Enjoying this page?

5 - Chamishi - Shemos/Exodus - Mishpatim 23:6-19

ספר שמות - משפטים - כג:ו-יט - חמישי

ו  לֹ֥א תַטֶּ֛ה מִשְׁפַּ֥ט אֶבְיֹֽנְךָ֖ בְּרִיבֽוֹ׃

(ו) אֶבְיֹנְךָ – לְשׁוֹן אוֹבֶה, שֶׁהוּא מְדֻלְדָּל וְתָאֵב לְכָל טוֹבָה.

ז מִדְּבַר־שֶׁ֖קֶר תִּרְחָ֑ק וְנָקִ֤י וְצַדִּיק֙ אַֽל־תַּהֲרֹ֔ג כִּ֥י לֹֽא־אַצְדִּ֖יק רָשָֽׁע׃ 

(ז) וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג – מִנַּיִן לַיּוֹצֵא מִבֵּית דִּין חַיָּב, וְאָמַר אֶחָד: יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת, שֶׁמַּחֲזִירִין אוֹתוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְנָקִי... אַל תַּהֲרֹג. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צַדִּיק, שֶׁלֹּא נִצְטַדֵּק בְּבֵית דִּין, מִכָּל מָקוֹם נָקִי הוּא מִדִּין מִיתָה, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לְךָ לְזַכּוֹתוֹ. וּמִנַּיִן לַיּוֹצֵא מִבֵּית דִּין זַכַּאי, וְאָמַר אֶחָד: יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה, שֶׁאֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג; וְזֶה צַדִּיק הוּא, שֶׁנִּצְטַדֵּק בְּבֵית דִּין (סנהדרין ל"ג ע"ב).
כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע – אֵין עָלֶיךָ לְהַחֲזִירוֹ, כִּי אֲנִי לֹא אַצְדִּיקֶנּוּ בְּדִינִי; אִם יָצָא מִיָּדְךָ זַכַּאי, יֵשׁ לִי שְׁלוּחִים הַרְבֵּה לַהֲמִיתוֹ בַּמִּיתָה שֶׁנִּתְחַיֵּב בָּהּ (ראו סנהדרין ל"ז ע"ב).

ח וְשֹׁ֖חַד לֹ֣א תִקָּ֑ח כִּ֤י הַשֹּׁ֨חַד֙ יְעַוֵּ֣ר פִּקְחִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽים׃ 

(ח) וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח – אֲפִלּוּ לִשְׁפֹּט אֱמֶת (כתובות ק"ה ע"א), וְכָל שֶׁכֵּן כְּדֵי לְהַטּוֹת אֶת הַדִּין; שֶׁהֲרֵי כְּדֵי לְהַטּוֹת אֶת הַדִּין נֶאֱמַר כְּבָר: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט" (שמות כג,ו).
יְעַוֵּר פִּקְחִים – 
אֲפִלּוּ חָכָם בַּתּוֹרָה וְנוֹטֵל שֹׁחַד, סוֹף שֶׁתִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ עָלָיו וְיִשְׁתַּכֵּחַ תַּלְמוּדוֹ, וְיִכְהֶה מְאוֹר עֵינָיו (כתובות ק"ה ע"א).
וִיסַלֵּף –
 כְּתַרְגּוּמוֹ, "וּמְקַלְקֵיל".
דִּבְרִי צַדִּיקִים –
 דְּבָרִים הַמְּצֻדָּקִים, מִשְׁפְּטֵי אֱמֶת. וְכֵן תַּרְגּוּמוֹ: "פִּתְגָמִין תְּרִיצִין", יְשָׁרִים.

ט וְגֵ֖ר לֹ֣א תִלְחָ֑ץ וְאַתֶּ֗ם יְדַעְתֶּם֙ אֶת־נֶ֣פֶשׁ הַגֵּ֔ר כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ 

(ט)  וְגֵר לֹא תִלְחָץ – בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת הִזְהִירָה תּוֹרָה עַל הַגֵּר, מִפְּנֵי שֶׁסּוּרוֹ רַע (ב"מ נ"ט ע"ב).
אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר –
 כַּמָּה קָשֶׁה לוֹ כְּשֶׁלּוֹחֲצִים אוֹתוֹ.

י וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים תִּזְרַ֣ע אֶת־אַרְצֶ֑ךָ וְאָסַפְתָּ֖ אֶת־תְּבוּאָתָֽהּ׃

(י) וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ – לְשׁוֹן הַכְנָסָה לַבַּיִת, כְּמוֹ: "וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ" (דברים כב,ב).

יא וְהַשְּׁבִיעִ֞ת תִּשְׁמְטֶ֣נָּה וּנְטַשְׁתָּ֗הּ וְאָֽכְלוּ֙ אֶבְיֹנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְיִתְרָ֕ם תֹּאכַ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה כֵּֽן־תַּעֲשֶׂ֥ה לְכַרְמְךָ֖ לְזֵיתֶֽךָ׃ 

(יא) תִּשְׁמְטֶנָּה – מֵעֲבוֹדָה.
וּנְטַשְׁתָּהּ – 
מַאֲכִילָה אַחַר זְמַן הַבִּעוּר. דָּבָר אַחֵר: תִּשְׁמְטֶנָּה – מֵעֲבוֹדָה גְּמוּרָה, כְּגוֹן חֲרִישָׁה וּזְרִיעָה; וּנְטַשְׁתָּהּ – מִלְּזַבֵּל וּמִלְּקַשְׁקֵשׁ (ראו מו"ק ג' ע"א).
וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה – 
לְהַקִּישׁ מַאֲכַל אֶבְיוֹן לְמַאֲכַל חַיָּה: מָה חַיָּה אוֹכֶלֶת בְּלֹא מַעֲשֵׂר, אַף אֶבְיוֹנִים אוֹכְלִים בְּלֹא מַעֲשֵׂר. מִכָּאן אָמְרוּ (ירושלמי מע"ש פ"ה ה"ב): אֵין מַעֲשֵׂר בַּשְּׁבִיעִית.
כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ – 
וּתְחִלַּת הַמִּקְרָא מְדַבֵּר בִּשְׂדֵה הַלָּבָן, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ: "תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ" (פס' י).

[רמב"ם ספר המצוות מ"ע קל"ד]  

יב שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּֽעֲשֶׂ֣ה מַֽעֲשֶׂ֔יךָ וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י תִּשְׁבֹּ֑ת לְמַ֣עַן יָנ֗וּחַ שֽׁוֹרְךָ֙ וַֽחֲמֹרֶ֔ךָ וְיִנָּפֵ֥שׁ בֶּן־אֲמָֽתְךָ֖ וְהַגֵּֽר׃

(יב)  וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת – אַף בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לֹא תֵּעָקֵר שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית מִמְּקוֹמָהּ. שֶׁלֹּא תֹּאמַר: הוֹאִיל וְכָל הַשָּׁנָה קְרוּיָה שַׁבָּת, לֹא תִּנְהֹג בָּהּ שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית.
לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ – 
תֵּן לוֹ נְיָח; לְהַתִּיר שֶׁיְּהֵא תּוֹלֵשׁ וְאוֹכֵל עֲשָׂבִים מִן הַקַּרְקַע. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא יַחְבְּשֶׁנּוּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת? אָמַרְתָּ: אֵין זֶה נְיָח אֶלָּא צַעַר.
בֶּן אֲמָתְךָ – 
בְּעֶבֶד עָרֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
וְהַגֵּר –
 גֵּר תּוֹשָׁב.

יג וּבְכֹ֛ל אֲשֶׁר־אָמַ֥רְתִּי אֲלֵיכֶ֖ם תִּשָּׁמֵ֑רוּ וְשֵׁ֨ם אֱלֹהִ֤ים אֲחֵרִים֙ לֹ֣א תַזְכִּ֔ירוּ לֹ֥א יִשָּׁמַ֖ע עַל־פִּֽיךָ׃

(יג)  וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ – לַעֲשׂוֹת כָּל מִצְוֹת עֲשֵׂה בְּאַזְהָרָה; שֶׁכָּל שְׁמִירָה שֶׁבַּתּוֹרָה אַזְהָרָה הִיא בִּמְקוֹם לָאו (מנחות ו' ע"ב ועוד).
לֹא תַזְכִּירוּ – 
שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ: שְׁמֹר לִי בְּצַד עֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִית, אוֹ: תַּעֲמֹד עִמִּי בְּיוֹם עֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִית (סנהדרין ס"ג ע"ב). דָּבָר אַחֵר: וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ – לְלַמֶּדְךָ שֶׁשְּׁקוּלָה עֲבוֹדָה זָרָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת כֻּלָּן, וְהַנִּזְהָר בָּהּ כְּשׁוֹמֵר אֶת כֻּלָּן (ראו חולין ה' ע"א).
לֹא יִשָּׁמַע – 
מִן הַגּוֹי.
עַל פִּיךָ – 
שֶׁלֹּא תַּעֲשֶׂה שֻׁתָּפוּת עִם גּוֹי, וְיִשָּׁבַע לְךָ בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ; נִמְצֵאתָ שֶׁאַתָּה גּוֹרֵם שֶׁיִּזָּכֵר עַל יָדְךָ (סנהדרין ס"ג ע"ב).

[ספר המצוות מל"ת יד] [ספר המצוות, מל"ת כו]

יד שָׁלֹ֣שׁ רְגָלִ֔ים תָּחֹ֥ג לִ֖י בַּשָּׁנָֽה׃ 

(יד)רְגָלִים – פְּעָמִים, וְכֵן "כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים" (במדבר כב,כח).

טו אֶת־חַ֣ג הַמַּצּוֹת֮ תִּשְׁמֹר֒ שִׁבְעַ֣ת יָמִים֩[1] תֹּאכַ֨ל מַצּ֜וֹת כַּֽאֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֗ךָ לְמוֹעֵד֙ חֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֔יב כִּי־ב֖וֹ יָצָ֣אתָ מִמִּצְרָ֑יִם וְלֹֽא־יֵרָא֥וּ פָנַ֖י רֵיקָֽם׃

(טו)  חֹדֶשׁ הָאָבִיב – שֶׁהַתְּבוּאָה מִתְמַלֵּאת בּוֹ בְּאִבֶּיהָ. אָבִיב – לְשׁוֹן אָב, בְּכוֹר וְרִאשׁוֹן לְבַשֵּׁל פֵּרוֹת.
וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם – 
כְּשֶׁתָּבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנַי בָּרְגָלִים, הָבִיאוּ לִי עוֹלוֹת (חגיגה ז' ע"א).

טז וְחַ֤ג הַקָּצִיר֙ בִּכּוּרֵ֣י מַֽעֲשֶׂ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר תִּזְרַ֖ע בַּשָּׂדֶ֑ה וְחַ֤ג הָֽאָסִף֙ בְּצֵ֣את הַשָּׁנָ֔ה בְּאָסְפְּךָ֥ אֶֽת־מַעֲשֶׂ֖יךָ[2] מִן־הַשָּׂדֶֽה׃

(טז) וְחַג הַקָּצִיר – הוּא חַג שָׁבוּעוֹת.
בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ – 
שֶׁהוּא זְמַן הֲבָאַת בִּכּוּרִים; שֶׁשְּׁתֵּי הַלֶּחֶם הַבָּאִים בַּעֲצֶרֶת הָיוּ מַתִּירִין הֶחָדָשׁ לִמְנָחוֹת (מנחות ס"ח ע"ב) וּלְהָבִיא בִּכּוּרִים לַמִּקְדָּשׁ (ביכורים פ"א מ"ג), שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים" וְגוֹמֵר (במדבר כח,כו).
וְחַג הָאָסִיף – הוּא חַג הַסֻּכּוֹת.
בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ –
 שֶׁכָּל יְמוֹת הַחַמָּה, הַתְּבוּאָה מִתְיַבֶּשֶׁת בַּשָּׂדוֹת, וּבַחַג אוֹסְפִים אוֹתָהּ אֶל הַבַּיִת מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים.

יז שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה יֵֽרָאֶה֙ כָּל־זְכ֣וּרְךָ֔ אֶל־פְּנֵ֖י הָֽאָדֹ֥ן ׀ יְהוָֽה׃

(יז)  שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְגוֹמֵר – לְפִי שֶׁהָעִנְיָן מְדַבֵּר בִּשְׁבִיעִית, הֻצְרַךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא יִתְעַקְּרוּ שָׁלֹשׁ רְגָלִים מִמְּקוֹמָן.
כָּל זְכוּרְךָ – 
הַזְּכָרִים שֶׁבְּךָ.

יח לֹֽא־תִזְבַּ֥ח עַל־חָמֵ֖ץ דַּם־זִבְחִ֑י וְלֹֽא־יָלִ֥ין חֵֽלֶב־חַגִּ֖י עַד־בֹּֽקֶר׃ 

(יח) לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ וְגוֹמֵר – לֹא תִשְׁחַט אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן עַד שֶׁתְּבַעֵר הֶחָמֵץ (פסחים פ"ה מ"ד).
וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי וְגוֹמֵר –
 חוּץ לַמִּזְבֵּחַ.
עַד בֹּקֶר – 
יָכוֹל אַף עַל הַמַּעֲרָכָה יִפָּסֵל בְּלִינָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה" (ויקרא ו,ב).
וְלֹא יָלִין – אֵין לִינָה אֶלָּא בְּעַמּוּד הַשַּׁחַר, שֶׁנֶּאֱמַר: עַד בֹּקֶר; אֲבָל כָּל הַלַּיְלָה יָכוֹל לְהַעֲלוֹתוֹ מִן הָרִצְפָּה לַמִּזְבֵּחַ (ראו מגילה פ"ב מ"ו).

יט רֵאשִׁ֗ית בִּכּוּרֵי֙ אַדְמָ֣תְךָ֔ תָּבִ֕יא בֵּ֖ית יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹֽא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּֽחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ׃  {פ}

(יט)  רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ – אַף הַשְּׁבִיעִית חַיֶּבֶת בְּבִכּוּרִים‏[1], לְכָךְ נֶאֱמַר אַף כָּאן "בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ". כֵּיצַד? אָדָם נִכְנַס לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ גֶּמִי לְסִימָן וּמַקְדִּישָׁהּ (ביכורים פ"ג מ"א). וְאֵין בִּכּוּרִים אֶלָּא מִשִּׁבְעַת הַמִּינִין הָאֲמוּרִין בַּמִּקְרָא (מנחות דף פ"ד ע"א), "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה" וְגוֹמֵר (דברים ח,ח).
לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי – אַף עֵגֶל וְכֶבֶשׂ בִּכְלַל גְּדִי, שֶׁאֵין גְּדִי אֶלָּא לְשׁוֹן וָלָד רַךְ, מִמַּה שֶּׁאַתָּה מוֹצֵא בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בַּתּוֹרָה, שֶׁכָּתוּב "גְּדִי" וְהֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ אַחֲרָיו "עִזִּים", כְּגוֹן: "אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים" (בראשית לח,יז), "אֶת גְּדִי הָעִזִּים" (בראשית לח,כ), "שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים" (בראשית כז,ט); לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "גְּדִי" סְתָם, אַף עֵגֶל וְכֶבֶשׂ בְּמַשְׁמָע. וּבִשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת נִכְתַּב בַּתּוֹרָה: אֶחָד לְאִסּוּר אֲכִילָה, וְאֶחָד לְאִסּוּר הֲנָאָה, וְאֶחָד לְאִסּוּר בִּשּׁוּל (חולין קט"ו ע"ב).

[ספר המצוות להרמב"ם, מ"ע קכ"ה] [לעיין]  [רש"י דברים לב, יד]

 
  1. 1 [רש"י שמות יב, יח]
  2. 2 [רש"י בראשית מט, כט]