כ וְאַתָּ֞ה תְּצַוֶּ֣ה ׀ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד׃
(כ) ואתה תצוה, זך - בלי שמרים.
כמו ששנינו במנחות (פו, א) מגרגרו בראש הזית וכו':
כתית - הזיתים היה כותש במכתשת, ואינו טוחנן בריחים, כדי שלא יהו בו שמרים.
ואחר שהוציא טפה ראשונה, מכניסן לריחים וטוחנן.
והשמן השני פסול למנורה וכשר למנחות.
שנאמר, "כתית למאור", ולא כתית למנחות:
להעלות נר תמיד - מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה:
תמיד - כל לילה ולילה קרוי תמיד.
כמו שאתה אומר (במדבר כח, ו) "עולת תמיד", ואינה אלא מיום ליום.
וכן במנחת חביתין נאמר (ויקרא ו, יג) "תמיד", ואינה אלא מחציתה בבקר ומחציתה בערב.
אבל "תמיד" האמור בלחם הפנים, משבת לשבת הוא:
כא בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵד֩ מִח֨וּץ לַפָּרֹ֜כֶת אֲשֶׁ֣ר עַל־הָעֵדֻ֗ת יַעֲרֹךְ֩ אֹת֨וֹ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו מֵעֶ֥רֶב עַד־בֹּ֖קֶר לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹ֣רֹתָ֔ם מֵאֵ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
(כא) מערב עד בקר - תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בקר.
ושיערו חכמים, חצי לוג ללילי טבת הארוכין.
וכן לכל הלילות.
ואם יותר, אין בכך כלום.
שמות פרק כח
א וְאַתָּ֡ה הַקְרֵ֣ב אֵלֶ֩יךָ֩ אֶת־אַהֲרֹ֨ן אָחִ֜יךָ וְאֶת־בָּנָ֣יו אִתּ֗וֹ מִתּ֛וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְכַהֲנוֹ־לִ֑י אַהֲרֹ֕ן נָדָ֧ב וַאֲבִיה֛וּא אֶלְעָזָ֥ר וְאִיתָמָ֖ר בְּנֵ֥י אַהֲרֹֽן׃
(א) ואתה הקרב אליך - לאחר שתגמר מלאכת המשכן:
ב בוְעָשִׂ֥יתָ בִגְדֵי־קֹ֖דֶשׁ לְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֑יךָ לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת׃
ג ג וְאַתָּ֗ה תְּדַבֵּר֙ אֶל־כׇּל־חַכְמֵי־לֵ֔ב אֲשֶׁ֥ר מִלֵּאתִ֖יו ר֣וּחַ חׇכְמָ֑ה וְעָשׂ֞וּ אֶת־בִּגְדֵ֧י אַהֲרֹ֛ן לְקַדְּשׁ֖וֹ לְכַהֲנוֹ־לִֽי׃
(ג) לקדשו לכהנו לי - "לקדשו" להכניסו בכהונה על ידי הבגדים שיהא כהן לי.
ולשון כהונה, שירות הוא.
שוריינטריא"ה בלעז [שירות]:
דד וְאֵ֨לֶּה הַבְּגָדִ֜ים אֲשֶׁ֣ר יַעֲשׂ֗וּ חֹ֤שֶׁן וְאֵפוֹד֙ וּמְעִ֔יל וּכְתֹ֥נֶת תַּשְׁבֵּ֖ץ מִצְנֶ֣פֶת וְאַבְנֵ֑ט וְעָשׂ֨וּ בִגְדֵי־קֹ֜דֶשׁ לְאַהֲרֹ֥ן אָחִ֛יךָ וּלְבָנָ֖יו לְכַהֲנוֹ־לִֽי׃
(ד) חשן - תכשיט כנגד הלב:
ואפוד - לא שמעתי.
ולא מצאתי בברייתא, פירוש תבניתו.
ולבי אומר לי שהוא חגור לו מאחוריו, רחבו כרוחב גב איש, כמין סינר, שקורין פורציינ"ט בלעז, [חגורה] שחוגרות השרות, כשרוכבות על הסוסים.
כך מעשהו מלמטה,
שנאמר (שמואל בק ו, יד) "ודוד חגור אפוד בד".
למדנו שהאפוד חגורה היא.
ואי אפשר לומר שאין בו אלא חגורה לבדה.
שהרי נאמר (ויקרא ח, ז) "ויתן עליו את האפוד", ואחר כך "ויחגור אותו בחשב האפוד".
ותרגם אונקלוס, "בהמיין אפודא".
למדנו, שהחשב הוא החגור, והאפוד, שם תכשיט לבדו.
ואי אפשר לומר שעל שם שתי הכתפות שבו הוא קרוי אפוד.
שהרי נאמר (פסוק כז) "שתי כתפות האפוד".
למדנו שהאפוד שם לבד, והכתפות שם לבד, והחשב שם לבד.
לכך אני אומר, שעל שם הסינר של מטה קרוי אפוד.
על שם שאופדו ומקשטו בו.
כמו שנאמר (ויקרא ח, ז) "ויאפוד לו בו".
והחשב הוא החגור שלמעלה הימנו.
והכתפות קבועות בו.
ועוד אומר לי לבי, שיש ראיה שהוא מין לבוש.
שתרגם יונתן (שמואל ב' ו, יד), "ודוד חגור אפוד בד", "כרדוט דבוץ".
ותרגם כמו כן, "מעילים", "כרדוטין".
במעשה תמר אחות אבשלום (שמואל בק יג, יח) "כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים":
ומעיל - הוא כמין חלוק.
וכן הכתונת.
אלא שהכתונת סמוך לבשרו, ומעיל קרוי חלוק עליון:
תשבץ - עשויין משבצות לנוי.
והמשבצות הן כמין גומות העשויות בתכשיטי זהב, למושב קביעות אבנים טובות ומרגליות.
כמו שנאמר באבני האפוד (פסוק יא) "מוסבות משבצות זהב".
ובלעז קוראין אותו קשטונ"ש [משבצות]:
מצנפת - כמין כיפת כובע שקורין קויפ"א בלעז, [שביס עשוי רשת].
שהרי במקום אחר קורא להם (לט כח) "מגבעות", ומתרגמינן "כובעין":
ואבנט - היא חגורה על הכתונת.
והאפוד חגורה על המעיל.
כמו שמצינו בסדר לבישתן (ויקרא ח, ז) "ויתן עליו את הכתנת, ויחגור אותו באבנט, וילבש אותו את המעיל, ויתן עליו את האפוד":
בגדי קדש - מתרומה המקודשת לשמי יעשו אותם:
ה הוְהֵם֙ יִקְח֣וּ אֶת־הַזָּהָ֔ב וְאֶת־הַתְּכֵ֖לֶת וְאֶת־הָֽאַרְגָּמָ֑ן וְאֶת־תּוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וְאֶת־הַשֵּֽׁשׁ׃
(ה) והם יקחו - אותם חכמי לב שיעשו הבגדים, יקבלו מן המתנדבים את הזהב ואת התכלת לעשות מהן את הבגדים:
ו וְעָשׂ֖וּ אֶת־הָאֵפֹ֑ד זָ֠הָ֠ב תְּכֵ֨לֶת וְאַרְגָּמָ֜ן תּוֹלַ֧עַת שָׁנִ֛י וְשֵׁ֥שׁ מׇשְׁזָ֖ר מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵֽׁב׃
(ו) ועשו את האפוד - אם באתי לפרש מעשה האפוד והחשן על סדר המקראות, הרי פירושן פרקים פרקים, וישגה הקורא בצרופן.
לכך אני כותב מעשיהם כמות שהוא, למען ירוץ הקורא בו.
ואחר כך אפרש על סדר המקראות.
האפוד עשוי כמין סינר של נשים רוכבות סוסים, וחוגר אותו מאחוריו כנגד לבו, למטה מאציליו.
רחבו כמדת רוחב גבו של אדם ויותר, ומגיע עד עקביו.
והחשב מחובר בראשו, על פני רחבו, מעשה אורג.
ומאריך לכאן ולכאן, כדי להקיף ולחגור בו.
והכתפות מחוברות בחשב, אחד לימין ואחד לשמאל, מרוחקות זו מזו שיעור הבדלת כתפים, מאחורי הכהן, לשני קצות רחבו של סינר.
וכשזוקפן עומדות לו על שני כתפיו.
והן כמין שתי רצועות עשויות ממין האפוד, ארוכות כדי שיעור לזקפן אצל צוארו מכאן ומכאן.
ונקפלות לפניו למטה מכתפיו מעט.
ואבני השהם קבועות בהם.
אחת על כתף ימין ואחת על כתף שמאל.
והמשבצות נתונות בראשיהם לפני כתפיו.
ושתי עבותות הזהב תחובות בשתי טבעות שבחשן בשני קצות רחבו העליון.
אחת לימין ואחת לשמאל.
ושני ראשי השרשרת [הימנית] תקועין במשבצות לימין.
וכן שני ראשי השרשרת השמאלית תקועין במשבצות שבכתף שמאל.
נמצא החושן תלוי במשבצות האפוד על לבו מלפניו.
ועוד שתי טבעות, בשני קצות החשן בתחתיתו.
וכנגדם שתי טבעות בשתי כתפות האפוד מלמטה, בראשו התחתון המחובר בחשב.
טבעות החשן אל מול טבעות האפוד, שוכבים זה על זה.
ומרכסן בפתיל תכלת תחוב בטבעות האפוד והחשן.
שיהא תחתית החשן דבוק לחשב האפוד.
ולא יהא נד ונבדל, הולך וחוזר:
זהב תכלת וארגמן תולעת שני ושש משזר - חמשת מינים הללו שזורין.
בכל חוט וחוט היו מרדדין את הזהב כמין טסין דקין, וקוצצין פתילים מהם, וטווין אותן חוט של זהב, עם שישה חוטים של תכלת.
וחוט של זהב עם שישה חוטין של ארגמן.
וכן בתולעת שני.
וכן בשש.
שכל המינין חוטן כפול ששה, וחוט של זהב עם כל אחד ואחד.
ואחר כך שוזר את כולם כאחד.
נמצא חוטן כפול עשרים ושמונה.
וכן מפורש במסכת יומא (עב, א).
ולמד מן המקרא הזה (שמות לט, ג), "וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילים לעשות את פתילי הזהב, בתוך התכלת ובתוך הארגמן וגו'".
למדנו שחוט של זהב שזור עם כל מין ומין:
מעשה חושב - כבר פירשתי (שמות כו, א) שהוא אריגת שתי קירות, שאין צורות שני עבריה, דומות זו לזו:
ז זשְׁתֵּ֧י כְתֵפֹ֣ת חֹֽבְרֹ֗ת יִֽהְיֶה־לּ֛וֹ אֶל־שְׁנֵ֥י קְצוֹתָ֖יו וְחֻבָּֽר׃
(ז) שתי כתפות וגו' - הסינר מלמטה, וחשב האפוד היא החגורה, וצמודה לו מלמעלה דוגמת סינר הנשים.
ומגבו של כהן היו מחוברות בחשב.
שתי חתיכות, כמין שתי רצועות רחבות.
אחת כנגד כל כתף וכתף.
וזוקפן על שתי כתפותיו עד שנקפלות לפניו כנגד החזה.
ועל ידי חבורן לטבעות החשן, נאחזין מלפניו כנגד לבו, שאין נופלות.
כמו שמפורש בענין.
והיו זקופות והולכות כנגד כתפיו, ושתי אבני השהם קבועות בהן, אחת בכל אחת:
אל שני קצותיו - אל רחבו של אפוד.
שלא היה רחבו אלא כנגד גבו של כהן.
וגבהו עד כנגד האצילים, שקורין קודי"ש בלעז [מרפקים].
שנאמר (יחזקאל מד, יח) "לא יחגרו ביזע".
אין חוגרין במקום זיעה.
לא למעלה מאציליהם ולא למטה ממתניהם, אלא כנגד אציליהם:
וחבר - האפוד עם אותן שתי כתפות האפוד.
יחבר אותם במחט למטה בחשב, ולא יארגם עמו.
אלא אורגם לבדם, ואחר כך מחברם:
ח ח וְחֵ֤שֶׁב אֲפֻדָּתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֔יו כְּמַעֲשֵׂ֖הוּ מִמֶּ֣נּוּ יִהְיֶ֑ה זָהָ֗ב תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ מׇשְׁזָֽר׃
(ח) וחשב אפודתו - וחגור שעל ידו הוא מאפדו ומתקנהו לכהן ומקשטו:
אשר עליו - למעלה בשפת הסינר, היא החגורה:
כמעשהו - כאריגת הסינר, מעשה חושב ומחמשת מינים, כך אריגת החשב, מעשה חושב ומחמשת מינין:
ממנו יהיה - עמו יהיה ארוג.
ולא יארגנו לבד ויחברנו:
ט טוְלָ֣קַחְתָּ֔ אֶת־שְׁתֵּ֖י אַבְנֵי־שֹׁ֑הַם וּפִתַּחְתָּ֣ עֲלֵיהֶ֔ם שְׁמ֖וֹת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
י י שִׁשָּׁה֙ מִשְּׁמֹתָ֔ם עַ֖ל הָאֶ֣בֶן הָאֶחָ֑ת וְאֶת־שְׁמ֞וֹת הַשִּׁשָּׁ֧ה הַנּוֹתָרִ֛ים עַל־הָאֶ֥בֶן הַשֵּׁנִ֖ית כְּתוֹלְדֹתָֽם׃
(י) כתולדותם - כסדר שנולדו: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, דן, נפתלי, על האחת.
ועל השניה, גד, אשר, יששכר, זבולן, יוסף, בנימין מלא.
שכן הוא כתוב במקום תולדתו.
עשרים וחמש אותיות בכל אחת ואחת:
יא יא מַעֲשֵׂ֣ה חָרַשׁ֮ אֶ֒בֶן֒ פִּתּוּחֵ֣י חֹתָ֗ם תְּפַתַּח֙ אֶת־שְׁתֵּ֣י הָאֲבָנִ֔ים עַל־שְׁמֹ֖ת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מֻסַבֹּ֛ת מִשְׁבְּצ֥וֹת זָהָ֖ב תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם׃
(יא) מעשה חרש אבן - מעשה אומן של אבנים.
חרש זה דבוק הוא לתיבה שלאחריו, ולפיכך הוא נקוד פתח בסופו.
וכן (ישעיה מד, יג) "חרש עצים נטה קו", חרש של עצים.
וכן (ישעיה מד, יב) 'חרש ברזל מעצד.
כל אלה דבוקים ופתוחים:
פתוחי חותם - כתרגומו כתב מפרש, "כגלף דעזקא".
חרוצות האותיות בתוכן, כמו שחורצין חותמי טבעות שהם לחתום אגרות.
כתב ניכר ומפורש:
על שמות - כמו בשמות:
מסבת משבצות - מוקפות האבנים במשבצות זהב, שעושה מושב האבן בזהב כמין גומא.
למדת האבן ומשקיעה במשבצות.
נמצאת המשבצת סובבת את האבן סביב.
ומחבר המשבצות בכתפות האפוד:
יב יב וְשַׂמְתָּ֞ אֶת־שְׁתֵּ֣י הָאֲבָנִ֗ים עַ֚ל כִּתְפֹ֣ת הָֽאֵפֹ֔ד אַבְנֵ֥י זִכָּרֹ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְנָשָׂא֩ אַהֲרֹ֨ן אֶת־שְׁמוֹתָ֜ם לִפְנֵ֧י יְהֹוָ֛ה עַל־שְׁתֵּ֥י כְתֵפָ֖יו לְזִכָּרֹֽן׃
(יב) לזכרון - שיראה הקב"ה השבטים כתובים לפניו, ויזכור צדקתם: