כז בִּנְיָמִין֙ זְאֵ֣ב יִטְרָ֔ף^[1] בַּבֹּ֖קֶר יֹ֣אכַל עַ֑ד וְלָעֶ֖רֶב יְחַלֵּ֥ק שָׁלָֽל׃

(כז) בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף – הוּא זְאֵב אֲשֶׁר יִטְרָף. נִבָּא עַל שֶׁיִּהְיוּ עֲתִידִין לִהְיוֹת חַטְפָנִין, "וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ", בְּפִילֶגֶשׁ בְּגִבְעָה (שופטים כא, כא); וְנִבָּא עַל שָׁאוּל, שֶׁיִּהְיֶה נוֹצֵחַ בְּאוֹיְבָיו סָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׁאוּל לָכַד הַמְּלוּכָה... וַיִּלָּחֶם סָבִיב..., בְּמוֹאָב... וּבֶאֱדוֹם..., וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ" (שמ"א יד, מז).
בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד – לְשׁוֹן בִּזָּה וְשָׁלָל, הַמְּתֻרְגָּם "עֲדָאָה"; וְעוֹד יֵשׁ לוֹ דּוֹמֶה בִּלְשׁוֹן עִבְרִית: "אָז חֻלַּק עַד שָׁלָל" (ישעיהו לג, כג). וְעַל שָׁאוּל הוּא אוֹמֵר, שֶׁעָמַד בִּתְחִלַת בָּקְרָן וּזְרִיחָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל – אַף מִשֶׁתִּשְׁקַע שִׁמְשָׁן שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי נְבוּכַדְנֶצַר, שֶׁיַּגְלֵם לְבָבֶל, יְחַלֵּק שָׁלָל – מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר, שֶׁהֵם מִבִּנְיָמִין, יְחַלְּקוּ אֶת שְׁלַל הָמָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִנֵּה בֵית הָמָן נָתַתִּי לְאֶסְתֵּר" (אסתר ח, ז; אסת"ר י,יג). וְאוֹנְקְלוֹס תִּרְגֵּם עַל שְׁלַל הַכֹּהֲנִים בְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ.

כח כָּל־אֵ֛לֶּה שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֑ר וְ֠זֹאת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר לָהֶ֤ם אֲבִיהֶם֙ וַיְבָ֣רֶךְ אוֹתָ֔ם^[2] אִ֛ישׁ אֲשֶׁ֥ר כְּבִרְכָת֖וֹ בֵּרַ֥ךְ אֹתָֽם׃

(כח) וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם – וַהֲלֹא יֵשׁ מֵהֶם שֶׁלֹּא בֵּרְכָם, אֶלָּא קִנְטְרָן? אֶלָּא כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם, מַה שֶּׁנֶאֱמַר בָּעִנְיָן. יָכוֹל שֶׁלֹּא בֵּרֵךְ לִרְאוּבֵן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי? תַּלְמוּד לוֹמַר: וַיְבָרֶךְ אוֹתָם, כֻּלָּם בְּמַשְׁמָע (פס"ר ז; במ"ר יג, ח).
אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ – בְּרָכָה הָעֲתִידָה לָבֹא עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד.
בֵּרַךְ אֹתָם – לֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶלָּא 'אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אוֹתוֹ', מַה תַּלְמוּד לוֹמַר בֵּרַךְ אוֹתָם? לְפִי שֶׁנָּתַן לִיהוּדָה גְּבוּרַת אֲרִי, וּלְבִנְיָמִין חֲטִיפָתוֹ שֶׁל זְאֵב, וּלְנַפְתָּלִי קַלּוּתוֹ שֶׁל אַיָּל; יָכוֹל שֶׁלֹּא כְּלָלָן כֻּלָּם בְּכָל הַבְּרָכוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר בֵּרַךְ אוֹתָם (מדרש תנחומא ויחי טז).

כט וַיְצַ֣ו אוֹתָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אֲנִי֙ נֶֽאֱסָ֣ף אֶל־עַמִּ֔י קִבְר֥וּ אֹתִ֖י אֶל־אֲבֹתָ֑י אֶ֨ל־הַמְּעָרָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בִּשְׂדֵ֖ה עֶפְר֥וֹן הַֽחִתִּֽי׃

(כט) נֶאֱסָף אֶל עַמִּי – עַל שֵׁם שֶׁמַּכְנִיסִין הַנְּפָשׁוֹת אֶל מְקוֹם גְּנִיזָתָן (עיינו שבת קנ"ב ע"ב). שֶׁיֵּשׁ אֲסִיפָה בְּלָשׁוֹן עִבְרִי שֶׁהִיא לְשׁוֹן הַכְנָסָה, כְּגוֹן: "וְאֵין אִישׁ מְאַסֵּף אוֹתָם הַבַּיְתָה" (שופטים יט, טו); "וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ" (דברים כב, ב); "בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ" (ויקרא כג, לט), הַכְנָסָתָם לַבַּיִת מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים; "בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ" (שמות כג,טז). וְכָל אֲסִיפָה הָאֲמוּרָה בְּמִיתָה, אַף הִיא לְשׁוֹן הַכְנָסָה.
אֶל אֲבֹתָי – עִם אֲבוֹתַי.

ל בַּמְּעָרָ֞ה אֲשֶׁ֨ר בִּשְׂדֵ֧ה הַמַּכְפֵּלָ֛ה אֲשֶׁ֥ר עַל־פְּנֵֽי־מַמְרֵ֖א בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֲשֶׁר֩ קָנָ֨ה אַבְרָהָ֜ם אֶת־הַשָּׂדֶ֗ה מֵאֵ֛ת עֶפְרֹ֥ן הַֽחִתִּ֖י לַֽאֲחֻזַּת־קָֽבֶר׃

לא שָׁ֣מָּה קָֽבְר֞וּ אֶת־אַבְרָהָ֗ם וְאֵת֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ שָׁ֚מָּה קָֽבְר֣וּ אֶת־יִצְחָ֔ק וְאֵ֖ת רִבְקָ֣ה אִשְׁתּ֑וֹ וְשָׁ֥מָּה קָבַ֖רְתִּי אֶת־לֵאָֽה^[3]׃

לב מִקְנֵ֧ה הַשָּׂדֶ֛ה וְהַמְּעָרָ֥ה אֲשֶׁר־בּ֖וֹ מֵאֵ֥ת בְּנֵי־חֵֽת׃

לג וַיְכַ֤ל יַֽעֲקֹב֙ לְצַוֹת אֶת־בָּנָ֔יו וַיֶּֽאֱסֹ֥ף רַגְלָ֖יו אֶל־הַמִּטָּ֑ה וַיִּגְוַ֖ע וַיֵּאָ֥סֶף אֶל־עַמָּֽיו׃

(לג) וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו – הִכְנִיס רַגְלָיו.
וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף – וּמִיתָה לֹא נֶאֶמְרָה בּוֹ; וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא מֵת" (תענית ה' ע"ב)^[4].

בראשית פרק נ

א וַיִּפֹּ֥ל יוֹסֵ֖ף עַל־פְּנֵ֣י אָבִ֑יו וַיֵּ֥בְךְּ עָלָ֖יו וַיִּשַּׁק־לֽוֹ׃

ב וַיְצַ֨ו יוֹסֵ֤ף אֶת־עֲבָדָיו֙ אֶת־הָרֹ֣פְאִ֔ים לַֽחֲנֹ֖ט אֶת־אָבִ֑יו וַיַּֽחַנְט֥וּ הָרֹֽפְאִ֖ים אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃

(ב) לַחֲנֹט אֶת אָבִיו – עִנְיַן מִרְקַחַת בְּשָׂמִים הוּא (תרגום יונתן).

ג וַיִּמְלְאוּ־לוֹ֙ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם כִּ֛י כֵּ֥ן יִמְלְא֖וּ יְמֵ֣י הַֽחֲנֻטִ֑ים וַיִּבְכּ֥וּ אֹת֛וֹ מִצְרַ֖יִם שִׁבְעִ֥ים יֽוֹם׃

(ג) וַיִּמְלְאוּ לוֹ – הִשְׁלִימוּ לוֹ יְמֵי חֲנִיטָתוֹ עַד שֶׁמָּלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם.
וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם – אַרְבָּעִים לַחֲנִיטָה וּשְׁלֹשִׁים לִבְכִיָּה; לְפִי שֶׁבָּאָה לָהֶם בְּרָכָה לְרַגְלוֹ, שֶׁכָּלָה הָרָעָב, וְהָיוּ מֵי נִילוּס מִתְבָּרְכִין.

ד וַיַּֽעַבְרוּ֙ יְמֵ֣י בְכִית֔וֹ וַיְדַבֵּ֣ר יוֹסֵ֔ף אֶל־בֵּ֥ית פַּרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם דַּבְּרוּ־נָ֕א בְּאָזְנֵ֥י פַרְעֹ֖ה לֵאמֹֽר׃

ה אָבִ֞י הִשְׁבִּיעַ֣נִי לֵאמֹ֗ר^[5] הִנֵּ֣ה אָֽנֹכִי֮ מֵת֒ בְּקִבְרִ֗י אֲשֶׁ֨ר כָּרִ֤יתִי לִי֙^[6] בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן שָׁ֖מָּה תִּקְבְּרֵ֑נִי וְעַתָּ֗ה אֶֽעֱלֶה־נָּ֛א וְאֶקְבְּרָ֥ה אֶת־אָבִ֖י וְאָשֽׁוּבָה׃

(ה) אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי – כִּפְשׁוּטוֹ, כְּמוֹ "כִּי יִכְרֶה אִישׁ" (שמות כא, לג; תרגום יונתן). וּמִדְרָשׁוֹ עוֹד מִתְיַשֵּׁב עַל הַלָּשׁוֹן, כְּמוֹ "אֲשֶׁר קָנִיתִי"; אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: "כְּשֶׁהָלַכְתִי לִכְרַכֵּי הַיָּם, הָיוּ קוֹרִין לִמְכִירָה כִּירָה" (ר"ה כ"ו ע"א). וְעוֹד מִדְרָשׁוֹ לְשׁוֹן כְּרִי, דְּגוֹר; שֶׁנָּטַל יַעֲקֹב כָּל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהֵבִיא מִבֵּית לָבָן וְעָשָׂה אוֹתוֹ כְּרִי, וְאָמַר לְעֵשָׂו: טֹל זֶה בִּשְׁבִיל חֶלְקְךָ בַּמְּעָרָה (שמ"ר לא, יז).

ו וַיֹּ֖אמֶר פַּרְעֹ֑ה עֲלֵ֛ה וּקְבֹ֥ר אֶת־אָבִ֖יךָ כַּֽאֲשֶׁ֥ר הִשְׁבִּיעֶֽךָ׃

(ו) כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ – וְאִם לֹא בִּשְׁבִיל הַשְּׁבוּעָה, לֹא הָיִיתִי מַנִּיחֲךָ. אֲבָל יָרֵא לוֹמַר: עֲבֹר עַל הַשְּׁבוּעָה, שֶׁלֹּא יֹאמַר: אִם כֵּן, אֶעֱבֹר עַל הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתִי לְךָ שֶׁלֹּא אֲגַלֶּה עַל לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁאֲנִי מַכִּיר עוֹדֵף עַל שִׁבְעִים לָשׁוֹן וְאַתָּה אֵינְךָ מַכִּיר בּוֹ, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (דף ל"ו ע"ב).

ז וַיַּ֥עַל יוֹסֵ֖ף לִקְבֹּ֣ר אֶת־אָבִ֑יו וַיַּֽעֲל֨וּ אִתּ֜וֹ כָּל־עַבְדֵ֤י פַרְעֹה֙^[7] זִקְנֵ֣י בֵית֔וֹ וְכֹ֖ל זִקְנֵ֥י אֶֽרֶץ־מִצְרָֽיִם׃  

ח וְכֹל֙ בֵּ֣ית יוֹסֵ֔ף וְאֶחָ֖יו^[8] וּבֵ֣ית אָבִ֑יו^[9] רַ֗ק טַפָּם֙ וְצֹאנָ֣ם וּבְקָרָ֔ם עָֽזְב֖וּ בְּאֶ֥רֶץ גֹּֽשֶׁן׃

ט וַיַּ֣עַל עִמּ֔וֹ גַּם־רֶ֖כֶב גַּם־פָּֽרָשִׁ֑ים^[10] וַיְהִ֥י הַֽמַּחֲנֶ֖ה כָּבֵ֥ד מְאֹֽד׃

י וַיָּבֹ֜אוּ עַד־גֹּ֣רֶן הָֽאָטָ֗ד^[11] אֲשֶׁר֙ בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן וַיִּ֨סְפְּדוּ־שָׁ֔ם מִסְפֵּ֛ד גָּד֥וֹל וְכָבֵ֖ד מְאֹ֑ד^[12] וַיַּ֧עַשׂ לְאָבִ֛יו אֵ֖בֶל שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃

(י) גֹּרֶן הָאָטָד – מֻקָּף אֲטָדִין^[13] [=קוֹצִים] הָיָה. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ עַל שֵׁם הַמְּאֹרָע, שֶׁבָּאוּ כָּל מַלְכֵי כְנַעַן וּנְשְׂיאֵי יִשְׁמָעֵאל לְמִלְחָמָה; וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ כִּתְרוֹ שֶׁל יוֹסֵף תָּלוּי בַּאֲרוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, עָמְדוּ כֻּלָּן וְתָלוּ בוֹ כִּתְרֵיהֶם, וְהִקִּיפוּהוּ כְּתָרִים כַּגֹּרֶן הַמֻּקָּף סְיָג שֶׁל קוֹצִים (שם י"ג ע"א).

יא וַיַּ֡רְא יוֹשֵׁב֩ הָאָ֨רֶץ הַֽכְּנַעֲנִ֜י אֶת־הָאֵ֗בֶל בְּגֹ֨רֶן֙ הָֽאָטָ֔ד וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵֽבֶל־כָּבֵ֥ד זֶ֖ה לְמִצְרָ֑יִם עַל־כֵּ֞ן קָרָ֤א שְׁמָהּ֙ אָבֵ֣ל מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֥בֶר הַיַּרְדֵּֽן׃

יב וַיַּֽעֲשׂ֥וּ בָנָ֖יו ל֑וֹ כֵּ֖ן כַּֽאֲשֶׁ֥ר צִוָּֽם^[14]׃

(יב) כַּאֲשֶׁר צִוָּם – מַהוּ אֲשֶׁר צִוָּם?–

יג וַיִּשְׂא֨וּ אֹת֤וֹ בָנָיו֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן^[15] וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֔וֹ בִּמְעָרַ֖ת שְׂדֵ֣ה הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֲשֶׁ֣ר קָנָה֩ אַבְרָהָ֨ם אֶת־הַשָּׂדֶ֜ה לַֽאֲחֻזַּת־קֶ֗בֶר מֵאֵ֛ת עֶפְרֹ֥ן הַֽחִתִּ֖י עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא׃

(יג) וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו – וְלֹא בְּנֵי בָּנָיו, שֶׁכָּךְ צִוָּם: אַל יִשְׂאוּ מִטָּתִי, לֹא אִישׁ מִצְרִי, וְלֹא אֶחָד מִבְּנֵיכֶם, שֶׁהֵם מִבְּנוֹת כְּנַעַן, אֶלָּא אַתֶּם. וְקָבַע לָהֶם מָקוֹם, שְׁלֹשָׁה לַמִּזְרָח, וְכֵן לְאַרְבַּע רוּחוֹת; וּכְסִדְרָן לְמַסָּע וּמַחֲנֶה שֶׁל דְּגָלִים נִקְבְּעוּ כָּאן. לֵוִי לֹא יִשָּׂא, שֶׁהוּא עָתִיד לָשֵׂאת אֶת הָאָרוֹן, וְיוֹסֵף לֹא יִשָּׂא, שֶׁהוּא מֶלֶךְ; מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם יִהְיוּ תַּחְתֵּיהֶם. וְזֶהוּ "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאוֹתוֹת" (במדבר ב, ב), בְּאוֹת שֶׁמָּסַר לָהֶם אֲבִיהֶם לִשָּׂא מִטָּתוֹ (מדרש תנחומא במדבר יב; ב"ר ק, ב).

יד וַיָּ֨שָׁב יוֹסֵ֤ף מִצְרַ֨יְמָה֙ ה֣וּא וְאֶחָ֔יו^[16] וְכָל־הָֽעֹלִ֥ים אִתּ֖וֹ לִקְבֹּ֣ר אֶת־אָבִ֑יו אַֽחֲרֵ֖י קָבְר֥וֹ אֶת־אָבִֽיו׃

(יד) הוּא וְאֶחָיו וְכָל הָעֹלִים אִתּוֹ – בַּחֲזָרָתָן כָּאן הִקְדִּים אֶחָיו לַמִּצְרִים הָעוֹלִים אִתּוֹ; וּבַהֲלִיכָתָן הִקְדִּים מִצְרִים לְאֶחָיו, שֶׁנֶּאֱמַר :"וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל עַבְדֵי פַרְעֹה" וְגוֹמֵר, וְאַחַר כָּךְ "כֹּל בֵּית יוֹסֵף וְאֶחָיו" (לעיל פסוק ח)? אֶלָּא לְפִי שֶׁרָאוּ הַכָּבוֹד שֶׁעָשׂוּ מַלְכֵי כְּנַעַן, שֶׁתָּלוּ כִּתְרֵיהֶם בַּאֲרוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, נָהֲגוּ בָּהֶם כָּבוֹד (סוטה י"ג ע"א).

טו וַיִּרְא֤וּ אֲחֵֽי־יוֹסֵף֙ כִּי־מֵ֣ת אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ ל֥וּ יִשְׂטְמֵ֖נוּ יוֹסֵ֑ף וְהָשֵׁ֤ב יָשִׁיב֙ לָ֔נוּ אֵ֚ת כָּל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר גָּמַ֖לְנוּ אֹתֽוֹ׃

(טו) וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם – מַהוּ וַיִּרְאוּ? הִכִּירוּ בְּמִיתָתוֹ אֵצֶל יוֹסֵף; שֶׁהָיוּ רְגִילִים לִסְעֹד עַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, וְהָיָה מְקָרְבָן בִּשְׁבִיל כְּבוֹד אָבִיו, וּמִשֶּׁמֵּת יַעֲקֹב לֹא קֵרְבָן (תנחומא ישן שמות ב; ב"ר ק, ח).
לוּ יִשְׂטְמֵנוּ – שֶׁמָּא יִשְׂטְמֵנוּ. "לוּ" מִתְחַלֵּק לְעִנְיָנִים הַרְבֵּה. יֵשׁ "לוּ" מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן בַּקָּשָׁה וּלְשׁוֹן "הַלְוַאי", כְּגוֹן: "לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ" (בראשית ל ,לד); "לוּ שְׁמָעֵנִי" (בראשית כג, יג); "וְלוּ הוֹאַלְנוּ" (יהושע ז, ז); "לוּ מַתְנוּ" (במדבר יד, ב). וְיֵשׁ "לוּ" מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן "אִם" וְ"אוּלַי", כְּגוֹן: "לוּ חָכְמוּ" (דברים לב, כט); "לוּ הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֹתָי" (ישעיהו מח, יח); "וְלוּ אָנֹכִי שׁוֹקֵל עַל כַּפַּי" (שמ"ב יח, יב). וְיֵשׁ "לוּ" מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן "שֶׁמָּא": לוּ יִשְׂטְמֵנוּ, וְאֵין לוֹ עוֹד דּוֹמֶה בַּמִּקְרָא. וְהוּא לְשׁוֹן "אוּלַי", כְּמוֹ: "אוּלַי לֹא תֵלֵךְ הָאִשָׁה אַחֲרָי" (בראשית כד, לט), לְשׁוֹן "שֶׁמָּא" הוּא. וְיֵשׁ "אוּלַי" לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה, כְּגוֹן: "אוּלַי יִרְאֶה ה' בְּעֵינִי" (שמ"ב טז, יב); "אוּלַי ה' אוֹתִי" (יהושע יד, יב), הֲרֵי הוּא כְּמוֹ "לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ" (בראשית ל ,לד). וְיֵשׁ "אוּלַי" לְשׁוֹן "אִם": "אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִׁים צַדִּיקִים" (בראשית יח, כד).

טז וַיְצַוּ֕וּ אֶל־יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר אָבִ֣יךָ צִוָּ֔ה^[17] לִפְנֵ֥י מוֹת֖וֹ לֵאמֹֽר׃

(טז) וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף – כְּמוֹ "וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ו, יג): צִוָּה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לִהְיוֹת שְׁלוּחִים אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אַף זֶה, וַיְצַוּוּ אֶל שְׁלוּחָם לִהְיוֹת שָׁלִיחַ אֶל יוֹסֵף לוֹמַר לוֹ כֵּן. וְאֶת מִי צִוּוּ? אֶת בְּנֵי בִּלְהָה, שֶׁהָיוּ רְגִילִין אֶצְלוֹ (עיין תנחומא ישן שמות ב), שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה" (בראשית לז, ב).
אָבִיךָ צִוָּה – שִׁנּוּ בַּדָּבָר מִפְּנֵי הַשָּׁלוֹם; כִּי לֹא צִוָּה יַעֲקֹב כֵּן, שֶׁלֹּא נֶחֱשַׁד יוֹסֵף בְּעֵינָיו (יבמות ס"ה ע"ב; מדרש תנחומא תולדות א; ב"ר ק,  ח).

יז כֹּֽה־תֹאמְר֣וּ לְיוֹסֵ֗ף אָ֣נָּ֡א שָׂ֣א נָ֠א פֶּ֣שַׁע אַחֶ֤יךָ וְחַטָּאתָם֙ כִּֽי־רָעָ֣ה גְמָל֔וּךָ וְעַתָּה֙ שָׂ֣א נָ֔א לְפֶ֥שַׁע עַבְדֵ֖י אֱלֹהֵ֣י אָבִ֑יךָ וַיֵּ֥בְךְּ יוֹסֵ֖ף בְּדַבְּרָ֥ם אֵלָֽיו׃

(יז) שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ – אִם אָבִיךָ מֵת, אֱלֹהָיו קַיָּם (תנחומא ישן שמות ב) וְהֵם עֲבָדָיו.

יח וַיֵּֽלְכוּ֙ גַּם־אֶחָ֔יו וַֽיִּפְּל֖וּ לְפָנָ֑יו וַיֹּ֣אמְר֔וּ הִנֶּ֥נּֽוּ לְךָ֖ לַֽעֲבָדִֽים׃

(יח) וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו – מוּסָף [ספרים אחרים: מוּסָב] עַל הַשְּׁלִיחוּת.

יט וַיֹּ֧אמֶר אֲלֵהֶ֛ם יוֹסֵ֖ף אַל־תִּירָ֑אוּ כִּ֛י הֲתַ֥חַת אֱלֹהִ֖ים אָֽנִי׃

(יט) כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי – שֶׁמָּא בִּמְקוֹמוֹ אֲנִי, בִּתְמִיָּה? אִם הָיִיתִי רוֹצֶה לְהָרַע לָכֶם, כְּלוּם אֲנִי יָכוֹל? וַהֲלֹא אַתֶּם כֻּלְּכֶם "חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה" וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "חֲשָׁבָהּ לְטוֹבָה", וְהֵיאַךְ אֲנִי לְבַדִּי יָכוֹל לְהָרַע לָכֶם? (ב"ר ק, ט).

כ וְאַתֶּ֕ם חֲשַׁבְתֶּ֥ם עָלַ֖י רָעָ֑ה אֱלֹהִים֙ חֲשָׁבָ֣הּ לְטֹבָ֔ה לְמַ֗עַן עֲשֹׂ֛ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לְהַֽחֲיֹ֥ת עַם־רָֽב׃

1. ¹ [רש"י שמות א, יט] [סוטה יא, ב]
2. ² [רש"י שמות א, יט]
3. ³ [רש"י סוטה יג, א]
4. ⁴ [הנה רש"י אינו מאריך לבאר מה הפירוש "לא מת" כבגמ', "וכי בכדי וכו' מה זרעו בחיים" כי גם בפשטות המובן של מת, היינו שנגמרו החיים, אבל אצל יעקב אבינו לא נגמרו החיים, וכפי אופן שהי' לפני ויגוע ויאסף כך נמשך גם אחר כך. והנה רש"י כבר פי' כט וַיְצַ֣ו אוֹתָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אֲנִי֙ נֶֽאֱסָ֣ף אֶל־עַמִּ֔י קִבְר֥וּ אֹתִ֖י אֶל־אֲבֹתָ֑י אֶ֨ל־הַמְּעָרָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בִּשְׂדֵ֖ה עֶפְר֥וֹן הַֽחִתִּֽי׃ (כט) נאסף אל עמי - על שם שמכניסין הנפשות אל מקום גניזתן. שהנפשות אינם מתים ח"ו אלא הם במקום גניזתן, והפי' כאן "לא מת" היינו שפעולתו בגשמיות בגוף לא נפסק ונגמר (מת) אלא ממשיך לפעול. ובזה יומתק מה שמפרש רש"י על פסוק טו וַיִּרְא֤וּ אֲחֵֽי־יוֹסֵף֙ כִּי־מֵ֣ת אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ ל֥וּ יִשְׂטְמֵ֖נוּ יוֹסֵ֑ף וְהָשֵׁ֤ב יָשִׁיב֙ לָ֔נוּ אֵ֚ת כָּל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר גָּמַ֖לְנוּ אֹתֽוֹ׃ (טו) ויראו אחי יוסף כי מת אביהם - מהו ויראו? הכירו במיתתו אצל יוסף. שהיו רגילים לסעוד עמו על שולחנו של יוסף, והיה מקרבן בשביל כבוד אביו. ומשמת יעקב, לא קרבן: [ולפירש"י לכאורה הי' הכתוב צריך לכתוב "ויראו אחי יוסף שאינו מקרבן" וכיו"ב, אמנם רש"י מפרש הכירו במיתתו אצל יוסף, עכשיו הם מכירים ויודעים שלא "ויגוע ויאסף אל עמיו" אלא "מת אביהם", שכיון שראו שינוי בהנהגתו של יוסף שהפסיק מלקרבן לכן ו"ויראו כי מת אביהם" היינו שנגמר מה שהי' קודם, א"כ מת. ובזה יומתק ג"כ מה שמפרש רש"י אחרי זה טז וַיְצַוּ֕וּ אֶל־יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר אָבִ֣יךָ צִוָּ֔ה לִפְנֵ֥י מוֹת֖וֹ לֵאמֹֽר׃ (טז) אביך ציווה - שינו בדבר מפני השלום. כי לא ציווה יעקב כן. שלא נחשד יוסף בעיניו: [הנה גם כאן מפני השינוי, אמרו "אביך צוה לפני מותו", היינו כיון שיש כאן שינוי (מיתה), אבל לפני השינוי היינו לפני מותו צוה. ורש"י אומר שלא ציווה כן, שלא נחשד יוסף בעיניו. היינו שבאמת מצד יעקב אין שינוי, (לא מת) ולדעתו הכל ישאר כמו בחייו ממש, וא"כ לא מת. א"כ הכל תלוי בהנהגתם של האחים אם ממשיכים כמו בחייו ממש א"כ לא מת, אבל אם ביניהם יש שינוי יש הפסק ב"לקרבן" א"כ "אבינו מת".. ובכלל להעיר שבהפסוקים בתחילת הפרשה מדבר אודות יעקב ומזכיר מיתה בראשית מז, כט וַיִּקְרְב֣וּ יְמֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ לָמוּת֒ וַיִּקְרָ֣א ׀ לִבְנ֣וֹ לְיוֹסֵ֗ף וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ שִֽׂים־נָ֥א יָֽדְךָ֖ תַּ֣חַת יְרֵכִ֑י וְעָשִׂ֤יתָ עִמָּדִי֙ חֶ֣סֶד וֶֽאֱמֶ֔ת אַל־נָ֥א תִקְבְּרֵ֖נִי בְּמִצְרָֽיִם׃ וכן בדברי יעקב עצמו בפרק מח, כא כא וַיֹּ֤אמֶר יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף הִנֵּ֥ה אָֽנֹכִ֖י מֵ֑ת וְהָיָ֤ה אֱלֹהִים֙ עִמָּכֶ֔ם וְהֵשִׁ֣יב אֶתְכֶ֔ם אֶל־אֶ֖רֶץ אֲבֹֽתֵיכֶֽם׃ וכן בדברי יוסף לפרעה פרק נ ה אָבִ֞י הִשְׁבִּיעַ֣נִי לֵאמֹ֗ר הִנֵּ֣ה אָֽנֹכִי֮ מֵת֒ בְּקִבְרִ֗י אֲשֶׁ֨ר כָּרִ֤יתִי לִי֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן שָׁ֖מָּה תִּקְבְּרֵ֑נִי וְעַתָּ֗ה אֶֽעֱלֶה־נָּ֛א וְאֶקְבְּרָ֥ה אֶת־אָבִ֖י וְאָשֽׁוּבָה׃
5. ⁵ [דף ל"ו ע"ב]
6. ⁶ [רש"י בראשית מו, ו] [ר"ה כ"ו ע"א] [סוטה יג, א]
7. ⁷ [סוטה יג, א] 
8. ⁸ [רש"י בראשית נ, יד]
9. ⁹ [סוטה יג, א]
10. ¹⁰ [סוטה ט, ב]
11. ¹¹ [סוטה יג, א]
12. ¹² [סוטה יג, א]
13. ¹³ [גורן= אסיפת דבר, תבואה וכיו"ב, אטד= קוצים. ולכן בפשטות התרגום של "גורן האטד" הוא אסיפת קוצים. אלא שאין דרך לאסוף אטדין ולעשות מהן גורן. ולכן פירש שהגורן היה מתבואה, והיה מוקף בגדר של אטדין, קוצים.]
14. ¹⁴ [רש"י במדבר ב, ב]
15. ¹⁵ [סוטה יג, א]
16. ¹⁶ [סוטה יג, א]
17. ¹⁷ [יבמות ס"ה ע"ב]