079b - אותו ואת בנו פרק חמישי, חולין דף עט ע"ב

צורת הדף

וסימנין דאורייתא.

וסימנין דאורייתא - מדסמיך אסימנין ושרי איסורא עלייהו ש"מ הא דסמכינן אסימנין בחזרת אבדה כדאמרינן באלו מציאות (ב"מ דף כז.) דאורייתא היא. דאי דרבנן נהי דעבוד רבנן תקנתא בממונא באיסורא מי מצו מתקני אלא ש"מ דאורייתא היא והתם באלו מציאות מיבעיא לן סימנין דאורייתא או דרבנן:

תנו רבנן. אותו ואת בנו נוהג בכלאים ובכוי.

כוי - מן התייש ומן הצבייה. ואע"פ דשור או כשב כתיב (ויקרא כב) ולא כתיב צבי ואיל: 

רבי אליעזר אומר: כלאים הבא מן העז ומן הרחל אותו ואת בנו נוהג בו.

ה"ג רבי אליעזר אומר כלאים הבא מן העז ומן הרחל אותו ואת בנו נוהג בו מן הכוי אין אותו ואת בנו נוהג בו. וכן הוא בתוספתא. ולא גרסינן מן התייש ומן הצבייה אין אותו ואת בנו נוהג בו דא"כ מאי אתא רב חסדא לאשמועינן:

כוי אין אותו ואת בנו נוהג בו.

אמר רב חסדא: איזהו כוי שנחלקו בו רבי אליעזר וחכמים זה הבא מן התייש ומן הצבייה.

איזהו כוי שנחלקו בו כו' - לאפוקי ממאן דאמר כוי בריה בפני עצמו הוא:

היכי דמי?

אילימא בתייש הבא על הצבייה וילדה וקא שחיט לה ולברה.

והאמר רב חסדא הכל מודים בהיא צבייה ובנה תייש

ובנה תייש - שילדה מן התייש:

שפטור.

שה ובנו אמר רחמנא ולא צבי ובנו.

אלא בצבי הבא על התיישה וילדה וקא שחיט לה ולברה. והאמר רב חסדא: הכל מודים בהיא תיישה ובנה צבי שחייב, שה אמר רחמנא ובנו כל דהו. 

שה אמר רחמנא ובנו כל דהו - על האם הקפיד שתהא בהמה אבל על הבן לא הקפיד ואפילו הוא חיה:

לעולם בתייש הבא על הצבייה, וילדה בת, ובת ילדה בן,

ובת ילדה בן - האי בן לאו דוקא דה"ה לבת:

וקא שחיט לה ולברה.

רבנן סברי חוששין לזרע האב

חוששין לזרע האב - ויש באם הזאת מקצת שה. ושה דאמר רחמנא אפילו במקצת שה משמע:

ושה ואפילו מקצת שה.

ורבי אליעזר סבר: אין חוששין לזרע האב

ורבי אליעזר סבר אין חוששין - הלכך שה ואפילו מקצת שה לא אמרינן כלומר ליכא למימר בה:

ושה ואפילו מקצת שה לא אמרינן.

וליפלוג בחוששין לזרע האב בפלוגתא דחנניה ורבנן?

וליפלגו בחוששין בפלוגתא דחנניה - ונימא רבי אליעזר אינו נוהג בזכרים ונימרו רבנן נוהג:

אי פליגי בההיא, הוה אמינא בהא אפילו רבנן מודו

ה"א בהא אפילו רבנן מודו - דאע"ג דחוששין ליכא אלא מקצת שה ושה אפילו מקצת שה לא אמרינן:

דשה ואפילו מקצת שה לא אמרי'.

קמ"ל.

והא דתנן: כוי אין שוחטין אותו ביו"ט.

אין שוחטין אותו ביו"ט - לפי שאין יכול לכסותו ולדחות יו"ט מספק אם שחטו:

ואם שחטו אין מכסין את דמו.

במאי עסקינן?

אילימא בתייש הבא על הצבייה וילדה

בין לרבנן בין לר"א לשחוט וליכסי,

לשחוט וליכסי - דהא מצד האם הוא צבי והכל מודים דחוששין לאם. ואי נמי חוששין לאב מקצת צבי מיהא איכא. והא אמרן דדברי הכל כי איכא מקצת מיחייב במצות דשייכי ביה, כיון דאמר רחמנא צבי חייב בכסוי אפילו מקצת צבי במשמע:

צבי ואפילו מקצת צבי?

אלא בצבי הבא על התיישה וילדה.

אלא בצבי הבא כו' - דלית ביה צד צבי אלא מן האב אמאי אין שוחטין:

אי לרבנן לשחוט וליכסי?

אי לרבנן - דאמרי חוששין בר כסוי הוא:

אי לר"א, לשחוט ולא ליכסי

ואי לרבי אליעזר - בהמה גמורה היא ואין כאן ספק:

לעולם בצבי הבא על התיישה.

לעולם הא בצבי הבא על התיישה - ורבנן היא. ואע"ג דמחייבי לעיל משום חוששין לזרע האב לאו מיפשט פשיטא להו אלא מספקא להו, הילכך גבי אותו ואת בנו בתייש הבא על הצבייה לחומרא, ואמרינן חוששין ואיכא מקצת שה. וגבי כסוי נמי לחומרא בצבי הבא על התיישה נמי לא ישחוט ביו"ט שמא חוששין ואנן צבי ואפילו מקצת צבי קים לן וצריך כסוי והוא אינו יכול לכסות שמא אין חוששין ומחלל יו"ט: 

ורבנן ספוקי מספקא להו, אי חוששין לזרע האב אי אין חוששין.

ומדלרבנן מספקא להו

ופרכינן מדלרבנן מספקא להו מכלל דרבי אליעזר דאמר אין נוהג אפילו מספקא קאמר, דפשיטא ליה דאין חוששין. והא דתניא כו':

לרבי אליעזר פשיטא ליה.

והא דתניא: הזרוע והלחיים והקבה -

זרוע ולחיים וקבה - אם שור אם שה כתיב בהו (דברים יח) ומשמע דאין נוהגין בחיה:

נוהגים בכוי ובכלאים.

ר' אליעזר אומר: כלאים הבא מן העז ומן הרחל חייב במתנות, מן הכוי פטור מן המתנות.

במאי עסקינן?

אילימא בתייש הבא על הצבייה וילדה.

אי נימא בתייש הבא על הצבייה וילדה - דאי אין חוששין לזרע האב אפילו מקצת שה ליכא:

בשלמא לרבי אליעזר דפטר קסבר שה ואפילו מקצת שה לא אמרינן.

בשלמא לרבי אליעזר דפטר קסבר שה ואפילו מקצת שה לא אמרינן - ביה בהאי כדאמרן, דפשיטא ליה דאין חוששין לזרע האב הילכך אפילו מקצתו ליכא:

אלא לרבנן נהי דקסברי שה ואפילו מקצת שה.

אלא לרבנן נהי נמי דקסברי שה ואפילו מקצת שה - אמרינן היכא דצד שיות מן האם מיהו הכא דאין צד שיות אלא מן האב ואוקימנא דלרבנן מספקא להו אי חוששין אי לא:

בשלמא פלגא לא יהיב ליה

בשלמא פלגא לא יהיב ליה גרסינן - כלומר בשלמא פלגא דמתנות לא פרכינן עלייהו מידי דודאי פשיטא ליה דלא יהיב ליה, דאי נמי חוששין ושה ואפילו מקצת שה לא מיחייב אלא פלגא דצד שיות, דכיון דאפשר למיפלגינהו יהיב פלגא דשיות ומעכב פלגא דצד צבי. דאיכא למ"ד הכי בפרק הזרוע (לקמן דף קלב.) והאי דקתני לרבנן נוהגין בפלגא מתנות קאמרי ומשום דילמא חוששין. אלא הא קשיא לן אידך פלגא גופיה דקא מחייבי רבנן למיתביה לכהן אמאי והא כהן מוציא מחבירו הוא וקי"ל בכל דבר ספק, המוציא מחבירו עליו הראיה, ונימא האי ישראל לכהן אייתי ראיה דחוששין לזרע האב ושקול פלגא דצד שיות, וכל כמה דלא אייתית ראיה אפילו פלגא לית לך דאפילו מקצת שה ליכא:

אידך פלגא לימא ליה אייתי ראייה דחוששין לזרע האב ושקול.

אלא בצבי הבא על התיישה וילדה

אלא בצבי הבא כו' - דאיכא צד שיות מן האם:

בשלמא לרבנן

בשלמא לרבנן - אף על גב דמספקא לן שמא חוששין ולא הוי כוליה שה ואיכא למיפרך אמאי יהיב ליה כוליה איכא לתרוצי מאי חייב דקאמרי רבנן חייב בחצי מתנות משום צד שיות דאם ואידך פלגא אמרינן ליה אייתי ראיה דאין חוששין והוי כוליה שה ושקול:

מאי חייב בחצי מתנות.

אלא לרבי אליעזר ליחייב בכולהי מתנות?

ליחייב בכולהו - דהא פשיטא ליה דאין חוששין וכוליה שה הוא: הכי גרסינן לעולם בצבי הבא כו':

לעולם בצבי הבא על התיישה וילדה. ור"א נמי ספוקי מספקא ליה אי חוששין לזרע האב או לא.

וכיון דלרבנן מספקא להו ולרבי אליעזר מספקא ליה במאי פליגי?