עניני אה"ק והעדר החזרת השטחים
... בהזדמנות זו, אף כי באיחור זמן רב ואתו הסליחה, הנני מאשר קבלת האלבום מהעיר שהואיל לשלוח לי על ידי ידידו וידידי, שרואה אני בזה אות הוקרה לתכנית חב"ד ומפעלי' שזה ג"כ מחזק תקותי שכ' יהי' לעזר למפעלי חב"ד בתל אביב וסביבותי' ובכל רחבי הארץ, שכן השפעתו ניכרת גם מחוץ לעירו ובחוגים רחבים.
ובעמדנו בימים אלו של חשבון בנוגע העבר והכנה לשנה החדשה, אביעה תקותי שינצל השפעתו בעירו הכי גדולה באוכלוסין בארץ הקדש שתהי' גם הגדולה בעניני רוח וקדושה שלום וצדק. וכיון שתורתנו תורת חיים רובה עסוקה בענינים מעשיים, יהי רצון שהשפעתו הטובה תומשך במעשים בפועל, ודלא כהסיסמה רחמנא ליבא בעי ומספיק, אלא במעשה דוקא. ובפרט, כנ"ל, שהעיר היא הגדולה בארץ אשר ארץ הקדש יקרא לה, ובלשון תורתנו תורת חיים ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, שזה מבטיח גם עזר מלמעלה לברכה והצלחה בכמות ובאיכות גם יחד.
בכבוד ובפ"ש שאר חברי העירי' שי' ובברכת כתיבה וחתימה טובה.
מובן ופשוט שיודע אני שכ' הוא חבר מפלגה, אבל מובן ופשוט ג"כ שאין זה בסתירה לכתוב לעיל, אלא אדרבה, כיון שהיא המפלגה שיש לה רוב בכנסת והיא שלטת בכמה ענינים ומפעלים; ותורה אחת לכולנו, לכל בני ישראל, בלי הבדל מפלגה כלל.
"(ממכתב ערה"ש תשכ"ג)"
[new_section]
נסיעה מאה"ק לחו"ל — אינו ענין פשוט כלל ובפרט בנוגע לנערה בגיל זה.
ולמה להכנס לכ"ז?!
[נוסף על ההוצאות בממון — שאפילו כשכל הסכום ישנו במזומן — לכמה דברים שאין ספק שנחוצים הם, יש לנצלו. וק"ל].
ואזכירם עה"צ והרי כוונתו רצוי'.
"(ממענה שילהי ניסן תשכ"ז)"
[new_section]
... זה עתה קבלתי ידיעה טלפונית משובו של מר לארצנו הקדושה. ואף על פי שבא מארץ הרים וגבעות, כמו שאמרו, הרי אמרו רבותינו ז"ל שארץ ישראל גבוה' מכל הארצות, זאת אומרת ששובו לאה"ק בודאי יש בזה עלי' בכל המובנים, הן בגשם והן ברוח [שזה בזה תלוי, ובפרט בנוגע ליהודים, ועל אחת כמה בנוגע לגוי קדוש היושב בארץ הקדש, וביתר שאת על פי תורת החסידות, אשר תכלית כל עבודת האדם היא הגברת הצורה על החומר והרוחניות על הגשמיות]. וכיון שכל עניני רוחניות וקדושה אין סופיים הם, כי מקורם באיןסוף האמתי, הרי אפילו אם הענינים הם בתכלית הטוב, תמיד יש מקום להוספה הלוך ומוסיף ולעלי' אחר עלי' בקדש. ובודאי אין צורך באריכות בזה למר. . .
"(ממכתב ערש"ק המשולש (פ' ויקרא) בחודש הגאולה תשל"א)"
[new_section]
... לפלא (קצת) על הפליאה שלה בזה שכמה חוגים, וביניהם גם אני, לא קבלו ואינם מקבלים גם לא משתמשים בתואר "מדינת ישראל". והרי הטעם מובן ופשוט: ארץ כנען ניתנה לנחלה לעם ישראל מתחיל מברית בין הבתרים עם אברהם אבינו, ותמורת השם ארץ כנען נקבע השם ארץ ישראל, קביעות במשך כמה אלפי שנה, קביעות בתורה ועד לקביעות בפי העם מקטן ועד גדול. ואין ענינים כאלה ניתנים להצבעה ולהכרעת הרוב, הכרעה שעלולה להשתנות מפעם לפעם, שינוי אשר על פי טבע אי אפשר לדעת צורתו. ולאחרי כל המאורעות השונים ומשונים שקרו לאחרונה — משונים לטוב, אבל לצערנו יש גם משונים לצד ההפכי — גם בנוגע לשינוי שם זה אי אפשר להיות בטוח כלל. אבל באמת אין זקוקים לחשש זה שלא לקבל את התואר המחודש, כיון שכאמור — לדעתי אין זה ענין הניתן להצבעה, כמו שלא ניתן להצבעה איך ייקרא עם ישראל, אם כפי שנקרא בתורה — עם ישראל, או כנען וכולי. והוא הדבר גם בנוגע לארץ ישראל.
ואם תמצא לומר הרי עוד נקודה בזה, באם היו זקוקים להוספה, אשר שינוי שם זה מחליש תביעת ובעלות עם ישראל על ארץ ישראל, כולל אפילו השטח
המוגבל שנשתחרר בשנת תש"ח, כיון א) שם חדש נותן לכל הענין אופי של חידוש שנתחדש בתש"ח, ובמילא גם התביעה והבעלות על ארץ ישראל מתחילה אז, על כל פנים יש בה מעין איזה חידוש שהוא, היפך עמדת התורה וכדברי רש"י בתחילת פירושו על התורה —
ומדגיש אני את זה, שהרי מנהג עמנו מדורי דורות אשר בן חמש למקרא, זאת אומרת שדברי רש"י מופנים הם לבני ישראל מתחיל מהגיל של חמש שנים —
אשר אם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים, יענו בני ישראל: כל הארץ של הקב"ה היא, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.
ובודאי ידוע לה שזו היתה אמנם טענת כמה וכמה מאומות העולם גם בתקופתנו, ולא מצאתי מענה אחד כי אם המענה הכי עתיק המסורתי שבדברי חכמינו האמורים.
ב) יש מפרשים תואר האמור "מדינת ישראל" שזהו חלק מגישה הכללית ותכנית הכללית של נהי' כגויים כמשפחות הארצות, תכנית אשר בלשון הכתוב הרבה חללים הפילה, חללים בגוף וגם בנפש במובן הרוחני, ולצערנו ובעונותינו עדין עושה שמות בתוככי בני ובנות ישראל.
תמי' נוספת כאשר קושיא כהאמורה באה ממנה, שהרי עד עתה אמרתי ברור שהיא נמנית על אלו האומרים אשר ארץ ישראל היא של עם ישראל, ואשר גבולותי' מצויינים בתורה בפרטיות (בפרשת מסעי) ככתוב: זאת תהי' לכם הארץ לגבולותי' סביב גו'. אלא שמפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו, אבל גם בזמן הגלות היא ארצנו ואדמתנו. ותואר האמור (מדינת ישראל) הרי הוא נותן מקום לומר בנוגע לחלקי ארץ ישראל שאינם אלא שטחים כבושים על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים, והרי כל ענין של כיבוש משמעותו לקיחה בחזקה מיד הבעלים על ידי כוחי ועוצם ידי.
אין רצוני להאריך בפרשה כאובה זו ובעיקר בהסיבה הכללית לכל האמור, כונתי הגישה של נהי' ככל הגויים, ובודאי גם אין צורך לאריכות משלי, כיון שבטח קוראת עד"ז בעתונות ובספרים המופיעים בארץכנען (לשיטת מחברי המאמרים והספרים האמורים, אלא שחלק מהם אומרים זה גם בגלוי ואחרים — מרמזים שזוהי כונתם).
ואחרון חביב, נתינת תודה על הקורת רוח שנגרמה לי על ידי שהעלתה הנידון דרבוי הילודה בארצנו הקדושה (ובכל תפוצות ישראל), ותקותי שלא תסתפק בהדיון עד"ז פעם ושתים מעל דפי העתונות, כי אם ממשיכה בזה באופנים המתאימים וביתר שאת. . .
"(ממכתב י"ט סיון תשכ"ט)"
[new_section]
... שיטתי — ולדעתי דבר פשוט הוא — שכל הענינים שבתורה כוונתם הוראה והדרכה, שהרי תורה מל' הוראה, וכיון שהתורה נצחית ובתקפה בכל מקום ובכל זמן, הרי ההוראה היא לכל אחד ואחת גם בדורנו. והנה תמהתי מאז מהי ההוראה במאמר חכמינו ז"ל: ארבע רוחות נבראו בעולם. . רוח פינת הצפון בראו ולא גמרו, לפי שאמר כל מי שאומר אני אלוה יבוא ויבנה הפינה הזאת שהנחתי (ילקוט שמעוני איוב כ"ו). שלכאורה מי הוא זה שיאמר וכו' וכו'. וגם זה למדתי בקיץ זה, במאורעות שבאה"ק ת"ו, אשר לכאורה אין כל ספק ומקום לספק וברור הוא אשר אך ורק יד ה' עשתה זאת וכו', ובכל זה לאחרי עבור שעה קלה לפי ערך כבר התחילו לקרר את ההתלהבות ולחזור לפירושים של כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, ועד להדפסת החוברת הידועה מטעם הממשלה. ונראה תיכף לעיני כל אשר אף שרק פינה אחת נשארה שלא נגמרה בנצחון הנסיי האמור, כוונתי לזירה הדיפלומטית, הרי משהתחילו בהביאור דכחי ועצם ידי התחילו להיעמר ולהתוסף קושיים על גבי קושיים ותקלות על גבי תקלות ועד להמצב כהיום הזה, שעלול ח"ו וכו' וכו'. והנה מצאתי פירוש מאמר האמור במאורעות דימים אלו.
ויהי רצון שעל כל פנים עתה לא יבושו מפני האמת, אשר כנ"ל אך ורק יד ה' עשתה זאת, ותוגמר גם פינת צפון על ידי הוי' בטוב ובחסד ובקרוב, ויאמר הוי' די לצרות עמו בני ישראל, הצרות הרוחניות והגשמיות גם יחד, ויגאל כל אחד ואחת מאתנו בתוך כלל ישראל מן הגלות הפנימי ומן הגלות אשר מן החוץ. . .
"(ממכתב חוהמ"ס תשכ"ח)"
[new_section]
... מובן אשר אתאפק לא אוכל מלהגיב על כל פנים במלים ספורות על המתרחש לאחרונה בארצנו הקדושה תבנה ותכונן במהרה בימינו על ידי משיח צדקנו, אשר לפעמים, ובפרט בתקופה האחרונה, מעלימים עין מפירוש הבלעדי של המאורעות המתרחשים. כוונתי בזה להרעש שהקימו עתה בקשר עם הצתת השריפה על ידי אינויהודי במקום שאינם-יהודים מחשבים זה מן המקודשים שלהם. שלכאורה אינו מובן כלל למה קרה זה דוקא בשבועות שקרה, ובכלל מהו התכלית כיון שתיכף ומיד נמצא מצית האש והוברר שאינו יהודי וכולי.
אבל מי שאינו מתעלם מכיוון הזמנים תיכף ומיד יסכים שיש בזה אות ומופת, שהרי כשהתחיל הרעש בנוגע למקום המקודש ליהודים, להבדיל, הוא כותל המערבי, שריד בית תפארתנו ומקדשנו, לרגלי השקלא-וטריא בזה אם זהו מקום קדוש או אתר היסתורי, ועד כדי כך שמנעו בעד יהודים להתפלל בחלק ממנו וכו' ודעת הטועים להחליט עליו כאתר היסתורי התחילה מתפשטת וגוברת, בא
אינו-יהודי והצית אש במקום הנ"ל המקודש אצל האינםיהודים, וראה זה פלא תיכף ומיד הוחלט שאין זה אתר היסתורי וביתר שאת אלה שהרעישו לקפח קדושת הכותל המערבי קפצו בראש להגן על הנ"ל, לגנות מעשה ההצתה ולהכריז שבודאי ובפשטות ליהודים אי אפשר שיהי' להם חלק בחילול קדשים שכזה וכו' וכו'.
והרי במאורע האמור, ובלשון הכתוב "קול דודי דופק, פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי", דופק על הלב של כל אחד ואחת מישראל, ובודאי ובודאי גם לב הטועים, תינוקות שנישבו בין העכו"ם ואינם יודעים וכו'.
ובימים אלו ימי הסגולה והרצון, יהי רצון שיפתחו בתחילה, ובסגנון חכמינו ז"ל, פתח כפתחו של מחט, ותיכף ומיד ימלא ה' הבטחתו: פתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם, תשובה עילאה. . .
"(ממכתב כ"ה אלול תשכ"ט)"
[new_section]
... לכתבו על דבר להתעקש בנוגע לקו התעלה וכולי, אף שאינני סטראטג וכיו"ב הרי גם בשכל הפשוט אין ברירה בזה, שהרי אי אפשר לעשות גבול באמצע שטח מבלי אחיזה כלשהי בתנאי השטח במקום, זאת אומרת שאם ח"ו לא תעלת סואץ הרי זה נסיגה לגבול מלאכותי שאפשר לשנותו משעה לשעה, ומה שחשוב עוד יותר שאי אפשר להגן עליו כי אם במאמצים הכי גדולים, ובדרך הטבע הרי אי אפשר להיות בטוח שאפילו מאמץ כזה יועיל. במלים אחרות, קביעת גבול כזה הרי זה "הזמנה" לדיונים וסכסוכים ותיגרות וכו' בכל עת מצוא.
עוד להוסיף בזה שכנראה ההתאמצות מצד אלה שהתחילו להתערב בהענין אך לאחרונה היא לא כל כך בשביל כיבוש נוסף, כי אם בשביל האפשריות להשתמש בהתעלה [ל]האינטרסים שלהם. שמזה מובן שבאם הצד שכנגד יבוא לידי החלטה שהשימוש בהתעלה אי אפשרי מפני שנהרס ונחרב, ואפילו לאחרי השתדלות רבה לא תהי מסוגלה כי אם לספינה הכי קטנה וכולי, סיכויים חשובים שחשבון זה ישפיע עליהם עכ"פ למעט ההתערבות שלהם. ובהמשך לשיחתי עם מר בענין דומה לזה, הרי השתדלות בכיון האמור אינה דורשת מאמץ כל כך כמו ההפצצות וכולי, ואפשר לעשות הדבר באופן שלא להתגרות במי שאין כדאי להתגרות בו, ולא עוד אפשר שייעשה על ידי "אחרים".
אסיים בהודעה על דבר עוד נחת רוח שגרמה לי שמועה בשבוע העבר שעל פי הנוהג עד עתה היו כאלה שרצו לארגן הפגנה רבתי ודוקא בפירסום הכי גדול וברעש הכי גדול להפעיל לחץ על הממשלה כאן, הממשלה אודותה דברנו, אלא
ששאלו את השגריר ואסר זה עליהם. ויהי רצון שיהי' זה מפנה בגישה לענין ההפגנות וכולי, וכפי שדברנו בביקורו של מר כאן. . .
"(ממכתב ימי ההגבלה תש"ל)"
[new_section]
הפתעה נעימה היתה לי לקבל מכתב מר לאחרי הפסקה ארוכה כל כך — אף שכמובן דרשתי על דבר שלום מר והנעשה עמו ואת חבריו שיחיו אצל ידידינו בארץ הקודש.
ויהי רצון שיהי' מכתב זה גם כן התחלה טובה לתוכן טוב במכתבים הבאים מכאן ולהבא.
ולעיקר מכתב מר — על דבר ההסדר חלקי — תמהני קצת שסגנון המכתב נותן מקום להערכה שכאילו כל הענין תלוי בספק ויש מקום לדון לחיוב או לשלילה בכללות הדבר. והרי ידוע בחו"ל ובודאי ידוע זה למר ולדכוותי', אשר המדובר במצב ההוה הוא רק בנוגע לפרטים ולהזמן ומה יקבלו תמורת זה וחלף זה וכו'.
וכבר אמרתי בהזדמנות מתאימה, אף כי כמובן שלא על מנת לפרסם, אבל בשיחה עם אלה שעל דרך הרגיל קויתי שימסרו חוות דעתי גם לחוגי מר ולהקרובים אליו, והוא, אשר בסגנון הרגיל במשפט העברי המצב הוא "תחילתו ברצון וסופו באונס". כוונתי, שאף שלפני שנה ועל אחת כמה שנתים הי' הדבר תלוי כולו ברצון ישראל, האם לסגת מהתעלה או להשאר שם וכו', הרי ההתחלה תיכף לאחר מלחמת ששת הימים בהודעה "לכל המעונינים" שמוכנים להחזיר השטחים הכבושים (וכנראה גם בזה הי' דיוק לשלול הביטוי "שטחים המשוחררים"), הודעה שנכפלה בהזדמנויות רבות ביותר ושונות, ומה שאולי חשוב עוד יותר, הזהירות שלא לסתום את התעלה באופן שיודרשו שנים רבות לפתיחתה — הרי הי' כל זה בבחינת הצהרה גלוי' וברורה שמזמינים לפתוח את התעלה. ופשוט שלא עלה על דעת איש מעולם שימסרו הבעלות על התעלה לישראל, ולא לארצות הברית, אלא שהי' מקום לספק האם ימסרו הבעלות למצרים לבדה, או למצרים בצירוף בעל בריתה בריה"מ, או למצרים בתור גרורת בריה"מ.
וידוע ג"כ לכל מתחיל בהנדסה שמה שהי' כתוב בעתונים אחדים שאי-אפשר להרוס התעלה או לסתום אותה כדבעי — אין לזה שחר. ובפרט שאורך התעלה הוא 100 ק"מ ויותר, ובגדה המזרחית שלה הרי לא היו משקיפים וכו' כל הלילות.
מתחזק הרושם הנ"ל ביותר כשנודע לכל מעונין בזה שלמרות שתיכף להפסקת האש, וביממה הראשונה ממש, הביאו לגדה המערבית תילים חדשים
והמשיכו בזה במשך כל הזמן, מבלי כל תגובה מישראל (פרט למחאות בדיבור, שמתחילה לא היו סיכויים כלשהם שישנו המצב, כי אם לכל היותר — שעל ידי זה יקבלו מארה"ב קצת נשק יותר, ובכל אופן הרבה פחות מהנשק המובא בתכיפות לגדה המערבית).
מכיון שהפער בין הכוחות הי' הולך ופוחת, ובשום אופן אי אפשר הי' להדביק את כמות ואיכות הנשק מבריה"מ במדה ובמשקל הנשק מארה"ב, הרי כאמור לעיל, מה שהתחיל ברצון הפך לאונס על ידי הפעלת לחץ מכל הצדדים, כולל הידידים כביכול, עד שהמצב בחצי שנה האחרונה ואולי עוד לפני זה הוא שעתה כבר אין ברירה. ובודאי ידוע גם למר שאין זקוקים לענין הנקרא לחץ (בלשון הדיפלומטי) מארצות הברית, כי אם הפסקת הספקת נשק וממון ותו לא.
מה שמצער ומכאיב עוד יותר הוא אשר למרות שכבר הי' מצב דומה בעבר, ופעמיים, הנסיגה מהתעלה בשנת 1956 וההודעה ב1967 שמוכנים להחזיר השטחים "הכבושים", ולא השיגו שינוי מהלך הרוח של המצרים ולא מהלך הרוח של בריה"מ ואפילו לא מהלך הרוח של ארה"ב — לטובת ישראל, ורק נתפרשה עמדה זו כחולשה ברוח על כל פנים של אלו הקובעים הקו בישראל ביחסי' עם מצרים, עם הערבים בכלל, וכן עם ארה"ב ובריה"מ — והרי בעולמנו שאינו עדין עולם האמת והצדק והיושר, חולשה מזמינה לחץ ולא רגש של רחמנות שיביא למעשים בממדים ממשיים ומחליטים — הנה למרות כל זה ממשיכים בקו האמור ולמרבית הצער והכאב לא רק בדיבור אלא גם במעשים, ומנסים להשקיט דעת הציבור על ידי הסברות מוזרות. ולדוגמא, שישנם לישראל כמה ידידים מבין ממשלות אומות העולם, או שכיון שישראל עזרה למדינות באפריקה בכמה שטחים, ישתפו פעולה על כל פנים בהצבעה באו"ם שמצרים תגרש את בריה"מ, ועד להסברה שנשמעה לאחרונה — ולאחר בקשת סליחת מר בזה, כיון שהבא להלן נתפרסם בשם החוגים הצבאיים — שכוח צה"ל הוא עתה גדול בהרבה מאשר הי' במלחמת ששת הימים. ואף שכמובן הצהרה זו אמתית היא כשלעצמה, אבל הרי אין לזה כל שייכות למצב הדברים, שהרי מה שנוגע הוא המאזן בין כוח הצה"ל עתה — כלפי הכוח הנמצא מעבר לתעלה עתה ולא כפי שהי' כוחו של הצד שכנגד לפני שלש שנים. והן ידוע שגרוע המאזן עתה בהרבה מאשר הי' ב1967, גרוע בהרבה גם בכוח אדם, שהרי אנשי צבא בריה"מ הנמצאים עתה במצרים רבים הם כמה פעמים ככה, בכמות ועוד יותר באיכות, ממה שהי' ב1967.
אמת שקרה נס ומצרים מפני טעמים שאינם מובנים כלל עדין לא חתמה על פיסת נייר, פיסה שתוכנה תנאים שאיש אינו מקוה שיקיימום, ובמילא המצב תלוי ועומד. אבל כנ"ל צריך עיון גדול האם זה מחזק את המצב בגדה המזרחית של התעלה או את המצב בגדה המערבית של התעלה.
בטבעי אינני פסימי, ומובן אשר רצוני הוא למצוא פרטים המשמחים בשינוי
המצב משנה לשנה. אבל למרות הרצון החזק אסור לאדם לרמות את עצמו באיזה ענין שיהי', על אחת כמה וכמה בענין רציני כהאמור.
ולסיים בדבר טוב, הרי מה שראיתי שנוי לטוב הוא בנוגע למצב הפנימי במדינת מצרים והערביות והיחסים שבין אחת מהן לחברתה. ואם יש לזה שייכות עם השיחה שהיתה בינינו בעת ביקורו של מר כאן בנוגע להאמור, הרי זכות גדול הוא למר בהשפעתו בכיוון האמור, וגם בזה בודאי ידוע למר יותר ממני על דבר גודל החשיבות שבדבר.
אסיים מכתבי מעין הפתיחה, אשר יהי רצון שתוכן מכתב מר הבא יהי' משמח בהענינים הכתובים לעיל ובכלל, ויוכלל גם זה בברכת השנה טובה ומתוקה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה, כנוסח המסורתי של ימי חודש אלול שמאחלים איש לרעהו כתיבה וחתימה טובה לשנה החדשה, שחודש אלול הוא הכנה מתאימה לזה.
בכבוד ובברכה ובפ"ש חבריו שליט"א ואסיר תודה אהי' למר באם ימסור גם להם איחולי לשנה טובה ומתוקה.
נ.ב. מובן שברשות למר למסור תוכן מכתבי זה למי שימצא לנכון, ובודאי אקבל על כל פנים תגובת מר על התוכן, ותודה מראש.
ארשה לעצמי, כיון שנגע מר בשאלה של ההסדר חלקי, אולי יכול להסביר לי תמיהתי גדולה זה כשלש שנים, והיא, שלאחרי שידוע ומקובל אצל כל המומחים בלי יוצא מן הכלל, שבתקופתנו הגנה בשיטה כמו קו מאג'ינו וכיוצא בזה, זאת אומרת לסמוך על ביצורים ועל נוכחות פלוגות צבא "מצומדות וכבולות" בבונקרים וכו', לא זו הדרך כלל בתקופתנו תקופת הסילונים והצנחנים וכו', ובפרט כשהחזית אורכה כמה מאות ק"מ (בצירוף החזית דהתעלה והחזית דים התיכון), כי אם רואים את כח הצבא בניידות שלו ובהכשרון להזיזו ממקום למקום בזריזות וכו'. והדברים אמורים אפילו כשישנן כמה נקודות אחיזה בנוף הטבעי, הרים וגבעות וכו' בהעורף של הקו, על אחת כמה וכמה כשנמצאים במדבר. ואפילו כשהקו הוא בעובי של כמה ק"מ, הרי המינימום של ההסדר חלקי בודאי שהוא יותר מעובי הקו. ובכל זה השקיעו הון רב ומרץ עצום בקו הגנה זה.
אמנם הי' בזה גם תועלת פסיכולוגית להציל את הנמצאים שם משעמום, בעי' רצינית ביותר במצב כזה, אבל אינו מסתבר לומר שזה הי' הפקטור המחליט בדבר.
ובאם מותר למר לגלות הטעמים ונימוקים שבדבר, תודתי נתונה למפרע באם יכתוב לי גם בזה ובפרטיות המתאימה.
"(ממכתב ג' אלול תשל"א)"
[new_section]
במענה למכתבו מז' באלול, ובהתאם לסגנון מכתבו הנני עונה למר שלא בתור, ובפרט שלדעתי השאלה אינה רק אישית בלבד, ככתבו, אלא גם ענין הנוגע לרבים.
והיא, הימשיך בתפקידו ומשרתו במקומו עתה, או שיקבל תפקיד המוצע לו בחברה להשקעות וכו'.
והנה מבלי להכנס לפרטי ההצעה לתפקיד חדש, הרי משרתו עתה היא בשטח הבטחוני, ובודאי אין הזמן גרמא כלל לעשות משהו שאפשר שיגע ויגרע בשטח זה.
