בס"ד. ש"פ האזינו, שבת שובה ה'תשמ"א*
שובה ישראל עד הוי' אלקיך כי כשלת בעוניך1, ופירש אדמו"ר הזקן2, דמ"ש שובה גו' עד הוי' אלקיך (אף שלכאורה הול"ל להוי' אלקיך3) הוא, ששיעור התשובה הוא עד שהוי' יהי' אלקיך4. וצריך להבין, דמי ששייך (ודורשים ממנו) תשובה נעלית כזו, הרי הוא בעל מדריגה נעלית גם קודם עשיית תשובה זו, וכמובן גם ממ"ש שובה ישראל, דשם ישראל הוא על שם כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל5, שהוא שר6 ושולט על ההעלם דשם אלקים ועל הכחות שמתפשטים ממנו (אנשים)7, ואיך שייך בו ענין העון שיהי' צריך לתשובה. והגם שידוע שתשובה היא לא רק על עבירות8 אלא להשיב נפשו למקורה ושרשה [והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה9], דתשובה זו היא גם בצדיקים גמורים10, הרי מפורש בכתוב שובה ישראל גו' כי כשלת בעוניך11, והיאך שייך ענין העוונות במי שהוא בדרגא זו. גם צריך להבין מה שממשיך בכתוב12 קחו עמכם דברים ושובו אל הוי', דאחרי שכבר אמר שובה ישראל גו' מה מוסיף ב(קחו עמכם דברים) ושובו אל הוי'13. גם צריך להבין מה שאומר אח"כ12 אמרו אליו כל תשא עון גו', שגם האמירה והבקשה תשא עון קשורה עם ענין התשובה14, ומזה משמע שלאחרי התשובה דשובה ישראל גו' ודשובו אל הוי', צריך להיות עוד תשובה13. גם צ"ל מה שבתשובה הא' ובתשובה הג' מזכיר ענין העון (כי כשלת בעוניך, תשא עון), משא"כ בתשובה הב'.ב) ונקודת הביאור בזה ע"פ המבואר בלקו"ת15, דבתשובה יש ג' בחינות. תשובה דסור מרע, תשובה דועשה טוב, ותשובה דבקש שלום דקאי על התורה דכל העוסק בתורה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה16, וכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם17. וג' התשובות שבפסוקים אלו [שובה ישראל גו', ושובו אל הוי', אמרו אליו כל תשא עון] הם ג' התשובות דסור מרע ודועשה טוב ודבקש שלום18. וזהו גם מה שפסוקים אלו הם התחלת ההפטרה דשבת תשובה, כי בשבת תשובה צ"ל כל ג' הבחינות. וכמו שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר19, שאצל הצמח צדק היו בשבת תשובה ג' נרות של תשובה, ואמר הצמח צדק "עס איז פאַראַן דריי תשובות", וביאר כ"ק מו"ח אדמו"ר שהם ג' התשובות המבוארים בלקו"ת15. וזהו מה שבתשובה הראשונה כתיב שובה גו' כי כשלת בעוניך, משא"כ בתשובה השני' (ושובו אל הוי') לא נזכר ענין העון, כי תשובה הראשונה היא תשובה דסור מרע (כשלת בעוניך), משא"כ השני' היא תשובה דועשה טוב20. וזהו גם מה שבתשובה הראשונה נזכר גם שם אלקים (עד הוי' אלקיך) ובתשובה השני' נזכר רק שם הוי' (ושובו אל הוי') ובתשובה השלישית כתיב אמרו אליו, כי התשובה דסור מרע היא שיהי' הוי' אלקינו21, והתשובה דועשה טוב היא להתקשר ולהדבק בשם הוי' כמו שהוא למעלה משם אלקים22, והתשובה דבקש שלום היא להדבק וליכלל בעצמות אוא"ס שלמעלה משם הוי'23. ג) והנה החילוק שבין התשובה דסור מרע להתשובה דועשה טוב ודבקש שלום הוא, שהתשובה דסור מרע היא שלא יהיו עוונות שמבדילים ביניכם לבין אלקיכם24, והתשובה דועשה טוב ודבקש שלום היא שתהי' העבודה להמשיך אור נעלה יותר. דההמשכה שנמשכת מלמעלה מצד עצמה, מצד זה שהוא ית' הוא עצם הטוב וטבע הטוב להטיב25, היא במדידה והגבלה, וע"י העבודה ההמשכה היא בלי גבול26.