לקוטי שיחות חלק לט - ביאורים בלקוטי לוי"צ על אגרת התשובה ד

אגרת התשובה ד

א. באגרת התשובה פרק ה' מבאר אדמו"ר הזקן, דמ"ש (בנוגע לנשמת ה­אדם) "ויפח באפיו נשמת חיים"¹, "ויפח" דוקא, "הוא להורות לנו, [ש]כמו שעד"מ כשהאדם נופח לאיזה מקום אם יש איזה דבר חוצץ ומפסיק בינתיים אין הבל הנופח עולה ומגיע כלל לאותו מקום, ככה ממש אם יש דבר חוצץ ומפסיק בין גוף האדם לבחי' הבל העליון. אך באמת אין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו ית' כי הלא את השמים ואת הארץ אני מלא² ומלא כל הארץ כבודו³ ולית אתר פנוי מיני'⁴ בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד⁵ ואיהו ממלא כל עלמין⁶ וכו' אלא כמ"ש בישעי'⁷ כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם".

וכתב אאמו"ר בהערותיו על אגרת התשובה⁸, שזה ש"הביא ד' ראיות [על זה ש"אין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו ית'"], שנים הראשונים מפסוקים ושנים האחרונים ממאמרי רז"ל בזהר הקדוש, הוא לנגד הד' אותיות דשם הוי' (כי נש­מת האדם נמשכה מד' אותיות דשם הוי', חלק שם הוי' ב"ה, כנ"ל בפ"ד). על אותיות י"ה. . שהם⁹ הנסתרות לה' אלקינו¹⁰. . הביא פסוקים. ועל אותיות ו"ה. . שהם¹¹ נגלות הביא מאמרי רז"ל, כי פסוקים שהם בכתב ומאמרים שהם בע"פ, הם כמו נסתרות לגבי נגלות" [ואח"כ מבאר בפרטיות התאמת פרטי הלשונות בכל א' מד' הראיות להאות המקבילה מד' אותיות הוי'].

ויש לדייק בדבריו, דלכאורה יש כאן ה' ראיות, כי "לית אתר פנוי מיני'" הוא מאמר הזהר, ו"בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד" הוא לשון הפסוק, ולמה פירש אאמו"ר ש"בשמים ממעל ועל ה­ארץ מתחת אין עוד" אינה ראי' בפ"ע, אלא פרט בהראי'¹² (ממארז"ל) "לית אתר פנוי מיני'"¹³.

ב. והנה בפשטות טעמו של אאמו"ר לפרש שהם ד' ראיות¹⁴, מפורש בדבריו גופא, דכיון ש"נשמת האדם נמשכה מד' אותיות דשם הוי'", לכן הביא ד' ראיות "לנגד הד' אותיות דשם הוי'".

אבל אין זה מספיק, שהרי מפורש באגה"ת לעיל (פ"ד¹⁵) שיש דרגא חמי­שית בשם הוי' — "הקוץ שעל היו"ד (ה)רומז לבחי' רצון העליון ב"ה שלמע­לה מעלה ממדרגת בחי' חכמה עילאה"¹⁶ (וכן בנפש האדם ישנו "קוצו של יו"ד", כמבואר בכ"מ¹⁷ שזהו ענין המסירת נפש שלמעלה מן החכמה וטעם ודעת), וא"כ יש מקום לפרש שיש כאן ה' ראיות לנגד ד' אותיות שם הוי' וקוצו של יו"ד¹⁸?

וגם את"ל שהלשונות בהראיות שה­ביא אדה"ז מתאימות ומכוונות רק לד' אותיות שם הוי' (כפי שאאמו"ר מפרש בהערתו ע"ד הקבלה)¹⁹ — עיקר השאלה עדיין ישנה: למה הביא אדה"ז ראיות רק על ד' אותיות שם הוי', ולא הביא גם ראי' חמישית לנגד קוצו של יו"ד (רצון העליון)?

ג. ויובן זה בהקדם שאלה כללית בדברי אדה"ז כאן:

א) למאי נפק"מ באגה"ת כאן הקדמה זו ש"באמת אין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו ית'" (עם כמה ראיות) — הרי הי' מספיק לומר (בקיצור), "ככה ממש אם יש דבר חוצץ ומפסיק בין גוף האדם לבחי' הבל העליון, כמ"ש בישעי' (כי אם) עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם"²⁰?

