שאלתי[17], אחת היא יונתי[18]. ומזה מובן, דבשמיני שלמעלה מהשתלשלות כמה דרגות. שמיני דמילה ועד"ז[19] דקודש הקדשים שהכניסה לקודש הקדשים היא ע"י זכות המילה. שמיני דתשובה שנעלה יותר משמיני דמילה, (דמילה היא מצוה, ותשובה שמכפרת על הענינים שפגמו בתורה ומצוות היא למעלה מתורה ומצוות (כדלקמן סעיף ח)). שמיני דיום הכפורים, שהתשובה דיום הכפורים היא נעלית יותר מהתשובה דכל השנה (גם מהתשובה דעשרת ימי תשובה[20]), שלכן יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל[21], וביום הכפורים עצמו – שמונה ההזיות שבקודש הקדשים אחת למעלה ושבע למטה, שהאחת היא לפני השבע[22].
ויש לומר, דשמיני שלאחרי שבעה הוא גילוי שלמעלה מהשתלשלות שנמשך לאחרי וע"י הענינים דהשתלשלות, ומזה שהמשכת גילוי זה הוא ע"י הענינים דהשתלשלות מוכח שגילוי זה שייך להשתלשלות, ואחת שלפני השבע הוא גילוי שלמעלה מהשתלשלות שלמעלה משייכות להשתלשלות[23], [אלא שלאח"ז נמשך הגילוי בהשתלשלות, שבע שלאחרי האחת, כדלקמן סעיף ז]. ועפ"ז יובן הטעם על זה שוכל אדם לא יהי' גו' הוא דוקא בבואו לכפר בקודש, כי לגבי הגילוי שהי' בקדה"ק מצד עצמו [שהוא ע"ד שמיני דמילה, שמיני שאחרי שבעה], למעלה מהשתלשלות ששייך להשתלשלות, יש נתינת מקום למציאות. וע"י העבודה דכהן גדול ביום הכפורים בקודש הקדשים נמשך הגילוי דלמעלה מהשתלשלות שלמעלה משייכות להשתלשלות, ולגבי גילוי זה כל אדם לא יהי', אפילו אותן שדמות פניהם פני אדם.
ג) ויובן זה בהקדים מ"ש[24] כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך, ומבואר בלקו"ת[25] דכל המצוות נקראים מצוות הוי', והמצוה הזאת שהיא מצות התשובה, אנכי מצוך, אנכי מי שאנכי (שלמעלה מהוי'). והענין הוא[26], דענין המצוות הוא להמשיך גילוי שם הוי' בעולם. דבריאת העולם היא משם אלקים, אלקים בגימטריא הטבע[27], וע"י המצוות נמשך בעולם גילוי שם הוי' שלמעלה מהטבע. ועיקר הגילוי דהוי' שע"י קיום המצוות הוא בהאדם שמקיים את המצוות (ועי"ז נמשך הגילוי גם בעולם). וזהו שהדבור הראשון דמתן תורה הוא אנכי[28] הוי' אלקיך, שענין המצוות שניתנו במ"ת הוא שהוי' יהי' אלקיך.
והנה זה שע"י המצוות אפשר להמשיך בעולם גילוי שם הוי', הגם שהתהוות העולם היא ע"י שם אלקים שמעלים ומסתיר על שם הוי', הוא, לפי שכוונת ההעלם דשם אלקים (מלכתחילה) היא בכדי שע"י התומ"צ יומשך הגילוי דהוי'. וכמ"ש[29] אשר עשה האלקים את האדם ישר, שהכוונה בההתהוות שמשם אלקים (האלקים עשה) היא שהאדם ע"י קיום המצוות ימשיך להיות ישר יחזו פנימו[30], שלמטה יהי' הגילוי כמו למעלה. וכאשר המה בקשו חשבונות רבים[31] (היפך כוונת הבריאה), הנה בכדי שיומשך הגילוי דשם הוי' באדם ועל ידו בעולם, צריכה להיות ההמשכה מאנכי שלמעלה מהוי', דהמשכה זו היא ע"י התשובה שלמעלה מהמצוות. וכמ"ש[32] שובה ישראל עד הוי' אלקיך כי כשלת בעוניך, שבכדי שיהי' הוי' אלקיך לאחרי שכשלת בעוניך אין מספיק קיום המצוות שמכאן ולהבא וצריך להיות שובה ישראל.
ד) וביאור הענין בפרטיות יותר יובן בהקדים מה שאמרו רז"ל[33] שאלו לחכמה הנפש החוטאת במה תתכפר[34] ואמרה הנפש[35] החוטאת היא תמות[36], שאלו לנבואה ואמרה חטאים[37] תרדף רעה36, שאלו לתורה ואמרה יביא אשם ויתכפר לו, שאלו להקב"ה ואמר יעשה תשובה ויתכפר לו. הדא הוא דכתיב[38] טוב וישר הוי' על כן יורה חטאים בדרך. ויש לומר, דזה שהחכמה אמרה שע"י מיתה תהי' כפרה לנפש החוטאת הוא לפי שגם החכמה היא למעלה מהאור שמתלבש בעולם. שמצד האור שמתלבש בעולם, מכיון שהחטא הוא היפך כוונת בריאת העולם, א"א להיות כפרה על זה, וזה שמצד החכמה ישנה כפרה לנפש החוטאת הוא כי החכמה היא למעלה מעולם. [דהגם שהכוונה בחכמה כאן היא לחכמה תתאה[39], חכמה שבמלכות, הרי גם החכמה שבמלכות היא למעלה מהמלכות עצמה]. אלא שמצד החכמה, הכפרה היא ע"י מיתה, פירוד הנפש מהגוף. [ויש לומר, שהוא מדה כנגד מדה. דענין המצוות הוא להמשיך הוי' באלקים, דאלקים הוא שרש הכלים שהם דוגמת הגוף והאור דהוי' שנמשך בהם הוא דוגמת חיות הנפש שמחי' את הגוף[40]. וכיון שע"י החטאים גרם שלא יומשך הגילוי דהוי' באלקים, לכן ענשו (שעי"ז הוא כפרתו) הוא פירוד הנפש מהגוף, מדה כנגד מדה]. ומצד הנבואה שהיא בנו"ה[41] (למעלה מחכמה תתאה)[39], נפש החוטאת מתכפרת גם ע"י יסורים. והחידוש במענה התורה ומכ"ש במענה הקב"ה, שהכפרה היא ע"י קרבן ותשובה, ואין צריך ליסורים. והחילוק שבין מענה התורה למענה הקב"ה, אף שגם מענה התורה יביא אשם ויתכפר לו הו"ע התשובה (שאז דוקא מכפר הקרבן), מבאר הצ"צ במאמר הנ"ל[42], שמצד התורה, חכמתו של הקב"ה, ע"י התשובה נעשים הזדונות (רק) כשגגות (וע"י הקרבן מתכפר שוגג זה), ומצד הקב"ה שלמעלה מתורה, ע"י התשובה מתכפרים הזדונות, ויתירה מזו, שנהפכים לזכיות.
וע"פ המובא לעיל (סעיף ג) דתשובה היא באור אין סוף שלמעלה מהשתלשלות, יש לומר, דהטעם על זה שגם מצד התורה מועלת תשובה (שהזדונות יהיו כשגגות), אף שתורה היא בחכמה (השתלשלות), הוא, כי בחכמה שורה אוא"ס שלמעלה מהחכמה[43], ועד"ז הוא בנוגע לתורה כמו שנמשכה בהמדות חג"ת, שהתורה היא בתפארת[44], קו האמצעי, ות"ת עולה עד הכתר. אלא שהאור שלמעלה מהשתלשלות שבתורה, כיון שהוא נמשך בהשתלשלות (בחכמה ובת"ת) הוא במדידה והגבלה. ולכן הכח שבתשובה מצד אוא"ס שבתורה הוא רק שיהיו כשגגות. ומענה הקב"ה הוא המשכת אוא"ס שלמעלה מהשתלשלות כמו שהוא בעצמותו (שלמעלה מהמשכה בהשתלשלות), דהמשכה זו היא למעלה ממדידה והגבלה. ולכן ע"י התשובה שמצד מענה הקב"ה מתכפרים הזדונות (ולא רק נעשים כשגגות), ויתירה מזו שנהפכים לזכיות.
Part 2
ה) ויש לומר, דזה שגם מענה הקב"ה שלמעלה מהתורה נתגלה ע"י התורה הוא, כי זה שהתורה היא בקו האמצעי הוא לפי ששרשה הוא בעצמות אוא"ס שלמעלה מקוין, אלא שאח"כ נמשכה בקו האמצעי. ולכן, נוסף על שיש בה האור שלמעלה מהשתלשלות כמו שנמשך בקו האמצעי (שלכן גם מצד מענה התורה מועלת תשובה שזדונות יהיו כשגגות), מתגלה על ידה גם עצמות אוא"ס שלמעלה מקוין, מענה הקב"ה יעשה תשובה ויתכפר לו. היינו, דזה שאמרה תורה יביא אשם ויתכפר לו (שע"י תשובה נעשים זדונות רק כשגגות) הוא בדרגת התורה כמו שנמשכה בקו האמצעי, וזה שגם מענה הקב"ה יעשה תשובה ויתכפר לו הוא חלק בתורה (שבעל פה) הוא מצד שרש התורה בעצמות אוא"ס שלמעלה מקוין[45].
ועפ"ז יש לבאר מה שאמרו רז"ל[46] יבוא טוב זה משה כו' ויקבל טוב זה תורה כו' מטוב זה הקב"ה דכתיב[47] טוב הוי' לכל, לטובים אלו ישראל דכתיב[48] הטיבה ה' לטובים. וצריך להבין, דאיתא בגמ' סנהדרין[49] כתיב[47] טוב ה' לכל וכתיב[50] טוב ה' לקוויו משל לאדם יש לו פרדס כשהוא משקה משקה את כולו כשהוא עודר אינו עודר אלא טובים שבהם. וכיון שנתינת התורה היא (רק) לטובים אלו ישראל, הי' צריך לכאורה להביא הפסוק טוב הוי' לקוויו. [וע"פ הידוע[51] דטוב הוי' לכל הוא השפעה חיצונית וטוב הוי' לקוויו הוא השפעה פנימית, צריך ביאור עוד יותר מה שמביא בענין נתינת התורה שהוא השפעה פנימית את הפסוק טוב הוי' לכל ולא טוב הוי' לקוויו]. ויש לומר הביאור בזה[52], דזה שבתשובה כתיב טוב וישר הוי', הכוונה היא לבחי' טוב הוי' לכל[53], שהרי תשובה מכפרת גם על הזדונות. ולכן אומר ויקבל טוב זו תורה כו' מטוב זה הקב"ה דכתיב טוב הוי' לכל, כי הטוב דתורה מצד שרשה הוא בחי' טוב וישר הוי'[54], טוב הוי' לכל.
ו) והנה הגם דזה שתשובה מכפרת הוא לפי שהמענה שע"י התשובה הוא מלמעלה מהשתלשלות, הכפרה שע"י תשובה היא (לא באופן של ויתור, שמוותרים על החטאים, אלא) פעולה פנימית בהאדם השב, שמתתקנים הפגמים שלו. וזהו טוב וישר הוי' על כן יורה חטאים בדרך, דטוב הוא שמשפיע לכל. וכמבואר במק"א[55] החילוק בין טוב לחסד, דחסד שייך להמקבל ולכן השפעת החסד היא דוקא למי שראוי [אלא שמצד מדת החסד אינו מדקדק, וכשיש להמקבל איזו מעלה הוא כבר ראוי שישפיעו לו], וטוב הוא מצד המשפיע ולכן ההשפעה היא לכולם (גם לשאינם ראויים). וישר הוא שלמטה הוא כמו למעלה[56]. וזהו שההמשכה שע"י התשובה היא מבחינת טוב וישר, דזה שתשובה מכפרת על הזדונות הוא לא מפני שהאדם ראוי לזה אלא מפני הטוב דהקב"ה, המשכת אוא"ס שלמעלה מהשתלשלות. וזה שע"י המשכה זו מתתקנים הפגמים שלו, והתיקון הוא בפנימיות, הוא לפי שהמשכת הטוב היא באופן דחסד, שהאדם השב הוא כמו כלי לההמשכה.
ז) והנה זה שע"י תשובה מתכפרים הזדונות ועד שנהפכים לזכיות הוא גם בכל השנה. ועאכו"כ בעשרת ימי תשובה, שאז התשובה היא נעלית יותר[57]. ומעלת התשובה דיום הכפורים היא שהכפרה דיום הכפורים היא מצד עיצומו של יום[58], שכפרה זו היא נעלית יותר מהכפרה שע"י התשובה. וזה שיום הכפורים אין מכפר אלא לשבים הוא, שהמשכת הענין דעיצומו של יום להאדם היא ע"י התשובה. והענין הוא[59], דזה שע"י התשובה מתכפרים הענינים שעשו היפך הרצון הוא לפי שע"י התשובה נמשך מעצמות אוא"ס בעל הרצון שאינו מוכרח בהרצון. דזה שבעל הרצון אינו מוכרח בהרצון הו"ע ההפלאה דאוא"ס ולא עצמות אוא"ס ממש[60]. וכיון שענין ההפלאה דבעל הרצון הוא שהוא מופלא מהרצון, הרי זה מוכיח שיש להרצון שייכות אליו [וכדמוכח גם מזה שנקרא בשם בעל הרצון], לכן צריכה להיות סליחה וכפרה על זה שעשו היפך הרצון. משא"כ לגבי עצמות אוא"ס שלמעלה גם מבעל הרצון, אין שייך פגם מלכתחילה. וזהו"ע עיצומו של יום מכפר, שהכפרה מצד עיצומו של יום היא (לא באופן של פעולה, אלא) שביום זה מתגלה ההתקשרות של עצם הנשמה עם העצמות (שלמעלה מבעל הרצון), שלגבי דרגא זו אין פגם מלכתחילה. והטעם שהמשכת הענין דעיצומו של יום היא ע"י התשובה, הוא, כי תיקון הפגמים ע"י הגילוי דעצם הנשמה (שמצד עצם הנשמה אין שייך פגם מלכתחילה), אין שייך (כ"כ) לענינם של כחות הגלויים עצמם[61], ובכדי שהכפרה שע"י גילוי עצם הנשמה תהי' בפנימיות, הוא ע"י התשובה.
[ויש להוסיף, שהמשכת הכפרה דעיצומו של יום בכחות הגלויים ע"י התשובה, כיון שענין התשובה הוא שהאדם יוצא מההגבלות שלו, לכן ההמשכה שע"י התשובה היא בהכחות כמו שהם בתנועה דהעלאה. ובכדי שהכפרה דעיצומו של יום תומשך גם בכחות הגלויים כמו שהם בהציור שלהם, הוא ע"י מצות התשובה, דביום הכפורים חייבים הכל לעשות תשובה[62]. ולהעיר, דג' ענינים אלה שביום הכפורים הם דוגמת ג' הענינים שבתק"ש. המצוה דתק"ש, ענין התשובה המרומז בתק"ש, והביטול פנימי שמצד עצם הנשמה[63]]. ויש לומר, שזהו"ע שמונה ההזיות שהיו בקודש הקדשים, אחת למעלה ושבע למטה, אחת למעלה היא גילוי היחידה[64], שהיא מיוחדת עם העצמות, ושבע למטה (שלאחרי האחת) הוא שגילוי היחידה (למעלה מהשתלשלות שבאדם) יומשך בכחות הגלויים, השתלשלות שבאדם[65].
ח) ועפ"ז יש לבאר החילוק שבין ג' הענינים דשמיני, שמיני דמילה ושמיני דתשובה ושמיני דיום הכפורים, דמילה היא מצוה, וכיון שכוונת הבריאה מלכתחילה היא שישראל יקיימו את כל המצוות וימשיכו הגילויים שנמשכים על ידם, לכן הגילויים שנמשכים ע"י המצוות (כולל גם מצות מילה) אינם אור חדש ממש[66], מכיון שכוונת הבריאה מלכתחילה היא שישראל ימשיכו גילויים אלו. ואף שהגילוי שנמשך ע"י כל המצוות הוא הגילוי דהוי' והגילוי שנמשך ע"י המילה הוא למעלה מהוי', וכמבואר בתו"א[67] דמי יעלה לנו השמימה[68] הוא ר"ת מילה וס"ת הוי'[69] שזה מורה שמילה היא למעלה מהוי', מ"מ, כיון שבריאת העולמות מלכתחילה היא שע"י מצות מילה ימשיכו אור זה, הוא אור שיש לו שייכות לעולמות. [ויש לומר, שבכללות, גם אור זה נכלל בהוי'. כי בהוי' לשון מהווה[70] שתי דרגות. המקור שממנו נעשה התהוות העולם, והרצון להוות את העולם[71]. וכיון שהרצון להוות הוא שיומשך גם הגילוי שע"י המילה, הרי גילוי זה נכלל בהוי'. וזה שהגילוי שע"י המילה הוא למעלה מהוי' הוא שגילוי זה הוא למעלה ממקור ההתהוות]. ושמיני דתשובה הוא גילוי אור חדש. דע"י שחטא ופגם והעביר את הדרך (היפך הכוונה דבריאת האדם שהי' באופן דעשה האלקים את האדם ישר) ואח"כ מתקן זה ע"י התשובה, עי"ז נמשך אור חדש שלא הי' (כביכול) גם בכוונת הבריאה. אלא שאור זה הוא מבעל הרצון, שיש לו שייכות להרצון והכוונה דהבריאה. ושמיני דיום הכפורים, שעיצומו של יום מכפר, הוא גילוי עצמות אוא"ס שלמעלה גם מבעל הרצון. אלא שגילוי ענין זה הוא בעיקר בעת כניסת הכה"ג לקודש הקדשים. ולכן, גם השמיני דיום הכפורים הוא שמיני שלאחרי שבעת הימים שלפני יום הכפורים, כי בכללות, גם השמיני דיום הכפורים הוא למעלה מהשתלשלות ששייך להשתלשלות (בעל הרצון), משא"כ הסדר בשמונה ההזיות שבקודש הקדשים, הוא שהאחת היא לפני השבעה.
ט) וזהו וכל אדם לא יהי' באוהל מועד בבואו לכפר בקודש, דזה שכל אדם לא יהי' גו' אפילו אותן שדמות פניהם פני אדם הוא דוקא בבואו של הכה"ג בקודש הקדשים לכפר בקודש, כי הגילוי דלמעלה מהשתלשלות שהי' בקודש הקדשים מצד עצמו, יש לו שייכות להשתלשלות, ולגבי גילוי זה יש מקום למלאכים. אבל בבואו (של הכה"ג לקודש הקדשים) לכפר בקודש, דזה שע"י עבודתו של הכה"ג בקודש הקדשים נמשכה כפרה לכל ישראל הוא לפי שע"י עבודתו מתגלה ההתקשרות דעצם הנשמה עם העצמות, דבעצמות אוא"ס אין שום נתינת מקום למלאכים, ישראל ומלכא בלחודוהי[72], לכן אז כל אדם לא יהי' אפילו אותן שדמות פניהם פני אדם.
ולהוסיף[73], שבתפלת נעילה מאיר גילוי זה עוד יותר מאשר במוסף דיום הכפורים שבה אומרים סדר העבודה דכהן גדול ביום הכפורים. כי החמשה תפלות דיום הכפורים הם כנגד חמשה דרגות שבנשמה, נפש רוח נשמה חי' ויחידה. דג' תפלות הראשונות הם בנר"נ, ותפלת מוסף דיום הכפורים היא בחי', והגילוי דיחידה הוא (בעיקר) בתפלת נעילה. ולכן נקראת בשם נעילה, כי אז ננעלים כל השערים וגם נבראים הכי עליונים (ואפילו נאצלים וכו') אין יכולים ליכנס, ישראל ומלכא בלחודוהי.
וזהו גם מ"ש בזהר[74] עה"פ[75] ולא עמד איש אתו בהתוודע יוסף אל אחיו, בזמנא דקוב"ה הוה מתחבר בהו ישראל כו' בגין כך ביום[76] השמיני עצרת תהי' לכם, דיש לומר שענין קוב"ה מתחבר בהו בישראל הוא גילוי היחידה וההתקשרות העצמית דהעצמות עם עצם הנשמה. [ויש לומר שהשייכות דענין זה ליוסף, דשם יוסף הוא על שם יוסף הוי' לי בן אחר[77], שגם אחר נעשה בן[78], כי ע"י גילוי התקשרות העצמית דהעצמות בישראל (בהתוודע יוסף אל אחיו) מתגלה שגם אחר הוא בן]. וגילוי זה הוא בשמיני עצרת, וכידוע שבשמיני עצרת ישנם כל הענינים שבראש השנה ויום הכפורים, אלא שבשמיני עצרת הם בקו השמחה, ולכן ביום השמיני עצרת תהי' לכם, יהיו[79] לך לבדך ואין לזרים אתך.
**********
*) יצא לאור בקונטרס וא"ו תשרי – תנש"א, "לקראת ו' תשרי, יום היאָרצייט של הרבנית הצדקנית מרת חנה תנצב"ה (אמו של – יבלח"ט – כ"ק אדמו"ר שליט"א), נסתלקה שבת תשובה בעת עלות המנחה שנת תשכ"ה . . וא"ו תשרי, שנת ה'תנש"א". המאמר הוא המשך למאמר שלפניו ד"ה יבחר לנו גו' דראש השנה שנה זו (תשכ"ג) – לעיל ע' א ואילך.
  1. 1 אחרי טז, יז.
  2. 2 יומא פ"א ה"ה.
  3. 3 יחזקאל א, יו"ד.
  4. 4 נדפס באוה"ת דרושי יוהכ"פ ע' א'תקנה ואילך. וראה שם ע' א'תקנח.
  5. 5 שמו"ר פל"ח, ח.
  6. 6 אחרי טז, ג.
  7. 7 ב"ר פמ"ט, ב.
  8. 8 תהלים כה, יד.
  9. 9 ע' א'תקנו.
  10. 10 הרפואה הבאה ע"י התשובה. משא"כ תשובה עצמה היא ברכה החמישית.
  11. 11 יומא פו, סע"א.
  12. 12 מגילה יז, ב.
  13. 13 כ"ה הלשון באוה"ת שם. וראה מגילה שם.
  14. 14 ריש מס' יומא. רמב"ם הל' עבודת יוהכ"פ פ"א ה"ג.
  15. 15 יומא יד, א במשנה. רמב"ם שם ה"ה.
  16. 16 יומא נג, ב במשנה. רמב"ם שם פ"ג ה"ה.
  17. 17 תהלים כז, ד.
  18. 18 שה"ש ו, ט. וראה לקמן הערה 23.
  19. 19 אבל למעלה יותר. כמובן מזה שהמילה היא הקדמה שבזכותה הי' נכנס לקדה"ק.
  20. 20 אף שהתשובה דעשי"ת "היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד" (רמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ו) לפי שבעשי"ת הוא גילוי שלמעלה מהשתלשלות, מ"מ התשובה דיוהכ"פ נעלית יותר. ולכן, בעשי"ת עצמם, ז' הימים שקודם יוהכ"פ הם בחי' השתלשלות, ויוהכ"פ (השמיני) הוא למעלה מהשתלשלות, כנ"ל בפנים.
  21. 21 רמב"ם שם ה"ז.
