Rambam Safer Hamitzvot

המצווה הש"מ

האזהרה שהזהרנו מלבוא על אחות האב, והוא אמרו: "ערות אחות-אביך לא תגלה" (שם, יב). והעובר על זה אם היה מזיד - חייב כרת; ואם היה שוגג - מקריב חטאת קבועה.

המצווה השמ"א

האזהרה שהזהרנו מלבוא על אחות האם.

והוא אמרו יתעלה: "ערות אחות-אמך לא תגלה" (שם, יג).

והעובר על לאו זה במזיד - חייב כרת; ואם היה שוגג - מקריב חטאת קבועה

המצווה השמ"ב

האזהרה שהזהרנו מלבוא על אשת אחי האב, והוא אמרו: "אל אשתו לא תקרב דדך היא" (שם יד).

והעובר על לאו זה, בכרת אם היה מזיד; ואם היה שוגג מקריב חטאת קבועה.

המצווה השמ"ג

האזהרה שהזהרנו מלבוא על אשת הבן.

והוא אמרו: "ערות כלתך לא תגלה" (שם, טו).

והעובר על זה - בסקילה. ואם לא נתקימה העדות או שלא נודע - הרי הוא בכרת אם היה מזיד; ובשוגג - מקריב חטאת קבועה.

המצווה השמ"ד

האזהרה שהזהרנו מלבוא על אשת האח.

והוא אמרו: "ערות אשת אחיך לא תגלה" (שם, טז).

והעובר על לאו זה, בכרת אם היה מזיד; ואם היה שוגג מקריב חטאת קבועה.

המצווה השמ"ה

האזהרה שהזהרנו מלבוא על אחות האשה בחיי האשה.

והוא אמרו יתעלה: "ואשה אל-אחתה לא תקח" (שם, יח).

והעובר על לאו זה במזיד - חייב כרת; ואם היה שוגג - מקריב חטאת קבועה.