וכמו שידוע27 בענין אלה תולדות פרץ28 תולדות מלא29, שהוא למעלה גם מאלה תולדות השמים והארץ בהבראם30 תולדות מלא29, עולם על מילואו נברא31, דתולדות מלא שנאמר גבי בריאת שמים וארץ (בריאה מצד מלמעלה) רצה הבורא שיהי' במדידה והגבלה, משא"כ תולדות פרץ מלא שיהי' (בביאת המשיח32) ע"י מעשינו ועבודתינו33 הוא מה שמשיח (מבני פרץ, ונקרא הפורץ34) יפרוץ כל הגדרים. ובזה גופא (ההמשכה שע"י עבודה), ההמשכה שע"י עסק התורה (בקש שלום) היא נעלית יותר מההמשכה שע"י קיום המצוות (ועשה טוב). דנוסף לזה שע"י המצוות ההמשכה היא בבחי' מקיף וע"י התורה ההמשכה היא בפנימיות35, גם ההמשכה עצמה היא נעלית יותר. דע"י קיום המצוות נמשך אור הסובב36, וע"י עסק התורה נמשך עצמות אוא"ס שלמעלה גם מסובב37. ד) וע"פ הנ"ל דשובה ישראל כי כשלת בעוניך היא התשובה דסור מרע, מובן, דזה שגם מי שהוא בדרגת ישראל שייך אצלו הענין דכשלת בעוניך, הכוונה בזה היא לא (רק) שיש בו איזה חסרון [שזהו גם בצדיקים], אלא ששייך אצלו גם עוונות המבדילים38 (אלא שהם בדקות דדקות), ולכן צ"ל אצלו התשובה דסור מרע. וענין זה [שגם בצדיקים (ישראל) יש גם התשובה דסור מרע] מובן גם מזה שתשובה היא מצוה [וכלשון אדה"ז באגרת התשובה39 "מצות התשובה"], דמזה מובן, שמצות התשובה היא (ככל המצוות) לכאו"א מישראל, גם לצדיקים גמורים. ומכיון שמצות התשובה היא (כמ"ש אדה"ז באגה"ת שם) עזיבת החטא (סור מרע), מובן, דנוסף על זה שגם בצדיקים גמורים צ"ל התשובה דוהרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה [וכמבואר בלקו"ת (פרשתנו) דשרש הנשמה הוא בחי' האלקים (אשר נתנה), שהוא בחי' צור40 שלמעלה מהוי'41, העלם שאינו במציאות42, והמשכת הנשמה מבחינהזו היא באופן ד(אשר) נתנה, דכל43 הנותן בעין יפה הוא נותן44, וענין התשובה דוהרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה הוא השבת והעלאת הנשמה לשרשה ומקורה, דגם כמו שהנשמה מלובשת בגוף (שהרי מצות התשובה היא, ככל המצוות, לנשמות בגופים דוקא) תהי' בבחי' ביטול לגמרי כמו שהיתה בשרשה, בבחי' האלקים אשר נתנה45], צריך להיות אצלם גם תשובה כפשוטה. וצריך להבין, והרי באצילות (אפילו באצילות הפרטית) כתיב לא יגורך רע46, ומכיון שהתשובה דצדיקים היא (כנ"ל מלקו"ת) אל האלקים אשר נתנה, למעלה מבחי' בראתה יצרתה נפחתה בי (בי"ע) ולמעלה גם מבחי' שנתת בי (אצילות)47, איך יתכן אצלם ענין התשובה דסור מרע. ה) ולכאורה הי' אפשר לבאר זה ע"פ מ"ש בלקו"ת48, דמי שמצד מעלת נשמתו שייך להעבודה דבחי' רוח (ועשה טוב) ומכ"ש מי ששייך