003 - BAMIDBAR - MASEI 33:54-34:15 - פר במדבר - מסעי - לג:נד-לד:טו - שלישי, חמישי כשהן מחוברין

במדבר פרק לג

נד וְהִתְנַֽחַלְתֶּם֩ אֶת־הָאָ֨רֶץ בְּגוֹרָ֜ל לְמִשְׁפְּחֹֽתֵיכֶ֗ם לָרַ֞ב תַּרְבּ֤וּ אֶת־נַֽחֲלָתוֹ֙ וְלַמְעַט֙ תַּמְעִ֣יט אֶת־נַֽחֲלָת֔וֹ אֶל֩ אֲשֶׁר־יֵ֨צֵא ל֥וֹ שָׁ֛מָּה הַגּוֹרָ֖ל ל֣וֹ יִֽהְיֶ֑ה לְמַטּ֥וֹת אֲבֹֽתֵיכֶ֖ם תִּתְנֶחָֽלוּ׃

(נד) אל אשר יצא לו שמה - מקרא קצר הוא זה, "אל" מקום "אשר יצא לו שמה הגורל לו יהיה":

למטות אבותיכם - לפי חשבון יוצאי מצרים. דבר אחר: בשנים עשר גבולין כמניין השבטים:

נה וְאִם־לֹ֨א תוֹרִ֜ישׁוּ אֶת־יֹֽשְׁבֵ֣י הָאָרֶץ֮ מִפְּנֵיכֶם֒ וְהָיָה֙ אֲשֶׁ֣ר תּוֹתִ֣ירוּ מֵהֶ֔ם לְשִׂכִּים֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם וְלִצְנִינִ֖ם בְּצִדֵּיכֶ֑ם וְצָֽרְר֣וּ אֶתְכֶ֔ם עַל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יֹֽשְׁבִ֥ים בָּֽהּ׃

(נה) והיה אשר תותירו מהם - יהיו לכם לרעה:

לשכים בעיניכם - ליתדות המנקרות עיניכם. תרגום של "יתדות", "שיכיא":

ולצנינם - פותרים בו הפותרים, לשון "מסוכת קוצים". הסוככת אתכם, לסגור ולכלוא אתכם, מאין יוצא ובא:

וצררו אתכם - כתרגומו.

נו וְהָיָ֗ה כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּמִּ֛יתִי לַֽעֲשׂ֥וֹת לָהֶ֖ם אֶֽעֱשֶׂ֥ה לָכֶֽם׃ {פ}

במדבר פרק לד

א וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ 

ב צַ֞ו אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּֽי־אַתֶּ֥ם בָּאִ֖ים אֶל־הָאָ֣רֶץ כְּנָ֑עַן זֹ֣את הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר תִּפֹּ֤ל לָכֶם֙ בְּֽנַחֲלָ֔ה אֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן לִגְבֻֽלֹתֶֽיהָ׃

(ב) זאת הארץ אשר תפול לכם וגו' - לפי שהרבה מצוות נוהגות בארץ ואין נוהגות בחוצה לארץ, הוצרך לכתוב מצרני גבולי רוחותיה סביב. לומר לך מן הגבולים הללו ולפנים המצוות נוהגות:

תפול לכם - על שם שנתחלקה בגורל, נקראת חלוקה, לשון נפילה. ומדרש אגדה אומר: ע"י שהפיל הקב"ה שריהם של שבע אומות מן השמים, וכפתן לפני משה. אמר לו: "ראה, אין בהם עוד כח":

ג וְהָיָ֨ה לָכֶ֧ם פְּאַת־נֶ֛גֶב מִמִּדְבַּר־צִ֖ן עַל־יְדֵ֣י אֱד֑וֹם וְהָיָ֤ה לָכֶם֙ גְּב֣וּל נֶ֔גֶב מִקְצֵ֥ה יָם־הַמֶּ֖לַח קֵֽדְמָה׃

(ג) והיה לכם פאת נגב - רוח דרומית, אשר מן המזרח למערב:

ממדבר צן - אשר אצל אדום. מתחילת מקצוע דרומית מזרחית של ארץ תשעת המטות. כיצד? שלוש ארצות יושבות בדרומה של ארץ ישראל, זו אצל זו: קצת ארץ מצרים, וארץ אדום כולה, וארץ מואב כולה. ארץ מצרים במקצוע דרומית מערבית. שנאמר בפרשה זו, "מעצמון נחלה מצרים והיו תוצאותיו הימה". ונחל מצרים היה מהלך על פני כל ארץ מצרים. שנאמר, (יהושע יג, ג) "מן השיחור אשר על פני מצרים". ומפסיק בין ארץ מצרים לארץ ישראל. וארץ אדום אצלה לצד המזרח. וארץ מואב אצל ארץ אדום בסוף הדרום למזרח. וכשיצאו ישראל ממצרים, אם רצה המקום לקרב את כניסתם לארץ, היה מעבירם את הנילוס לצד צפון. ובאין לארץ ישראל. ולא עשה כן. וזהו שנאמר (שמות יג, יז) "ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים". שהם יושבים על הים במערבה של ארץ כנען. כענין שנאמר בפלשתים, (צפניה ב, ה) "יושבי חבל הים גוי כרתים". ולא נחם אותו הדרך, אלא הסיבן והוציאם דרך דרומה אל המדבר. והוא שקראו יחזקאל (יחזקאל כ, לה) "מדבר העמים". לפי שהיו כמה אומות יושבות בצדו. והולכין אצל דרומה מן המערב כלפי מזרח תמיד, עד שבאו לדרומה של ארץ אדום. ובקשו ממלך אדום שיניחם להיכנס בארצו ולעבור דרך רחבה ולהיכנס לארץ. ולא רצה. והוצרכו לסבוב את כל דרומה של אדום עד בואם לדרומה של ארץ מואב. שנאמר (שופטים יא, יז) "וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה". והלכו כל דרומה של מואב עד סופה. ומשם הפכו פניהם לצפון עד שסבבו כל מצר מזרחי שלה לרחבה. וכשכלו את מזרחה מצאו את ארץ סיחון ועוג שהיו יושבין במזרחה של ארץ כנען והירדן מפסיק ביניהם. וזהו שנאמר ביפתח, (שופטים יא, יח) "וילך במדבר ויסב את ארץ אדום ואת ארץ מואב ויבא ממזרח שמש לארץ מואב". וכבשו את ארץ סיחון ועוג שהייתה בצפונה של ארץ מואב. וקרבו עד הירדן. והוא כנגד מקצוע צפונית מערבית של ארץ מואב. נמצא, שארץ כנען שבעבר הירדן למערב, היה מקצוע דרומית מזרחית שלה אצל אדום:

[מבואר]

ד וְנָסַ֣ב לָכֶם֩ הַגְּב֨וּל מִנֶּ֜גֶב לְמַֽעֲלֵ֤ה עַקְרַבִּים֙ וְעָ֣בַר צִ֔נָה והיה (וְהָיוּ֙) תּֽוֹצְאֹתָ֔יו מִנֶּ֖גֶב לְקָדֵ֣שׁ בַּרְנֵ֑עַ וְיָצָ֥א חֲצַר־אַדָּ֖ר וְעָבַ֥ר עַצְמֹֽנָה׃

(ד) ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים - כל מקום שנאמר "ונסב" או "ויצא", מלמד שלא היה המצר שוה אלא הולך ויוצא לחוץ. יוצא המצר ועוקם לצד צפונו של עולם באלכסון, למערב. ועובר המצר בדרומה של מעלה עקרבים. נמצא מעלה עקרבים לפנים מן המצר:

ועבר צנה - אל צין. כמו "מצרימה":

והיו תוצאותיו - קצותיו. בדרומה של קדש ברנע:

ויצא חצר אדר - מתפשט המצר ומרחיב לצד צפון של עולם ונמשך עוד באלכסון, למערב. ובא לו לחצר אדר. ומשם לעצמון. ומשם לנחל מצרים. ולשון "ונסב" האמור כאן? לפי שכתב "ויצא חצר אדר", שהתחיל להרחיב משעבר את קדש ברנע. ורוחב אותה רצועה שבלטה לצד צפון הייתה מקדש ברנע עד עצמון, ומשם והלאה נתקצר המצר ונסב לצד הדרום, ובא לו לנחל מצרים. ומשם לצד המערב אל הים הגדול. שהוא מצר מערבה של כל ארץ ישראל. נמצא שנחל מצרים במקצוע מערבית דרומית: 

ה וְנָסַ֧ב הַגְּב֛וּל מֵֽעַצְמ֖וֹן נַ֣חְלָה מִצְרָ֑יִם וְהָי֥וּ תֽוֹצְאֹתָ֖יו הַיָּֽמָּה׃

(ה) והיו תוצאותיו הימה - אל מצר המערב. אין עוד גבול נגב מאריך לצד המערב משם והלאה:

ו וּגְב֣וּל יָ֔ם וְהָיָ֥ה לָכֶ֛ם הַיָּ֥ם הַגָּד֖וֹל וּגְב֑וּל זֶֽה־יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֥וּל יָֽם׃

(ו) וגבול ים - ומצר מערבי מהו:

והיה לכם הים הגדול - למצר:

וגבול - הנסין שבתוך הים אף הם מן הגבול. והם איים, שקורין אישלי"ש [איים]:

ז וְזֶֽה־יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֣וּל צָפ֑וֹן מִן־הַיָּם֙ הַגָּדֹ֔ל תְּתָא֥וּ לָכֶ֖ם הֹ֥ר הָהָֽר׃

(ז) גבול צפון - מצר צפון:

מן הים הגדול תתאו לכם הר ההר - שהוא במקצוע צפונית מערבית. וראשו משפיע ונכנס לתוך הים. ויש מרוחב הים לפנים הימנו וחוצה הימנו:

תתאו - תשפעו לכם לנטות ממערב לצפון אל הר ההר:

