ב"ה
, יום ג' בשבת, — ב' דחנוכה, — ה'תשל"ב. ברוקלין, נ.י.
הרה"ח אי"א נו"נ כו' מו"ה יהושע שי'
שלום וברכה!
מאשר הנני קבלת המכתב מיום ח' מ"ח והקודמיו.
במלאות שבעת ימים כו'
. . . בברכה – לכתבו ע"ד העתקתם (בזמנה) לכחב"ד – שיהא משנה מקום משנה מזל לטובה ולברכה בגשמיות וברוחניות גם יחד,
מ. שניאורסאהן
נ.ב. במענה לההערות:
א)
מכ'
אדמו"ר מהר"ש – הרי מפורש (בהעתקתו) שנכתב ל"סאראקע" (אחת המושבות).
ב)
ציון
המקור לשייכות תוכן הפ' וזמנה לשל"ה – כי כן ציין הצ"צ (וישב רסח, א). מש"כ בזה המנח"א (מזח"ב רו, ב) – ראיתי מאז.
ג)
גם
פרש"י
בנ"ך הוא ע"ד הפשט (שהרי הוא בהמשך לפי' עה"ת. אבל לא בקפדנות ע"ז כבפי' עה"ת (וכדמוכח
כ"ז
– בכ"מ). ואולי הסיבה – כי גיל הלומד נ"ך מבוגר יותר. וק"ל).
ד)
"שנת
תורה" – הוא הסה"כ דכל הא"ב (גם התי"ו), ומיוסד בנוסח ברכות כ"ק מו"ח אדמו"ר, סה"מ ה'שי"ת (ע' 84) ובכ"מ.
ה)
דעת
רע"ק בנוגע בן כוזיבא המלך – אינה סותרת מש"כ הרמב"ם הל' מלכים
ס
פי"א – כי הי' קס"ד דרע"ק שזוהי
תחלת
תקופת הגילוי שלו.
ו)
דלאסור
איסר על נפשו קאי בנדרים –
ספרי
עה"פ: על נפשו כו' נדרי עצמו כו' נדרי אשתו כו'. (וסרה קושית הרמב"ן על פרש"י שם – לגירסתו). ועיין מפרשים לזח"ב (קטו, ב). והדברים עתיקים.
ז)
בשמשון
– ב' דעות בסוטה (ט, ב ושם): ת"ר כו' מרד (בבוראו) כו' אר"י דמגין כהקב"ה. ובזח"ג (קכז, א) – כהת"ר,
ומתרץ
שם הקושיא וא"ת שמשון נזיר אלקים הוה כו'.
והנה ידוע בכללי הרמב"ם דלא סמיך אשינויא דחיקא וכשיש ב' סברות הפכיות בתלמוד ופסק תלמודא כחד מינייהו מטעים בתוך דבריו שלילת אותה הסברא
(יד
מלאכי. וש"נ) – לכן מאריך הרמב"ם (הל' איסו"ב פי"ג הי"ד): "אל יעלה כו' את ישראל כו'". וי"ל דהא דמאריך אח"ז:
סוד
הדבר כך הוא – לרמז שגם ע"פ סוד דעתו כך היא.
בטח שומר על שלשת השיעורים השוים לכל נפש בחומש תהלים ותניא, ועכ"פ יעשה כן מכאן ולהבא.
הפ"נ שבמכתבו יקראו בעת רצון על הציון הק'.