Enjoying this page?

MOED KATAN - 003a – משקין בית השלחין – פרק ראשון – מועד קטן, ג ע”א

צורת הדף באתר היברובוקס

תולדות - לא אסר רחמנא.

תולדות - כגון משקה זרעים, שלא היה במשכן - לא אסר רחמנא:

דכתיב: (ויקרא כה): ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שדך לא תזרע וגו'[1].

מכדי זמירה בכלל זריעה

זמירה בכלל זריעה - שדרכו של זומר לצמוחי פירי כזורע: בצירה בענבים כקצירה בתבואה, וקצירה אב מלאכה היא בפ' כלל גדול (שבת דף עג.) בצירה בכלל קצירה דשניהן  חותכין:

זימור - מחתך ענפים יבשין של גפן:

ובצירה בכלל קצירה, למאי הלכתא כתבינהו רחמנא[2]?

למימרא: דאהני תולדות מיחייב, אאחרנייתא - לא מיחייב.

Video  Audio

ולא?![3]

והתניא: שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור.[4]

אין לי אלא זירוע וזימור[5],

מנין לניכוש[6]

ולעידור

עידור - שחופר תחת הגפנים לרפויי ארעא:

ולכיסוח[7].

כיסוח - בעשבים, שחותך הרעים מן הטובים. ולא היינו: ניכוש - דמעקר העיקרים מן הקרקע, דלזה אין עוקרין אלא חותכין למעלה:

ת"ל: שדך לא כרמך לא

תלמוד לומר שדך לא כרמך לא - מדלא כתיב: לא תזרע שדך לא תזמור כרמך, אלא: שדך לא תזרע כרמך לא תזמור - משמע שדך לא כרמך לא:

- לא כל מלאכה שבשדך[8] ולא כל מלאכה שבכרמך[9].

מנין שאין מקרסמין

מקרסמין - היינו זימור, אלא שקירסום שייך באילנות[10]:

ואין מזרדין

מזרדין - מחתך ענפים יבשים ולחים, לפי שיש לאילן ענפים יותר מדאי:

ואין מפסגין באילן

מפסגין - סומכים האילן שהוא רענן יותר מדאי:

ת"ל: שדך לא, כרמך לא -

לא כל מלאכה שבשדך, ולא כל מלאכה שבכרמך.

מנין שאין מזבלין

מזבלין - מניחים זבל בעיקרי האילן:

ואין מפרקין

מפרקין - אבנים שעל עיקרי האילן:

ואין מאבקין

מאבקים - ששרשיו נראין ומכסין אותו באבק:

ואין מעשנין באילן

מעשנין - עושין עשן תחת האילן כדי שינשרו התולעים שעליו: 

ת"ל: שדך לא, כרמך לא

- כל מלאכה שבשדך לא, וכל מלאכה שבכרמך לא.

יכול לא יקשקש תחת הזיתים

יקשקש - היינו עידור[11], אלא שעידור בגפנים וקשקוש בזיתים:

ולא יעדר תחת הגפנים,

ולא ימלא נקעים מים[12],

ולא יעשה עוגיות לגפנים.

עוגיות - חופר גומא תחת הגפן ליתן בו מים:

ת"ל: שדך לא תזרע.

זריעה בכלל היתה

זריעה בכלל היתה - ובשנה השביעית שבת שבתון וגו'[13]:

ולמה יצתה[14]להקיש אליה לומר לך: מה זריעה מיוחדת עבודה שבשדה ושבכרם אף כל שהיא עבודה שבשדה ושבכרם[15]

אף כל עבודה שהיא בשדה ובכרם - כגון כל הני פרטי - יצא קשקוש[16] ועידור[17] ומים בנקעים ועוגיות[18] שאינן בשניהן כו':

[19]לא יקשקש תחת הזיתים ולא יעדר כו' - ואם תקשי הא אסר עידור לעיל[20] - קא תריץ לקמן[21] בעוגיות הא בחדתי והא בעתיקי, והוא הדין לעידור[22]:

[23]מדרבנן,

מדרבנן - כל הני מדרבנן - אבל מדאורייתא לא הוי אלא זמירה ובצירה כדאמרינן לעיל: הני אין מידי אחרינא לא:

וקרא אסמכתא בעלמא.

וקשקוש בשביעית מי שרי?

והא כתיב (שמות כג): והשביעית תשמטנה ונטשתה[24] תשמטנה - מלקשקש[25], ונטשתה - מלסקל.

מלסקל - להוציא אבנים מן הכרם:

אמר רב עוקבא בר חמא: תרי קשקושי הוו -

חד אברויי אילני[26].

וחד סתומי פילי.

סתומי פילי - שמסתם בקעים של אילן:

אברויי אילן - אסור

אברויי אילני אסור - דהוי משום רווחא, והאי דשרי קשקוש - היינו סתומי פילי[27] והאי דאסיר - היינו אברויי אילני:

סתומי פילי - שרי.

שרי - דאית ביה משום פסידא:

איתמר. החורש בשביעית - ר' יוחנן ור' אלעזר: חד אמר: לוקה, וחד אמר: אינו לוקה.

לימא בדר' אבין אמר רבי אילעא קמיפלגי.

דאמר רבי אבין אמר ר' אילעא: כל מקום שנאמר כלל בעשה, ופרט בלא תעשה

כל מקום שנאמר כלל בעשה ופרט בלא תעשה - כגון הכא, דכתיב (ויקרא כה): ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ - כלל, היינו - עשה. שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור - פרט, היינו - לא תעשה:

אין דנין אותו בכלל ופרט וכלל.

אין דנין אותו בכלל ופרט וכלל - ואף על גב דכתיב כלל בתריה, כגון הכא דכתיב בתריה: (שבת) שבתון - כלומר אין לו דין דשאר כלל ופרט וכלל שכתובין כולו בעשה או בלאו, דאמר: כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, דמרבי כל מידי דדמי לפרט. אלא דיינינן ליה בכלל ופרט, הואיל דנשתנה משאר כלל ופרט וכלל, אמרינן: אין בכלל אלא מה שבפרט - הני אין מידי אחרינא לא:

מאן דאמר לוקה - לית ליה דרבי אבין אמר רבי אילעא.

ומאן דאמר אינו לוקה - אית ליה דר' אבין.

לא.

דכולי עלמא לית ליה דרבי אבין אמר ר' אילעא.

מאן דאמר: לוקה - שפיר.

דכולי עלמא לית להו דרבין כו' מאן דאמר לוקה שפיר - כדאמר דדרשינן בכלל ופרט וכלל:

ומאן דאמר: אינו לוקה - אמר לך:

מכדי זמירה בכלל זריעה, ובצירה בכלל קצירה, למאי הלכתא כתבינהו רחמנא?

למימר דאהני תולדות הוא דמיחייב, אתולדה אחרינא לא מיחייב.

אחרינא לא - להכי חורש אינו לוקה:

ולא?

והתניא: שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור.

אין לי אלא זירוע וזימור - מנין לעידור ולקישקוש ולכיסוח?

ת"ל: שדך לא כרמך לא - לא כל מלאכה שבשדך ולא כל מלאכה שבכרמך.

ומנין שאין מקרסמין ואין מזרדין ואין מפסגין באילן?

ת"ל: שדך לא כרמך לא - כל מלאכה שבשדך לא, כל מלאכה שבכרמך לא.

מנין שאין מזבלין ואין מפרקין ואין מעשנין באילן?

ת"ל: שדך לא כרמך לא - כל מלאכה שבשדך לא וכל מלאכה שבכרמך לא.

יכול לא יקשקש תחת הזיתים, ולא יעדר תחת הגפנים, ולא ימלא נקעים מים, ולא יעשה עוגיות לגפנים?

תלמוד לומר: שדך לא תזרע.

זריעה בכלל היתה ולמה יצתה - להקיש אליה, לומר לך: מה זריעה מיוחדת עבודה שבשדה ושבכרם אף כל שהיא עבודה שבשדה ושבכרם?

מדרבנן.

וקרא אסמכתא בעלמא.

  1. 1 וּבַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֗ת שַׁבַּ֤ת שַׁבָּתוֹן֙ יִהְיֶ֣ה לָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַיהוָ֑ה שָֽׂדְךָ֙ לֹ֣א תִזְרָ֔ע וְכַרְמְךָ֖ לֹ֥א תִזְמֹֽר: (ויקרא פרק כה פסוק ד)
  2. 2 אֵ֣ת סְפִ֤יחַ קְצִֽירְךָ֙ לֹ֣א תִקְצ֔וֹר וְאֶת־עִנְּבֵ֥י נְזִירֶ֖ךָ לֹ֣א תִבְצֹ֑ר שְׁנַ֥ת שַׁבָּת֖וֹן יִהְיֶ֥ה לָאָֽרֶץ: (ויקרא פרק כה פסוק ה)
  3. 3 האם באמת אין חייבים רק על תולדות זמיר ובצירה אבל לא על תולדות אחרים
  4. 4 וּבַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֗ת שַׁבַּ֤ת שַׁבָּתוֹן֙ יִהְיֶ֣ה לָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַיהוָ֑ה שָֽׂדְךָ֙ לֹ֣א תִזְרָ֔ע וְכַרְמְךָ֖ לֹ֥א תִזְמֹֽר: (ויקרא פרק כה פסוק ד)
  5. 5 שחותכים ענפים יבישים מהגפן וקס"ד שעוברים על הלאו דוקא כשזורעים או כשזומרים .
  6. 6 עקירת עשבים רעים מבין טובים
  7. 7 שנכללים באיסור שביעית.
  8. 8 ניחוש וכיסוח
  9. 9 עידור
  10. 10 וזימור בגפן
  11. 11 שחופר תחת הגפנים לרפויי ארעא
  12. 12 לכאורה היינו תחת הזתים ובהמשך אומר עוגיות לגפנים
  13. 13 כנ"ל - וּבַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֗ת שַׁבַּ֤ת שַׁבָּתוֹן֙ יִהְיֶ֣ה לָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַיהוָ֑ה שָֽׂדְךָ֙ לֹ֣א תִזְרָ֔ע וְכַרְמְךָ֖ לֹ֥א תִזְמֹֽר: (ויקרא פרק כה פסוק ד)
  14. 14 זריעה להכתב כמלאכה בפני עצמה?
  15. 15 יצאו מכלל זה קשקוש ועידור ומילוי מים בנקעים ועשיית עוגיות לגפנים, שאינם אלא או בכרם או בשדה, ולכן לא נאסרו בשביעית. 
  16. 16 חופר תחת הזתים
  17. 17 חופר תחת הגפנים. ואינו שייך בשדה
  18. 18 ג"כ שייך רק בכרם ולא בשדה
  19. 19 רש"י זה מקומה לעיל על יכול לא יקשקש
  20. 20 ואיך אומר כאן שמותר
  21. 21 ד,ב - ואין עושין עוגיות לגפנים: מאי עוגיות אמר רב יהודה בנכי .. איני והא רב יהודה שרא לבני בר ציתאי למעבד בנכי לכרמיהון לא קשיא הא בחדתי הא בעתיקי רש"י:  הא בחדתי. שמעולם לא היו שם עוגיות אסור לעשות בחולו של מועד דאיכא טירחא יתירא אבל עתיקי שכבר היו לו שם  עוגיות ונסתמו מותר לחזור ולחופרן בחולו של מועד:
  22. 22 שמותר בעתיקי ואסור בחדתי
  23. 23 וא"כ מוכח מהברייתא, שהרבה תולדות נאסרו בתורה ולא רק בצירה וזמירה, וקשיא לרבא האומר שרק הן אסורות בשביעית מן התורה, ומתרץ הגמרא
  24. 24 וְהַשְּׁבִיעִ֞ת תִּשְׁמְטֶ֣נָּה וּנְטַשְׁתָּ֗הּ וְאָֽכְלוּ֙ אֶבְיֹנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְיִתְרָ֕ם תֹּאכַ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה כֵּֽן־תַּעֲשֶׂ֥ה לְכַרְמְךָ֖ לְזֵיתֶֽךָ: (שמות פרק כג פסוק יא)
  25. 25 הרי שקשקוש אסור [רש"י שמות כג, יא]
  26. 26 לחזק ולשבח את האילן.
  27. 27 ובלעדיו יש פסידא לאילן