להעבודה דבחי' נשמה (בקש שלום), כשחסר אצלו בעבודה זו הוא פגם. ויתירה מזו, דלהיותו במדריגה נעלית, הפגם שלו (עם היותו בדקות) הוא גדול יותר מהעון ממש דאיש פשוט. וכמו שאמר הרב המגיד שהמ"ז של צדיקים גמורים פוגמים יותר מעוונות חמורים של ע"ה. וע"ד רבב על בגד ת"ח49. ועפ"ז הי' אפ"ל לכאורה, דמצות התשובה (שהיא עזיבת החטא) בצדיקים גמורים היא התשובה על זה שהי' אצלם חסרון בהעבודה דועשה טוב או עכ"פ בהעבודה דבקש שלום, שגם תשובה זו היא עזיבת החטא, מכיון שהפגם שעל ידי זה הוא עוד יותר מהעון (כפשוטו) דאיש פשוט. אמנם, מזה גופא שאומרים שישנם ג' ענינים (סור מרע, עשה טוב ובקש שלום), מוכח, שהעבודה דוע"ט ודבקש שלום היא הוספה ועלי' בקדושה גופא, וגם כשחסר בעבודה זו, אין זה ענין של רע (גם לא בדקות). ועפ"ז צריך להבין מהו"ע מצות התשובה (עזיבת החטא) בצדיקים, שעל זה אומר שובה ישראל גו' כי כשלת בעוניך, דגם מי שהוא בדרגת ישראל צ"ל אצלו גם התשובה דסור מרע. ו) ויובן זה ע"פ מאמר רז"ל50 מאן דמחוי במחוג קמי מלכא כו', כי בפני המלך צריך להיות בתכלית הביטול וכשמחוה במחוג קמי מלכא הוא מתראה למציאות בפני המלך51. ומזה מובן, שגם כשהוא עובד את הוי' אבל עבודתו היא בבחי' מציאות, הוא דוגמת מחוי במחוג קמי מלכא ח"ו52. ועפ"ז יובן שגם בצדיקיםגמורים צ"ל (גם) ענין התשובה דסור מרע, כי מכיון שגם כשהוא צדיק גמור עובד ה' ביראה ואהבה בתענוגים אינו בטל במציאות לגמרי רק הוא דבר בפני עצמו ירא ה' ואוהבו (יש מי שאוהב ויש מי שירא53) כמבואר בתניא54, הרי נמצא שהקבלת עול מלכות שמים אינה בתכלית השלימות, ולגבי מדריגתו הוא כמו פריקת עול. ולכן גם בצ"ג צ"ל התשובה דסור מרע. וזהו שובה ישראל עד הוי' אלקיך כי כשלת בעוניך, שהתשובה על הכשלון בעון שבדרגת ישראל (יש מי שאוהב) הוא ע"י הגילוי דהוי' דוקא. דלגבי שם אלקים, מכיון שההתהוות משם אלקים היא בדרך התלבשות (בראשית ברא אלקים55), הנבראים שמתהווים ממנו הם תופסים מקום, והביטול שלהם הוא רק ביטול היש, משא"כ לגבי שם הוי', שההתהוות ממנו היא באופן דבדרך ממילא (יהללו את שם הוי' כי הוא צוה ונבראו56), הנבראים אינם תופסים מקום, ביטול במציאות57. וזהו שהתשובה על כשלת בעוניך שבדרגת ישראל, יש מי שאוהב, היא שהוי' יהי' אלקיך, דע"י שמאיר בו הגילוי דהוי', ועד שזה (הוי') נעשה אלקיך כחך וחיותך, הוא בא לביטול במציאות. ז) והנה מבואר בלקו"ת58 דפירוש שובה ישראל עד הוי' אלקיך הוא שהתשובה צריכה להיות עד שהוי' יהי' רק בחי' אלקים וצמצום לגבי עצמות אוא"ס שלמעלה מהוי'. וע"ד הפירוש בהוי' הוא האלקים59 שאומרים בנעילת יום הכפורים, שז"א (הוי') בעלותו לעתיקא כאלקים יחשב60. ויובן זה ע"פ הידוע61 שגם לגבי שם הוי', מכיון שהוא מקור לההתהוות, דהוי' הוא לשון מהוה62 (אלא שההתהוות היא בדרך ממילא), בהכרח שיש איזה תפיסת מקום להנבראים, ואמיתית הביטול הוא דוקא לגבי עצמות אוא"ס שלמעלה מהוי' שאינו בגדר מקור לעולמות. וזהו שהתשובה על כשלת בעוניך (יש מי שאוהב) היא עד הוי' אלקיך (כהפירוש בלקו"ת) שהוי' הוא אלקים וצמצום לגבי עצמות אוא"ס, שע"י הגילוי דעצמות אוא"ס [עתיקא, שנבדל ונעתק ומובדל ממציאות העולמות63], מגיעים לתכלית הביטול. ויש להוסיף, שענין הישות (דיש מי שאוהב) כפשוטו נתקן כבר ע"י עבודת התשובה דחודש אלול, ובכתה את אבי' ואת אמה ירח ימים64 דקאי על חודשאלול (כדאיתא בכתבי האריז"ל65), חודש הרחמים, שאז המלך הוא בשדה66, ובפרט בהימים שאחר ח"י אלול שמכניס חיות בכל הענינים דחודש אלול67, ובפרט בימי הסליחות שאומרים לך68 הוי' הצדקה ולנו בושת הפנים, ביטול דיראת בושת שהיא יראת הרוממות בדרגא הכי עליונה69, ובפרט בערב ראש השנה שענינו הוא (כשמו ערב ראש השנה) הכנה לראש השנה, ובפרט בראש השנה גופא שאז היא העבודה דקבלת עול מלכות שמים, שתמליכוני עליכם70. והתשובה דשבת תשובה היא על הישות כמו שהוא בתכלית הדקות. ולכן מבאר בלקו"ת דפירוש שובה ישראל עד הוי' אלקיך [שאומרים בשבת תשובה] הוא שהוי' יהי' רק אלקים וצמצום לגבי עצמות אוא"ס, כי בכדי לשלול הישות בתכלית הדקות הוא דוקא ע"י גילוי עצמות אוא"ס שלמעלה מהוי'. ח) ולאחרי71 אומרו שובה ישראל גו' כי כשלת בעוניך, שהיא התשובה דסור מרע [כמו שהיא בדרגת ישראל], מוסיף קחו עמכם דברים ושובו אל הוי', אמרו אליו כל תשא עון, שב' תשובות אלו הם התשובה דועשה טוב והתשובה דבקש שלום. ויובן זה בהקדים המבואר בלקו"ת72 שג' התשובות דסו"מ דוע"ט ודבקש שלום הן בג' הבחינות נר"נ. התשובה דסור מרע (שהיא על חטא ועון) היא בבחי' נפש. כי ענין החטא ועון שייך רק בבחי' נפש כמ"ש73 הנפש החוטאת74. וגם התשובה (דסור מרע) היא בבחי' נפש, כי התשובה דסו"מ היא שמקבל עליו קבלת עול מלכות שמים ועול מצוות [שלא למרוד במלכותו ית' ולא לעבור על מצות המלך ח"ו75], וענין הקב"ע הוא בבחי' נפש. התשובה דועשה טוב, שהיא על העדר התעוררות אהבה ויראה [דההמשכה שע"י קיום המצוות (ועשה טוב) היא ע"י אהבה ויראה שהם הגדפין שעל ידם פרחא לעילא76, וגם השלימות דקיום המצוות גופא היא ע"י האהבה דוקא77], היא בבחי' רוח, דמדות שבלב (אהבה ויראה) הם בחי' רוח. והתשובה דבקש שלום, שהיא על העדר עסק התורה בהבנה והשגה, ובפרטיות יותר –התשובה על העדר בהשגת אלקות, ובעיקר על זה שהענין האלקי אינו נרגש במוחו (דגם כשמתבונן בענין אלקי אין הענין נרגש במוחו), היא בבחי' נשמה, נשמת שדי תבינם78, וזהו שבהתשובה דועשה טוב כתיב קחו עמכם דברים ובתשובה דבקש שלום כתיב אמרו אליו, כי דיבור (דברים) שייך למדות (דדיבור הוא ההבל היוצא מהלב79), ולכן הוא בחי' רוח, רוח ממללא80, ואמירה שהיא בלב81, מחשבה, היא82 בחי' נשמה. וזהו גם מ"ש אמרו אליו כל, כל מלשון התכללות, כי (בקש) שלום הו"ע ההתכללות. ט) ומה שאומר בתשובה זו (דבחי' נשמה) תשא עון, יובן על פי מ"ש בזהר83 (שאומרים במענה לשון) נפשא דילהון קדישא רוחא דילהון קדישא נשמתא דילהון קדש קדשים, דזה שנשמה נקראת קדש קדשים הוא לפי שכוללת בתוכה גם קדשים דנפש ורוח. ומכיון שנפש ורוח כמו שכלולים בנשמה הם במדריגה נעלית יותר [וע"ד דצ"ח שבאדם שהם למעלה מדצ"ח, וכמו כן הוא בנוגע בי"ע שבאצילות, ועד"ז הוא גם בע"ס דאצילות כמו שהם גנוזות בלמעלה מאצילות], לכן ע"י התשובה דנשמה נעשה עילוי גם בנפש ורוח, ולא רק כמו שהם כלולים בנשמה אלא גם כמו שהם במקומם. ולכן אומר בהתשובה דבחי' נשמה תשא עון, כי ע"י תשובה זו, נעשה עילוי גם בהתשובה דסור מרע. ומזה מובן, שבכדי שהעבודה דסור מרע (בחי' נפש) ודועשה טוב (בחי' רוח) תהי' כדבעי, הוא ע"י עסק התורה (בחי' נשמה), ובפרט ע"י העסק בפנימיות התורה, ברזין דאורייתא וברזין דרזין, דבחי' פנימיות התורה הנק' סתים דאורייתא הוא המקשר ומחבר בחי' סתים דישראל לבחי' סתים דקוב"ה84. והגם דהמשכת העצמות שבתורה הוא בכל חלקי התורה, גם בנגלה דתורה, וגם בקריאת אותיות התורה (אפילו כשלא ידע מאי קאמר) כמבואר בהמשך תער"ב85, הרי מבואר שם שגילוי העצמות הוא דוקא בפנימיות התורה [כי פנימיות אבא פנימיות עתיק86, ולכן הגילוי דפנימיות עתיק הוא דוקא בפנימיות אבא]. ובפרט בפנימיות התורה כמו שנתגלתה בתורת החסידות ע"י הבעש"ט, ועאכו"כ כמו שנתגלתה ע"י אדמו"ר הזקןבתורת חסידות חב"ד, באופן דיתפרנסון87. וע"י העסק בתורה, ובפרט בפנימיות התורה, נעשה עילוי גם בהעבודה דסור מרע ודועשה טוב. י) והנה כמו שהתשובה דשובה גו' כי כשלת בעוניך אינה על עוונות כפשוטם ח"ו, שהרי כל ישראל בחזקת כשרות הם88, ובפרט לאחרי התשובה דחודש אלול ודימי הסליחות, ובפרט לאחרי ראש השנה שכל ישראל זוכין בדין, ועד שגם בערב ראש השנה יודעים כבר בבירור שיזכו בדין89, כי ועמך כולם צדיקים90, ובפרט לאחרי תק"ש שאז נעשה ענין העשירות [וכידוע דזה שארז"ל91 מתעשרת בסופה הוא מיד לאחרי תק"ש], והתשובה דשבת תשובה (לאחרי ראש השנה) היא רק על הישות דיש מי שאוהב (ובזה גופא – בתכלית הדקות), כנ"ל (סעיף ז), עד"ז הוא גם בהתשובה דועשה טוב ודבקש שלום, דהגם שעשו גם ענינים אלו גם מקודם, התשובה דשבת תשובה היא שקיום המצוות תהי' בהידור עוד יותר, ועד"ז בעסק התורה ובפרט בפנימיות התורה כמו שנתגלתה בתורת החסידות ובפרט בתורת חסידות חב"ד, כולל גם הענין דיפוצו מעינותיך חוצה92, ועד שיהי' מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים93, שתהי' שנת תורה שנת תשובה ושנת תפלה, וכן גם כל הברכות שבכל האותיות, שנת אורה שנת ברכה שנת גאולה וכו', ובפרט – הברכה העיקרית, גאולה שלימה ע"י משיח צדקנו בקרוב ממש. **********
*) יצא לאור בקונטרס שבת תשובה-ו' תשרי – תשמ"ט, "לקראת שבת תשובה, ו' תשרי, יום היאָרצייט של הרבנית הצדקנית מרת חנה תנצב"ה (אמו של – יבלח"ט – כ"ק אדמו"ר שליט"א), נסתלקה שבת תשובה בעת עלות המנחה שנת תשכ"ה . . עש"ק וילך, תשמ"ט".
1) הושע יד, ב. – התחלת וראשית ההפטרה דשבת שובה.
2) לקו"ת דרושים לשבת שובה ד"ה שובה ישראל הא' (סה, א).
3) כמו שמדייק בלקו"ת שם רד"ה שובה הב' (סו, ריש ע"ב). ועוד.
4) כ"ה הלשון ברד"ה שובה ישראל ה'תש"ד (סה"מ ה'תש"ד ע' 15). וכ"ה גם ברד"ה זה תרח"צ (סה"מ תרח"צ ע' לד).
5) וישלח לב, כט.
6) ראה פרש"י עה"פ שם: בשררה; שם לה, י: לשון שר ונגיד.
7) ראה לקו"ת שם ד"ה שובה הא' (סד, ג), "אנשים הם הכחות המתפשטות משם אלקים".
8) ראה גם ד"ה תקעו תרח"צ ס"ב (סה"מ תרח"צ ריש ע' יג), ובהנסמן שם בהערה 15.
9) קהלת יב, ז. וראה לקו"ת ריש פרשתנו (האזינו). לקמן סעיף ד.
10) לקו"ת ד"ה שובה הב' (סו, ג).
11) ע"פ מ"ש בפנים יומתק שלאחרי אומרו שובה ישראל מוסיף כי כשלת בעוניך, אף שלכאורה מובן מעצמו ד"שובה" הוא על חטא ועון (וכמו שמדייק בד"ה זה תרצ"ה ותרח"צ בתחלתו) – כי מכיון שמדבר כאן בדרגת "ישראל", הי' אפ"ל שהתשובה שלהם היא רק התשובה ד"והרוח תשוב גו'" – ולכן מוסיף ומחדש שגם ב"ישראל" ישנו הענין ד"כשלת בעוניך", וצריכים לתשובה כפשוטה (כ"מ בסה"מ ה'תש"ד שם).
12) הושע שם, ג.
13) כמו שמדייק ברד"ה זה תרע"ג (המשך תער"ב ח"א ע' קמב).
14) ראה ספר המצוות להצ"צ מצות וידוי ותשובה בתחלתה (דרמ"צ לח, א) "שעיקר מצות התשובה מן התורה היא עזיבת החטא והוידוי ובקשת מחילה". וצ"ע, דברמב"ם הל' תשובה לא נזכר בקשת מחילה. וראה לקו"ש חי"ז ע' 194. ואכ"מ.
15) בלק ד"ה מה טובו (עג, ב ואילך).
16) סנהדרין צט, ב.
17) רמב"ם סוף הל' חנוכה.
18) כדלקמן סעיף ז, ע"פ סד"ה שובה תרע"ג הנ"ל (המשך תער"ב שם ע' קמט).
19) בשיחת ליל ש"פ וילך שבת תשובה ה'תש"ה ס"ה ואילך (ספר השיחות ה'תש"ה ע' 14 ואילך).
20) ד"ה שובה הנ"ל שם. ומה שנזכר ענין העון בתשובה השלישית (אמרו גו' תשא עון) – אף שהיא למעלה גם מהתשובה דועשה טוב – ראה לקמן סעיף ט.
21) לקו"ת בלק שם עג, סע"א ואילך.
22) לקו"ת שם עג, ד.
23) לקו"ת שם עד, א. בלקו"ת שם, דעל תשובה זו (ליכלל בעצמות אוא"ס) כתיב (מלאכי ג, ז) "שובו אלי – אלי ממש". ועפ"ז יובן מה שבתשובה זו כתיב "אמרו אליו" (ד"אליו" הוא כמו "אלי"). ולהעיר ממארז"ל (ספרי הובא בפרדס שער לב (שער הכוונה) פ"ב. אלימה רבתי מעין א תמר א. וראה בחיי עה"פ ואתחנן ד, ז. עקב יא, ג) אליו ולא למדותיו, דלפירוש אדמו"ר הזקן (הובא באגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"ג ע' קמד-ה. "היום יום" יא תשרי) קאי על עצמות א"ס.
24) ישעי' נט, ב. וראה אגרת התשובה פ"ה.
25) ראה עמה"מ שער שעשועי המלך רפ"א. שעהיוה"א פ"ד (עט, א).
26) ראה לקו"ת שם (עג, ד) שהעבודה ד"ועשה טוב" היא "שמייגע את עצמו בועשה טוב להלחם עם הטבע". ויש לומר, שלכן גם ההמשכה מלמעלה שעי"ז היא למעלה מהטבע (דטבע הטוב להטיב) דלמעלה.
27) ראה גם ד"ה זה היום דיום ב' דר"ה שנה זו (ה'תשמ"א) ס"ג (לעיל ע' לא).
28) רות ד, יח.
29) ב"ר פי"ב, ו. שמו"ר פ"ל, ג.
30) בראשית ב, ד.
31) ראה ב"ר פי"ד, ז. פי"ג, ג.
32) מדרשים שבהערה 29.
33) ראה תניא רפל"ז.
34) ראה מיכה ב, יג. ב"ר פפ"ה, יד (ובפרש"י שם). אגדת בראשית ס"פ סג.
35) תניא פ"ה. לקו"ת שם עד, א.
36) לקו"ת שם עג, סע"ג ואילך.
37) לקו"ת שם עד, א.
38) וכמובן גם מהלשון "כשלת בעוניך" – ראה לקו"ת מטות פב, א; נצבים נא, א, דחטא הוא לשון חסרון משא"כ עון.
39) פ"א (צא, רע"א). וראה ס' "שיעורים בספר התניא" לאגרת התשובה שם (ע' 1054 ואילך).
40) לקו"ת פרשתנו (האזינו) עב, א. דרושים לשמע"צ פה, ריש ע"ב.
41) ראה בארוכה לקו"ת אחרי כו, ג.
42) ראה בארוכה ד"ה ואברהם זקן תרס"ו (המשך תרס"ו ע' פ ואילך). ובכ"מ. ד"ה זה היום דיום ב' דר"ה שנה זו (ה'תשמ"א) ס"ה (לעיל ע' לג).
43) ראה ב"ב נג, א. וש"נ. רמב"ם הל' מכירה פכ"ה ה"ד. הל' זכי' ומתנה פי"א הכ"ב.
44) לקו"ת פרשתנו שם, ב.
45) לקו"ת פרשתנו שם, רע"א.
46) תהלים ה, ה. לקו"ת במדבר ג, ג. מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ד ע' א'תצג. וש"נ.
47) לקו"ת פרשתנו שם, א. וראה אוה"ת פרשתנו ע' א'תרלח.
48) בלק עג, ד. עד, ב. וראה גם ד"ה שובה תרע"ג פע"ח (המשך תער"ב ח"א ע' קמז). וראה גם ד"ה זה תרח"צ (סה"מ תרח"צ ע' לד).
49) ראה שבת קיד, א: של בנאין (ת"ח) מצד אחד. ובד"ה שובה תרע"ג שם: שהכתם על בגד חשוב גרוע יותר.
50) ראה חגיגה ה, ב.
51) ראה סהמ"צ להצ"צ ח, א. וראה בארוכה לקו"ש ח"ד ע' 1050 ובהערות שם.
52) ראה סה"מ תרנ"ט ע' סד: שלפי עוצם גדולתו ורוממותו גם העבודה האמיתית . . לחטא יחשב. ועד"ז בסה"מ תרנ"א ע' עה ואילך. שם ע' ריב. שם ע' ריד ואילך.
53) ראה סה"מ תרס"ג ע' נו.
54) פל"ה (מד, סע"א ואילך).
55) בראשית א, א.
56) תהלים קמח, ה. תו"א מג"א צו, ג. לקו"ת ראה כ, סע"ג. שם כו, ד. שה"ש יד, ג. שם מא, ד. ובכ"מ.
57) המשך תרס"ו ע' רכד. סה"מ תרע"ח ס"ע שפ ואילך.
58) דרושים לשבת שובה סה, א. שם סו, א.
59) מלכים-א יח, לט.
60) לקו"ת שם (ביאור לד"ה שובה הא') ס"ה, ריש ע"ד (ממ"ח סוף מס' יומא).
61) ראה המשך תרס"ו שבהערה 57.
62) שעהיוה"א רפ"ד. וראה גם זח"ג רנז, סע"ב (ברע"מ). פרדס שער א (שער עשר ולא תשע) פ"ט.
63) ראה לקו"ת דרושים לר"ה סא, ג. סהמ"צ להצ"צ מצות וידוי ותשובה (דרמ"צ לט, א).
64) תצא כא, יג.
65) ל"ת להאריז"ל עה"פ. וראה גם ז"ח תצא עה"פ (נח, סע"ד). ובאוה"ת נ"ך כרך ב ס"ע א'נ מציין: וע' עוד [לקו"ת] סד"ה כי תצא דרוש השני בענין ובכתה את אבי' ואת אמה ירח ימים דקאי על [חודש] אלול כו'. – עיי"ש בלקו"ת. וצע"ק.
66) לקו"ת ראה ד"ה אני לדודי הא' ס"א (לב, ריש ע"ב).
67) ראה שיחת ח"י אלול ה'תש"ה (לקו"ד כרך ג ע' 946. ספר השיחות ה'תש"ה ע' 122). – נת' בלקו"ש חי"ט שיחה לח"י אלול (ע' 250 ואילך). לקו"ש חכ"ט שיחה לח"י אלול (ע' 161 ואילך). וראה גם לקו"ד כרך א לד, א.
68) דניאל ט, ז.
69) ראה תניא פמ"ג. סידור (עם דא"ח) הערה לתיקון חצות (קנא, סע"ג ואילך).
70) ר"ה טז, א. לד, ב.
71) בכל הבא לקמן ראה ד"ה שובה תרע"ג (המשך תער"ב ח"א ע' קמו ואילך).
72) בלק עד, ב.
73) יחזקאל יח, ד.
74) כ"ה בד"ה שובה שם. ובלקו"ת שם מובא הפסוק (ויקרא ד, ב. ועוד) נפש כי תחטא.
75) אגה"ת פ"א (צא, רע"א). וראה בארוכה ס' "שיעורים בס' התניא" שם ע' 1069 ואילך.
76) תניא פל"ט (נג, ב), מתקו"ז ת"י (כה, ב).
77) ראה תניא פ"ד "כי המקיימן באמת הוא האוהב כו'". וראה קונטרס העבודה פ"ב (ע' 15).
78) איוב לב, ח.
79) דענין זה [שקול הדיבור יוצא מהבל הלב] ברוחניות הוא, שהדיבור נמשך מהמדות שבלב – ראה לקו"ת ר"ה נו, ד. ובכ"מ.
80) תרגום אונקלוס עה"פ בראשית ב, ז.
81) זח"א רלד, ב. לקו"ת חוקת נז, ד. וש"נ.
82) ראה סה"מ ה'תש"ב ע' 103 ובכ"מ, שהדיבור הוא (בעיקר) לבוש להמדות (רוח) והמחשבה לשכל (נשמה).
83) ח"ג ע, ב.
84) לקו"ת ויקרא ה, ג. ע"פ זח"ג עג, א.
85) ח"ב פשס"ד (ע' תשמו ואילך).
86) לקו"ת נצבים מט, ד. וש"נ. וראה בהוספות ל"הערות וציונים" ללקו"ת שם (בהוצאת קה"ת ה'תשד"מ ואילך – קכט, א).
87) ל' התקו"ז ת"ו בסופו. וראה הקדמת מק"מ לזהר; כס"מ לתקו"ז שם – נעתקו בלקו"ש חכ"ד ע' 136 הערה 35.
88) רמב"ם הל' קדה"ח פ"ב ה"ב.
89) טור או"ח הל' ר"ה סתקפ"א, מירושלמי ר"ה פ"א ה"ג.
90) ישעי' ס, כא.
91) ר"ה טז, ב.
92) ראה אגה"ק דהבעש"ט, נדפסה גם בכתר שם טוב (הוצאת קה"ת) בתחלתו.
93) ישעי' יא, ט.