Enjoying this page?

7 - Shevi'i - Bereishis/Genesis - Parshas Lech Lecha 17:7-27

ספר בראשית - פרשת לך לך - שביעי - יז:ז-כז

 

ז וַהֲקִֽמֹתִ֨י[1] אֶת־בְּרִיתִ֜י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֨ין זַרְעֲךָ֧ אַֽחֲרֶ֛יךָ לְדֹֽרֹתָ֖ם לִבְרִ֣ית עוֹלָ֑ם לִֽהְי֤וֹת לְךָ֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וּֽלְזַרְעֲךָ֖ אַֽחֲרֶֽיךָ[2]׃

(ז) והקמותי את בריתי - ומה הוא הברית? "להיות לך לאלהים":

ח וְנָֽתַתִּ֣י[3] לְ֠ךָ וּלְזַרְעֲךָ֨ אַֽחֲרֶ֜יךָ אֵ֣ת ׀ אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֗יךָ[4] אֵ֚ת כָּל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן לַֽאֲחֻזַּ֖ת עוֹלָ֑ם וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵֽאלֹהִֽים׃

(ח) לאחוזת עולם - ושם אהיה להם לאלהים. אבל הדר בחוצה לארץ, דומה כמי שאין לו אלוה:

ט וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־אַבְרָהָ֔ם וְאַתָּ֖ה אֶת־בְּרִיתִ֣י תִשְׁמֹ֑ר אַתָּ֛ה וְזַרְעֲךָ֥[5] אַֽחֲרֶ֖יךָ לְדֹֽרֹתָֽם׃

(ט) ואתה - וא"ו זו מוסיף על עניין ראשון. "אני הנה בריתי אתך", "ואתה" הוי זהיר לשמרו. ומה היא שמירתו? (פסוק י) "זאת בריתי אשר תשמרו המול לכם" וגו':

י זֹ֣את בְּרִיתִ֞י אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֗וּ בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ אַֽחֲרֶ֑יךָ הִמּ֥וֹל לָכֶ֖ם[6] כָּל־זָכָֽר׃

(י) ביני וביניכם וגו' - אותם של עכשיו:

ובין זרעך אחריך - העתידין להוולד:

המול - כמו להימול. כמו שאתה אומר עשות, כמו לעשות:

יא וּנְמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת בְּשַׂ֣ר עָרְלַתְכֶ֑ם[7] וְהָיָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵֽינֵיכֶֽם׃

(יא) ונמלתם - כמו, ומלתם. והנו"ן בו, יתירה ליסוד הנופל בו לפרקים. כגון נ' של נושך ונ' של נושא. "ונמלתם", כמו "ונשאתם". אבל ימול לשון יפעל. כמו יעשה, יאכל:

יב וּבֶן־שְׁמֹנַ֣ת יָמִ֗ים יִמּ֥וֹל לָכֶ֛ם כָּל־זָכָ֖ר לְדֹרֹֽתֵיכֶ֑ם יְלִ֣יד בָּ֔יִת וּמִקְנַת־כֶּ֨סֶף֙ מִכֹּ֣ל בֶּן־נֵכָ֔ר אֲשֶׁ֛ר לֹ֥א מִֽזַּרְעֲךָ֖ הֽוּא׃

(יב) יליד בית - שילדתו השפחה בבית:

ומקנת כסף - שקנאו משנולד: 

יג הִמּ֧וֹל ׀ יִמּ֛וֹל יְלִ֥יד בֵּֽיתְךָ֖ וּמִקְנַ֣ת כַּסְפֶּ֑ךָ וְהָֽיְתָ֧ה בְרִיתִ֛י בִּבְשַׂרְכֶ֖ם לִבְרִ֥ית עוֹלָֽם׃

(יג) המול ימול יליד ביתך - כאן כפל עליו ולא אמר לשמונה ימים. ללמדך שיש יליד בית נמול לאחר שמנה ימים. כמו שמפורש במסכת שבת (דף קלח, ב):

יד וְעָרֵ֣ל ׀ זָכָ֗ר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִמּוֹל֙ אֶת־בְּשַׂ֣ר עָרְלָת֔וֹ וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵֽעַמֶּ֑יהָ אֶת־בְּרִיתִ֖י הֵפַֽר׃ {ס}

(יד) וערל זכר - כאן למד שהמילה באותו מקום שהוא ניכר בין זכר לנקבה:

אשר לא ימול - משיגיע לכלל עונשין, ונכרתה. אבל אביו אין ענוש עליו כרת, אבל עובר בעשה:

ונכרתה הנפש - הולך ערירי, ומת קודם זמנו[8]:

טו וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־אַבְרָהָ֔ם שָׂרַ֣י אִשְׁתְּךָ֔ לֹֽא־תִקְרָ֥א אֶת־שְׁמָ֖הּ שָׂרָ֑י כִּ֥י שָׂרָ֖ה שְׁמָֽהּ[9]׃

(טו) לא תקרא את שמה שרי - דמשמע שרי, לי ולא לאחרים. "כי שרה", סתם "שמה", שתהא שרה על כל: 

טז וּבֵֽרַכְתִּ֣י אֹתָ֔הּ וְגַ֨ם נָתַ֧תִּי מִמֶּ֛נָּה לְךָ֖ בֵּ֑ן וּבֵֽרַכְתִּ֨יהָ֙ וְהָֽיְתָ֣ה לְגוֹיִ֔ם מַלְכֵ֥י עַמִּ֖ים מִמֶּ֥נָּה יִֽהְיֽוּ׃

(טז) וברכתי אותה - ומה הוא הברכה? שחזרה לנערותה. שנאמר, (לקמן יח, יב) "אחרי בלותי הייתה לי עדנה":

וברכתיה - בהנקת שדים. כשנצרכה לכך, ביום משתה של יצחק. שהיו מרננים עליהם שהביאו אסופי מן השוק ואומרים בננו הוא. והביאה כל אחת בנה עמה, ומניקתה לא הביאה, והיא היניקה את כולם. הוא שנאמר, (כא, ז) "היניקה בנים שרה". בראשית רבה (נג, ט) רמזו במקצת:

יז וַיִּפֹּ֧ל אַבְרָהָ֛ם עַל־פָּנָ֖יו וַיִּצְחָ֑ק וַיֹּ֣אמֶר בְּלִבּ֗וֹ הַלְּבֶ֤ן מֵאָֽה־שָׁנָה֙ יִוָּלֵ֔ד וְאִ֨ם־שָׂרָ֔ה הֲבַת־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה תֵּלֵֽד׃

(יז) ויפל אברהם על פניו ויצחק - זה תירגם אנקלוס: "וחדי", לשון שמחה, ושל שרה, לשון מחוך. למדת, שאברהם האמין ושמח, ושרה לא האמינה ולגלגה. וזהו שהקפיד הקב"ה על שרה ולא הקפיד על אברהם:

 הלבן - יש תמיהות שהן קיימות. כמו, (ש"א ב, כז) "הנגלה נגליתי"?! (ש"ב טו, כז) "הרואה אתה"? אף זו היא קיימת. וכך אמר בלבו, הנעשה חסד זה לאחר מה שהקב"ה עושה לי?!:

ואם שרה הבת תשעים שנה - הייתה כדאי לילד. ואף על פי שדורות הראשונים היו מולידין בני חמש מאות שנה? (בראשית ה, לבבימי אברהם נתמעטו השנים כבר, ובא תשות כוח לעולם. וצא ולמד מעשרה דורות שמנח ועד אברהם, שמיהרו תולדותיהן בני ששים ובני שבעים: (בראשית, יא, י-כו)

יח וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָהָ֖ם אֶל־הָֽאֱלֹהִ֑ים ל֥וּ יִשְׁמָעֵ֖אל יִֽחְיֶ֥ה לְפָנֶֽיךָ׃

(יח) לו ישמעאל יחיה - הלואי שיחיה ישמעאל. איני כדאי לקבל מתן שכר כזה:

יחיה לפניך - יחיה ביראתך. כמו, (פסוק א) "התהלך לפני", פלח קדמי:

יט וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים אֲבָל֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתְּךָ֗[10] יֹלֶ֤דֶת לְךָ֙ בֵּ֔ן וְקָרָ֥אתָ אֶת־שְׁמ֖וֹ יִצְחָ֑ק[11] וַהֲקִֽמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֥י אִתּ֛וֹ לִבְרִ֥ית עוֹלָ֖ם לְזַרְע֥וֹ אַֽחֲרָֽיו׃

(יט) אבל - לשון אמתת דברים. וכן (לקמן מב, כא) "אבל אשמים אנחנו". (מ"ב ד, יד) "אבל בן אין לה":  

וקראת את שמו יצחק - על שם הצחוק. ויש אומרים: על שם י' ניסיונות, וצ' שנה של שרה, וח' ימים שנימול, וק' שנה של אברהם. "והקימותי את בריתי" למה נאמר? והרי כבר כתיב (פסוק ט) "ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך וגו'"? אלא לפי שאומר (פסוק ז) "והקמותי וגו'". יכול בני ישמעאל ובני קטורה בכלל הקיום? תלמוד לומר: "והקמותי את בריתי אתו", ולא עם אחרים. "ואת בריתי אקים את יצחק" למה נאמר? [אלא למד שהיה קדוש מבטן]. דבר אחר, אמר ר' אבא, מכאן למד קל וחומר בן הגבירה מבן האמה. כתיב, (פסוק כ) "כי הנה ברכתי אותו והפריתי אותו והרביתי אותו", זה ישמעאל. וקל וחומר, "ואת בריתי אקים את יצחק":

את בריתי - ברית המילה תהא מסורה לזרעו של יצחק:

כ וּֽלְיִשְׁמָעֵאל֮ שְׁמַעְתִּיךָ֒ הִנֵּ֣ה ׀ בֵּרַ֣כְתִּי אֹת֗וֹ וְהִפְרֵיתִ֥י אֹת֛וֹ וְהִרְבֵּיתִ֥י אֹת֖וֹ[12] בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד שְׁנֵים־עָשָׂ֤ר נְשִׂיאִם֙ יוֹלִ֔יד וּנְתַתִּ֖יו לְג֥וֹי גָּדֽוֹל׃

(כ) שנים עשר נשיאם - כעננים יכלו. כמו, (משלי כה, יד) "נשיאים ורוח":

כא וְאֶת־בְּרִיתִ֖י אָקִ֣ים אֶת־יִצְחָ֑ק אֲשֶׁר֩ תֵּלֵ֨ד לְךָ֤ שָׂרָה֙ לַמּוֹעֵ֣ד הַזֶּ֔ה בַּשָּׁנָ֖ה הָֽאַחֶֽרֶת׃ [13]

כב וַיְכַ֖ל לְדַבֵּ֣ר אִתּ֑וֹ וַיַּ֣עַל אֱלֹהִ֔ים מֵעַ֖ל אַבְרָהָֽם׃

(כב) מעל אברהם - לשון נקיה הוא כלפי שכינה. ולמדנו שהצדיקים מרכבתו של מקום:

כג וַיִּקַּ֨ח אַבְרָהָ֜ם אֶת־יִשְׁמָעֵ֣אל בְּנ֗וֹ וְאֵ֨ת כָּל־יְלִידֵ֤י בֵיתוֹ֙ וְאֵת֙ כָּל־מִקְנַ֣ת כַּסְפּ֔וֹ כָּל־זָכָ֕ר בְּאַנְשֵׁ֖י בֵּ֣ית אַבְרָהָ֑ם וַיָּ֜מָל אֶת־בְּשַׂ֣ר עָרְלָתָ֗ם בְּעֶ֨צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אִתּ֖וֹ אֱלֹהִֽים׃

(כג) בעצם היום - בו ביום שנצטווה. ביום ולא בלילה. לא נתיירא לא מן הגויים ולא מן הלצנים. ושלא יהיו אויביו ובני דורו אומרים, אילו ראינוהו לא הנחנוהו למול ולקיים מצוותו של מקום:

וימל - לשון ויפעל:

כד וְאַ֨בְרָהָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים וָתֵ֖שַׁע שָׁנָ֑ה בְּהִמֹּל֖וֹ בְּשַׂ֥ר עָרְלָתֽוֹ׃

(כד) בהמולו - בהפעלו, כמו (בראשית ב, ד) "בהבראם":

כה וְיִשְׁמָעֵ֣אל בְּנ֔וֹ בֶּן־שְׁלֹ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה בְּהִ֨מֹּל֔וֹ אֵ֖ת בְּשַׂ֥ר עָרְלָתֽוֹ׃

(כה) בהמולו את בשר ערלתו - באברהם לא נאמר "את". לפי שלא היה חסר אלא חתוך בשר, שכבר נתמעך על ידי תשמיש. אבל ישמעאל שהיה ילד, הוזקק לחתוך ערלה ולפרוע המילה. לכך נאמר בו "את":

כו בְּעֶ֨צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה נִמּ֖וֹל אַבְרָהָ֑ם וְיִשְׁמָעֵ֖אל בְּנֽוֹ׃

(כו) בעצם היום הזה - שמלאו לאברהם תשעים ותשע שנה, ולישמעאל שלש עשרה שנים, נמול אברהם וישמעאל בנו[14].

כז וְכָל־אַנְשֵׁ֤י בֵיתוֹ֙ יְלִ֣יד בָּ֔יִת וּמִקְנַת־כֶּ֖סֶף מֵאֵ֣ת בֶּן־נֵכָ֑ר נִמֹּ֖לוּ אִתּֽוֹ׃ {פ}

Questions on Parshas Lech Lecha - Shevi'i

 

  1. 1 [רש"י בראשית יז, ט]
  2. 2 [רש"י בראשית כח, כא]
  3. 3 [רש"י שמות כג, כז]
  4. 4 [רש"י שמות ו, ד]
  5. 5 [רש"י בראשית יז, יט]
  6. 6 [רש"י בראשית יז, ט]
  7. 7 [רש"י שמות ג, כב]
  8. 8 [כרת]
  9. 9 [ברכות יג, א]
  10. 10 [רש"י בראשית כא, א]
  11. 11 [רש"י בראשית טז, י]
  12. 12 [רש"י בראשית יז, ט]
  13. 13 [צריך לברר]
  14. 14 [לכאורה כוונת רש"י שהפסוק כו מוסיף לבאר, שמל אברהם באותו היום שמלאו לו תשעים ותשע שנה, ולישמעאל שלש עשרה שנים. (ולא רק שבמשך שנת התשעים ותשע לחיי אברהם ובמשך שנת השלש עשרה לחיי ישמעאל) וא"כ כיון שאנו יודעים שהיום שבו נמול אברהם וישמעאל בנו הוא ג' ימים לפני פסח שהוא בטו בניסן, א"כ יוצא שיום המילה הוא בי"ג ניסן. שהרי וירא איליו ה' באלוני ממרא הי' בפסח כמבואר שם בדברי רש"י, וכמפורש ג"כ ברש"י בשמות פרק יב פסוק מ"א שיצחק נולד בט"ו בניסן. והמלאכים שהיו אצלו ובשרוהו שלשנה הבאה כעת חי' הי' ג"כ בפסח כמפורש ברש"י לקמן בפרשת וירא. (עיין מ"ש בזה באריכות) וכיון שרש"י מדגיש כאן שמל באותו היום שמלאו לו תשעים ותשע שנה, ולישמעאל שלש עשרה שנים היינו שזה הי' ביום הולדתם הפרטי ממש. א"כ מוכרח לכאורה ששניהם אברהם וישמעאל נולדו בי"ג בניסן כי הנה בלי פסוק זה וביאורו של רש"י היינו לומדים כשכתוב בפרק טז, פסוק טז וְאַבְרָ֕ם בֶּן־שְׁמֹנִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים בְּלֶֽדֶת־הָגָ֥ר אֶת־יִשְׁמָעֵ֖אל לְאַבְרָֽם׃ אין הפירוש שביום הולדותו של אברהם נולד ישמעאל, אלא במשך שנתו כשהי' בן שמנה ושש. ועוד הרי ידוע שבתורה, (עיין מ"ש בזה) שנותיו של אדם נמנים לפי שנות בריאת העולם, א"כ הכוונה שבמשך השנה שמתשרי לתשרי (לר"א, ולר"י מניסן לניסן) שאברהם נהי' באותו השנה 86 אז נולד לו ישמעאל. אבל לפי הפסוק ופירוש רש"י כאן מובן שביום הולדתו הפרטי היינו כשהגיע יג ניסן שבו נולד אברהם, באותו יום ממש נולד ישמעאל. וכמו"כ כשכתוב א וַיְהִ֣י אַבְרָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְתֵ֣שַׁע שָׁנִ֑ים וַיֵּרָ֨א יְהוָ֜ה אֶל־אַבְרָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֲנִי־אֵ֣ל שַׁדַּ֔י הִתְהַלֵּ֥ךְ לְפָנַ֖י וֶֽהְיֵ֥ה תָמִֽים׃ היינו לומדים שאין הכוונה שמיד שנהי בן תשעים ותשע שנים, "וירא ה' אל אברם וכו'", אלא במשך שנתו התשעים ותשע, ואם מונים שנות האדם מתשרי הכוונה הוא שבאיזה זמן במשך השנה מתשרי לתשרי (או מניסן לניסן) אז "וירא ה' אל אברהם". אבל לפי"ז שרש"י מבאר כאן, שהציווי והמילה הי' ביום הולדתו הפרטית, (שכדברי רש"י ביום שנצטוה נימול), וא"כ הפירוש של "ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים" היינו מיד שהגיע לי"ג ניסן שהוא יום הולדתו אז "וירא ה' אל אברם וכו'". אבל אין לומר שכוונת רש"י כאן לא' תשרי (או א' ניסן לר"י) שאז נהי' אברהם לפי שנות העולם, בן 86, או בן 99 או ישמעאל בן 13 ואז אין צריך לחדש ולומר ששניהם אברהם וישמעאל נולדו באותו יום בי"ג ניסן. והיינו אומרים שמלו בתוך שנתם ה99 וה 13 שבשנות העולם אבל כיון שאנו יודעים שהמילה הי' ג ימים לפני פסח, א"כ הזמן הוא י"ג ניסן, וכאן המנין הוא לפני שנותיהם הפרטיות שבהם נולדו ולא כפי שאנו מונים בדרך כלל שנות האדם לפי שנות העולם. עיין ג"כ באריכות מ"ש בזה שמונים לשנות העולם בדרך כלל