פירש"י ריש פרשתנו ד"ה והי' כי תבא: השינוי בל' רש"י לגבי ל' הש"ס (קדיושין לו, ב), הטעם הפנימי שהחיוב דהבאת בכורים הוא לאחרי חלוקת הארץ והשייכות לח"י אלול - יום הולדת הבעש"ט ואדה"ז, ביאור פתגם אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע שבעת לידת אדה"ז התחיל הבשע"ט לומר מזמור מ"ח שבתהילים שבו נאמר "גדול הוי' גו' בעיר אלקינו"
דעת הרמב"ם בדין שיעור אבן שנפגמה הפסולה למזבח ולאבני היכל (רמב"ם הל' ביהב"ח פ"א הי"ד-ט"ו) והחילוק בין דין זה ודין אבן שנפגמה אחר שנבנית במזבח (שם הט"ז)
והי' כי תבוא אל הארץ - אין והי' אלא מיד (ספרי ריש פרשתנו): יישוב קושיית המפרשים שאין חיוב בכורים עד לאחרי ירושה וישיבה: ביאור ב' הדיעות (אם חיוב בכורים הוי "מיד" או רק לאחרי כיבוש וחילוק) ע"פ פנימיות הענינים
צונו להדמות בו יתעלה כפי היכולת והוא אמרו והלכת בדרכיו (סהמ"צ להרמב"ם מ"ע ח) שקו"ט בדברי הר"א בן הרמב"ם בטעם שאין זה נחשב מהציווים הכוללים שלא נמנו במנין המצוות: ביאור אריכות דברי הרמב"ם בהל' דעות (פ"א) ע"ד ההליכה ב"דרך הישרה" היא מדה בינונית . . והם הדרכים הטובים והישרים . . והלכת בדרכיו . . ולהדמות אליו - הקשר בין "מדה בינונית שבכל דעה" והחיוב "להדמות אליו": השייכות לגדר "הליכה" והביאור ע"ד החסידות
פלוגתת רש"י (ע"ז יט, ב) ותוס' (סוטה כב, ב) בהא שאין אדם ראוי להוראה עד ארבעים שנה, "אם היינו משנולד" או "משהתחיל ללמוד": התיווך בין מחז"ל "בן ארבעים לבינה" (אבות ספ"ה) ועד ארבעין שנין לא קאי אינש אדעתי' דרבי' (ע"ז ה, ב): ביאור דברי התוס' (ע"ז שם ד"ה עד ארבעין) דאפ"ל לעמוד על דעת רבו לפני שהיית מ' שנה.