  22. 22 להעיר, דשבע ההזיות מפורשים בתושב"כ, והזי' הראשונה למדו מפי השמועה (רמב"ם שבהערה 16). ואולי יש לומר, שהוא ע"ד המעלה דניסוך המים על ניסוך היין (לקו"ת סוכות פ, ב. ובכ"מ).
  23. 23 להעיר מהמובא לעיל (מהמאמר דהצ"צ) ש"אחת למעלה" היא בחי' "אחת היא יונתי". ובלקו"ת שה"ש מ, א: ולפיכך קרויין אחת שהיא בחינת מקבל מאחד. וראה תוספות ד"ה עד אחת – מנחות יח, א.
  24. 24 נצבים ל, יא.
  25. 25 ד"ה כי המצוה – נצבים מה, ב.
  26. 26 ראה לקו"ת שם מה, ג-ד. וראה גם אוה"ת שם ע' א'תקנה-ו.
  27. 27 פרדס שער יב פרק ב. ראשית חכמה שער התשובה פ"ו ד"ה והמרגיל (קכא, ב). של"ה פט, א. קפט, א. שח, ב. שו"ת חכם צבי סי"ח. שער היחוד והאמונה רפ"ו.
  28. 28 יתרו כ, ב.
  29. 29 קהלת ז, כט. וראה לקו"ת שלח מ, ג.
  30. 30 תהלים יא, ז. וראה לקו"ת ראה כג, ד ואילך – הובא בלקו"ת שלח שם.
  31. 31 לשון הכתוב קהלת שם.
  32. 32 הושע יד, ב.
  33. 33 ירושלמי מכות פ"ב ה"ו. יל"ש יחזקאל רמז שנח. יל"ש תהלים רמז תשב.
  34. 34 כ"ה הלשון בלקו"ת דרושי שבת שובה סז, ד.
  35. 35 יחזקאל יח, ד. שם, כ.
  36. 36 כ"ה הגירסא בס' ווי העמודים (לבן השל"ה) פכ"א. וראה גם לקו"ת שבת שובה שם. ולהעיר, שע"פ גירסא זו מובן הסדר דד' התשובות, שכל אחד מקיל על הקודמו.
  37. 37 משלי יג, כא.
  38. 38 תהלים כה, ח.
  39. 39 ראה סה"מ קונטרסים ח"א קלג, ב, דחכמה היא חכמה תתאה ונבואה היא נו"ה.
  40. 40 ראה הקדמת תקו"ז פתח אלי' "וכמה גופין תקינת לון כו' וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא דאיהי חיים לגופא".
  41. 41 תניא – אגה"ק סי"ט. ובכ"מ.
  42. 42 אוה"ת יוהכ"פ ס"ע א'תקנז ואילך. וראה גם המשך תער"ב ח"ג ע' א'רנב.
  43. 43 לקו"ת קרח נג, ב. וראה גם תניא פל"ה בהגהה. ובכ"מ.
  44. 44 דג' העמודים שעליהם העולם עומד הם בחג"ת: גמ"ח – חסד, עבודה – גבורה ותורה – ת"ת.
  45. 45 ראה סה"מ תער"ב ע' לב "ומאחר שבתורה נאמרה מצות התשובה בהכרח שהתורה ג"כ שרשה בבחי' העצמות . . ומ"ש בילקוט אמרה תורה יביא קרבן כו' זהו כמו שהתורה היא בבחי' חכמה".
  46. 46 מנחות נג, ב.
  47. 47 תהלים קמה, ט.
  48. 48 שם קכה, ד.
  49. 49 לט, ב.
  50. 50 איכה ג, כה.
  51. 51 אוה"ת יוהכ"פ ע' א'תקנז. וראה בארוכה סה"ל דא"ח צ"צ ערך טוב ע' א'נו ואילך.
  52. 52 ובאוה"ת יוהכ"פ שם – באו"א.
  53. 53 הכוונה להמעלה שבטוב ה' לכל, שנמשכת גם לאלו שחטאו. אבל היא השפעה פנימית, ולכן היא נמשכת דוקא לשבים* – ראה אוה"ת יוהכ"פ שם. סה"מ עת"ר ע' צד. ובכ"מ. 
  54. 54 ראה סה"מ תער"ב שבהערה 45 – לאחרי שמבאר דזה שבתורה נאמרה מצות התשובה הוא לפי ששורש התורה הוא בהעצמות, מוסיף, דזה שהתורה נק' טוב הו"ע טוב וישר הוי'.
  55. 55 סה"מ עת"ר ע' צח ואילך.
  56. 56 כנ"ל סעיף ג.
  57. 57 כנ"ל הערה 20.
  58. 58 ראה רמב"ם הל' תשובה פ"א ה"ג "ועצמו של יוהכ"פ מכפר לשבים". ומזה מוכח, דזה שעיצומו של יום מכפר הוא גם לדעת רבנן שיוהכ"פ אין מכפר אלא על השבים (שבועות יג, א).
  59. 59 בהבא לקמן ראה גם ד"ה שובה ישראל (הב') תשל"ז (לקמן ע' צח ואילך) ס"ד. וש"נ.
  60. 60 ראה עד"ז בהמאמר שלפנ"ז (ד"ה יבחר לנו שנה זו (תשכ"ג)) – ס"ה וס"ט (לעיל ע' ה; ע' ח).
  61. 61 ראה עד"ז ד"ה השקיפה ממעון קדשך תשכ"ז סוף סעיף ט (לקמן ח"ג ע' רנג).
  62. 62 רמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ז. והיינו דנוסף למצות התשובה שישנה בכל השנה – גם התשובה דיוהכ"פ היא (מצוה ו)חיוב.
  63. 63 ראה ד"ה יבחר לנו הנ"ל (הערה 60) סעיף ט (ע' ח).
  64. 64 ראה לעיל הערה 23.
  65. 65 ראה עד"ז לקו"ת שה"ש מב, א. אוה"ת (יהל אור) לתהלים ע' קב.
  66. 66 ראה עד"ז לקמן ס"ע ריח ואילך. לקמן ח"ד ס"ע קעב ואילך.
  67. 67 לך לך יג, סע"ב. וראה גם אוה"ת יוהכ"פ ע' א'תקנה. א'תקנו. בתו"א שם (ועד"ז באוה"ת שם) "למול את ערלת הלב והו"ע התשובה". ויש לומר, שזהו בכללות. אבל בפרטיות, כיון דזה שיש לאדם ערלת הלב הוא שנברא באופן זה, והכוונה בזה שנברא כן הוא בכדי שיהי' ומלתם את ערלת לבבכם – לכן זה שמל את ערלת לבבו אינו חידוש אמיתי, כי כן היא כוונת הבריאה מלכתחילה. משא"כ כשחטא ופגם (היפך כוונת הבריאה) ואח"כ מתקן זה ע"י התשובה, הוא חידוש, כדלקמן בפנים.
  68. 68 נצבים ל, יב.
  69. 69 תקו"ז תיקון כב (סה, ב. סו, א). תיקון ע (קלא, רע"א).
  70. 70 שעהיוה"א רפ"ד. וראה זח"ג רנז, סע"ב (ברע"מ). פרדס שער א (שער עשר ולא תשע) פ"ט.
  71. 71 להעיר מהמבואר בכ"מ בענין ב' שמות הוי', דהוי' הראשון הוא שעלה ברצונו ית' להוות העולמות (סה"מ תרנ"ו ע' שסה ואילך. ובכ"מ).
  72. 72 ראה זח"ג לב, א.
  73. 73 הבא לקמן ראה בפרטיות יותר שיחת שמחת בית השואבה תשכ"ג – נדפס בלקו"ש ח"ד ע' 1154.
  74. 74 ח"א רח, ב. הובא באוה"ת יוהכ"פ ע' א'תקנט. ריש וסוף ד"ה ביום השמיני עצרת: באוה"ת שמע"צ (כרך ה ע' ב'קמט. שם ע' ב'קנג); תרפ"ז (סה"מ תרפ"ז ע' לו. שם ע' נא); ה'תש"מ (לקמן ע' רטו ואילך).
  75. 75 ויגש מה, א.
  76. 76 undefined
  77. 77 ויצא ל, כד.
  78. 78 אוה"ת ויצא כרך ו תתשכג, א.
  79. 79 משלי ה, יז. שמו"ר פט"ו, כג. הובא בריש וסוף ד"ה ביוהשמע"צ: עת"ר (סה"מ עת"ר ע' לה. שם ע' מד); ה'תש"ד (סה"מ ה'תש"ד ע' 43. שם ע' 47); ה'תש"ט (סה"מ ה'תש"ט ע' 69. שם ע' 73); ה'שי"ת (סה"מ ה'שי"ת ע' 71. שם ע' 82); ה'תש"מ (לקמן ע' רטו. ע' רכה). ועוד.

BS"D. Shabbos Parshas Haazinu, Shabbos Shuvah 5723.

V'Chol Adam Lo Yihiyeh B'Ohel Mo'ed B'Vo'o Lechaper BaKodesh etc. ("And no man shall be in the Tent of Meeting when he comes to atone in the Sanctuary etc.").

The Jerusalem Talmud states[1] that even those about whom it is written "and the likeness of their faces was the face of a man"[2] were not present. The Tzemach Tzedek explains in his discourse that the revelation drawn down when the Kohen Gadol entered the Holy of Holies was a revelation above the entire order of creation. The Midrash[3] on the verse "B'Zos Yavo Aharon" ("With this shall Aharon come")[4] asks: With what merit did Aharon enter the Holy of Holies? The merit of circumcision, which is given on the eighth day, and the eighth represents a level above the order of creation. The Midrash[5] also says on the verse "Sod Hashem L'Yerei'av" ("The secret of Hashem is to those who fear Him")[6] that this secret refers to circumcision. The revelations within the order of creation are from the revealed aspect of the Holy One, while the revelation through circumcision is from the hidden aspect, hence called "secret." When the Kohen Gadol entered the Holy of Holies, the revelation of this secret was drawn down, and therefore even those with the likeness of a man's face (i.e., angels) could not be present, for before this revelation, there is no place for any created being, not even the highest angels.

We need to understand: Since the Kohen Gadol could only enter the Holy of Holies through the merit of circumcision, which is given on the eighth day, it is evident that the revelation above the order of creation in the Holy of Holies is due to the holiness of the place itself (not just the Kohen Gadol's entry). Yet, the exclusion of all beings, even angels, applies specifically when the Kohen Gadol enters to atone. This shows that the revelation drawn down through the Kohen Gadol's service is even higher than the inherent revelation of the Holy of Holies itself.

2) This can be explained based on the discourse[7] that teshuvah (and atonement[8]) are on the level of "eighth," above the order of creation. "Great is teshuvah, for it brings healing to the world"[9], and healing is established on the eighth[10], similar to circumcision. Seven days before Yom Kippur, the Kohen Gadol is separated from his home[11] and trained in the service[12], for the seven days represent the order of creation, and Yom Kippur, the eighth day, is above it. The eight sprinklings in the Holy of Holies on Yom Kippur—one above and seven below[13]—symbolize this: the one above is "Achas Sha'alti"[14], "Achas Hi Yonasi"[15]. There are many levels in the "eighth" above creation: the eighth of circumcision, the eighth of the Holy of Holies (entered through circumcision), the eighth of teshuvah (higher than circumcision, for circumcision is a mitzvah, while teshuvah atones for flaws in Torah and mitzvos), and the eighth of Yom Kippur (whose teshuvah is higher than all year, even the Ten Days of Teshuvah[16]). On Yom Kippur itself, the eight sprinklings—one above and seven below—show that the one is before the seven[17].

It can be said that the "eighth" after seven is a revelation above the order of creation that comes after and through the order, and since it is drawn down through the order, it is still related to it. The "one" before the seven is a revelation entirely above and unrelated to the order of creation[18] (though afterward, the revelation is drawn into the order, as explained later). This explains why "no man shall be..." applies specifically when atoning in the Sanctuary: regarding the inherent revelation of the Holy of Holies (like the eighth of circumcision, the eighth after seven), there is still room for existence. Through the Kohen Gadol's service on Yom Kippur, a revelation is drawn down that is entirely above the order of creation, and before this, no being can stand—not even the highest angels.

3) This is further understood by prefacing the verse[19] "Ki HaMitzvah HaZos Asher Anochi Metzavecha" ("For this commandment which I command you"), explained in Likkutei Torah[20] that all mitzvos are called "mitzvos Hashem," but "this commandment"—teshuvah—is "Anochi Metzavecha," "Anochi" being above the Name Havayah. The purpose of mitzvos is to draw down the revelation of Havayah into the world. The world's creation is through the Name Elokim, which equals "nature"[21], and through mitzvos, the revelation of Havayah, above nature, is drawn down. The main revelation is in the person fulfilling the mitzvos (and thus into the world). The first utterance at Sinai was "Anochi Hashem Elokecha"[22], meaning the mitzvos were given so that Havayah becomes your Elokim.

This ability to draw down the revelation of Havayah through mitzvos, even though the world is created through Elokim, is because the concealment of Elokim was intended so that through Torah and mitzvos, the revelation of Havayah would be drawn. As it says[23], "Asher Asa Elokim Es HaAdam Yashar" ("G‑d made man upright"), meaning the intent of creation through Elokim is that man, through mitzvos, draws down uprightness, so that below is as above. When people sought many calculations[24] (contrary to creation's purpose), to draw down Havayah after sin requires a flow from "Anochi" above Havayah, which is achieved through teshuvah, as it says[25] "Shuvah Yisrael Ad Hashem Elokecha Ki Kashalta BaAvonecha" ("Return, Israel, to Hashem your G‑d, for you have stumbled in your iniquity").

4) The matter is further clarified by the teaching[26]: They asked wisdom, "With what is the sinful soul atoned?" Wisdom answered, "The soul that sins shall die."[27] They asked prophecy, which answered, "Evil pursues sinners."[28] They asked Torah, which answered, "Let him bring a guilt offering and be atoned." They asked the Holy One, blessed be He, who answered, "Let him do teshuvah and be atoned." As it says[29], "Good and upright is Hashem, therefore He instructs sinners in the way." The reason wisdom says atonement is through death is because wisdom is above the light that is invested in the world. Since sin is contrary to the world's purpose, there can be no atonement from within the world; only from wisdom, which is above, is atonement possible, but only through death—separation of soul and body. [This is measure for measure: mitzvos draw Havayah into Elokim, Elokim being the source of vessels (like the body), and Havayah the soul enlivening the body[30]. Since sin prevents this, the punishment (and atonement) is separation of soul and body.] Prophecy, which is in Netzach and Hod[31] (above wisdom), allows atonement through suffering. The innovation in the Torah's and especially the Holy One's answer is that atonement can be achieved through a korban and teshuvah, without suffering. The difference between Torah and the Holy One's answer is that, according to Torah, teshuvah turns intentional sins into unintentional ones (and the korban atones for the unintentional), but according to the Holy One, teshuvah atones for intentional sins, even transforming them into merits.

Based on the above (section 3), that teshuvah is in the Infinite Light above the order of creation, the reason that even according to Torah teshuvah is effective (making intentional sins like unintentional), though Torah is in wisdom (within the order), is because the Infinite Light rests in wisdom[32], and similarly in Torah as it is drawn into the middos (Chesed, Gevurah, Tiferes), with Torah in Tiferes[33], the middle line, which ascends to Kesser. However, the Infinite Light in Torah, since it is drawn into the order, is measured and limited, so teshuvah from this level only turns intentional sins into unintentional. The Holy One's answer draws the Infinite Light as it is in its essence, above all order and limitation, so teshuvah from this level atones for intentional sins and even transforms them into merits.

Part 2

5) It can be said that even the Holy One's answer, above Torah, is revealed through Torah, for Torah's root is in the Essence of the Infinite, above all lines, though it is drawn into the middle line. Therefore, in addition to the Infinite Light within the order (so even Torah's answer allows teshuvah to make sins like unintentional), Torah also reveals the Essence of the Infinite, the Holy One's answer: "Let him do teshuvah and be atoned." That is, Torah's answer (atonement through korban and teshuvah) is Torah as drawn into the middle line, while the Holy One's answer is also part of Torah (the Oral Torah) due to Torah's root in the Essence above all lines[34].

Accordingly, we can explain the teaching[35] "Let good (Moshe) receive good (Torah) from good (the Holy One), as it says[36] 'Hashem is good to all,' and to the good, these are Israel, as it says[37] 'Do good, Hashem, to the good.'" The Gemara[38] asks: It says "Hashem is good to all" and "Hashem is good to those who hope for Him." The parable is of a man with an orchard: when watering, he waters all; when hoeing, only the best. Since Torah is given only to the good (Israel), it should have cited "Hashem is good to those who hope for Him." [It is known[39] that "Hashem is good to all" is an external influence, while "Hashem is good to those who hope for Him" is internal, so it is even more puzzling why the verse about giving Torah, an internal influence, cites "Hashem is good to all."] The explanation[40] is that in teshuvah it says "Good and upright is Hashem," referring to "Hashem is good to all," for teshuvah atones even for intentional sins. Therefore, it says, "Let good (Moshe) receive good (Torah) from good (the Holy One), as it says 'Hashem is good to all,'" because the good of Torah, in its root, is the level of "Good and upright is Hashem," "Hashem is good to all."

6) Although teshuvah atones because its effect is from above the order of creation, the atonement is not just a "waiver" of sins, but an internal transformation in the person, repairing his flaws. This is "Good and upright is Hashem, therefore He instructs sinners in the way"—good means He bestows to all. Elsewhere[41] it is explained that the difference between "good" and "chesed" is that chesed relates to the recipient, so it is only given to those worthy (though chesed is not exacting, and any merit suffices), while "good" is from the giver, so it is given to all, even the unworthy. "Upright" means that below is as above[42]. Thus, the flow through teshuvah is from "good and upright," and the atonement is not because the person is worthy, but because of the Holy One's goodness, drawing the Infinite Light above the order of creation. This flow repairs the flaws internally, for the goodness is drawn as chesed, making the penitent a vessel for it.

7) Through teshuvah, intentional sins are atoned for and even transformed into merits throughout the year, and all the more so during the Ten Days of Teshuvah, when teshuvah is higher[43]. The special quality of Yom Kippur is that its atonement is due to the essence of the day[44], which is higher than the atonement through teshuvah. That Yom Kippur only atones for those who repent means that the essence of the day is drawn to the person through teshuvah. The idea is[45] that atonement through teshuvah draws from the Essence of the Infinite, the "Master of Will," who is not bound by will. The fact that the "Master of Will" is not bound by will is a wondrous aspect of the Infinite, but not the Essence itself[46]. Since the "Master of Will" is still related to will, atonement is needed for going against the will. But regarding the Essence above even the "Master of Will," there is no flaw at all. This is "the essence of the day atones"—on this day, the bond of the soul's essence with the Essence is revealed, where there is no flaw at all. The reason this is drawn through teshuvah is that the repair of flaws through the revelation of the soul's essence (where no flaw exists) is not as related to the revealed faculties, and for the atonement to penetrate them, teshuvah is needed.

[It can be added that drawing the atonement of the essence of the day into the revealed faculties through teshuvah is because teshuvah means the person leaves his limitations, so the flow is into the faculties as they are in a state of elevation. For the atonement to reach the faculties as they are in their own form, it is through the mitzvah of teshuvah, for on Yom Kippur everyone is obligated to do teshuvah[47]. Note that these three aspects on Yom Kippur parallel the three aspects in shofar blowing: the mitzvah of shofar, the teshuvah hinted in shofar, and the inner nullification from the soul's essence[48]. The eight sprinklings in the Holy of Holies—one above and seven below—represent the revelation of the "yechidah" (the soul's essence)[49], united with the Essence, and the seven below (after the one) represent the drawing of the "yechidah" into the revealed faculties, the order of the soul[50].]

8) Based on this, we can explain the difference between the three "eighths": the eighth of circumcision, the eighth of teshuvah, and the eighth of Yom Kippur. Circumcision is a mitzvah, and since the intent of creation is that Israel fulfill all mitzvos and draw down the revelations through them, the revelations through mitzvos (including circumcision) are not entirely new lights[51], for the intent of creation was always that Israel would draw them. Even though the revelation through all mitzvos is Havayah, and through circumcision is above Havayah—as explained in Torah Or[52] that "Mi Ya'aleh Lanu HaShamayma"[53] is an acronym for "milah" and ends with "Havayah"[54], showing that circumcision is above Havayah—still, since the world's creation was always that through circumcision this light would be drawn, it is a light related to the worlds. [Generally, even this light is included in Havayah, for in Havayah, meaning "to bring into being," there are two levels: the source of creation and the will to create[55]. Since the will to create includes the revelation through circumcision, this is included in Havayah. The fact that circumcision is above Havayah means it is above the source of creation.] The eighth of teshuvah is a new light, for by sinning and damaging (contrary to the intent of creation) and then repairing through teshuvah, a new light is drawn that was not even in the original intent. But this light is from the "Master of Will," still related to will and the intent of creation. The eighth of Yom Kippur, where the essence of the day atones, is the revelation of the Essence of the Infinite, above even the "Master of Will." However, this is mainly revealed when the Kohen Gadol enters the Holy of Holies, and so the eighth of Yom Kippur is after the seven days before it, for generally, even the eighth of Yom Kippur is above the order of creation but still related to it (the "Master of Will"). In the eight sprinklings in the Holy of Holies, the one is before the seven.

9) This is the meaning of "V'Chol Adam Lo Yihiyeh B'Ohel Mo'ed B'Vo'o Lechaper BaKodesh"—that no man, not even those whose faces are like a man (angels), could be present when the Kohen Gadol entered the Holy of Holies to atone. The revelation above the order of creation inherent in the Holy of Holies is still related to the order, so there is room for angels. But when the Kohen Gadol enters to atone, his service draws down the bond of the soul's essence with the Essence, where there is no room for angels—only "Israel and the King alone"[56]. Therefore, then, no man could be present, not even the highest angels.

It can be added[57] that in the Ne'ilah prayer, this revelation shines even more than in the Musaf of Yom Kippur, where the service of the Kohen Gadol is recited. The five prayers of Yom Kippur correspond to the five levels of the soul: Nefesh, Ruach, Neshamah, Chayah, and Yechidah. The first three prayers are in Nefesh-Ruach-Neshamah, Musaf is in Chayah, and the revelation of Yechidah is mainly in Ne'ilah. Therefore, it is called "Ne'ilah" (locking), for then all gates are locked, and even the highest beings cannot enter—only "Israel and the King alone."

This is also what the Zohar[58] says on the verse[59] "V'Lo Amad Ish Ito B'Hisvada Yosef El Echav" ("No man stood with him when Yosef made himself known to his brothers"): at the time when the Holy One unites with Israel, on the eighth day it shall be an assembly for you. The connection is that this is the revelation of the soul's essence (yechidah) and the essential bond with the Essence. [This relates to Yosef, whose name means "may Hashem add for me another son"[60], turning even an "other" into a son[61], for through the revelation of the essential bond, even the "other" becomes a son.] This revelation is on Shemini Atzeres, and it is known that Shemini Atzeres contains all the aspects of Rosh Hashanah and Yom Kippur, but in the mode of joy. Therefore, "on the eighth day it shall be an assembly for you"—for you alone, with no strangers with you[62].


Summary

This maamar explores the unique revelation of the essence of the soul and its bond with the Essence of G‑d, accessed through the Kohen Gadol's service on Yom Kippur and through teshuvah. It teaches that atonement from the essence transcends all creation, transforming even the greatest flaws into merits.

Leave Feedback