שמע"צ ושמח"ת
ב"ה, ב' כט' תשרי, תרצ"ה
ורשא
ידידי הנכבד הוו"ח אי"א נבון
ומשכיל וכו' וכו' מהורח"י נ"י
לברכה ושלום רב!
מכתבו מחוהמ"ס הגיעני. ואתו הסליחה על אחרי עד כה. תודה בעד שאלו לשלומינו ולכל הנעשה פה.
מפרשת החג, בטח כבר נודע לו מהמכ' מפה, בכ"ז מפני הכבוד, אענה ג"כ על שאלותיו בזה, ולו רק בקצרה.
חה"ס ושמע"צ היו במעון מוראַנאוסקע. קדוש ליל שמח"ת בדירת כבוד א"ז הרבנית שליט"א. המשך השיחה והקפות בישיבה ונמשך עד שעה ד' וחצי אחר חצות הליל, לערך. שאז חזרו הביתה, תפלת יום שמח"ת פה. ומקידוש עד אחרי הבדלה (לערך שעה ט' בלילה) בישיבה.
שיחות שמע"צ ושמח"ת היו ארוכות ועשירות, וקשה למוסרן במכ'. בכלל, מלבד הדבור לאנשים פרטים, הי' עיקר תוכן השיחה ע"ד נחיצות העבודה בפועל. ואמר אשר תובע "תביעה נפשית" שהבעה"ב יחזרו דא"ח. וכשיעשו ווי א ענין נפשי אַרט, ימצאו חברים טובים. ועל התמימים נוסף חוב להתעסק בהרבצת תורה. ואָז בין איך בטוח, אז איך קאָן מבטיח זיין, שימולא לכ"א מה שחסר לו וכו'. כן האריך בנחיצות, והאי אפשריות בלי זה, של הרגש זולתו וקירוב איש לרעהו.
מבין הפתגמים: הקפות נותנים בהקפה. אבל נעשים משועבד. וצריך לשלם במשך כל השנה. "אהבה איז געשמאַקער אבער יראה איז געזינטער", בכ"ז הנני מדבר בקו הא' וכו'.
בהפרדו מהנאספים, במוציו"ט, ברכם שבשנת תרצ"ה יהי' תרצה וגו'.
ואסיים באווי שיקוים הנ"ל בב"א. ידידו ומחות' דו"ש כב"ב יחיו ומכבדו
מקום החתימה
המאמר שהי' בשמע"צ כבר שלחתי לידידנו. . ומסג"פ המאמר מש"ק בראשית. ומטובו לאשר קבלתו.
[new_section]
.. . במענה לההערה — ושייכת ג"כ לשיעור חומש דהיום (כ, יב).
בביאורי הזהר פרשת אמור בד"ה ויום הכפורים (דף פב),
"דלכאורה משמע שם שבשמע"צ יש זיווג להולדת נשמות ולפי הנראה אין הדבר מתקבל, מאחר שסוף סוף גם שמיני עצרת בכלל יום טוב הוא, אשר על כלם נאמר כי אין בהם זיווג אלא לחזק הישנות, ולא להוליד חדשות".
והנה דבשמע"צ יש זווג כו' — ולא עוד אלא שבשמע"צ הוא הזמן (בסדר השנה) דהזווג להולדת נשמות,
כן הוא בפי' בכ"מ בכתהאריז"ל שמבארים ענין שמע"צ (שער הכוונות, פע"ח, משנת חסידים, סידורו ועוד). ועייג"כ זח"ג (ריד, ב).
— ולהעיר מכתהאריז"ל שם, שאפילו בפעם הא' (היינו אדה"ר) אף שהי' בר"ה, הרי לפי שלא המתין עד ליל שבת לא הי' זווג זו"ן בש' בראשית "ונתאחר זווגם עד שמע"צ" —
ולקושיא הנ"ל — הזווג בשמע"צ הוא לא מפני היותו בכלל היו"ט, אלא יחודו שהוא שמח"ת (עיין לקו"ת פ' ברכה צד, ד ואילך. וש"נ). ובל' הזח"ג (הובא בלקו"ת): ביומא תמינאה חדוותא דאורייתא הוא, דהא כדין זווגא דגופא הוא זווגא דכלא כו',
שענינה מוחין דאבא.
והא דלא פרט זה בביאוה"ז — הרי ג"כ לא נחית שם לפרט החילוק בין יוהכ"פ (דאסור בתה"מ) לימות החול ובחדא מחתא נקטינהו.
וע"פ מש"כ בתניא אגה"ק (קל, סע"ב): בריאת הנשמות (ממל' דאצילות) כו' בעולם הבריאה כו' — מובן המבואר בכ"מ דעבור (ולידת) הנשמות הוא בשמע"צ (ושש"פ) ובמק"א — דעונת ת"ח מלילי שבת לל"ש להמשיך נשמות חדשות. כי "גוף" משם ממשיכים אז את הנשמות (ע"ז ה, א) הוא למטה מזה (ולכן מקום לקושית התוס'). ראה ע"ח שער מ"ן ומ"ד ד"א. ומש"כ ברש"י "ומבראשית" (ולא בכל שנה בשמע"צ) — יל"פ בכמה אופנים ומהם — שהוא בבחי' שרז"ל שכל הנשמות כלולות באדה"ר (שמו"ר פ"מ, ב). ואכ"מ. . .
"(ממכתב י"ב מ"ח תשכ"ב)"