תתאו - לשון סיבה. כמו: (ד"ה ב' יב, יא) "אל תא הרצים". (יחזקאל מ, י) "ותאי השער היציע",  קורין אפינדי"ץ [מבנה בעל גג משופע], שהוא מוסב ומשופע: 

ח מֵהֹ֣ר הָהָ֔ר תְּתָא֖וּ לְבֹ֣א חֲמָ֑ת וְהָי֛וּ תּֽוֹצְאֹ֥ת הַגְּבֻ֖ל צְדָֽדָה׃

(ח) מהר ההר - תסבו ותלכו אל מצר הצפון לצד המזרח ותפגעו בלבוא חמת, זו אנטוכיא:

תוצאות הגבול - סופי הגבול. כל מקום שנאמר "תוצאות הגבול", או המצר כלה שם לגמרי, ואינו עובר להלן כלל. או משם מתפשט ומרחיב ויוצא לאחוריו, להמשיך להלן באלכסון יותר מן הרוחב הראשון. ולעניין רוחב המידה, הראשון, קראו "תוצאות". ששם כלתה אותה מידה:

ט וְיָצָ֤א הַגְּבֻל֙ זִפְרֹ֔נָה וְהָי֥וּ תֽוֹצְאֹתָ֖יו חֲצַ֣ר עֵינָ֑ן זֶֽה־יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֥וּל צָפֽוֹן׃

(ט) והיו תוצאתיו חצר עינן - הוא היה סוף המצר הצפוני. ונמצאת "חצר עינן" במקצוע צפונית מזרחית. ומשם והתאוויתם לכם אל מצר המזרחי:

י וְהִתְאַוִּיתֶ֥ם לָכֶ֖ם לִגְב֣וּל קֵ֑דְמָה מֵֽחֲצַ֥ר עֵינָ֖ן שְׁפָֽמָה׃

(י) והתאויתם - לשון הסבה ונטיה כמו תתאו:

שפמה - במצר המזרחי ומשם הרבלה:

יא וְיָרַ֨ד הַגְּבֻ֧ל מִשְּׁפָ֛ם הָֽרִבְלָ֖ה מִקֶּ֣דֶם לָעָ֑יִן וְיָרַ֣ד הַגְּבֻ֔ל וּמָחָ֛ה עַל־כֶּ֥תֶף יָם־כִּנֶּ֖רֶת קֵֽדְמָה׃

(יא) מקדם לעין - שם מקום. והמצר הולך במזרחו. נמצא ה"עין" לפנים מן המצר ומארץ ישראל הוא:

וירד הגבול - כל שהגבול הולך מצפון לדרום הוא יורד והולך:

ומחה על כתף - אל עבר:

ים כנרת קדמה - שיהא ים כינרת תוך לגבול במערב, והגבול במזרח ים כינרת. ומשם יורד אל הירדן. והירדן מושך ובא מן הצפון לדרום באלכסון. נוטה לצד מזרח ומתקרב לצד ארץ כנען כנגד ים כינרת ומושך לצד מזרחה של א"י כנגד ים כינרת עד שנופל בים המלח. ומשם כלה הגבול בתוצאותיו אל ים המלח, שממנו התחלת מצר מקצוע דרומית מזרחית. הרי סובבת אותה לארבע רוחותיה:

יב וְיָרַ֤ד הַגְּבוּל֙ הַיַּרְדֵּ֔נָה וְהָי֥וּ תֽוֹצְאֹתָ֖יו יָ֣ם הַמֶּ֑לַח זֹאת֩ תִּֽהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם הָאָ֛רֶץ לִגְבֻֽלֹתֶ֖יהָ סָבִֽיב׃

יג וַיְצַ֣ו מֹשֶׁ֔ה אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֹ֣את הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר תִּתְנַֽחֲל֤וּ אֹתָהּ֙ בְּגוֹרָ֔ל אֲשֶׁר֙ צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה לָתֵ֛ת לְתִשְׁעַ֥ת הַמַּטּ֖וֹת וַֽחֲצִ֥י הַמַּטֶּֽה׃

יד כִּ֣י לָֽקְח֞וּ מַטֵּ֨ה בְנֵ֤י הָרֽאוּבֵנִי֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם וּמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־הַגָּדִ֖י לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם וַֽחֲצִי֙ מַטֵּ֣ה מְנַשֶּׁ֔ה לָֽקְח֖וּ נַֽחֲלָתָֽם׃

טו שְׁנֵ֥י הַמַּטּ֖וֹת וַֽחֲצִ֣י הַמַּטֶּ֑ה לָֽקְח֣וּ נַֽחֲלָתָ֗ם מֵעֵ֛בֶר לְיַרְדֵּ֥ן יְרֵח֖וֹ קֵ֥דְמָה מִזְרָֽחָה׃ {פ}

(טו) קדמה מזרחה - אל פני העולם שהם במזרח. שרוח מזרחית קרויה פנים. ומערבית קרויה אחור. לפיכך דרום לימין וצפון לשמאל: