אגרת התשובה ד
א. באגרת התשובה פרק ה' מבאר אדמו"ר הזקן, דמ"ש (בנוגע לנשמת האדם) "ויפח באפיו נשמת חיים", "ויפח" דוקא, "הוא להורות לנו, [ש]כמו שעד"מ כשהאדם נופח לאיזה מקום אם יש איזה דבר חוצץ ומפסיק בינתיים אין הבל הנופח עולה ומגיע כלל לאותו מקום, ככה ממש אם יש דבר חוצץ ומפסיק בין גוף האדם לבחי' הבל העליון. אך באמת אין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו ית' כי הלא את השמים ואת הארץ אני מלא ומלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיני' בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד ואיהו ממלא כל עלמין וכו' אלא כמ"ש בישעי' כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם".
וכתב אאמו"ר בהערותיו על אגרת התשובה, שזה ש"הביא ד' ראיות [על זה ש"אין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו ית'"], שנים הראשונים מפסוקים ושנים האחרונים ממאמרי רז"ל בזהר הקדוש, הוא לנגד הד' אותיות דשם הוי' (כי נשמת האדם נמשכה מד' אותיות דשם הוי', חלק שם הוי' ב"ה, כנ"ל בפ"ד). על אותיות י"ה. . שהם הנסתרות לה' אלקינו. . הביא פסוקים. ועל אותיות ו"ה. . שהם נגלות הביא מאמרי רז"ל, כי פסוקים שהם בכתב ומאמרים שהם בע"פ, הם כמו נסתרות לגבי נגלות" [ואח"כ מבאר בפרטיות התאמת פרטי הלשונות בכל א' מד' הראיות להאות המקבילה מד' אותיות הוי'].
ויש לדייק בדבריו, דלכאורה יש כאן ה' ראיות, כי "לית אתר פנוי מיני'" הוא מאמר הזהר, ו"בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד" הוא לשון הפסוק, ולמה פירש אאמו"ר ש"בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד" אינה ראי' בפ"ע, אלא פרט בהראי' (ממארז"ל) "לית אתר פנוי מיני'".
ב. והנה בפשטות טעמו של אאמו"ר לפרש שהם ד' ראיות, מפורש בדבריו גופא, דכיון ש"נשמת האדם נמשכה מד' אותיות דשם הוי'", לכן הביא ד' ראיות "לנגד הד' אותיות דשם הוי'".
אבל אין זה מספיק, שהרי מפורש באגה"ת לעיל (פ"ד) שיש דרגא חמישית בשם הוי' — "הקוץ שעל היו"ד (ה)רומז לבחי' רצון העליון ב"ה שלמעלה מעלה ממדרגת בחי' חכמה עילאה" (וכן בנפש האדם ישנו "קוצו של יו"ד", כמבואר בכ"מ שזהו ענין המסירת נפש שלמעלה מן החכמה וטעם ודעת), וא"כ יש מקום לפרש שיש כאן ה' ראיות לנגד ד' אותיות שם הוי' וקוצו של יו"ד?
וגם את"ל שהלשונות בהראיות שהביא אדה"ז מתאימות ומכוונות רק לד' אותיות שם הוי' (כפי שאאמו"ר מפרש בהערתו ע"ד הקבלה) — עיקר השאלה עדיין ישנה: למה הביא אדה"ז ראיות רק על ד' אותיות שם הוי', ולא הביא גם ראי' חמישית לנגד קוצו של יו"ד (רצון העליון)?
ג. ויובן זה בהקדם שאלה כללית בדברי אדה"ז כאן:
א) למאי נפק"מ באגה"ת כאן הקדמה זו ש"באמת אין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו ית'" (עם כמה ראיות) — הרי הי' מספיק לומר (בקיצור), "ככה ממש אם יש דבר חוצץ ומפסיק בין גוף האדם לבחי' הבל העליון, כמ"ש בישעי' (כי אם) עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם"?
ב) מהו החידוש בכך ש"אין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו ית'", עד שהוזקק להביא ע"ז ד' (או ה') ראיות — הרי זה מילתא דפשיטא שאינה צריכה לפנים!
ומה גם שבתניא חלק ראשון כבר ביאר אדה"ז בארוכה דזה ש"אין סוף" נקרא "סובב כל עלמין", "אין הפי' סובב ומקיף מלמעלה בבחי' מקום ח"ו כי לא שייך כלל בחי' מקום ברוחניות", ובהמשך הענין שם מביא זה ש"הארץ הלזו
הגשמית. . מלא כל הארץ כבודו, והיינו אור א"ס ב"ה כמ"ש הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה'";
וכן בתניא ח"ב האריך לבאר "שמהותו ועצמותו יתברך הנקרא בשם אין סוף ברוך הוא מלא את כל הארץ ממש בזמן ומקום, כי בשמים ממעל ובארץ ולד' סטרין הכל מלא מאור א"ס ב"ה בשוה ממש, כי כך הוא בארץ מתחת כמו בשמים ממעל ממש", ובהמשך הענין שולל דעת האומרים שה"צמצום כפשוטו", כי אין לומר "שהקב"ה סילק עצמו ומהותו ח"ו מעוה"ז. . שא"א כלל לומר ענין הצמצום כפשוטו שהוא ממקרי הגוף על הקב"ה הנבדל מהם ריבוא רבבות הבדלות עד אין קץ" (ומביא שם מאמר התיקונים "לית אתר פנוי מיני' לא בעילאין ולא בתתאין", וכן המאמר "איהו ממלא כל עלמין כו'") —
ולאחרי כ"ז, למה הוצרך אדה"ז לכתוב באגה"ת (תניא חלק שלישי), ובסגנון דחידוש: "אין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו ית'" — ולהביא ע"ז ד' (או ה') ראיות!
ד. ולכן נראה לומר, דמ"ש אדה"ז באגה"ת כאן ש"אין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו ית'", יש חידוש בזה לגבי המבואר קודם שהקב"ה "נמצא" בכל מקום, היינו, שיש קס"ד לומר דהגם שהקב"ה "נמצא" בכל מקום, מ"מ אפשר שיהי' דבר "חוצץ לפניו ית'", ובא וקמ"ל שאין הדבר כן, ומביא כמה ראיות מפסוקים ומאמרי רז"ל.
ויובן זה בהקדם ביאור גדר ה"חציצה" בהלכה, שמזה יובן גם לענין "חציצה" בפנימיות הענינים ("אין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו ית'"):
בענין טבילה במקוה — יש ב' דינים: א) צ"ל "טבילת כל הגוף במקוה. . שאם טבל כולו חוץ מראש אצבע הקטנה עדיין הוא בטומאתו" (מן התורה). ב) "לא יהי' דבר חוצץ בינם ובין המים", ובזה, "דבר תורה אם. . אינו מקפיד עליו [על דבר החוצץ]. . אינו חוצץ ואע"פ שחופה את רובו".
והם גדרים שונים: הדין ד"טבל כולו" הוא במעשה הטבילה של האדם, שהאדם צריך לטבול את "כל גופו. . בבת אחת", וכאשר (אפילו) "ראש אצבע הקטנה" חוץ למים, אין כאן מעשה טבילה; משא"כ החסרון דחציצה אינו במעשה הטבילה (כי מעשה הטבילה הוא בשלימותו), אלא הו"ע צדדי, שיש דבר שחוץ ממנו החוצץ בינו לבין המים, וכיון ש
העדר ביאתו במים הוא (לא מצד מעשה הטבילה שלו, אלא) מצד הדבר החוצץ, לכן ה"ז תלוי בחשיבות הדבר, דאם רק חופה את מיעוט הגוף או שאינו מקפיד עליו, (דבר תורה) עלתה לו טבילה, כיון שאין בכחו של דבר זה (שאין לו חשיבות) לחצוץ בפני מי המקוה.
ועפ"ז יש לומר, שהחילוק בין המבואר לעיל בח"א וח"ב (שהקב"ה נמצא בכל מקום), להמבואר באגה"ת כאן ש"אין שום דבר. . חוצץ לפניו ית'" — הוא ע"ד החילוק בין הגדרים הנ"ל בדין טבילה, כדלקמן.
ה. ביאור הענין:
החילוק העיקרי בין המבואר לעיל (בח"א וח"ב) להמבואר באגה"ת כאן הוא:
זה שהקב"ה נמצא בכל מקום (המבואר לעיל בח"א וח"ב) הוא ענין השווה בכל הנבראים כולם, דהוא ית' נקרא "אין סוף ברוך הוא" דכשמו כן הוא, שאין שום הגבלה אצלו ית', ובמילא אין מקום שחוץ ממנו;
אבל באגה"ת כאן בא אדה"ז לבאר הענין ד"חלק הוי' עמו", שבנ"י הם "חלק משם הוי' ב"ה", כיון ש"ויפח באפיו נשמת חיים ומאן דנפח מתוכו נפח וכו'", שזהו ענין ומעלה במציאותם של ישראל, שבהם גופא ישנו "שם הוי'" (וכמו שנת' לעיל בפ"ד שיש ד' אותיות שם הוי' בנשמת האדם).
וענין זה הוא רק בישראל, ולא בשאר נבראים, דאף שהקב"ה נמצא בכל מקום, מ"מ, אי אפשר לומר על כל נברא שהוא "חלק משם הוי' ב"ה" ח"ו, כי זה שהקב"ה נמצא בכל מקום הוא מצד גדלותו ית' (שהוא ית' אין לו סוף), אבל אינו שייך למציאות הנברא (שבו הוא נמצא); משא"כ בישראל נאמר "כי חלק הוי' עמו", דזה שהם "חלק משם הוי' ב"ה" מתייחס למציאותם.
ולכן הוזקק אדה"ז להוסיף כאן הקדמה זו "אך באמת אין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו ית'", כי יש מקום לומר, שכיון שהנשמה ירדה (כמבואר בתניא) "ממדרגה למדרגה על ידי השתלשלות העולמות", ועד שיש לה שייכות גם לגשמיות (דאל"כ לא היתה יכולה להתלבש בגוף גשמי), הרי נמצא, שישנם "דברים" ("בין גוף האדם לבחי' הבל העליון") שהנשמה מתלבשת בהם בירידתה ממדריגה למדריגה מעולם לעולם, עד לעולם הזה הגשמי, שהם אינם "חלק משם הוי' ב"ה" — ואיך אפשר שהוי' עצמו "יגיע" (ע"י דבר זה שאינו "חלק משם הוי' ב"ה") אל מציאות הנשמה כפי שהיא מלובשת בגוף?
ובזה קמ"ל אדה"ז, ש"אין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו ית'", דלגבי שם הוי' "אין שום דבר גשמי ורוחני [אף שהדבר אינו "חלק משם הוי' ב"ה"] חוצץ לפניו ית'", ולכן אין שום דבר יכול
לחצוץ בפני (שורש) נשמת האדם שהיא "חלק משם הוי' ב"ה", והעילוי ד"ויפח" נמשך להנשמה גם כפי שהיא מלובשת בגוף.
כלומר: גם כפי שהנשמה היא בציור של "נברא", וד' "אותיות" הנשמה (שהם כוחותי' — שכלה מדותי' ולבושי' (כמ"ש אדה"ז לעיל בפ"ד)) הם בהתלבשות בגוף גשמי, הרי מהותם היא — ד' אותיות דשם הוי'.
ו. ע"פ הנ"ל מובן גם הטעם שדוקא כאן, בענין "אין שום דבר. . חוצץ לפניו ית'", מביא אדה"ז ד' ראיות — משא"כ בחלק ראשון וחלק שני, שלא האריך בהבאת ראיות:
לעיל בחלק ראשון ושני שם, קאי בענין גדלותו של הקב"ה, שאין לו סוף, שלכן הוא נמצא בכל מקום. וכמו אור המאיר, דככל שהאור גדול יותר, מתפשט למרחוק יותר, כך עד"מ הקב"ה "הנקרא בשם אין סוף ברוך הוא", אין סוף להתפשטותו ונמצא בכל מקום [ע"ד דין הא' הנ"ל, שמעשה הטבילה מצד האדם צ"ל בשלימות, כל גופו בבת אחת] — וענין זה אינו זקוק לכמה ראיות כו';
משא"כ באגה"ת כאן מחדש עוד ענין, דגם כשאור הוי' נמשך דרך איזה דבר (שדבר זה אינו "חלק משם הוי' ב"ה"), "אין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו ית'", שגם אז "מגיע" ומאיר שם האור דהוי' עצמו.
ולכן הביא ע"ז ד' ראיות, שהן (כפירוש אאמו"ר) "לנגד הד' אותיות דשם הוי'" — כי החידוש בהכלל ד"אין שום דבר. . חוצץ לפניו ית'" אינו בשייכות ל"עצמותו ומהותו ית' הנקרא בשם אין סוף ברוך הוא", סובב כל עלמין ("שאינו נתפס כלל תוך העולמות"), ונמצא בכל מקום בשווה — אלא בנוגע לשם הוי', דאע"פ שיש בו ד' אותיות, שכל אות היא צורה אחרת (המורה על "ציור" ההמשכה, וכמבואר באגה"ת לעיל פ"ד,
איך היו"ד ספירות נכללות ונרמזות בד' אותיות דשם הוי'), מ"מ, אין שום דבר חוצץ לפניו ית', ובמילא אין הגבלה בהתפשטותו ית' גם כפי שנמשכת על ידי ד' אותיות שם הוי'.
[והטעם ש"אין שום דבר.. חוצץ לפניו ית'" הוא ע"ד הדין הנ"ל בחציצה בטבילה, דכיון שאין להדבר החוצץ חשיבות (אם מצד מיעוטו או מפני שאינו מקפיד עליו), אין בכוחו לחצוץ בפני מי המקוה.
וכן הוא ברוחניות, שהטעם שאין שום דבר חוצץ בפני שם הוי' הוא לפי שלגבי שם הוי', כל הנבראים (אף שאינם "חלק משם הוי' ב"ה") בטלים אצלו ית', וכמשנ"ת בארוכה בתניא חלק שני, דמצד שם הוי', אף "דשם הוי' פירושו שמהוה את הכל", הרי ההתהוות דשם הוי' היא באופן שהנבראים הם בטלים במקורם (כמו אור השמש כשהוא עדיין במקורו בגוף השמש), שכל מציאותם היא רק מקורם — וכיון שאין הם "מציאות", אין בכחם "לחצוץ" ולמנוע ההתפשטות דשם הוי', "אין שום דבר. . חוצץ לפניו ית'"].
ועפ"ז מבואר גם הטעם שהביא רק ד' ראיות, ולא ה' (גם לנגד קוצו של יו"ד) — כי "קוצו של יו"ד" הוא גילוי אור אלקי כפי שהוא למעלה מ"ציור" (אף לא "נקודה לבד", כהיו"ד), ובעבודה הו"ע המסירת נפש שלמעלה מטעם ודעת, וכיון שמדריגה זו אינה נתפסת ב"ציור", ה"ז ע"ד "סובב כל עלמין", שלגבי' אין צריכים לשלול ש"אין שום דבר. . חוצץ לפניו ית'" (כנ"ל).
"(משיחות ש"פ נצבים תשכ"ט, ש"פ וישב תשל"א) "