ב) מהו החידוש בכך ש"אין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו ית'", עד ש­הוזקק להביא ע"ז ד' (או ה') ראיות²¹ — הרי זה מילתא דפשיטא שאינה צריכה לפנים!

ומה גם שבתניא חלק ראשון²² כבר ביאר אדה"ז בארוכה דזה ש"אין סוף" נקרא "סובב כל עלמין", "אין הפי' סובב ומקיף מלמעלה בבחי' מקום ח"ו כי לא שייך כלל בחי' מקום ברוחניות", ובהמ­שך הענין שם²³ מביא זה ש"הארץ הלזו

הגשמית. . מלא כל הארץ כבודו²⁴, והיי­נו אור א"ס ב"ה כמ"ש²⁵ הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה'";

וכן בתניא ח"ב²⁶ האריך לבאר "ש­מהותו ועצמותו יתברך הנקרא בשם אין סוף ברוך הוא מלא את כל הארץ ממש בזמן ומקום, כי בשמים ממעל ובארץ ולד' סטרין הכל מלא מאור א"ס ב"ה בשוה ממש, כי כך הוא בארץ מתחת כמו בשמים ממעל ממש", ובהמשך הענין²⁷ שולל דעת האומרים שה"צמצום כפשו­טו", כי אין לומר "שהקב"ה סילק עצמו ומהותו ח"ו מעוה"ז. . שא"א כלל לומר ענין הצמצום כפשוטו שהוא ממקרי הגוף על הקב"ה הנבדל מהם ריבוא רבבות הבדלות עד אין קץ" (ומביא שם²⁸ מאמר התיקונים²⁹ "לית אתר פנוי מיני' לא בע­ילאין ולא בתתאין", וכן המאמר³⁰ "איהו ממלא כל עלמין כו'") —

ולאחרי כ"ז, למה הוצרך אדה"ז לכ­תוב באגה"ת (תניא חלק שלישי), ובסגנון דחידוש³¹: "אין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו ית'" — ולהביא ע"ז ד' (או ה') ראיות!

ד. ולכן נראה לומר, דמ"ש אדה"ז באגה"ת כאן ש"אין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו ית'", יש חידוש בזה לגבי המבואר קודם שהקב"ה "נמצא" ב­כל מקום, היינו, שיש קס"ד לומר דהגם שהקב"ה "נמצא" בכל מקום, מ"מ אפשר שיהי' דבר "חוצץ לפניו ית'"³², ובא וקמ"ל שאין הדבר כן, ומביא כמה ראיות מפסוקים ומאמרי רז"ל.

ויובן זה בהקדם ביאור גדר ה"חצי­צה" בהלכה, שמזה יובן גם לענין "חצי­צה" בפנימיות הענינים ("אין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו ית'"):

בענין טבילה במקוה — יש ב' דינים³³: א) צ"ל "טבילת כל הגוף במקוה. . שאם טבל כולו חוץ מראש אצבע הקטנה עדיין הוא בטומאתו"³⁴ (מן התורה³⁵). ב) "לא יהי' דבר חוצץ בינם ובין המים"³⁶, ובזה, "דבר תורה אם. . אינו מקפיד עליו [על דבר החוצץ]. . אינו חוצץ ואע"פ שחופה את רובו"³⁷.

והם גדרים שונים: הדין ד"טבל כולו" הוא במעשה הטבילה של האדם, שהאדם צריך לטבול את "כל גופו. . בבת א­חת"³⁸, וכאשר (אפילו) "ראש אצבע הקט­נה"³⁹ חוץ למים, אין כאן מעשה טבילה; משא"כ החסרון דחציצה אינו במעשה ה­טבילה (כי מעשה הטבילה הוא בשלי­מותו), אלא הו"ע צדדי, שיש דבר שחוץ ממנו החוצץ בינו לבין המים, וכיון ש­

העדר ביאתו במים הוא (לא מצד מעשה הטבילה שלו, אלא) מצד הדבר החוצץ, לכן ה"ז תלוי בחשיבות הדבר, דאם רק חופה את מיעוט הגוף או שאינו מקפיד עליו, (דבר תורה) עלתה לו טבילה, כיון שאין בכחו של דבר זה (שאין לו חשיבות) לחצוץ בפני מי המקוה.

ועפ"ז יש לומר, שהחילוק בין ה­מבואר לעיל בח"א וח"ב (שהקב"ה נמצא בכל מקום), להמבואר באגה"ת כאן ש­"אין שום דבר. . חוצץ לפניו ית'" — הוא ע"ד החילוק בין הגדרים הנ"ל בדין טבי­לה, כדלקמן.

ה. ביאור הענין:

החילוק העיקרי בין המבואר לעיל (בח"א וח"ב) להמבואר באגה"ת כאן הוא:

זה שהקב"ה נמצא בכל מקום (המבו­אר לעיל בח"א וח"ב) הוא ענין השווה בכל הנבראים כולם, דהוא ית' נקרא "אין סוף ברוך הוא" דכשמו כן הוא, שאין שום הגבלה אצלו ית', ובמילא אין מקום שחוץ ממנו;

אבל באגה"ת כאן⁴⁰ בא אדה"ז לבאר הענין ד"חלק הוי' עמו"⁴¹, שבנ"י הם "ח­לק משם הוי' ב"ה"⁴², כיון ש"ויפח באפיו נשמת חיים ומאן דנפח מתוכו נפח וכו'"⁴³, שזהו ענין ומעלה במציאותם של ישראל, שבהם גופא ישנו "שם הוי'" (וכמו שנת' לעיל בפ"ד⁴⁴ שיש ד' אותיות שם הוי' בנשמת האדם).

וענין זה הוא רק בישראל, ולא בשאר נבראים, דאף שהקב"ה נמצא בכל מ­קום⁴⁵, מ"מ, אי אפשר לומר על כל נברא שהוא "חלק משם הוי' ב"ה" ח"ו, כי זה שהקב"ה נמצא בכל מקום הוא מצד גדלותו ית' (שהוא ית' אין לו סוף), אבל אינו שייך למציאות הנברא (שבו הוא נמצא)⁴⁶; משא"כ בישראל נאמר "כי חלק הוי' עמו", דזה שהם "חלק משם הוי' ב"ה" מתייחס למציאותם.

ולכן הוזקק אדה"ז להוסיף כאן הקדמה זו "אך באמת אין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו ית'", כי יש מקום לומר, שכיון שהנשמה ירדה (כמבואר בתניא⁴⁷) "ממדרגה למדרגה על ידי הש­תלשלות העולמות", ועד שיש לה שיי­כות גם לגשמיות (דאל"כ לא היתה יכו­לה להתלבש בגוף גשמי), הרי נמצא, שישנם "דברים" ("בין גוף האדם לבחי' הבל העליון") שהנשמה מתלבשת בהם בירידתה ממדריגה למדריגה מעולם ל­עולם, עד לעולם הזה הגשמי, שהם אינם "חלק משם הוי' ב"ה" — ואיך אפשר שהוי' עצמו "יגיע" (ע"י דבר זה שאינו "חלק משם הוי' ב"ה") אל מציאות הנש­מה כפי שהיא מלובשת בגוף?

ובזה קמ"ל אדה"ז, ש"אין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו ית'", דלגבי שם הוי' "אין שום דבר גשמי ורוחני [אף שהדבר אינו "חלק משם הוי' ב"ה"] חוצץ לפניו ית'", ולכן אין שום דבר⁴⁸ יכול

לחצוץ בפני (שורש) נשמת האדם שהיא "חלק משם הוי' ב"ה", והעילוי ד"ויפח" נמשך להנשמה גם כפי שהיא מלובשת בגוף⁴⁹.

כלומר: גם כפי שהנשמה היא בציור של "נברא", וד' "אותיות" הנשמה (שהם כוחותי' — שכלה מדותי' ולבושי' (כמ"ש אדה"ז לעיל בפ"ד)) הם בהתלבשות בגוף גשמי, הרי מהותם היא — ד' אותיות דשם הוי'⁵⁰.

ו. ע"פ הנ"ל מובן גם הטעם שדוקא כאן, בענין "אין שום דבר. . חוצץ לפניו ית'", מביא אדה"ז ד' ראיות — משא"כ בחלק ראשון וחלק שני, שלא האריך בהבאת ראיות:

לעיל בחלק ראשון ושני שם, קאי ב­ענין גדלותו של הקב"ה, שאין לו סוף, שלכן הוא נמצא בכל מקום. וכמו אור המאיר, דככל שהאור גדול יותר, מת­פשט למרחוק יותר, כך עד"מ הקב"ה "הנקרא בשם אין סוף ברוך הוא", אין סוף להתפשטותו ונמצא בכל מקום [ע"ד דין הא' הנ"ל, שמעשה הטבילה מצד האדם צ"ל בשלימות, כל גופו בבת אחת] — וענין זה אינו זקוק לכמה ראיות כו';

משא"כ באגה"ת כאן מחדש עוד ענין, דגם כשאור הוי' נמשך דרך איזה דבר (שדבר זה אינו "חלק משם הוי' ב"ה"), "אין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו ית'", שגם אז "מגיע" ומאיר שם האור דהוי' עצמו.

ולכן הביא ע"ז ד' ראיות, שהן (כפי­רוש אאמו"ר) "לנגד הד' אותיות דשם הוי'" — כי החידוש בהכלל ד"אין שום דבר. . חוצץ לפניו ית'" אינו בשייכות ל"עצמותו ומהותו ית' הנקרא בשם אין סוף ברוך הוא", סובב כל עלמין ("שאינו נתפס כלל תוך העולמות"⁵¹), ונמצא בכל מקום בשווה — אלא בנוגע לשם הוי', דאע"פ שיש בו ד' אותיות, שכל אות היא צורה אחרת (המורה על "ציור" ההמ­שכה⁵², וכמבואר באגה"ת לעיל פ"ד⁵³,

איך היו"ד ספירות נכללות ונרמזות בד' אותיות דשם הוי'), מ"מ, אין שום דבר חוצץ לפניו ית', ובמילא אין הגבלה ב­התפשטותו ית' גם כפי שנמשכת על ידי ד' אותיות שם הוי'.

[והטעם ש"אין שום דבר.. חוצץ לפניו ית'" הוא ע"ד הדין הנ"ל בחציצה בטבילה, דכיון שאין להדבר החוצץ חשיבות (אם מצד מיעוטו או מפני שאינו מקפיד עליו), אין בכוחו לחצוץ בפני מי המקוה.

וכן הוא ברוחניות, שהטעם שאין שום דבר חוצץ בפני שם הוי' הוא לפי שלגבי שם הוי', כל הנבראים (אף שאינם "חלק משם הוי' ב"ה") בטלים אצלו ית', וכמ­שנ"ת בארוכה בתניא חלק שני⁵⁴, דמצד שם הוי', אף "דשם הוי' פירושו שמהוה את הכל"⁵⁵, הרי ההתהוות דשם הוי' היא באופן שהנבראים הם בטלים במקורם (כמו אור השמש כשהוא עדיין במקורו בגוף השמש), שכל מציאותם היא רק מקורם — וכיון שאין הם "מציאות", אין בכחם "לחצוץ" ולמנוע ההתפשטות דשם הוי', "אין שום דבר. . חוצץ לפניו ית'"].

ועפ"ז מבואר גם הטעם שהביא רק ד' ראיות, ולא ה' (גם לנגד קוצו של יו"ד) — כי "קוצו של יו"ד" הוא גילוי אור אלקי כפי שהוא למעלה מ"ציור" (אף לא "נקו­דה לבד", כהיו"ד), ובעבודה הו"ע המסי­רת נפש שלמעלה מטעם ודעת, וכיון שמדריגה זו אינה נתפסת ב"ציור"⁵⁶, ה"ז ע"ד "סובב כל עלמין", שלגבי' אין צרי­כים לשלול ש"אין שום דבר. . חוצץ לפניו ית'" (כנ"ל).

"(משיחות ש"פ נצבים תשכ"ט, ש"פ וישב תשל"א) "