ואפילו אם תמצא לומר שימצאו ממלא מקום וכו', הרי אינו דומה מי שיש לו ותק וידע בשטח זה מכמה זמן, לפנים חדשות, שתמיד ישנם סיבוכי קליטה והתאמה בין עובד חדש להמנגנון, ובפרט להעומדים על גביו.
בטח הי' יחסי לשאלה האמורה אותו שהוא עכשו — גם לפני כמה וכמה שבועות, אבל עכשו — ביתר שאת, ועל אחת כמה וכמה שכן היא דעתי בהחלט בקשר עם המצב בהוה, שדרוש ביותר שלא יהי' כל זיעזוע, אפילו זיעזוע קל, במסגרת המנגנון הבטחוני. ובפרט כפי שסיפר לי מר בביקורו כאן ומרמז על זה גם במכתבו זה, שעומד הוא בקשר הדוק עם העומדים בראש. ואם בעבר הלואי והיו אוחזים בקו תקיף יותר ולא היו מקבלים דעת הפשרנים והמוותרים, הרי בודאי שכן הי' צריך להיות עתה שכבר נוכחו בזה אפילו (על כל פנים חלק מ)הפשרנים, ולמרות זה ניכרת גם עתה נטי' מכמה אנשים שיש להם השפעה להמשיך בויתורים ובתחנונים וכו' (אף על פי שנוכחו שכל הצעה של פשרה מתפרשת בכל קצוי תבל כסימן מובהק לחולשה, ותיכף ומיד מביאה להתקפה עוד יותר), אי לזאת הרי מוכרחת עוד יותר נוכחות כל אלה התומכים בקו האמור בתפקידים שיש להם השפעה בשטח זה, ובפרט אלה שיש להם השפעה ישירה. והרי תקותי אשר מר הוא מאלה שתומכים בלבב שלם בסמכות עם ישראל שכדאי הוא לבטוח עליו, על אחת כמה וכמה צור ישראל הוא ה' יתברך ויתעלה, אשר בסגנון הכתוב עיניו בארץ הקדש (ובעם קדש בכל מקום שהם) "מראשית השנה ועד אחרית שנה", ומתהלך בקרב מחנה ישראל להצילם ולתת אויביהם לפניהם. ובודאי אשר לדכותי' דמר אין כל צורך בביאור נוסף לעמדתי בהאמור.
והנני מאחל למר אשר יצליח לנצל הכשרונות והאפשריות שלו במילואן לביסוס כל עניני בטחון מתוך בטחון באלקי ישראל ובעם ישראל, מתחיל בימים אלו ימי חודש אלול, אשר מנהג בני ישראל הוא לומר בו פעמים בכל יום ה' אורי וישעי ממי אירא, ה' מעוז חיי ממי אפחד. אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי גו' ועתה ירום ראשי על אויבי סביבותי גו' קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך.
"(ממכתב י"ג אלול תש"ל)"
[new_section]
... מכתבו בנוגע לחברון נתקבל מאז, ולפלא קצת שהרי בהמצאו על אתר בודאי ידועים לו הפקפוקים והשקו"ט בנוגע לחברון מצד אלה הקובעים מהלך הענינים בא"י וביניהם, אשר לצער הכי רב ולבשתנו לעת עתה עכ"פ רבו המשמאילים על המימינים ומאמינים וד"ל. ובודאי ידוע לו ג"כ ע"ד ההגבלות וכו' וכו' בעד אלו שהעיזו להתנחל בחברון. ואין להאריך בדבר המצער ועד ליחס. . .
"(ממכתב י"ג מרחשון תשכ"ט)"
[new_section]
... בודאי ידוע לכ' — שמלפני כשנתיים התחלתי לבקש ע"ד חידוש התנחלות חב"דית בחברון (למיעוטי ההצעה דבגבולותי' דוקא — מעין הסכם והכשר השיטה ד"רצחת וגם ירשת" כפשוטו ממש) — כמובן, בלי תוצאות אבל לא אמרתי נואש.
"(ממכתב ר"ח אד"ר תש"ל)"
[new_section]
ולנקודה העיקרית אשר בו, בנוגע לחברון והתנחלות בה, לפלא קצת אשר אף שנמצא מר על אתר כנראה לא ידוע לו אשר מראש ולכתחילה לא הסכימו ע"ז ולא נתקבל ענין האמור אצל חלק חשוב מאותם הקובעים ענינים אלו בארצנו, ואלה התומכים בהם הלכו ורבו, ולאחרונה כנראה ידם על העליונה והולכת ומתגברת. במלים אחרות, כנראה שכל הענין איננו מעשי כלל, אלא שבעקבות המצב והיחסים בין המפלגות ובתוך המפלגות לא ברור באיזה סגנון ובאיזה אופן יבטלו הדבר. אבל כאמור אין זה אלא בנוגע לצורה החיצונית של הביטול ולא בנוגע לענין עצמו.
אין כוונתי לפרסם דברים אלו, שהרי א) אין עניני להלחם בממשלת ישראל בדברים כאלו אפילו באם היו סיכויים טובים לתוצאות; ב) בדרך הטבע ובהמצב הפוליטי בארץ ישראל כעת, אינני רואה כל סיכויים שתכנית ההתנחלות בחברון תבוא בפועל, על כל פנים בעתיד הקרוב, והלואי שאתבדה.
מובן כאב הלב וצער העמוק על הנ"ל, שבטוחני שזהו צערם של רוב מנין ורוב בנין של עמנו בני ישראל בכל מקום שהם. אבל למרבה הצער לא זהו הקובע כמה וכמה ענינים חשובים. ועד כדי כך שנעשו בזה דברים שלא הי' בהם כל צורך כלל וכלל ונוגעים בכבוד עם ישראל ועוד יותר וכו'. ולדוגמא בענין חברון עצמו:
עד עתה לא קבלתי ביאור, על כל פנים קצת ביאור, מה הי' ההכרח להחליט בפומבי בישיבת הממשלה ולפרסמה וכולי כשדובר ע"ד חברון, אשר ירשו בעוד זמן
בנין דירות בשטח הסמוך לחברון; במלים אחרות הכרזה בשם כל העם היושב בציון אשר בחברון עצמה אסורה דירת בן ישראל! ומובן הטעם — כי שייכת היא לאלה היושבים בה עתה, ובסגנון התנ"כי "רצחת וגם ירשת", שהרי על ידי רציחה כפשוטה גורשו בני ישראל מעיר האבות. וה"נחמה" שבהחלטה האמורה, כפי שהביאו לי הבשורה ע"ד הנצחון הגדול בהחלטה זו, שהחליטו סוף סוף ליישב יהודים מחוץ לחברון, הרי מלכתחילה ידעו שגם בזה זקוקים יהיו לקבל אישור מכמה מעצמות, ובעיקר מוואַשינגטון והסטייט דעפּאַרטמנט (משרד החוץ), אשר מנהגו הוא שכל הויתורים מצד ישראל מתקבלים תיכף ומיד ואין שייך בזה חזרה וחרטה, מה שאין כן תביעות ישראל דנים בהן בשקו"ט ארוכה וכו' וכו'. והרי יכלו לעשות זה בחשאי — וכמו בירושלים — ולא לקבוע ולפרסם האיסור שבחברון ומטעם כל השרים!
שאלתי שאלה האמורה לפני כמה וכמה שבועות, וכנ"ל עד עתה לא קבלתי שום הסברה. ואין להאריך בדבר המצער.
כאמור לעיל, מכתבי זה הוא בשביל מר ובשביל אלו שיראה בעיניו שיש תועלת שידעו מתוכנו, אבל לא לפירסום בעתונות, כי אין כונתי בזה למלחמה נגד הממשלה.
אשתמש בהזדמנות זו, ובהפתעה הנעימה לקבל מכתב ממר לאחרי ההפסק הכי ארוך מעת ביקורו כאן, למלא חובה נעימה להביע תודתי על אשר הגין עלי מהמאמר הראשי שנדפס ב"הארץ", ובפרט שכבודי אין נוגע בזה כל כך, שהרי הורגלתי "בתגובות" כאלו נגדי ובחריפות יותר עוד מנעורי, כשגרתי במדינת מועצות הברית והייתי בן הבכור להרב הראשי בעיר מחוזי, וכיון שהיו לי מכירים בין הסטודנטים וכו' הרי מובן שבעת ויכוחים וכו' התקיפו "גם" אותי, ואדרבה כיון שהיו לי ידיעות גם בשטחים בהם למדו סטודנטים האמורים, ומהם יעווסקים, קומוניסטים וכולי.
אלא מה שנוגע לי הוא ענין הפצת היהדות, ולכל לראש מבצע תפלין, שזכיתי שדברי התעוררות שלי בזה מתקבלים בין כמה חוגים, וכיון שהתקיפו אותי בעתון וכו' הרי יש כאלה שבאים למסקנה מזה שאין להניח תפלין ח"ו שהרי יוזם הפעולה נכתב עליו ככה וככה בעתון פלוני ועודנו עומד ומדבר ומעודד שיניחו תפלין.
התקוה שבזה לא תזיק ההתקפה כיון שאין כל הקשר שכלי ושייכות בין שני הענינים [— שאפילו באם היתה ההתקפה צודקת על מאה אחוז, מהי השייכות לקיום מצות תפלין הכתובה בתורתנו, תורת חיים ותורת אמת, בארבע מקומות בתורה שבכתב ובריבוי מקומות בתורה שבעל פה וכו' וכו'. —] ברם לצערנו חיים אנו בדור תהפוכות, שלא כל הענינים נחתכים דוקא על פי שכל והגיון מדוייק. ובודאי לדכוותי' דמר אין צורך להאריך בזה.
בכבוד ובברכה.
"(ממכתב ג' תמוז תש"ל)"
[new_section]
... לכתבו של כת"ר אודות דברי בנוגע לירושלים עיה"ק תובב"א, שאמרו לו אשר להד"ם, הלואי שיהי' כן, אבל לצערי אין המצב בהוה כלל וכלל כמו שלהד"ם, ומה שמגדיל יותר את החשש הוא שמרדימים דעת הקהל והצבור — ובנוסח הידוע — טענו חטין והודה לו בשעורין, וגם על זה הזהרתי בדברי ע"ד הענין, אשר להוי ידוע שהעיכוב עתה הוא רק שימצאו נוסחה שתשביע רצון העולםגולם, והפּוליטיקאים כדרכם בהשיטה אשר עולםגולם זהו רובא דרובא של כל אלה הנמצאים מסביבם. וכמה נוסחאות כבר המציאו, ביניהן זו שהזכרתי שתהי' (לא קרית מלך רב, כ"א) "קרית שלשה מלכים", וכיון שאין מלך בישראל ואיש כל הישר בעיניו יעשה — שהרי חיים אנו במשטר דמוקרטי — "שלשה שותפים" ובסדר לפי הכמות, שהרי זהו המכריע בדמוקרטי': הנוצרים, המושלמים וכו'. [אמש נתחדשה ונדפסה בעתון הכי חשוב כאן times — נוסחא חדשה — לקוחה מדבריו של שר החוץ בשם כל הממשלה — שבתרגומה לעברית הוא ש"רצון הממשלה הוא קונטרול פּוליטי של ירושלים ולא לוותר על המקומות שבהם תלוי הבטחון כמו רמת הגולן, כן נקודות מסוימות בגדה המערבית של הירדן". וק"ל].
ויהי רצון שבהתקרבנו לחדש הגאולה, חודש כסלו, ניגאל ועוד קודם ביאת משיח צדקנו מהמתיוונים דתקופתנו זו, ועל ידי יפוצו מעינותיך חוצה, ענין ותוכן חג הגאולה די"ט כסלו, הרי תומ"י ידליק כל אחד ואחד נרות בשמן טהור דוקא שלא נגעה בו אפילו יד עכו"ם ואפילו לא הסיטו, להאיר בבת אחת את הבית ואת החוץ, ובאופן דמוסיף והולך מוסיף ואור.
לקרוביו שי' שם — יש לשלוח דרישה באם יסכימו ע"ז, ואין ללחוץ עליהם. . .
"(ממכתב כ"א חשון תשל"א)"
[new_section]
... אף שמנהגי לא לערב את כ' בענינים הבאים להלן, וכמוזכר ג"כ בדיבורנו כאן — מצאתי לנכון, בתור יוצא מן הכלל, לכתוב הבא לקמן, כיון שדברי בזה באו בהמשך לאחד הנושאים בשיחתנו ועליו אכתוב —
סיכום הנדבר בזה בהתועדות ש"ק זו וכן יומיים לפני זה בשיחה עם מר מ.ב. שי':
שאלוני מהי הסיבה אשר לאחרונה הפסקתי לדבר ע"ד שלילת החזרת השטחים המשוחררים, אף שלפני זמן כן דברתי בזה וכמה פעמים —
עניתי שהסיבה פשוטה, כי נשתנה המצב בעיקרו. דברתי בזה כל זמן שהי' הענין מעשי והייתה אפשריות לא להחזיר, וקויתי שאולי ע"י דיבורי [בחשאי, וכשלא הועיל — בפומבי] אתרום להכרעת הדעה של אלו האומרים לא להחזיר (ובמילא
יעמידו את ואַשינגטון וכו' בפני עובדות — יקימו ישובי קבע אזרחיים בשטחים וכו'). נצחה הדעה — להחזיר (ונתפרסם בין או"ה והותחל הלחץ). וכמו שאמרתי לפני כו"כ שבועות — ה"ז כבר לאחר ההחלטה להחזיר, ושאַרם אל שייך — בחכירות וכיו"ב. ועתה כבר אין היכולת לחזור בה — מפני הלחץ (לפי ידיעותי ממקור (שע"ע הי') נאמן בהחלט, לא יסכימו בואַשינגטון בשום אופן למלחמה ואפילו לחשש של מלחמה במזרח התיכון, ולא ימנעו גם מהפסק הספקת נשק ועזר בכלל — וכבר המציאו "תירוץ" שאין זה לחץ ח"ו, כ"א העדר סיוע והשתתפות בפעולה שאינה לרצונם — ואז אין אפשריות להחזיק בשטחים וכו'. ובושינגטון מבינים זה). וכשאין תועלת ואין זה מעשי — אין מקום לדבר עד"ז.
נוסף על האמור מכבר — שדיבור בהאמור יכול לפגוע בהמו"מ לקבל עזר מאַקסימאַלי עבור ההחזרה. ועוד, כיון שעתה אין ענין דסכנת נפשות אלא להגדיל העזר כנ"ל — אסור לסכן נפשות דאנשי הצה"ל עי"ז.
אבל בטח [באם ח"ו תתעכב ביאת משיח צדקנו] כשיבוא זמן הבחירות יזכרו בנ"י מי הם אלה אשר תיכף ומיד לאחר נצחון המפליא של מלחמת ששת הימים התחילו במו"מ איך להשתחרר ולהפטר משטחים המשוחררים.
(ובפרט שבאם, ר"ל, הנסיגה דשנת 1971 תביא לתוצאות דומות להנסיגה דשנת 1956 — ויזדקקו עוה"פ לנצחון מפליא, הנ"ל ירצו לאחרי הנצחון להתחיל עוה"פ במו"מ דומה וכו')
וידעו מי הם אלה המאמינים — וגם בנוגע למעשה בפועל — בשלימות ארץ הקודש ובשלימות גוי קדוש ובשלימות תורתנו הקדושה.
ע"כ בנוגע לנדו"ז.
— המוקף בחצע"ג נאמר רק להיחיד ולא ברבים בההתועדות. והטעם מובן.
"(ממכתב מוצש"ק פ' ויקרא תשל"א)"
[new_section]