לקוטי שיחות חלק לט - הוספות - מכתבים ושיחות כג

ער"ה

בס"ד. חלק משיחת ש"פ נצבים­וילך, כ"ג אלול ה' תשמ"ט.

.. . ענין נוסף ועיקרי שהזמן גרמא — בנוגע לערב ראש השנה הבעל"ט:

בערב ראש השנה הבעל"ט מסתיימת ונשלמת שנת המאתיים להולדת הצמח­ צדק (ערב ר"ה תקמ"ט — ערב ר"ה תשמ"ט).

ואין מזרזין אלא למזורזין — שנוסף על כל הפעולות המיוחדות שנעשו במשך שנת המאתיים, יש לנצל את הימים האחרונים בשנת המאתיים (שיש בה מעלה וסגולה מיוחדת כמובן מביאורי בעל יום ההולדת על הפסוק "האלף לך שלמה ומאתיים לנוטרים את פריו", כמוזכר כמ"פ במשך השנה) כדי להשלים (גם מלשון שלימות) ולהוסיף ביתר שאת וביתר עוז בכל פעולות אלו, בכל עניני תומ"צ.

ולכל לראש הוספה בלימוד תורתו של הצמח­צדק, הן בנגלה דתורה והן בפנימיות התורה, ושניהם יחדיו, כמודגש ביותר בתורתו של הצ"צ שבלולה מכל חלקי התורה, נגלה ונסתר גם יחד כולל ובמיוחד הוספה בהפעולות דהפצת המעיינות חוצה, כידוע שבענין זה מצינו הדגשה מיוחדת אצל הצ"צ.

ובודאי יערכו בכל מקום ומקום חגיגות והתוועדויות מיוחדות לציון מלאת מאתיים שנה להולדת הצ"צ (מה טוב — בערב ר"ה עצמו (באופן המותר), ועכ"פ בהימים הסמוכים אליו, לפי תנאי הזמן והמקום), שבהם יעוררו ויעודדו ויחזקו איש את רעהו בכל הענינים האמורים.

ועוד והוא העיקר שעוד לפנ"ז יבוא משיח צדקנו, שקשור במיוחד עם "צמח צדק": "צמח" — "איש צמח שמו", ו"צדק" — כמ"ש במשיח "והי' צדק אזור מתניו" וגם שמו מנחם קשור עם משיח — כמארז"ל ש"מנחם שמו", ובפרט בסמיכות ליום

הולדתו, ש"מזלו גובר" ובפרט בשנה זו, מאתיים שנה להולדתו, נוסף לכך שעומדים בסיומה של שנת "תשמט ידך", וערב "תהא שנת נסים", כמדובר כמ"פ.

וכן תהי' לנו — שביום הש"ק שממנו מתברך ר"ה יקויים כבר מ"ש בתפלת חנה שאומרים בהפטרת יום א' דר"ה, "וירם קרן משיחו" וכן מ"ש בהפטרת יום ב' דר"ה, "קהל גדול ישובו הנה",,"והקיצו ורננו שוכני עפר" והצמח­צדק ורבותינו נשיאינו שלפניו (שהצ"צ הי' ממלא מקומם) ושלאחריו (ממלאי מקומו — ועד נשיא דורנו מו"ח אדמו"ר) בראשם, ומחכים שיבוא משיח לפנ"ז, תומ"י בשבת זה — ובער"ה נהי' ביחד עם בעל יום ההולדת,

ולמחרתו בר"ה שחל בשבת יתקעו בשופר בביהמ"ק השלישי ובירושלים,

ולא יהי" צורך לביאורים והסברים בנוגע לתוכן התקיעה בשופר בשבת מצד הדרגא שלמעלה מגדר של מציאות, כיון שיתגלה בפועל ממש ש"אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם", "ישראל וקב"ה כולא חד".

[new_section]

בס"ד. ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א אחרי קבלת הפ"נ הכללי, ערב ראש השנה, ה'תש"נ.

א. דער אויבערשטער זאָל ממלא זיין משאלות לבב כל אחד ואחת לטובה, בקרוב ממש,

כולל ונקודתו — אַ כתיבה וחתימה טובה בכל הענינים, סיי הפרטיים און סיי הכלליים, און פרטיים וכלליים גם יחד.

יעדערער זאָל האָבן אַ שנה מוצלחה בגשמיות, אַ שנה מוצלחה ברוחניות, און אַ שנה מוצלחה אין לימוד התורה, קיום המצוות און עבודת התפלה במיוחד, וכל זה — מתוך שמחה וטוב לבב.

ובמיוחד — ווי כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו האָט מדגיש געווען — עס זאָל זיין "עמדו הכן כולכם", זיין אַלע צוזאַמען צוגעגרייט צו דער גאולה האמיתית והשלימה, וואָס קומט תיכף ומיד ממש,

אַזוי אַז נאָך היינט, ערב ראש השנה — גייען אַלע אידן, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו" תיכף ומיד ממש — "ארו עם ענני שמיא" — אין ארץ הקודש, אין ירושלים עיר הקודש, להר הבית, אין מקדש אד' כוננו ידיך.

וואָס דאָס (די גאולה) ווערט צוגעאיילט במיוחד — דורך הפצת פנימיות התורה, הפצת המעינות חוצה, און הפצת כל התורה ומצוותי', ובאופן דמוסיף והולך ואור.

וכל המזרז בזה וכל המוסיף בזה — הרי זה משובח.

ב. יהי רצון אַז עס זאָלן מקויים ווערן אַלע ענינים וועגן וועלכע עס רעדט זיך דאָ אין פדיון הכללי, און די ענינים וואָס מ'האָט געדאַרפט צוגעבן אין דעם — וואָרום צו טוב איז ניטאָ קיין שיעור — וכלפי שמיא גליא, ואדרבה — דער אויבערשטער איז נאך מוסיף בתוספת מרובה על העיקר.

ביז — די ברכה אַז עס קומט גלייך, היינט ערב ראש השנה, פאַר ראש השנה — די גאולה האמיתית והשלימה.

ובפרט אַז שוין בערב ראש השנה שטייען אידן אין אַ מצב נעלה — ווי עס שטייט אין טור (בשם פון "מדרש"): כתיב כי מי גוי גדול וגו' (אשר לו אלקים קרובים אליו), איזה אומה כאומה זו שיודעת אופי' של אלקי' כו', און זיי ווייסן אַז זיי האָבן זוכה געווען בדין, ביז אַז דאָס איז קענטיק אין זייערע לבושים — "לובשים לבנים ומתעטפים לבנים" (מיט די אַלע פרטים אויסגערעכנט אין טור).

ג. ובשנה זו קומט אין דעם צו נאָכמער — אַז ערב ראש השנה קומט אויס ערב שבת, אַן ערב והכנה צו יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת:

נוסף צו דער הכנה פון ערב ראש השנה בכלל (ביז באופן אַז שוין דעמולט איז זוכין בדין) — קומט צו דעם יאָר, אַז ס'איז אויך ערב שבת, וואָס דעמולט איז מען זיך מכין צו שבת, אָנהויבנדיק פון פרייטיק אינדערפרי, וכל המקדים הרי זה משובח, ובפרט דורך "רץ" בערב שבת, אַ ריצה לדבר מצוה (לצורך שבת),

און נאָכמער: נוסף צו די הכנות צו שבת, איז בערב שבת שוין אויך דאָ אַ מעין — "טועמי' חיים זכו" — פון די ענינים פון שבת, כולל אַ טעימה ומעין פון דעם ענין פון "כל מלאכתך עשוי'" בשבת, ע"ד ווי ס'איז געווען באַ דעם ערשטן יום הששי (פון מעשה בראשית), יום בריאת אדם הראשון — אַז "אדם נברא בערב שבת ומפני מה כו' כדי שיכנס לסעודה מיד", "שימצא הכל מוכן" לסעודה.

וואָס דאָס גיט צו נאָכמער אין דעם זוכים בדין בערב ראש השנה, זייענדיק אויך ערב שבת, ווען מ'איז זיך מכין און מ'האָט אַ טעימה פון דער "סעודה" בשבת,

כולל ובמיוחד כנ"ל — אַז גלייך בערב ראש השנה פאַרענדיקט מען אַלע הכנות צו דעם שבת אין אַן אופן של ריצה, ביז — אַז בערב ראש השנה זה, דער לעצטער טאָג פון שנת תשמ"ט ידיך, איז מען רץ פון גלות אין דער גאולה, אַזוי

אַז מ'זאָל זיך דעמולט (בערב ר"ה) שוין קענען אָנהויבן גרייטן בעוד מועד צו פראַווען יו"ט של ראש השנה שחל להיות בשבת בתכלית השלימות "כמצות רצונך", בגאולה האמיתית והשלימה, אין ביהמ"ק השלישי — וואָס דעמולט וועט זיין תקיעת שופר בפועל אויך ביום השבת (ביום ראשון פון ר"ה), ואדרבה — ביתר שאת וביתר עוז,,

וואָס דערצו דאַרף מען האָבן די הכנות בערב ראש השנה — במילא דאַרף שוין קומען די גאולה בערב ראש השנה, בכדי אַז מ'זאָל זיין אין ארץ ישראל וכו' נאָך פאַר ראש השנה אויף קענען זיך צוגרייטן צו מקיים זיין מצוות היום בראש השנה בתכלית השלימות.

און דערצו איז בערב ראש השנה שהוא ערב שבת — הכל מוכן לסעודה, כולל — די סעודה דלעתיד לבוא, סעודת לויתן ושור הבר כולל — די ענינים רוחניים שבזה (כמבואר אין לקו"ת), אָבער לכל לראש — די סעודה גשמית (ווי אָפּגע'פסק'נט אין חסידות) — וואָס דער (זוכים ב)דין פון ראש השנה איז דאָך בעיקר אויף די ענינים גשמיים פון אידן מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה מיט אַ הרחבה הכי גדולה — באופן פון "הכל מוכן לסעודה".

ד. ובפרט אַז ערב ראש השנה, דער לעצטער טאָג פון יאָר, איז אויך דער יום הולדת פון דעם רבי'ן דער צמח צדק, ווען "מזלו גובר", ובפרט בשנה זו ווען עס ענדיקט זיך דער שנת המאתיים להולדתו (כמדובר כמה פעמים) — וואָס די נעמען

"צמח צדק" גייען אויף משיח צדקנו — גיט דאָס נאָכמער צו כח אַז ביום זה זאָל זיין די צמיחה (צמח) פון משיח צדקנו (צדק), באופן פון מראה באצבעו ואומר זה.

אין דעם קען מען נאָכמער צוגעבן — דורך דעם וואָס יעדערער, אנשים נשים וטף, וועט אויסנוצן דעם טאָג (ערב ראש השנה) אויף מוסיף זיין לזכותו פון דעם צ"צ (נוסף אויף דעם אייגענעם זכות בזה) אין די ענינים אין וועלכע ס'איז באַשטאַנען (עיקר) עבודתו פון דעם בעל יום הולדת (וואָס מזלו גובר ביום זה), ובכללות — איז ענינו געווען: מפיץ זיין תורה, ובפרט — פנימיות התורה, מפיץ זיין עבודת התפלה און עבודת כל המצוות כולם בהידור, כולל ובמיוחד — מצות הצדקה.

והיות אַז דער צמח צדק איז געווען נשיא הדור שלו, והנשיא הוא הכל — ווערט נמשך מענינו זה של הצ"צ צו אידן בדורות שלאחרי זה אַז "מ'געהערט" צו אים. ובפרט אַז אין דעם איז אויך באַשטאַנען די עבודה ותפקיד ושליחות פון כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו — ווי ער האָט מערערע מאָל מסביר געווען, אַז דער תפקיד פון דעם דור איז — הפצת התורה והתפלה והמצוות, ובפרט — הפצת פנימיות התורה.

און — מ'האָט דעם כח צו טאָן דאָס אָן קיין טירחא, ובלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר — אַז עס איז שוין אַלץ מוכן און עס דאַרף נאָר זיין "עמדו הכן כולכם", ובפרט שטייענדיק בערב שבת ווען "הכל מוכן לסעודה", מעין ובדוגמת "כל מלאכתך עשוי'" שבשבת.

ובפרט אַז דער טאָג איז דער סיום וחותם פון אַ גאַנצן יאָר, מלא בתורה ומצוות ומעשים טובים.

דעריבער וועט מען זיכער אויסנוצן דעם יום הולדת המאתיים פון צמח צדק — אויף מוסיף זיין אין לימוד תורתו פון דעם צמח צדק, און אין נתינת הצדקה בקשר מיט דעם יום הולדת המאתיים, ומה טוב — אַ הוספה בצדקה אין אַ מספר פון מאתיים — מאתיים פרוטות (וואָס דאָס איז בהישג יד פון יעדערן, אפילו קינדער), און די וואָס ווילן געבן מער — מאתיים פון אַן אנדער מטבע, אָדער מאתיים שטרות וכיו"ב — וועט דאָס נאָכמער צוגעבן אין די אַלע ענינים האמורים.

און דאָס וועט נאכמער מוסיף זיין, אַז נאָך ביום זה, ערב ראש השנה (ווען זוכים בדין), דער לעצטער טאָג פון תשמ"ט ידיך, ערב שבת (ווען טועמי' חיים זכו),

יום הולדת המאתיים פון דעם צמח צדק (שמו של משיח) — זאָל קומען די גאולה האמיתית והשלימה,

והקיצו ורננו שוכני עפר, צוזאַמען מיטן צמח צדק און צוזאַמען מיט כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, באופן פון מראה באצבעו ואומר זה,

און צוזאַמען מיט זיי וועלן אַלע אידן, אנשים נשים וטף — גלייך אַרויסטאַנצן, באופן פון רץ, און אַריבערגיין פון דעם לעצטן רגע אין גלות — אין דער ערשטער רגע פון גאולה — גאולה האמיתית והשלימה, ביום הששי לפרשת האזינו השמים ותשמע הארץ, און לפרשת חלק הוי' עמו יעקב חבל נחלתו,

תיכף ומיד ממש.

אַ כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.

[new_section]

בס"ד. ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א אחרי קבלת הפ"נ הכללי, ערב ראש השנה, ה'תנש"א

מפני טורח הציבור איז איצטער ניט די צייט צו לייענען די פדיונות,

און כלפי שמיא גליא — במילא ווייסט מען אַלץ וואָס איז דאָ געשריבן בפרטיות,

און דער אויבערשטער, "שומע תפלה", וועט זיכער מקיים זיין תפלת עמו ישראל, מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה, אין די אַלע ענינים וועגן וועלכע מ'האָט געשריבן אין די פדיונות,

ביז די תפלה ובקשה הכי כללית — גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו,

ובדרך ממילא איז אין דעם אויך נכלל דער מילוי פון אַלע בקשות פרטיות, הן בגשמיות והן ברוחניות, והן ברוחניות והן בגשמיות, און אויך ברוחניות ובגשמיות גם יחד, וועלכע זיינען אַלע נכלל אין די אותיות פון די אל"ף בי"ת:

עס זאָל זיין אַ שנת אורה, שנת ברכה, שנת גאולה, שנת דיצה, שנת הוד והדר, שנת ועד טוב, שנת זכיות גדולות, שנת חיים טובים וארוכים, שנת טובות גדולות בטוב הנראה והנגלה, שנת יעוד טוב, שנת כלכלה, שנת לימוד בהצלחה מופלגה, שנת מילוי משאלות לבב כל אחד ואחת בתוך כלל ישראל מיט כח הצבור, שנת נסים גדולים, נסים פרטיים און אויך כלליים, שנת סייעתא דשמיא בכל הענינים, הן בגשמיות והן ברוחניות, שנת עוז והדר פאַר יעדער אידן און פאַר אַלע אידן, בחייו הפרטיים ובחייו הכלליים, און אין זיין אידישקייט ביתר שאת וביתר עוז, שנת פדות, שנת צדקה, שנת קדושה, שנת קוממיות, שנת רוממות, שנת שמחה, שנת ששון, שנת תורה, שנת תפלה, שנת תשובה און שנת תהלה,

ובכללות (כאמור) — אַ שנה פון מילוי משאלות לבב כל אחד ואחת, בתוך כלל ישראל, מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה,

ביז דעם מילוי משאלות לבב — אויך פון כל אחד ואחת מישראל — די שאלה ובקשה הכי עיקרית, צו וועלכער "קוינו כל היום": גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו,

ויוליכנו קוממיות לארצנו, לארצנו הקדושה, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותנו", ובתוכם (כפשוט) — די אַלע וואָס האָבן דאָ דערלאַנגט די פדיונות, צוזאַמען מיט אַלע זייערע בני בית און משפחות, און מושפעים און מושפעות,

און מ'גייט אַלע, כאמור, אין ארץ הקודש, און דאָרטן גופא — אין ירושלים עיר הקודש, להר הקודש, לבית המקדש השלישי, ביז אין קודש הקדשים, אין "מקדש אד' כוננו ידיך, הוי' ימלוך לעולם ועד",

בגאולה האמיתית והשלימה, תיכף ומיד ממש.

און מיר אַלע, בתוך כלל ישראל בכל קצוי תבל, פּראַווען דעמולט ראש השנה בארצנו הקדושה בירושלים עיר הקודש — יום אחד ראש השנה אָדער שני ימים (בהתאם צו זמן ביאת העדות), ובכל אופן — איז דאָס אַלעמאָל "כחד יומא אריכא",

ביז אַז דער "יומא אריכא" ווערט תיכף ומיד אַ התחלה צו דעם "יומא אריכא" ("יום שכולו ארוך") פון חיים נצחיים, בלי הפסק בינתיים, נשמות בגופים דוקא,

"והקיצו ורננו שוכני עפר", ונשיא דורנו בתוכם, ובראשינו,

און דאָס אַלץ (כאמור) — בארצנו הקדושה, בירושלים עיר הקודש, אין "מקדש אד' כוננו ידיך", בבית המקדש, בקודש הקדשים, ותיכף ומיד ממש.

[new_section]

ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א לאחרי התרת נדרים, ערב ראש השנה ה'תשנ"ב

יישר כח.

אַ כתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה בתוך כלל ישראל,

און במיוחד אין דעם ענין הכי עיקרי — גאולה האמיתית והשלימה, תיכף ומיד ממש.

ובפרט אַז עס זיינען שוין פאַראַן כמה סימנים אויף דעם — אָנהויבנדיק פון דברי חז"ל כמה שנים ודורות לפני זה: "כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה", און כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו האָט מסביר געווען אַז תשובה האָט מען שוין אויך אויפגעטאָן, און מ'שטייט שוין "הכן כולכם", און מ'שטייט אַזוי שוין אַ משך זמן —

זאָל זיין תיכף ומיד די גאולה האמיתית והשלימה, און פון אָט דעם רגע זאָלן אַלע אידן, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו", גלייך זיין אין ארץ הקודש, און דאָרטן גופא — אין ירושלים עיר הבירה, על הר הקודש, און אין בית המקדש, ביז אין קדש הקדשים, וואו עס געפינט זיך דער אבן השתי' שממנה הושתת העולם,

און די קדושה פון קדש הקדשים און אבן השתי' שבו ווערט תיכף ומיד נתפשט בכל העולם כולו — "והי' הוי' למלך על כל הארץ", "הוי' ימלוך לעולם ועד".

נאָכאַמאָל — אַ כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.

[לאחר שכ"ק אדמו"ר שליט"א ירד מהבימה המשיך]:

דער קומענדיקער נייער יאָר איז אַ "שנה משולשת", וועלכע האָט אַ שלימות משולשת, אַ יאָר אין וועלכן עס קומען צוזאַמען דריי ענינים פון שלימות (וואָס

זיינען ניט תלוי זה בזה און אין אַנדערע יאָרן קען מען האָבן איינעם אָן דעם צווייטן):

(א) די שלימות פון שנת העיבור, אין וועלכער עס קומט צו אַ חודש הי"ג, און דער יאָר ווערט אָנגערופן "שנה תמימה".

(ב) די שלימות פון דעם וואָס חודש חשון און חודש כסלו — די צוויי חדשים אין יאָר וועלכע קענען זיין חסרים (של כ"ט יום) אָדער מלאים (של ל' יום) — זיינען ביידע מלאים, צוויי חדשים מלאים — כפליים לתושי', וואָס דעמולט ווערט דער יאָר אָנגערופן "שלימה".

(ג) דער ערשטער טאָג פסח קומט אויס ביום השבת, וואָס דעמולט האָט מען די שלימות אין ספירת העומר אַז דאָס הויבט זיך אָן "ממחרת השבת" אויך כפשוטו, וואָס דעמולט זיינען די "שבע שבתות תמימות" — "תמימות כששת ימי בראשית" שמתחילות באחד בשבת ומסיימות בשבת (ווי עס שטייט אין מדרש).

און אין דעם נייעם יאָר קומען צוזאַמען אַלע דריי שלימות'ן: סיי די שלימות פון מספר החדשים (שנת העיבור), סיי די שלימות פון מספר הימים אין חדשים (צוויי חדשים מלאים) — במילא קומט אויס אַז דער יאָר האָט די סאַמע מערסטע טעג וואָס אַ יאָר קען האָבן (זייענדיק אַ "שנה תמימה" און אַ "שנה שלימה" — אַ שנת העיבור אין וועלכער חודש חשון און כסלו זיינען מלאים), און סיי די שלימות פון די "שבתות תמימות", מיט וועלכע ס'איז פאַרבונדן הבאת שתי הלחם און די אַנדערע קרבנות פון חג השבועות, זמן מתן תורתנו, וואָס איז פאַרבונדן אויך מיט "תורה חדשה מאתי תצא".

ועוד והוא העיקר — אַז די שלימות משולשת פון דעם נייעם יאָר גיט צו נאָכמער כח אַז תיכף ומיד ממש — נאָך בתחלת השנה — זאָל מען שוין זוכה זיין צו אַלע עניני שלימות, כולל — די שלימות פון "תורה חדשה מאתי תצא", ווייל תיכף ומיד ממש קומט די גאולה האמיתית והשלימה,

און תיכף ומיד ממש איז מען זוכה צו אַ כתיבה וחתימה טובה בגלוי לכל אחד ואחת בתוך כלל ישראל — לשנה טובה ומתוקה.

[new_section]

ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א אחרי קבלת פ"נ הכללי, ערב ראש השנה ה'תשנ"ב

א. בנוגע צו עניני דין אין תורה — וואָס איז ספּעציעל גילטיק אין די איצטיקע טעג וועלכע ווערן אָנגערופן ימי הדין, (אָנהויבנדיק פון דעם יום הדין פון ראש השנה) — איז אַ פסק­דין פון דעם אויבערשטן אין תורה, אַז דער דין דאַרף זיין אין אַן אופן פון "(ושפטו העדה גו') והצילו העדה", ד.ה. אַז דער גאַנצער דין איז נאָר בכדי עס זאָל זיין נאָכמער "והצילו" [ביז די שלימות פון "והצילו" בגאולה האמיתית והשלימה, כדלקמן ס"ג].

ווי עס שטייט אין טור אַלס פסק­דין (אע"פ וואָס ער ברענגט עס פון מדרש)

עה"פ "מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו": "איזה אומה כאומה זו שיודעת אופי' של אלקי'. . שמנהגו של עולם אדם שיש לו דין. . אינו יודע איך יצא דינו, אבל ישראל אינן כן, לובשים לבנים ומתעטפים לבנים. . ואוכלין ושותין ושמחים בר"ה לפי שיודעים שהקב"ה יעשה להם נס כו'", "ומוציא דינם לכף זכות וקורע להם גזר דינם".

דאָס הייסט, אַז אידן זיינען אַזאַ "אומה" — אַ פאָלק וואָס זייער טבע בהנהגתם בחיי יום יום (אויך בזמן הגלות) איז אַזאַ — וואָס נאָך איידער ס'איז דאָ דער פסק­דין בפועל ווייסן זיי שוין זיכער אַז דער דין וועט זיין לזכות ("והצילו העדה"), ביז אַז די זיכערקייט דריקט זיך אויס און פועל'ט אַ שינוי אין זייערע לבושים און מאכלים ומשקאות בראש השנה ("אכלו משמנים ושתו ממתקים").

ב. ולהוסיף, אַז דער ענין איז אויך אונטערשטראָכן אין דער פרשת השבוע פון דעם שבת פון וועלכן עס ווערט געבענטשט ראש השנה — פ' נצבים:

"אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם" גייט אויף אידן — די אַלע עשר מדרגות שבכלל ישראל (ווי אויסגערעכנט אין המשך הכתוב) און אין יעדער אידן בפרט (כנגד די עשר ספירות, ווי זיי שטייען בגלוי אין יעדער איד אַלס נשמה בגוף) — ווי זיי שטייען אין דעם יום הדין פון ראש השנה ("היום"), אַז הגם דאָס איז אַ יום הדין — שטייען זיי באופן פון "נצבים", "קיימים ועומדים, דהיינו שזוכים בדין" — "והצילו העדה".

ויש לומר אַז דאָס איז אויך פאַרבונדן מיט דעם פירוש אין "נצבים" מלשון "נצב מלך", אַז יעדער איד שטייט (בראש השנה) ווי אַ מלך, אַ מלך אויף כל

המציאות אַרום אים, ביז אַ מלך אויפן גאַנצן סדר השתלשלות — וואָרום יעדער איד, ווי ער איז — איז ער אַ מלך, איז ער מקבל פון מלך מלכי המלכים הקב"ה, וועלכער ווערט געקרוינט בראש השנה ("תמליכוני עליכם); וכפס"ד הנ"ל פון טור, אַז אידן ווייסן פאָראויס אַז זוכים בדין, וואָרום זיי זיינען אַ "גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו" (און דעריבער ווייסן זיי "אופי' של אלקי'"), און זיינען בדרגת מלך, און דעריבער באַקומען זיי — דורך דעם וואָס זיי זיינען מקבל פון מלך מלכי המלכים הקב"ה — אַלע המשכות והשפעות ווי עס קומט אַ מלך אָן קיין השתדלות מצדו. ואדרבה: אַ מלך טאָר גאָר ניט טאָן קיין מלאכה, בשעת איינער פון אנשי המלוכה קען עס פאַר אים טאָן, עאכו"כ ווען ס'איז "ברוב עם", וואָס "ברב עם הדרת מלך".

ג. דער עיקר און שלימות פון "והצילו העדה" איז די הצלה פון דעם איצטיקן מעמד ומצב פון גלות, בגאולה האמיתית והשלימה — וואָרום אפילו די וואָס האָבן — אויך איצטער (אין גלות) — הרחבה אין פרנסה רוחנית און הרחבה אין פרנסה גשמית, און אפילו די וואָס געפינען זיך אין ארץ הקודש אויפן הר הקודש, און דאָרטן גופא — אין דעם מקום הכי קרוב צו דעם מקום קדש הקדשים — זאָגן זיי אָבער דאָרטן אויך "מפני חטאינו גלינו מארצנו", וואָרום מ'האָט נאָך ניט דעם "מקדש אד' כוננו ידיך", און ס'איז נאָך ניט דער מצב פון "כל יושבי' עלי'", וואָס דוקא דעמולט האָט מען בשלימות אַלע ענינים, כולל — מצות יובל, וואָס איז במיוחד פאַרבונדן מיט שחרור וגאולה, כמ"ש "ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו" (בשנת היובל) אפילו אַזאַ וואָס זאָגט "אהבתי את אדוני" און גייט ניט אַרויס בשביעית.

ויש לומר אַז די שייכות פון יום הדין פון ראש השנה מיט דער גאולה ("והצילו העדה") איז אויך אונטערשטראָכן אין דעם וואָס בראש השנה איז די עבודה פון קבלת מלכותו ית', צו ממלא זיין די בקשה פון דעם אויבערשטן "תמליכוני עליכם" [ווי די גמרא זאָגט אין תלמוד בבלי, וואָס איז פאַרבונדן מיט גלות, "

במחשכים הושיבני"], וואָס מלכותו ית' איז פאַרבונדן און ווערט נתגלה בשלימותה דורך דוד מלכא משיחא (וואָס ענינו איז ספירת המלכות).

דערפון איז פאַרשטאַנדיק, אַז שטייענדיק איצטער אין די לעצטע רגעים פאַר דער גאולה (לויט אַלע סימנים, כנ"ל) — דאַרף דער דין אין די טעג (ימי הדין) ברענגען דער עיקר ושלימות פון "והצילו" — די גאולה האמיתית והשלימה.

ותיכף ומיד ממש — ניט אַריינגייענדיק אין אַ שקו"ט בזה — ס'איז אויף דעם קיין צייט ניטאָ, וואָרום מ'דאַרף גלייך גיין מקבל פנים זיין די גאולה האמיתית והשלימה און דוד מלכא משיחא, און כ"ק מו"ח אדמו"ר בראשנו — איז פאַרשטאַנדיק, אַז מיט יעדער רגע שנעלער וואָס מ'פאַרענדיקט די ענינים שקודם לזה, איז דאָס אַ רגע פריער פון דער גאולה האמיתית והשלימה.

ד. ולהוסיף, אַז די שייכות פון "והצילו" בראש השנה מיט דער גאולה איז אויך מודגש אין דער פרשה פון דער וואָך — פ' וילך וואָס קומט בהמשך צו פ' נצבים:

שטייענדיק "נצבים. . לפני ה' אלקיכם", באופן פון "נצב מלך" (כנ"ל ס"ב) — האָבן אידן בכח אַז באַ זיי זאָל דערנאָך גלייך ווערן "וילך" — לכל לראש די הליכה פון גלות אין גאולה, וואָס דאָס איז כולל די הליכה פון ארצות הגלות אין ארץ הגאולה (ארץ ישראל), ובפרט ווי זי ווערט תיכף ומיד אין אַ מצב פון "כל יושבי' עלי'", און דערנאָך אין גאולה עצמה — "וילך", "ילכו מחיל אל חיל", ביז "יראה אל אלקים בציון".

און עס ווערט באַ יעדער אידן "היום מלאו ימי ושנותי" (כדברי משה בהמשך צו "וילך משה") — אַז יעדער איד האָט ימים ושנים מלאים בתורה ומצוות, און דער כח אויף דעם באַקומט ער פון דעם וואָס אַזוי איז געווען באַ משה רבינו, און דערפון ווערט עס נמשך אין יעדער אידן דורך בחי' משה שבו וואָס פועל'ט אויף אים ביז אין מעשה בפועל (ווי דער אַלטער רבי איז מבאר אין תניא, ובתוספות ביאורים בזה פון דעם צמח­צדק).

ה. די שייכות הנ"ל פון יום הדין ראש השנה מיט "והצילו העדה", כולל ובעיקר די גאולה — הויבט זיך שוין אָן אין ערב ראש השנה, וואָס אַן ערב והכנה איז אַ מעין פון דעם וואָס דאָס גרייט צו. ועאכו"כ בנוגע צו ערב ראש השנה, וואָס דעמולט האָט מען שוין דעם "והצילו העדה" פון ראש השנה — ווי דער פס"ד הנ"ל

פון טור, אַז שוין בערב ראש השנה ווייסן אידן אַז זוכים בדין, און דעמולט הויבן זיך שוין אָן די הכנות צו ראש השנה — וכידוע אַז שבת און יו"ט דאַרפן האָבן אַ הכנה מיוחדת, ועאכו"כ די הכנה ערב ראש השנה צו ראש השנה, וועלכער איז משפיע אויף כל ימי השנה (אַזוי ווי אַ ראש איז משפיע אויף אַלע חלקי הגוף).

ו. ויש לומר אַז די שייכות פון ערב ראש השנה מיט דער גאולה (זוכים בדין) איז אַרויס נאָכמער בגלוי בדורות האחרונים — דורך דעם יום הולדת פון דעם צמח­צדק ביום זה (בשנת תקמ"ט):

דער נאָמען פון צמח­צדק [ווי ער ווערט אָנגערופן על שם תורתו] איז שמו של משיח צדקנו, שנקרא "צמח" און נקרא "צדק".

ולהוסיף אין דער שייכות פון צמח­צדק מיט משיח צדקנו: דער צמח­צדק — דער נשיא השלישי פון נשיאי חב"ד — איז כולל אין זיך אַלע נשיאים, ווי מ'זעט עס אין זיין תורה וועלכע איז כולל די תורה פון אַלע נשיאים שלפנ"ז, און אויך פון די נשיאים שלאח"ז, ביז כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו. והיות אַז רבותינו נשיאינו, און כללות הענין פון גילוי פנימיות התורה והפצת המעינות חוצה דורך רבותינו נשיאינו, איז פאַרבונדן מיטן גילוי פון משיח צדקנו, ובמיוחד כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו כמרומז בשמו "יוסף יצחק" על שם "יוסף אד' שנית ידו" — איז פאַרשטאַנדיק אַז דאָס (די שייכות פון די רביים מיט משיח) שטייט בהדגשה באַם צמח­צדק וועלכער איז כולל אַלע נשיאים.

דערפון איז מובן, אַז ביום הולדת של הצמח­צדק (בערב ראש השנה), וואָס דעמולט איז "מזלו גובר" — איז גובר דער ענין פון שמו של משיח, אַז דער בעל יום ההולדת טוט כל התלוי בו — ובמילא איז זיכער אַז דאָס איז פועל פעולתו — אַז עס זאָל זיין דער גילוי פון שמו של משיח, און נאָכמער — דער גילוי פון משיח אַליין (ווי ער איז העכער פאַר שמו).

ע"ד ווי דאָס איז בנוגע צו דער נשמה וואָס "חמשה שמות נקראו לה" (נפש

רוח נשמה חי'), ביז דעם שם החמישי — יחידה, ביז דער עצם הנשמה (וואָס "חמשה שמות נקראו לה"),

אַזוי אויך י"ל בנוגע צו משיח — אַז נוסף צו גילוי פון שמו של משיח, ביז ווי ער איז פאַרבונדן מיט יחידה (יחידה הכללית), האָט מען אויך די עצמות פון משיח צדקנו, וואָס דאָס איז איין זאַך מיט עצמות א"ס, און דעריבער איז דער גילוי פון משיח (בערב ראש השנה) פאַרבונדן מיט קבלת מלכותו ית' בראש השנה כנ"ל, און דער גילוי פון ענין המלכות ("נצב מלך") אין יעדער אידן, כמובן אויך פון פס"ד הטור בנוגע צו ערב ר"ה כנ"ל.

[ולהעיר אַז דער טור איז דער יסוד פון בית יוסף, וועלכער איז דער יסוד פון שולחן ערוך בית יוסף, וואָס ער איז דער יסוד פון דעם אַלטן רבין'ס שולחן ערוך, אויף וועלכן עס זיינען פאַראַן כמה תשובות וביאורים פון צ"צ].

ז. ויש לקשר זה מיט דעם ענין פון "וילך משה" (די הליכה פון גלות אין גאולה כנ"ל ס"ד) — ע"פ המדובר לאחרונה די ראשי­תיבות [וואָס איז נוגע במיוחד צו חסידי חב"ד, און דורך זיי — צו כלל ישראל בכל הדורות] פון "מיד" — "מיד הן נגאלין" — משה, ישראל (הבעש"ט), דוד (מלכא משיחא):

די אַלע דריי (משה, ישראל הבעש"ט און דוד מלכא משיחא) זיינען פאַרבונדן מיט "מיד הן נגאלין": משה הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון. ישראל הבעש"ט — ווי משיח האָט אים געענטפערט אויף זיין שאלה "אימתי אתי מר" — "כשיפוצו מעינותיך (פון בעש"ט) חוצה". און דוד מלכא משיחא — וואָס דורך אים קומט די גאולה האמיתית והשלימה בפועל.

און אין דעם וואָרט "מיד" שטייען אַלע דריי צוזאַמען אין אַן איין און איינציקן וואָרט, און אַ וואָרט וואָס פירושו איז "מיד" (גלייך), אין איין און איינציקער רגע — באַווייזט דאָס אַז אַלע דריי זיינען אַן איין און איינציקע נקודה: די נקודה פון גאולה מיד.

און די נקודה טיילט זיך אויף דריי פרטים, און דוקא אין דעם סדר פון משה, ישראל הבעש"ט און דוד מלכא משיחא: דער כח אויף גאולה קומט פון משה גואל ראשון הוא גואל אחרון, און משה קיבל תורה מסיני ומסרה כו', וואָס דאָס איז כולל כל התורה כולה, כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, כולל — אויך דער גילוי פון פנימיות התורה באופן פון הפצת המעינות חוצה דורך דעם בעש"ט, וואָס דורך דעם איז "אתי מר" דוד מלכא משיחא.

ובפרטיות יותר: משה און דוד (מלכא משיחא) זיינען דער ראשון ואחרון — גואל ראשון הוא גואל אחרון, און צווישן זיי איז דער אות י' ר"ת ישראל (הבעש"ט), וואָס גייט אויף דער פּינטעלע איד (נקודת היהדות), ווי זי שטייט בגלוי ביז זי באַקומט אַ צורת אות (י'), ואדרבה: דוקא דער י' איז מחבר די צוויי אותיות מ' און ד' וועלכע האָבן אַ התפשטות שלא בערך מער ווי התפשטות הי' — וואָרום די פּינטעלע איד פאַרבינדט זיך מיט דעם אויבערשטן אַליין, און דעריבער שטייט אַ איד אין אַ מצב פון "נצב מלך" (כנ"ל) און "וילך", און דוקא ער האָט בכח צו ברענגען דעם גואל ראשון הוא גואל אחרון (משה און דוד מלכא משיחא).

און דער כח אויף מגלה זיין דעם י' (נקודת היהדות) — יחידה שבנפש (ניצוץ משיח שבכל א' מישראל) ביז עצם הנפש — אין אַ אידן, איז געקומען במיוחד דורך ישראל הבעש"ט, ע"י גילוי תורת החסידות — וואָס דאָס גייט בכללות אויף גאַנץ תורת החסידות פון אַלע רבותינו נשיאינו (וואָס איז פאַרבונדן מיט משיח), ובמיוחד — שטייט דאָס בגלוי באַ דעם צ"צ, וועלכער איז כולל אַלע רבותינו נשיאינו, כנ"ל (ס"ו).

ח. די שייכות הנ"ל פון ערב ראש השנה מיט דער גאולה שטייט נאָכמער בהדגשה בערב ראש השנה בקביעות שנה זו — הן בימי השבוע, אַז דאָס קומט אויס ביום ראשון בשבוע, און הן בכללות השנה — שנת ה'תשנ"ב:

ווען ערב ראש השנה איז ביום ראשון בשבוע, קומט אויס אַז ער איז צווישן צוויי ימי סגולה — צווישן יום השבת קודש און ראש השנה. וע"פ הידוע אַז אַלע ענינים אין קדושה זיינען בדיוק, איז מובן אַז דער טאָג פון ערב ר"ה האָט בכח צו מחבר זיין די צוויי קצוות פון שבת און ראש השנה: שבת איז "מיקדשא וקיימא" מלמעלה, משא"כ ראש השנה ווערט נתקדש דורך אידן (ישראל דקדשינהו

לזמנים). און דורך דעם טאָג פון ערב ראש השנה בינתיים ווערט דער חיבור פון ביידע ענינים, אַז די קדושה פון שבת וואָס איז למעלה מכל העולמות (מיקדשא וקיימא מלמעלה) ווערט נמשך כמו שהיא אין ראש השנה; און אַזוי אויך לאידך גיסא, ווערט נתגלה ווי יעדער איד איז אַ "בעה"ב" (זייענדיק בדרגת מלך כנ"ל) אויף שבת און איז משפיע אין שבת, ביז — ווי יעדער איד ווערט בעה"ב אויף (ברענגען דעם) "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים".

ובפרטיות יותר: בקביעות שנה זו האָט מען די מעלה, אַז ראש השנה קומט אין אַ המשך פון דריי ספּעציעלע טעג נאָכאַנאַנד: (א) יום השבת קודש, פאַרבונדן מיט "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים". (ב) ערב ראש השנה — ביום ראשון בשבוע, וועלכער ווערט אָנגערופן בתורה "יום אחד", על שם וואָס הקב"ה הי' יחיד בעולמו. וענין זה פון יום ראשון דמעשה בראשית חזר'ט זיך איבער בכל יום ראשון, ווי מ'זעט עס אין שירו של יום וואָס מ'זאָגט דעמולט "לה' הארץ ומלואה". ובהדגשה יתירה ווען דער יום ראשון איז ערב ראש השנה, וואָס דעמולט איז "זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון". (ג) ראש השנה, ביום שני בשבוע, וואָס ביום זה נבראת מחלוקת — מחלוקת למעליותא, מחלוקת לשם שמים (ווי מחלוקת שמאי והלל) וואָס "סופה להתקיים", סיי די מעלה פון שמאי (גבורה) און סיי די מעלה פון הלל (חסד) — "ושפטו העדה (דין) גו' והצילו העדה" (חסד), דורך אַ כח נעלה משניהם וואָס איז זיי מחבר — דער כח פון משה, ר"ת משה שמאי הלל, וואָס הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון.

וואָס דאָס איז נוסף אויף דער מעלה משולשת פון דער שנה חדשה — שנה תמימה (שנת העיבור), שנה שלימה (חשון וכסלו מלא), און "תמימות" בשלימות פון "שבע שבתות תמימות", ווי גערעדט פריער.

ט. די ראשי­תיבות פון דעם מספר השנה ה'תשנ"ב האָבן אידן קובע געווען — הי' תהא שנת נפלאות בכל:

"נפלאות בכל" מיינט בפשטות, אַז עס וועלן זיין (הי' תהא — לשון הבטחה ולשון ציווי ונתינת כח) נפלאות אין אַלץ, אין אַלע ענינים פון דעם יאָר. וואָס דאָס איז דורך דעם וואָס עס קומט תיכף ומיד די גאולה האמיתית והשלימה, האָט מען דעמולט "נפלאות בכל".

ובביאור הדברים: "בכל" באַווייזט אויף תכלית שלימות הברכה כולל די שלימות פון גאולה האמיתית והשלימה — ווי חז"ל זאָגן אַז "שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא, אלו הן אברהם יצחק ויעקב, אברהם דכתיב בי' בכל יצחק דכתיב בי' מכל ויעקב דכתיב בי' כל". דאָס הייסט, אַז "בכל" איז פאַרבונדן מיט דער שלימות פון עולם הבא, די גאולה האמיתית והשלימה, וואָס דעמולט וועט מען האָבן "כל" — אַלץ בשלימות.

ובשרש הענינים: "כל" גייט אויף די ה' ספירות (וואָס זיינען כולל אַלע ספירות) פון חסד ביז הוד, ווי זיי שטייען בשלימות (כל א' כלול מעשר) — איז דאָס בגימטריא כל (חמשים). און "בכל מכל כל" איז ווי די שלימות פון "כל" (גאולה) ווערט נמשך אין אַלע ג' קוים (כנגד די ג' אבות), וועלכע זיינען כולל אַלע פרטים.

וויבאַלד אַז יעדער איד — אנשים נשים וטף — איז אַ יורש פון אַלע און יעדערן פון די ג' אבות, און יעדער איד האָט אין זיך אַלע דריי אבות, איז פאַרשטאַנדיק אַז יעדער איד באַקומט בפשטות "בכל מכל כל", ווי יעדערער זאָגט אין סיום פון ברכת המזון: "כמו שברך את אבותינו אברהם יצחק ויעקב בכל מכל כל כן יברך אותנו כולנו יחד בברכה שלימה",

ובפשטות — אַז יעדער איד באַקומט "בכל מכל כל" ברוחניות, און "בכל מכל כל" בגשמיות, מיט אַלע פירושים שבדבר, אָנהויבנדיק פון דעם פירוש העיקרי — אַז נאָך אין די לעצטע רגעים פון גלות זאָל יעדער איד האָבן "בכל מכל כל", אַז אַלע זיינע ענינים זאָלן זיין באופן הכי טוב והכי מושלם ("לא חסרו שום טובה"),

ועוד ועיקר — אַז דאָס ברענגט גלייך תכלית השלימות פון "בכל מכל כל" — די גאולה האמיתית והשלימה, ובפשטות ובגשמיות — בהתאם צו ברכת המזון פון אידן (וואו מ'בעט "בכל מכל כל"): "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך" — אַז מ'באַקומט ארץ ישראל בפשטות, ותיכף באופן של ירושה וכיבוש וחלוקת הארץ, און אַלע אידן געפינען זיך דאָרט "איש תחת גפנו ותחת תאנתו", בגאולה האמיתית והשלימה,

ובאופן אַז דאָס פועל'ט אויך אויפן עבר, אַז אע"פ וואָס ברגע זה ממש איז משיח עדיין לא בא, איז בשעת ער וועט קומען ברגע לאחרי זה — וועט ער איבערמאַכן (דורך אַריינשטעלן דעם אל"ף פון אלופו של עולם) אויך די רגעים שלפני זה (פון "גולה") אַז זיי זאָלן זיין אַ חלק פון גאולה.

י. ולסיכום:

שטייענדיק אין דעם יום סגולה פון ערב ראש השנה ה'תשנ"ב, הי' תהא שנת נפלאות בכל — וואָס ער איז אויך דער יום הולדת פון דעם צמח­צדק — ובסיום וחותם פון חודש אלול ר"ת "אני לדודי ודודי לי", מיט די אַלע פינף ראשי תיבות פון אלול כנגד די ג' קוים ועמודים פון תורה עבודה וגמילות חסדים, און תשובה וגאולה — איז אַ זיכערע זאַך אַז שטייענדיק אין אַ מצב פון "ודודי לי" בענטשט דער אויבערשטער יעדער איד און אַלע אידן נאָך אין חודש אלול מיט "בכל מכל כל", "מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה", סיי ברוחניות און סיי בגשמיות, און סיי שניהם יחד, ביז אין אַן אופן אַז זיי ווערן איין זאַך.

וע"פ פס"ד הטור הנ"ל אַז שוין בערב ראש השנה זיינען אידן "לובשים לבנים ומתעטפים לבנים" — איז מובן אַז נאָך בערב ראש השנה באַקומט מען שוין די התחלה פון אַלע המשכות והשפעות ואורות, ועאכו"כ — אַלע כחות, סיי ברוחניות סיי בגשמיות.

ועוד והוא העיקר — אַז תיכף ומיד ממש בערב ראש השנה זה, יום הולדת פון

צמח­צדק — ווערט נתגלה משיח צדקנו, באופן פון "מראה באצבעו ואומר זה": אָט איז משיח ווי ער ווערט אָנגערופן "צמח", אָט איז משיח ווי ער וועט אָנגערופן "צדק", אָט איז משיח ווי ער ווערט אָנגערופן "יוסף יצחק" (דער נאָמען פון כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו), ועוד ועיקר — אָט איז משיח ווי ער ווערט אָנגערופן "דוד מלכא משיחא", צוזאַמען מיט משה רבינו — "גואל ראשון הוא גואל אחרון", צוזאַמען מיט ישראל הבעש"ט און אַלע רבותינו נשיאינו — ובאופן פון "מיד" (כנ"ל ס"ז), תיכף ומיד ממש.

ובפשטות — אַז "וילך" יעדער איד און אַלע אידן פון גלות אין גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, למטה מעשרה טפחים,

און "וילך" אַלע אידן — "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו" — תיכף ומיד — "ארו עם ענני שמיא" — אין ארץ הקודש, און מ'פּראַוועט דאָרט ראש השנה,

און דאָרטן גופא — אין ירושלים עיר הקודש, בהר הקודש, בבית המקדש השלישי והמשולש, "מקדש אד' כוננו ידיך", און דאָרטן גופא — אין קדש הקדשים, וואו עס געפינט זיך דער אבן השתי' שממנה הושתת העולם

— דער אבן השתי' וועלכער שטייט גאַנץ ובגלוי אויך בזמן הזה בלי שינויים אין מקום קדש הקדשים בבית המקדש — וואָס דעריבער פאַרשטאַרקט דאָס די טענה און תביעה פון אידן אויף דער גאולה, טענה'נדיק אַז מ'זעט שוין איצטער בגלוי בעולם הזה התחתון דעם אבן השתי', וואָס זי איז דער יסוד פון גאַנץ עוה"ז אויך איצטער — וואָרום זי איז געבליבן גאַנץ אָן שינויים במקומה.

און צוזאַמען מיט דעם בית המקדש השלישי ווערט מקויים "ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו", חיים אמיתיים ונצחיים, אָנהויבנדיק פון חיים כפשוטם — אַ כתיבה וחתימה טובה לכל אחד ואחת מישראל, מיט חיים בפשטות — אַ גוף בריא און אַ נשמה בריאה, סיי בגשמיות סיי ברוחניות.

און תיכף ומיד ממש ווערט דאָס אַלץ איבערגעטראָגן אין ארץ הקודש, לירושלים עיר הקודש, להר הקודש, לבית המקדש השלישי, אין דער גאולה השלישית, וועלכע איז אויך כולל די גאולה העשירית, גאולה שאין אחרי' גלות (ווי

מ'זאָגט עס אויך אין סדר של פסח, וואָס "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות").

ועוד ועיקר — תיכף ומיד ממש, ובפרט אַז מ'שטייט אין אַ יום סגולה פון ערב ראש השנה מיט אַלע זיינע מעלות,

ובפרט אַז יעדערער וועט זיכער אויסנוצן דעם טאָג אויף מוסיף זיין אין עניני צדקה און אין כמה ענינים טובים, ובמיוחד — אין דעם ענין שהזמן גרמא — יום הולדת פון צמח­צדק — דורך לערנען מתורתו און מקיים זיין הוראותיו.

וכאמור — ביום זה עצמו זאָל קומען די גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, תיכף ומיד ממש.