Enjoying this page?

3 - Shelishi - Shemos/Exodus - Tetzaveh 28:31-43

ספר שמות - פרשת תצוה - שלישי - כח:לא-מג

לא שלישי וְעָשִׂ֛יתָ אֶת־מְעִ֥יל הָאֵפ֖וֹד כְּלִ֥יל תְּכֵֽלֶת׃

(לא) את מעיל האפוד - שהאפוד נתון עליו לחגורה:

כליל תכלת - כולו תכלת, שאין מין אחר מעורב בו:

לב  וְהָיָ֥ה פִֽי־רֹאשׁ֖וֹ בְּתוֹכ֑וֹ שָׂפָ֡ה יִֽהְיֶה֩ לְפִ֨יו סָבִ֜יב מַעֲשֵׂ֣ה אֹרֵ֗ג כְּפִ֥י תַחְרָ֛א יִֽהְיֶה־לּ֖וֹ לֹ֥א יִקָּרֵֽעַ׃

(לב) והיה פי ראשו - פי המעיל שבגבהו, הוא פתיחת בית הצואר:

בתוכו - כתרגומו, "כפיל לגויה". כפול לתוכו, להיות לו לשפה כפילתו. והיה מעשה אורג ולא במחט:

כפי תחרא - למדנו שהשריונים שלהם פיהם כפול לתוכן:

לא יקרע - כדי שלא יקרע. והקורעו. עובר בלאו. שזה ממנין לאוין שבתורה. וכן (פסוק כח) "ולא יזח החשן". וכן (שמות כה, טו) "לא יסורו ממנו", הנאמר בבדי הארון:

לג  וְעָשִׂ֣יתָ עַל־שׁוּלָ֗יו רִמֹּנֵי֙ תְּכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתוֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י עַל־שׁוּלָ֖יו סָבִ֑יב וּפַעֲמֹנֵ֥י זָהָ֛ב בְּתוֹכָ֖ם סָבִֽיב׃ 

(לג) רמוני - עגולים וחלולים היו, כמין רמונים העשויים כביצת תרנגולת:

ופעמוני זהב - זגין עם ענבלין שבתוכם:

בתוכם סביב - ביניהם סביב. בין שני רמונים פעמון אחד דבוק ותלוי בשולי המעיל:

לד  פַּעֲמֹ֤ן זָהָב֙ וְרִמּ֔וֹן פַּֽעֲמֹ֥ן זָהָ֖ב וְרִמּ֑וֹן עַל־שׁוּלֵ֥י הַמְּעִ֖יל סָבִֽיב׃

(לד) פעמון זהב ורמון פעמון זהב ורמון - אצלו:

לה וְהָיָ֥ה עַֽל־אַהֲרֹ֖ן לְשָׁרֵ֑ת וְנִשְׁמַ֣ע ק֠וֹל֠וֹ בְּבֹא֨וֹ אֶל־הַקֹּ֜דֶשׁ לִפְנֵ֧י יְהֹוָ֛ה וּבְצֵאת֖וֹ וְלֹ֥א יָמֽוּת׃

(לה) ולא ימות - מכלל לאו אתה שומע הן. אם יהיו לו לא יתחייב מיתה, הא אם יכנס מחוסר אחד מן הבגדים הללו, חייב מיתה בידי שמים:

לו  וְעָשִׂ֥יתָ צִּ֖יץ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וּפִתַּחְתָּ֤ עָלָיו֙ פִּתּוּחֵ֣י חֹתָ֔ם קֹ֖דֶשׁ לַֽיהֹוָֽה׃

(לו) ציץ - כמין טס של זהב היה, רוחב שתי אצבעות. מקיף על המצח מאוזן לאוזן:

לז  וְשַׂמְתָּ֤ אֹתוֹ֙ עַל־פְּתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת וְהָיָ֖ה עַל־הַמִּצְנָ֑פֶת אֶל־מ֥וּל פְּנֵֽי־הַמִּצְנֶ֖פֶת יִהְיֶֽה׃ 

(לז) על פתיל תכלת - ובמקום אחר הוא אומר (שמות לט, לא), "ויתנו עליו פתיל תכלת"? ועוד, כתיב כאן, "והיה על המצנפת". ולמטה הוא אומר (פסוק לח), "והיה על מצח אהרן"? ובשחיטת קדשים שנינו (זבחים יט, א), "שערו היה נראה בין ציץ למצנפת, ששם מניח תפילין". למדנו שהמצנפת למעלה בגובה הראש, ואינה עמוקה ליכנס בה כל הראש עד המצח. והציץ מלמטה. והפתילים היו בנקבים, ותלויין בו בשני ראשים ובאמצעיתו. שישה בשלושה מקומות הללו. פתיל מלמעלה, אחד מבחוץ, ואחד מבפנים כנגדו. וקושר ראשי הפתילים מאחורי העורף שלשתן. ונמצאו בין אורך הטס ופתילי ראשיו, מקיפין את הקדקד. ופתיל האמצעי שבראשו, קשור עם ראשי השנים, הולך על פני רוחב הראש מלמעלה. ונמצא עשוי כמין כובע. ועל פתיל האמצעי הוא אומר, "והיה על המצנפת". והיה נותן הציץ על ראשו כמין כובע על המצנפת. והפתיל האמצעי מחזיקו שאינו נופל. והטס תלוי כנגד מצחו. ונתקיימו כל המקראות: 

פתיל על הציץ, וציץ על הפתיל, והפתיל על המצנפת מלמעלה:

[תלמוד חולין קל"חע"א]

לח  וְהָיָה֮ עַל־מֵ֣צַח אַהֲרֹן֒ וְנָשָׂ֨א אַהֲרֹ֜ן אֶת־עֲוֺ֣ן  הַקֳּדָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר יַקְדִּ֙ישׁוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לְכׇֽל־מַתְּנֹ֖ת קָדְשֵׁיהֶ֑ם וְהָיָ֤ה עַל־מִצְחוֹ֙ תָּמִ֔יד לְרָצ֥וֹן לָהֶ֖ם לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃

(לח) ונשא אהרן - לשון סליחה. ואף על פי כן אינו זז ממשמעו. אהרן נושא את המשא של עון. נמצא מסולק העון מן הקדשים:

את עון הקדשים - לרצות על הדם ועל החלב שקרבו בטומאה. כמו ששנינו (פסחים טז א), "אי זה עון הוא נושא? אם עון פיגול? הרי כבר נאמר (ויקרא יט, ז) 'לא ירצה'. ואם עון נותר? הרי נאמר (ויקרא ז, יח) 'לא יחשב'. ואין לומר שיכפר על עון הכהן שהקריב טמא? שהרי 'עון הקדשים' נאמר, ולא 'עון המקריבים'? הא אינו מרצה אלא להכשיר הקרבן":

והיה על מצחו תמיד - אי אפשר לומר שיהא על מצחו תמיד. שהרי אינו עליו אלא בשעת העבודה. אלא תמיד לרצות להם. אפילו אינו על מצחו. שלא היה כהן גדול עובד באותה שעה. ולדברי האומר (יומא ז, ב), "עודהו על מצחו מכפר ומרצה, ואם לאו אינו מרצה"? נדרש "על מצחו תמיד", מלמד שמשמש בו בעודו על מצחו, שלא יסיח דעתו ממנו:

לט וְשִׁבַּצְתָּ֙ הַכְּתֹ֣נֶת שֵׁ֔שׁ וְעָשִׂ֖יתָ מִצְנֶ֣פֶת שֵׁ֑שׁ וְאַבְנֵ֥ט תַּעֲשֶׂ֖ה מַעֲשֵׂ֥ה רֹקֵֽם׃

(לט) ושבצת - עשה אותה משבצות משבצות, וכולה של שש:

מ  וְלִבְנֵ֤י אַהֲרֹן֙ תַּעֲשֶׂ֣ה כֻתֳּנֹ֔ת וְעָשִׂ֥יתָ לָהֶ֖ם אַבְנֵטִ֑ים וּמִגְבָּעוֹת֙ תַּעֲשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת׃

(מ) ולבני אהרן תעשה כתנת - ארבעה בגדים הללו, ולא יותר. כתנת, ואבנט, ומגבעות היא מצנפת, ומכנסים הכתובים למטה בפרשה (פסוק מב):

מא מא וְהִלְבַּשְׁתָּ֤ אֹתָם֙ אֶת־אַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְאֶת־בָּנָ֖יו אִתּ֑וֹ וּמָשַׁחְתָּ֨ אֹתָ֜ם וּמִלֵּאתָ֧ אֶת־יָדָ֛ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם וְכִהֲנ֥וּ לִֽי׃

(מא) והלבשת אתם את אהרן - אותם האמורים באהרן, חשן ואפוד ומעיל וכתונת תשבץ, מצנפת ואבנט וציץ. ומכנסים, הכתובים למטה, בכולם:

ואת בניו אתו - אותם הכתובים בהם:

ומשחת אותם - את אהרן ואת בניו בשמן המשחה:

ומלאת את ידם - כל מלוי ידים לשון חנוך. כשהוא נכנס לדבר להיות מוחזק בו מאותו יום והלאה, הוא מלוי. ובלשון לעז כשממנין אדם על פקידת דבר, נותן השליט בידו בית יד של עור, שקורין גנ"ט בלעז [כפפה], ועל ידו הוא מחזיקו בדבר. וקורין לאותו מסירה, ריוישטי"ר בלעז, [להסמיך]. והוא מלוי ידים:

[ספר המצוות מ"ע קעו]

מב מבוַעֲשֵׂ֤ה לָהֶם֙ מִכְנְסֵי־בָ֔ד[1] לְכַסּ֖וֹת בְּשַׂ֣ר עֶרְוָ֑ה מִמׇּתְנַ֥יִם וְעַד־יְרֵכַ֖יִם יִהְיֽוּ׃

(מב) ועשה להם - לאהרן ולבניו:

מכנסי בד - הרי שמונה בגדים לכהן גדול, וארבעה לכהן הדיוט:

מג מגוְהָיוּ֩ עַל־אַהֲרֹ֨ן וְעַל־בָּנָ֜יו בְּבֹאָ֣ם ׀ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד א֣וֹ  בְגִשְׁתָּ֤ם אֶל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֔דֶשׁ וְלֹא־יִשְׂא֥וּ עָוֺ֖ן וָמֵ֑תוּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֛ם ל֖וֹ וּלְזַרְע֥וֹ אַחֲרָֽיו׃

(מג) והיו על אהרן - כל הבגדים האלה על אהרן, הראויין לו:

ועל בניו - האמורים בהם:

בבואם אל אוהל מועד - להיכל, וכן למשכן:

ומתו - הא למדת, שהמשמש מחוסר בגדים, במיתה:

חקת עולם לו - כל מקום שנאמר "חקת עולם", הוא גזירה מיד ולדורות, לעכב בו: 

  1. 1 [רש"י שמות כ, כג]