צורת הדף באתר היברובוקס

הרחיבה שאול נפשה, ופערה פיה לבלי חק, וירד הדרה והמונה ושאונה, ועלז בה":

הרחיבה שאול נפשה - לאחר שהביאו חמש פורעניות הללו לעולם, סופן נופלין בגיהנם:

משמתו נביאים הראשונים: מאן נביאים הראשונים?

אמר רב הונא, זה דוד ושמואל ושלמה.

רב נחמן אמר, בימי דוד זימנין סליק וזימנין לא סליק.

זימנין סליק - פעמים עולים בידם, שנענים. ופעמים שלא עלה בידם. שהרי כשברח דוד מפני אבשלום, יצא מירושלים, שאל צדוק באורים ותומים, ועלתה לו. שהשיבוהו. ושאל אביתר, ולא עלתה לו. שנאמר, "ויעל אביתר", שנסתלק מן הכהונה. מפני שלא נענה באורים ותומים. והכי תניא בסדר עולם, גבי ארון, ובברחו מפני אבשלום. יצא עמו עד שעלה במעלה הזיתים, ונשאל באורים ותומים, ונסתלק אביתר מן הכהונה גדולה. נכנס צדוק תחתיו, כדכתיב (שמואל ב טו) "ויאמר המלך לצדוק השב את הארון" וגו':

שהרי שאל צדוק, ועלתה לו.

שאל אביתר, ולא עלתה לו.

שנאמר, (שמואל ב טו) "ויעל אביתר".

מתיב רבה בר שמואל, (דברי הימים ב כו) "ויהי לדרוש אלהים כל ימי זכריה,

בימי זכריהו - והוא בנו של יהוידע שהיה בימי יואש:

המבין בראות אלהים".

מאי לאו, באורים ותומים.

לא. בנביאים.

ת"ש, משחרב בהמ"ק ראשון,

בטלו ערי מגרש,

ערי מגרש - ערי לוים שהטעינן הכתוב מגרשות:

ופסקו אורים ותומים,

ופסק מלך מבית דוד.

ואם לחשך אדם לומר, (עזרא ב) "ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמוד כהן לאורים ותומים"?

עד עמוד כהן וגו' - אלמא הוו אורים בבית שני:

[אמור לו], כאדם שאומר לחבירו, עד שיחיו מתים ויבא משיח בן דוד"?

אמור לו - לא שהיו אורים ותומים, אלא כאדם שאומר לחבירו כו'. אלמא כל ימי המקדש ראשון, הוו:

אלא אמר רב נחמן בר יצחק, מאן נביאים הראשונים?

לאפוקי מחגי זכריה ומלאכי, דאחרונים נינהו.

דת"ר,

דתניא - חגי זכריה ומלאכי, נקראו אחרונים:

משמתו חגי זכריה ומלאכי,

נסתלקה רוח הקודש מישראל.

ואע"פ כן היו משתמשים בבת קול.

שפעם אחת היו מסובין בעליית בית גוריא ביריחו, נתנה עליהן בת קול מן השמים ואמרה, "יש בכם אדם אחד שראוי שתשרה שכינה עליו, אלא שאין דורו ראוי לכך".

נתנו עיניהם בהלל הזקן.

וכשמת, הספידוהו, "הי חסיד, הי עניו, תלמידו של עזרא".

ושוב פעם אחרת, היו מסובין בעלייה ביבנה, נתנה להן בת קול מן השמים ואמרה להן, "יש בכם אדם א' שראוי שתשרה שכינה עליו, אלא שאין דורו זכאין לכך".

נתנו עיניהם בשמואל הקטן.

וכשמת, הספידוהו, "הי עניו, הי חסיד, תלמידו של הלל".

ואף הוא אמר בשעת מיתתו, "שמעון וישמעאל

שמעון וישמעאל - רבן שמעון שהיה נשיא, ורבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול, שהרגתם מלכות יון:

לחרבא,

לחרבא - שעתידין ליהרג בחרב:

וחברוהי לקטלא,

לקטלא - לשאר מיתות. כגון רבי עקיבא, שסרקו בשרו במסריקות פיפיות של ברזל. כדאמר בברכות (דף סא). ור' חנניה בן תרדיון, שנשרף. ורבי יהודה בן בבא, בלונביאות של ברזל. כדאמר בסנהדרין (דף יד):

ושאר עמא לביזא.

ועקן סגיאין עתידין למיתי על עמא".

ואף על ר' יהודה בן בבא בקשו לומר, "הי חסיד, הי עניו",

אלא שנטרפה שעה, שאין מספידין על הרוגי מלכות:

שאין מספידין על הרוגי מלכות - מאימת המלך, לפיכך מיחו בידם:

משחרב בהמ"ק בטל השמיר כו': ת"ר, "שמיר שבו בנה שלמה את בהמ"ק.

שנא', (מלכים א ו) "והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה", הדברים ככתבן.

דברים ככתבן - כמשמען. "אבן שלמה מסע", כמה שהסיעה מן ההר, ולא סיתתוה שוב בכלי ברזל:

דברי ר' יהודה.

אמר לו ר' נחמיה, וכי אפשר לומר כן?

והלא כבר נאמר, (מלכים א ז) "כל אלה אבנים יקרות וגו' מגוררות במגרה"?

והלא כבר נאמר - מגוררות במגירה וגו':

אם כן מה ת"ל "לא נשמע בבית בהבנותו"?

שהיה מתקין מבחוץ, ומכניס מבפנים".

אמר רבי נראין דברי רבי יהודה באבני מקדש,

ודברי ר' נחמיה באבני ביתו.

ור' נחמיה, שמיר למאי אתא?

שמיר למאי אתא - דאמרי' במס' גיטין (דף סח) שהביאו שמיר ע"י אשמדאי מלכא דשדאי:

מיבעי ליה לכדתניא, "אבנים הללו,

אבנים הללו - שבאפוד וחשן:

אין כותבין אותן בדיו.

משום שנאמר, (שמות כח) "פתוחי חותם".

פתוחי חותם - חקק משמע:

ואין מסרטין עליהם באיזמל.

משום שנאמר, "במלואותם".

במלואותם - שיהיו שלמות, שלא יחסרו מהם כלום:

אלא כותב עליהם בדיו, ומראה להן שמיר מבחוץ,

והן נבקעות מאליהן.

ומראה להם שמיר - על פני הדיו, כחריץ האות:

כתאינה זו שנבקעת בימות החמה, ואינה חסירה כלום. וכבקעה זו, שנבקעת בימות הגשמים, ואינה חסירה כלום".

ת"ר, "שמיר זה ברייתו כשעורה.

ומששת ימי בראשית נברא.

ואין כל דבר קשה יכול לעמוד בפניו.

במה משמרין אותו?

כורכין אותו בספוגין של צמר,

ומניחין אותו באיטני של אבר

איטני של אבר - גובתא מש"א בלע"ז:

מליאה סובי שעורין".

אמר רבי אמי, משחרב מקדש ראשון, בטלה שירא פרנדא,

שירא פרנדא - מין משי הוא:

וזכוכית לבנה.

תניא נמי הכי, "משחרב מקדש ראשון, בטלה שירא פרנדא,

וזכוכית לבנה,

ורכב ברזל.

וי"א אף יין קרוש הבא משניר, הדומה כעיגולי דבילה:

ונופת צופים: מאי נופת צופים?

אמר רב, סולת שצפה על גבי נפה.

ודומה לעיסה שנילושה בדבש ושמן.

סלת צפה על גבי נפה - מרוב שומנה, מדבקת בדופני נפה. ודומים לעיסה חיה, שנילושה ביין כו'. "נופת", דבק הנפה.

"צופים"" שצפה:

ולוי אמר, שתי ככרות הנדבקות בתנור, ותופחות ובאות עד שמגיעות זו לזו.

שתי ככרות הנדבקות כו' - שהיתה ברכה מצויה בעיסה, וכשמדבקין ככרות בדופני התנור, אחת בדופן זה ואחת בדופן זה שכנגדו, והן תפוחות, אצפליי"ר בלע"ז, עד שמגעת פני זו לזו. כצוף זה, שגדל ומתפשט, והולך ותולה באויר. כן אלו צפות ותפוחות באויר:

ורבי יהושע בן לוי אמר, זה דבש הבא מן הציפיא.

מן הצופים - ההרים הגבוהים, שמשם צופה למרחוק:

מאי משמע?

מאי משמע - מהיכא ילפת, שדבש בא מן ההרים:

כדמתרגם רב ששת,

כדמתרגם רב יוסף - כאשר תעשינה הדבורים:

כמא דנתזן דבריאתה, ושייטן ברומי עלמא, ומתיין דובשא מעישבי טורא.

תנן התם, "כל הנצוק טהור,

כל הנצוק - המערה מכלי טהור לכלי טמא, אין הקילוח מצרפן, להיות חיבור, לטמא את מה שבתוך הכלי שהוא מערה ממנו:

חוץ מדבש זיפים,

חוץ מדבש זיפין - שהוא עב מאד. והרי הוא כמחובר. שכשהקילוח פוסק, הוא הולך מלמטה למעלה. והכי אמרינן במדות:

והצפיחים".

הצפחת - ברשק"א בלע"ז. שהן עבות, ונכנסת השעוה עם הדבש:

מאי זיפים?

אמר רבי יוחנן, דבש שמזייפין בו.

שמזייפין בו - מתוך שהוא טוב ועב, מערבין בו מים ויין, ואין נכרות בו:

וריש לקיש אמר, על שם מקומו.

כדכתיב, (יהושוע טו) "זיף וטלם ובעלות".

כיוצא בדבר אתה אומר,

(תהילים נד) "בבא הזיפים, ויאמרו לשאול, הלא דוד" וגו'.

מאי זיפים?

אמר רבי יוחנן, בני אדם המזייפין דבריהם.

שמזייפין - שקרנים והולכי רכיל:

ורבי אלעזר אומר, על שם מקומן.

כדכתיב, "זיף וטלם ובעלות":

ופסקו אנשי אמנה: אמר רבי יצחק, אלו בני אדם שהן מאמינין בהקב"ה.

שמאמינים בהקדוש ברוך הוא - לוותר ממונם, לנוי הדור מצוה, ולצדקה, ולהוצאת שבתות וימים טובים:

דתניא, רבי אליעזר הגדול אומר, כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר? אינו אלא מקטני אמנה.

והיינו דאמר ר' אלעזר, מאי דכתיב, (זכריה ד) "כי מי בז ליום קטנות"?

מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנן לעתיד לבא?

שיתבזו שולחנם לעתיד לבא - שאין מקבלין שכר שלם. והכי משמע, "כי מי בז ליום" הבא את הצדיקים:

קטנות שהיה בהן.

קטנות - קטנות אמנה:

שלא האמינו בהקב"ה.

רבא אמר, אלו קטני בני רשעי ישראל

קטני רשעי בני ישראל - שמתו כשהן קטנים: