יג וְעָשִׂ֥יתָ מִשְׁבְּצֹ֖ת זָהָֽב׃

(יג) ועשית משבצות - מיעוט משבצות שתים. ולא פירש לך עתה בפרשה זו אלא מקצת צרכן. ובפרשת החושן גומר לך פירושן:

יד וּשְׁתֵּ֤י שַׁרְשְׁרֹת֙ זָהָ֣ב טָה֔וֹר מִגְבָּלֹ֛ת תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֖ם מַעֲשֵׂ֣ה עֲבֹ֑ת וְנָתַתָּ֛ה אֶת־שַׁרְשְׁרֹ֥ת הָעֲבֹתֹ֖ת עַל־הַֽמִּשְׁבְּצֹֽת׃

(יד) שרשרת זהב - שלשלאות:

מגבלות - לסוף גבול החשן תעשה אותם:

מעשה עבות - מעשה קליעת חוטין, ולא מעשה נקבים וכפלים כאותן שעושין לבורות, אלא כאותן שעושין לערדסקאות, שקורין אינצינשייר"ש בלעז [כלי קטורת]:

ונתתה את שרשרות - של עבותות, העשויות מעשה עבות, על המשבצות הללו. ולא זה הוא מקום צוואת עשייתן של שרשרות, ולא צוואת קביעתן. ואין "תעשה" האמור כאן לשון צווי. ואין "ונתתה" האמור כאן, לשון צווי, אלא לשון עתיד. כי בפרשת החשן חוזר ומצוה על עשייתן ועל קביעתן. ולא נכתב כאן אלא להודיע מקצת צורך המשבצות שצוה לעשות עם האפוד. וכתב לך זאת, לומר לך, המשבצות הללו יוזקקו לך, לכשתעשה שרשרות מגבלות על החשן, תתנם על המשבצות הללו:

טו וְעָשִׂ֜יתָ חֹ֤שֶׁן מִשְׁפָּט֙ מַעֲשֵׂ֣ה חֹשֵׁ֔ב כְּמַעֲשֵׂ֥ה אֵפֹ֖ד תַּעֲשֶׂ֑נּוּ זָ֠הָ֠ב תְּכֵ֨לֶת וְאַרְגָּמָ֜ן וְתוֹלַ֧עַת שָׁנִ֛י וְשֵׁ֥שׁ מׇשְׁזָ֖ר תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתֽוֹ׃ 

(טו) חשן משפט - שמכפר על קלקול הדין. דבר אחר: "משפט", שמברר דבריו, והבטחתו אמת. דיריישנימינ"ט בלעז, [הוכחה]. שהמשפט משמש שלוש לשונות: דברי טענות הבעלי דינים. וגמר הדין. ועונש הדין. אם עונש מיתה, אם עונש מכות, אם עונש ממון. וזה משמש לשון בירור דברים, שמפרש ומברר דבריו:

כמעשה אפוד - מעשה חושב ומחמשת מינין:

טז רָב֥וּעַ יִֽהְיֶ֖ה כָּפ֑וּל זֶ֥רֶת אׇרְכּ֖וֹ וְזֶ֥רֶת רׇחְבּֽוֹ׃

(טז) זרת ארכו וזרת רחבו - כפול ומוטל לו לפניו כנגד לבו. שנאמר (פסוק ל) "והיו על לב אהרן", תלוי בכתפות האפוד, הבאות מאחוריו על כתפיו ונקפלות ויורדות לפניו מעט. והחשן תלוי בהן בשרשרות וטבעות, כמו שמפורש בענין:

יז וּמִלֵּאתָ֥ בוֹ֙ מִלֻּ֣אַת אֶ֔בֶן אַרְבָּעָ֖ה טוּרִ֣ים אָ֑בֶן ט֗וּר אֹ֤דֶם פִּטְדָה֙ וּבָרֶ֔קֶת הַטּ֖וּר הָאֶחָֽד׃

