Rambam Safer Hamitzvot

המצווה הרי"ח

הציווי שנצטווה האונס לישא את אנוסתו.

והוא אמרו יתעלה: "ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה לא יוכל שלחה כל ימיו" (דברים כב, כט).

וכבר נתבאר בגמרא מכות, שלאו זה של אונס, שהוא לא יוכל לשלחה, הוא לא - תעשה שקדמו עשה.

וכך אמרו: "ואמאי, לא תעשה שקדמו עשה עשה הוא?"

הנה נתבאר שזה שנאמר: 'ולו תהיה לאשה' - מצוות עשה.

וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בפרק ג' ופרק ד' מכתבות.

Download Here

המצווה הרי"ט

היא דין המוציא שם רע.

כלומר: הציווי שנצטווינו להלקותו ושתשאר אשתו עמו.

לפי שגם בו נאמר: "ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו" (דברים כב, יט).

ונתבאר בגמרא מכות גם בלאו זה, כמו שנתבאר באונס.

כלומר: שזה לאו שקדמו עשה.

וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בפרק ג' ופרק ד' מכתובות.

Download Here

המצווה הר"כ

הציווי שנצטווינו בדין המפתה.

והוא אמרו יתעלה: "וכי יפתה איש בתולה" (שמות כב, טו).

וכבר נתבארנו כל דיני מצווה זו בפרק ג' ופרק ד' מכתובות.

המצווה השנ"חהאזהרה שהזהר האונס מלגרש אנוסתו.

והוא אמרו: "ולו תהיה לאשה [וגו'] לא יוכל שלחה כל ימיו" (דברים כב, כט).

ולאו זה קדמו עשה, והוא אמרו: "ולו תהיה לאשה".

וכך ביארו בגמרא מכות, שזה לאו שקדמו עשה.

ושם אמרו:"אונס שגרש, אם ישראל הוא - מחזיר ואינו לוקה; ואם כהן הוא - לוקה ואינו מחזיר".

ודע שאפילו היה ישראל וגרש אנוסתו ומתה קדם שיחזירנה, או נשאת לאחר - לוקה, שהרי לא קיים עשה שבה, כפי שהכלל שאצלנו: קיימו ולא קיימו.

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ג' ובפרק ד' מכתובות.

Download Here

המצווה השנ"טהאזהרה שהוזהר מוציא שם רע מלגרש את אשתו.

והוא אמרו גם בו: "לא יוכל לשלחה כל ימיו" (דברים כב, יט).

וגם לאו זה קדמו עשה והוא אמרו: "ולו תהיה לאשה" (שם).

ודינו בגרושין לעניין המלקות כדין האונס, כמו שנתבאר בסוף מכות.

ושם ובפרק ג' ובפרק ד' מכתובות נתבארו דיני מצווה זו.