(יז) ומלאת בו - על שם שהאבנים ממלאות גומות המשבצות המתוקנות להן, קורא אותן בלשון מלואים:

יח וְהַטּ֖וּר הַשֵּׁנִ֑י נֹ֥פֶךְ סַפִּ֖יר וְיָהֲלֹֽם׃

יט וְהַטּ֖וּר הַשְּׁלִישִׁ֑י לֶ֥שֶׁם שְׁב֖וֹ וְאַחְלָֽמָה׃ 

כ וְהַטּוּר֙ הָרְבִיעִ֔י תַּרְשִׁ֥ישׁ וְשֹׁ֖הַם וְיָשְׁפֵ֑ה מְשֻׁבָּצִ֥ים זָהָ֛ב יִהְי֖וּ בְּמִלּוּאֹתָֽם׃

(כ) משבצים זהב - יהיו הטורים במלואותם. מוקפים משבצות זהב בעומק, שיעור שיתמלא בעובי האבן. זהו לשון "במלואותם". כשיעור מלוי עביין של אבנים, יהיה עומק המשבצות, לא פחות ולא יותר:

כא  וְ֠הָאֲבָנִ֠ים  תִּֽהְיֶ֜יןָ עַל־שְׁמֹ֧ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה עַל־שְׁמֹתָ֑ם פִּתּוּחֵ֤י חוֹתָם֙ אִ֣ישׁ עַל־שְׁמ֔וֹ תִּֽהְיֶ֕יןָ לִשְׁנֵ֥י עָשָׂ֖ר שָֽׁבֶט׃  

(כא) איש על שמו - כסדר תולדותם סדר האבנים. אודם לראובן. פטדה לשמעון. וכן כלם:

כב וְעָשִׂ֧יתָ עַל־הַחֹ֛שֶׁן שַֽׁרְשֹׁ֥ת גַּבְלֻ֖ת מַעֲשֵׂ֣ה עֲבֹ֑ת זָהָ֖ב טָהֽוֹר׃

(כב) על החשן - בשביל החשן. לקבעם בטבעותיו, כמו שמפורש למטה בענין:

שרשת - לשון שורשי אילן, המאחיזין לאילן להאחז ולהתקע בארץ. אף אלו יהיו מאחיזין לחשן, שבהם יהיה תלוי באפוד, והן שתי שרשרות האמורות למעלה (פסוק יד) בענין המשבצות. ואף שרשרות פתר מנחם בן סרוק לשון שרשים. ואמר: שהרי"ש יתירה, כמו מ"ם שבשלשום, ומ"ם שבריקם. ואיני רואה את דבריו. אלא שרשרת בלשון עברית, כשלשלת בלשון משנה:

גבלת - הוא מגבלות האמור למעלה (פסוק יד), שתתקעם בטבעות, שיהיו בגבול החשן. וכל גבול לשון קצה., אשומיי"ל בלעז [גבול]: 

מעשה עבות - מעשה קליעה:

כג וְעָשִׂ֙יתָ֙ עַל־הַחֹ֔שֶׁן שְׁתֵּ֖י טַבְּע֣וֹת זָהָ֑ב וְנָתַתָּ֗ אֶת־שְׁתֵּי֙ הַטַּבָּע֔וֹת עַל־שְׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַחֹֽשֶׁן׃

(כג) על החשן - לצורך החושן, כדי לקבעם בו. ולא יתכן לומר שתהא תחלת עשייתן עליו. שאם כן מה הוא שחוזר ואומר "ונתת את שתי הטבעות", והלא כבר נתונים בו? היה לו לכתוב בתחלת המקרא, "ועשית על קצות החשן שתי הטבעות זהב". ואף בשרשרות צריך אתה לפתור כן:

על שני קצות החשן - לשתי פאות שכנגד הצואר, לימנית ולשמאלית, הבאים מול כתפות האפוד:

כד וְנָתַתָּ֗ה אֶת־שְׁתֵּי֙ עֲבֹתֹ֣ת הַזָּהָ֔ב עַל־שְׁתֵּ֖י הַטַּבָּעֹ֑ת אֶל־קְצ֖וֹת הַחֹֽשֶׁן׃

(כד) ונתתה את שתי עבתת הזהב - הן הן שרשרות גבלות הכתובות למעלה (פסוק יד) ולא פירש מקום קבוען בחשן, עכשיו מפרש לך שיהא תוחב אותן בטבעות. ותדע לך שהן הן הראשונות. שהרי בפרשת אלה פקודי לא הוכפלו:

כה וְאֵ֨ת שְׁתֵּ֤י קְצוֹת֙ שְׁתֵּ֣י הָעֲבֹתֹ֔ת תִּתֵּ֖ן עַל־שְׁתֵּ֣י הַֽמִּשְׁבְּצ֑וֹת וְנָתַתָּ֛ה עַל־כִּתְפ֥וֹת הָאֵפֹ֖ד אֶל־מ֥וּל פָּנָֽיו׃

(כה) ואת שתי קצות - של שתי העבותות, שני ראשיהם של כל אחת:

תתן על שתי המשבצות - הן הכתובות למעלה (פסוק יד), בין פרשת החשן ופרשת האפוד. ולא פירש את צרכן ואת מקומן. עכשיו מפרש שיתקע בהן ראשי העבותות התחובות בטבעות [בראשי] החשן לימין ולשמאל אצל הצואר. שני ראשי השרשרת הימנית תוקע במשבצות של ימין. וכן בשל שמאל, שני ראשי שרשרות השמאלית:

ונתתה - המשבצות:

על כתפות האפוד - אחת בזו ואחת בזו. נמצאו כתפות האפוד מחזיקין את החשן שלא יפול, ובהן הוא תלוי. ועדיין שפת החשן התחתונה הולכת ובאה ונוקשת על כריסו, ואינה דבוקה לו יפה. לכך הוצרך עוד שתי טבעות לתחתיתו. כמו שמפרש והולך:

אל מול פניו - של אפוד. שלא יתן המשבצות בעבר הכתפות שכלפי המעיל, אלא בעבר העליון שכלפי החוץ, והוא קרוי מול פניו של אפוד, כי אותו עבר שאינו נראה אינו קרוי פנים:

כו וְעָשִׂ֗יתָ שְׁתֵּי֙ טַבְּע֣וֹת זָהָ֔ב וְשַׂמְתָּ֣ אֹתָ֔ם עַל־שְׁנֵ֖י קְצ֣וֹת הַחֹ֑שֶׁן עַל־שְׂפָת֕וֹ אֲשֶׁ֛ר אֶל־עֵ֥בֶר הָאֵפֹ֖ד‏^[1] בָּֽיְתָה׃

(כו) על שני קצות החשן - הן שתי פאותיו התחתונות לימין ולשמאל:

על שפתו אשר אל עבר האפוד ביתה - הרי לך שני סימנין. האחד שיתנם בשני קצות של תחתיתו, שהוא כנגד האפוד. שעליונו אינו כנגד האפוד, שהרי סמוך לצואר הוא, והאפוד נתון על מתניו. ועוד נתן סימן, שלא יקבעם בעבר החשן שכלפי החוץ, אלא בעבר שכלפי פנים. שנאמר, "ביתה". ואותו העבר הוא לצד האפוד. שחשב האפוד חוגרו הכהן ונקפל הסינר לפני הכהן על מתניו, וקצת כריסו מכאן ומכאן עד כנגד קצות החשן, וקצותיו שוכבין עליו:

כז וְעָשִׂ֘יתָ֮ שְׁתֵּ֣י טַבְּע֣וֹת זָהָב֒ וְנָתַתָּ֣ה אֹתָ֡ם עַל־שְׁתֵּי֩ כִתְפ֨וֹת הָאֵפ֤וֹד מִלְּמַ֙טָּה֙ מִמּ֣וּל פָּנָ֔יו לְעֻמַּ֖ת מַחְבַּרְתּ֑וֹ מִמַּ֕עַל לְחֵ֖שֶׁב הָאֵפֽוֹד׃

(כז) על שתי כתפות האפוד מלמטה - שהמשבצות נתונות בראשי כתפות האפוד העליונים הבאים על כתפיו כנגד גרונו, ונקפלות ויורדות לפניו. והטבעות ציווה ליתן בראשן השני, שהוא מחובר לאפוד. והוא שנאמר, "לעומת מחברתו". סמוך למקום חבורן באפוד, למעלה מן החגורה מעט. שהמחברת לעומת החגורה, ואלו נתונים מעט בגובה זקיפת הכתפות. הוא שנאמר, "ממעל לחשב האפוד". והן כנגד סוף החשן. ונותן פתיל תכלת באותן הטבעות ובטבעות החשן. ורוכסן באותן פתילין לימין ולשמאל. שלא יהא תחתית החושן הולך לפנים וחוזר לאחור ונוקש על כריסו. ונמצא מיושב על המעיל יפה:

ממול פניו - בעבר החיצון:

כח וְיִרְכְּס֣וּ אֶת־הַ֠חֹ֠שֶׁן מִֽטַּבְּעֹתָ֞ו אֶל־טַבְּעֹ֤ת הָאֵפוֹד֙ בִּפְתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת לִֽהְי֖וֹת עַל־חֵ֣שֶׁב הָאֵפ֑וֹד וְלֹֽא־יִזַּ֣ח הַחֹ֔שֶׁן מֵעַ֖ל הָאֵפֽוֹד׃ 

(כח) וירכסו - לשון חבור. וכן (תהילים לא, כא) "מרכסי איש", חבורי חבלי רשעים. וכן (ישעיה מ, ד) "והרכסים לבקעה", הרים הסמוכים זה לזה, שאי אפשר לירד לגיא שביניהם אלא בקושי גדול. שמתוך סמיכתן הגיא זקופה ועמוקה. יהיו לבקעת מישור ונוחה לילך:

להיות על חשב האפוד - להיות החשן דבוק אל חשב האפוד:

ולא יזח - לשון ניתוק. ולשון ערבי הוא, כדברי דונש בן לברט:

כט וְנָשָׂ֣א אַ֠הֲרֹ֠ן אֶת־שְׁמ֨וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל בְּחֹ֧שֶׁן הַמִּשְׁפָּ֛ט עַל־לִבּ֖וֹ בְּבֹא֣וֹ אֶל־הַקֹּ֑דֶשׁ לְזִכָּרֹ֥ן לִפְנֵֽי־יְהֹוָ֖ה תָּמִֽיד׃

ל וְנָתַתָּ֞ אֶל־חֹ֣שֶׁן הַמִּשְׁפָּ֗ט אֶת־הָאוּרִים֙  וְאֶת־הַתֻּמִּ֔ים וְהָיוּ֙ עַל־לֵ֣ב אַהֲרֹ֔ן בְּבֹא֖וֹ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְנָשָׂ֣א אַ֠הֲרֹ֠ן אֶת־מִשְׁפַּ֨ט בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֧ל עַל־לִבּ֛וֹ לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה תָּמִֽיד׃

(ל) את האורים ואת התומים - הוא כתב שם המפורש. שהיה נותנו בתוך כפלי החשן, שעל ידו הוא מאיר דבריו ומתמם את דבריו. ובמקדש שני היה החשן. שאי אפשר לכהן גדול להיות מחוסר בגדים. אבל אותו השם לא היה בתוכו. ועל שם אותו הכתב הוא קרוי "משפט". שנאמר (במדבר כז, כא) "ושאל לו במשפט האורים":

את משפט בני ישראל - דבר שהם נשפטים ונוכחים על ידו אם לעשות דבר או לא לעשות. ולפי מדרש אגדה, שהחשן מכפר על מעוותי הדין. נקרא "משפט", על שם סליחת המשפט: