שמואל א פרק ב
א וַתִּתְפַּלֵּ֤ל חַנָּה֙ וַתֹּאמַ֔ר עָלַ֤ץ לִבִּי֙ בַּֽיהוָ֔ה רָ֥מָה קַרְנִ֖י בַּֽיהוָ֑ה רָ֤חַב פִּי֙ עַל־א֣וֹיְבַ֔י כִּ֥י שָׂמַ֖חְתִּי בִּישֽׁוּעָתֶֽךָ׃
רחב פי על אויבי - על פנינה:
ב אֵין־קָד֥וֹשׁ כַּֽיהוָ֖ה כִּ֣י אֵ֣ין בִּלְתֶּ֑ךָ וְאֵ֥ין צ֖וּר כֵּֽאלֹהֵֽינוּ׃
ואין צור כאלהינו - אין צייר כאלהינו, הצר צורה בתוך צורה:
ג אַל־תַּרְבּ֤וּ תְדַבְּרוּ֙ גְּבֹהָ֣ה גְבֹהָ֔ה יֵצֵ֥א עָתָ֖ק מִפִּיכֶ֑ם כִּ֣י אֵ֤ל דֵּעוֹת֙ יְהוָ֔ה ולא (וְל֥וֹ) נִתְכְּנ֖וּ עֲלִלֽוֹת׃
אל תרבו תדברו - כל גסי הרוח אשר שעתם מצלחת.
ובשביל פנינה שהיתה מתגאה עליה, היא מדברת. לפי פשוטו.
ולפי דרשו, כתרגומו שתרגם יונתן.
עתק - דבר חזק.
דבר אחר: לשון "סרה".
כמו: (בראשית יב, ח) "ויעתק משם ההרה", יצא דבר סרה מפיכם.
כי אל דעות ה' - יודע מה שבלבבכם.
ולו נתכנו עלילות - כל מעשי האדם נמנין לפניו.
נתכנו - לשון מנין.
כמו: (שמות ה, יח) "ותוכן לבנים תתנו":
ד קֶ֥שֶׁת גִּבֹּרִ֖ים חַתִּ֑ים וְנִכְשָׁלִ֖ים אָ֥זְרוּ חָֽיִל׃
קשת גבורים חתים וגו' - כך אומנותו של הקב"ה:
מתיש את הגבורים, ומחזק את החלשים.
משביע את הרעבים, ומרעיב את השבעים:
ה שְׂבֵעִ֤ים בַּלֶּ֨חֶם֙ נִשְׂכָּ֔רוּ וּרְעֵבִ֖ים חָדֵ֑לּוּ עַד־עֲקָרָה֙ יָֽלְדָ֣ה שִׁבְעָ֔ה וְרַבַּ֥ת בָּנִ֖ים אֻמְלָֽלָה׃
שבעים בלחם - ולא צריכים להיות נשכרים לשום מלאכה, מרעיבם, ונשכרו בלחם פרנסתם.
ורעבים - שהיו טורחים ויגעים על מזונות.
חדלו - מטרחם.
עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים וגו' - ובעוד שה"עקרה יולדת שבעה" בנים, "רבת בנים, אמללה" וקוברת בניה.
חנה ילדה שבעה, שנאמר (להלן פסוק כא) "כי פקד ה' את חנה ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות".
וכשחנה יולדת אחד, פנינה קוברת שנים.
ועשרה בנים היו לה.
שנאמר (לעיל א, ח): "הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים", שלפנינה.
כשילדה חנה ארבעה, קברה פנינה שמונה.
וכשנתעברה וילדה ולד חמישי, נשתטחה פנינה לרגליה.
ובקשה רחמים, וחיו, ונקראו על שמה.
אלו דברי רבי נחמיה.
רבי יהודה אומר, בני בנים הרי הן כבנים.
ויש אומרים: שבעה, בגימטריא כמנין שמואל:
ו יְהוָ֖ה מֵמִ֣ית וּמְחַיֶּ֑ה מוֹרִ֥יד שְׁא֖וֹל וַיָּֽעַל׃
ז יְהוָ֖ה מוֹרִ֣ישׁ וּמַֽעֲשִׁ֑יר[1] מַשְׁפִּ֖יל אַף־מְרוֹמֵֽם׃
ח מֵקִ֨ים מֵֽעָפָ֜ר דָּ֗ל מֵֽאַשְׁפֹּת֙ יָרִ֣ים אֶבְי֔וֹן לְהוֹשִׁיב֙ עִם־נְדִיבִ֔ים וְכִסֵּ֥א כָב֖וֹד יַנְחִלֵ֑ם כִּ֤י לַֽיהוָה֙ מְצֻ֣קֵי אֶ֔רֶץ[2] וַיָּ֥שֶׁת עֲלֵיהֶ֖ם תֵּבֵֽל׃
ט רַגְלֵ֤י חֲסִידָו֙ יִשְׁמֹ֔ר וּרְשָׁעִ֖ים בַּחֹ֣שֶׁךְ יִדָּ֑מּוּ כִּי־לֹ֥א בְכֹ֖חַ יִגְבַּר־אִֽישׁ׃
חסידו - חַסִידֹו כתיב, חַסִידָיו קרי, בין יחיד בין רבים.
וכן, "יחתו מריביו" (פסוק י), מְרִיבֹו, בין יחיד בין רבים:
י יְהוָ֞ה יֵחַ֣תּוּ מְרִיבָ֗ו עָלָו֙ בַּשָּׁמַ֣יִם יַרְעֵ֔ם יְהוָ֖ה יָדִ֣ין אַפְסֵי־אָ֑רֶץ וְיִתֶּן־עֹ֣ז לְמַלְכּ֔וֹ[3] וְיָרֵ֖ם קֶ֥רֶן מְשִׁיחֽוֹ׃ {פ}
עלו בשמים ירעם - עָלוּ כתיב, אפילו עלו בשמים, מרעים עליהם ומורידם.
ידין אפסי ארץ - שופטן ומייסרן, יושטיציי"א בלע"ז:
יא וַיֵּ֧לֶךְ אֶלְקָנָ֛ה הָֽרָמָ֖תָה עַל־בֵּית֑וֹ וְהַנַּ֗עַר הָיָ֤ה מְשָׁרֵת֙ אֶת־יְהוָ֔ה אֶת־פְּנֵ֖י עֵלִ֥י הַכֹּהֵֽן׃
היה משרת את ה' את פני עלי - מכאן למשמש פני תלמידי חכמים, כמשמש פני השכינה:
יב וּבְנֵ֥י עֵלִ֖י בְּנֵ֣י בְלִיָּ֑עַל לֹ֥א יָֽדְע֖וּ אֶת־יְהוָֽה׃
יג וּמִשְׁפַּ֥ט הַכֹּֽהֲנִ֖ים אֶת־הָעָ֑ם כָּל־אִ֞ישׁ זֹבֵ֣חַ זֶ֗בַח וּבָ֨א נַ֤עַר הַכֹּהֵן֙ כְּבַשֵּׁ֣ל הַבָּשָׂ֔ר וְהַמַּזְלֵ֛ג שְׁלֹ֥שׁ הַשִּׁנַּ֖יִם בְּיָדֽוֹ׃
ומשפט הכהנים - הם קבעו להם חק זה, ולהם לא היה לנחלה, כי אם חזה ושוק של שלמים:
יד וְהִכָּ֨ה בַכִּיּ֜וֹר א֣וֹ בַדּ֗וּד א֤וֹ בַקַּלַּ֨חַת֙ א֣וֹ בַפָּר֔וּר כֹּ֚ל אֲשֶׁ֣ר יַֽעֲלֶ֣ה הַמַּזְלֵ֔ג יִקַּ֥ח הַכֹּהֵ֖ן בּ֑וֹ כָּ֚כָה יַֽעֲשׂ֣וּ לְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל הַבָּאִ֥ים שָׁ֖ם בְּשִׁלֹֽה׃
בדוד - סיר.
בקלחת - יורה.
בפרור - מחבת:
טו גַּם֮ בְּטֶרֶם֮ יַקְטִר֣וּן אֶת־הַחֵלֶב֒ וּבָ֣א ׀ נַ֣עַר הַכֹּהֵ֗ן וְאָמַר֙ לָאִ֣ישׁ הַזֹּבֵ֔חַ תְּנָ֣ה בָשָׂ֔ר לִצְל֖וֹת לַכֹּהֵ֑ן וְלֹֽא־יִקַּ֧ח מִמְּךָ֛ בָּשָׂ֥ר מְבֻשָּׁ֖ל כִּ֥י אִם־חָֽי׃
טז וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו הָאִ֗ישׁ קַטֵּ֨ר יַקְטִיר֤וּן כַּיּוֹם֙ הַחֵ֔לֶב וְקַ֨ח־לְךָ֔ כַּֽאֲשֶׁ֥ר תְּאַוֶּ֖ה נַפְשֶׁ֑ךָ וְאָמַ֥ר ׀ לו (לֹא֙) כִּ֚י עַתָּ֣ה תִתֵּ֔ן וְאִם־לֹ֖א לָקַ֥חְתִּי בְחָזְקָֽה׃
יז וַתְּהִ֨י חַטַּ֧את הַנְּעָרִ֛ים גְּדוֹלָ֥ה מְאֹ֖ד אֶת־פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה כִּ֤י נִֽאֲצוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֵ֖ת מִנְחַ֥ת יְהוָֽה׃
כי נאצו - לשון בזיון:
יח וּשְׁמוּאֵ֕ל מְשָׁרֵ֖ת אֶת־פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה נַ֕עַר חָג֖וּר אֵפ֥וֹד בָּֽד׃
נער חגור אפוד בד - תי' יונתן, "כרדוט דבוץ", והוא לשון מעיל.
שהרי תרגם יונתן, (שמואל ב' יג, יח) "מעילי", ד"כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים", "כרדוטין":
יט וּמְעִ֤יל קָטֹן֙ תַּֽעֲשֶׂה־לּ֣וֹ אִמּ֔וֹ וְהַֽעַלְתָ֥ה ל֖וֹ מִיָּמִ֣ים ׀ יָמִ֑ימָה בַּֽעֲלוֹתָהּ֙ אֶת־אִישָׁ֔הּ לִזְבֹּ֖חַ אֶת־זֶ֥בַח הַיָּמִֽים׃
ומעיל קטן תעשה לו אמו - משנה לשנה:
כ וּבֵרַ֨ךְ עֵלִ֜י אֶת־אֶלְקָנָ֣ה וְאֶת־אִשְׁתּ֗וֹ וְאָמַר֙ יָשֵׂם֩ יְהוָ֨ה לְךָ֥ זֶ֨רַע֙ מִן־הָֽאִשָּׁ֣ה הַזֹּ֔את תַּ֚חַת הַשְּׁאֵלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר שָׁאַ֖ל לַֽיהוָ֑ה וְהָֽלְכ֖וּ לִמְקוֹמֽוֹ׃
וברך עלי - לשון הוה הוא, מברכו היה בכל שנה.
תחת השאלה אשר שאל - לו בן.
ואמר לו "'ישים ה' לך זרע וגו'', יהי רצון, שכל בנים שיהו לך, יהו מן הצדקת הזו".
והרי זה מקרא מסורס:
כא כִּֽי־פָקַ֤ד יְהוָה֙ אֶת־חַנָּ֔ה וַתַּ֛הַר וַתֵּ֥לֶד שְׁלֹשָֽׁה־בָנִ֖ים וּשְׁתֵּ֣י בָנ֑וֹת וַיִּגְדַּ֛ל הַנַּ֥עַר שְׁמוּאֵ֖ל עִם־יְהוָֽה׃ {ס}
כב וְעֵלִ֖י זָקֵ֣ן מְאֹ֑ד וְשָׁמַ֗ע אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר יַֽעֲשׂ֤וּן בָּנָיו֙ לְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר־יִשְׁכְּבוּן֙ אֶת־הַנָּשִׁ֔ים הַצֹּ֣בְא֔וֹת פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
אשר ישכבן - כמשמעו.
ורבותינו אמרו (יומא ט, ב), מתוך ששהו את קניהן, והם היו ממתינות עד שתראן קניהן קריבין, מעלה עליהם כאלו שכבום:
כג וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם לָ֥מָּה תַֽעֲשׂ֖וּן כַּדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָֽנֹכִ֤י שֹׁמֵ֨עַ֙ אֶת־דִּבְרֵיכֶ֣ם רָעִ֔ים מֵאֵ֖ת כָּל־הָעָ֥ם אֵֽלֶּה׃
כד אַ֖ל בָּנָ֑י כִּ֠י לֽוֹא־טוֹבָ֤ה הַשְּׁמֻעָה֙ אֲשֶׁ֣ר אָֽנֹכִ֣י שֹׁמֵ֔עַ מַֽעֲבִרִ֖ים עַם־יְהוָֽה׃
אשר אנכי שומע מעבירים עם ה' - "שמועה שעם ה' מעבירים עליכם.
לשון (שמות לו, ו), 'ויעבירו קול במחנה'.
מוציאים עליכם, קול שמועה לא טובה":
כה אִם־יֶֽחֱטָ֨א אִ֤ישׁ לְאִישׁ֙ וּפִֽלְל֣וֹ אֱלֹהִ֔ים וְאִ֤ם לַֽיהוָה֙ יֶֽחֱטָא־אִ֔ישׁ מִ֖י יִתְפַּלֶּל־ל֑וֹ וְלֹ֤א יִשְׁמְעוּ֙ לְק֣וֹל אֲבִיהֶ֔ם כִּֽי־חָפֵ֥ץ יְהוָ֖ה לַֽהֲמִיתָֽם׃
ופללו - לשון משפט.
כמו (שמות כא, כב), "ונתן בפלילים".
אלהים - דיין.
כי חפץ ה' להמיתם - שכבר נחתם גזר דין.
אבל קודם שנחתם גזר דין, נאמר (יחזקאל יח, לב), "כי לא אחפוץ במות המת":
כו וְהַנַּ֣עַר שְׁמוּאֵ֔ל הֹלֵ֥ךְ וְגָדֵ֖ל וָט֑וֹב גַּ֚ם עִם־יְהוָ֔ה וְגַ֖ם עִם־אֲנָשִֽׁים׃ {פ}
כז וַיָּבֹ֥א אִישׁ־אֱלֹהִ֖ים אֶל־עֵלִ֑י וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הֲנִגְלֹ֤ה נִגְלֵ֨יתִי֙[4] אֶל־בֵּ֣ית אָבִ֔יךָ בִּֽהְיוֹתָ֥ם בְּמִצְרַ֖יִם[5] לְבֵ֥ית פַּרְעֹֽה׃
ויבא איש אלהים - זה אלקנה.
הנגלה נגליתי אל בית אביך - מכאן, שנתנבא אהרן במצרים.
ומה היא הנבואה?
הוא שנאמר (יחזקאל כ, ז): "ואומר אליהם איש שקוצי עיניו, השליכו, ובגלולי מצרים, אל תטמאו".
הנגלה נגליתי - "הידעתם כי הטובה הזאת והגדולה הזאת נתתי לאהרן?!":
כח וּבָחֹ֣ר אֹ֠תוֹ מִכָּל־שִׁבְטֵ֨י יִשְׂרָאֵ֥ל לִי֙ לְכֹהֵ֔ן לַֽעֲל֣וֹת עַֽל־מִזְבְּחִ֗י לְהַקְטִ֥יר קְטֹ֛רֶת לָשֵׂ֥את אֵפ֖וֹד לְפָנָ֑י וָֽאֶתְּנָה֙ לְבֵ֣ית אָבִ֔יךָ אֶת־כָּל־אִשֵּׁ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
כט לָ֣מָּה תִבְעֲט֗וּ בְּזִבְחִי֙ וּבְמִנְחָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי מָע֑וֹן וַתְּכַבֵּ֤ד אֶת־בָּנֶ֨יךָ֙ מִמֶּ֔נִּי לְהַבְרִֽיאֲכֶ֗ם מֵֽרֵאשִׁ֛ית כָּל־מִנְחַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לְעַמִּֽי׃
(כט) אשר צויתי מעון - אשר צויתי במעוני.
להבריאכם מראשית וגו' - הרי זה מקרא מסורס.
"ותכבד את בניך ממני לעמי", לעיני עמי, כבדת את בניך ממני.
ומהו הכבוד?
"להבריאכם מראשית כל מנחת ישראל".
קדמה סעודתכם, לסעודתי.
כמה שנאמר, (לעיל פסוק טו), "גם בטרם יקטירון את החלב וגו'".
להבריאכם - לשון סעודה.
כמו (שמואל ב' יג, ה): "תבא נא תמר אחותי, ותברני לחם".
לעמי - מוסב על "ותכבד את בניך ממני".
הראיתם לעמי, שאתם נכבדים ממני.
ובמה הראיתם?
"להבריאכם מראשית מנחתי":
ל לָכֵ֗ן נְאֻם־יְהוָה֮ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ אָמ֣וֹר אָמַ֔רְתִּי בֵּֽיתְךָ֙ וּבֵ֣ית אָבִ֔יךָ יִתְהַלְּכ֥וּ לְפָנַ֖י עַד־עוֹלָ֑ם וְעַתָּ֤ה נְאֻם־יְהוָה֙ חָלִ֣ילָה לִּ֔י כִּֽי־מְכַבְּדַ֥י אֲכַבֵּ֖ד וּבֹזַ֥י יֵקָֽלּוּ׃
אמור אמרתי - שני פעמים.
פסקתי גדולה לבני איתמר, בבני גרשון ובבני מררי נאמר ,(במדבר ד' כח. ושם לג), "ביד איתמר בן אהרן הכהן".
ועלי מבני איתמר היה.
זו ראיתי במדרש שמואל.
ולשון הגון מזה שמעתי:
"אמור אמרתי ביתך ובית אביך וגו', מתחלה נתתי כהונה גדולה לאלעזר הכהן", שנאמר (במדבר כ, כו): "והפשט את אהרן את בגדיו וגו'".
ובימי פלגש, שפקרו ישראל ברוב המצות.
ומי גרם להם?
פנחס וכיוצא בו.
שהיה להם לסבב מעיר אל עיר, ולהוכיחם.
נטלתי הכהונה גדולה מהם, ונתתיה לך, שמבני איתמר אתה.
ואמרתי "יתהלכו לפני עד עולם".
שכשפוסקין לו גדולה לאדם, פוסקין לו ולדורותיו עד עולם.
כי מכבדי אכבד - את בני פנחס, שכבד אותי בשטים (שם פרק כה יא).
וכן היתה בימי שלמה.
כשנבנה בית המקדש, (מלכים א' ב, כז): "ויגרש שלמה את אביתר מהיות כהן לה', כדבר ה' אשר דבר אל בית עלי".
ונעשה צדוק כהן גדול תחתיו, שהיה מבני פנחס.
שכן נתייחסו בדברי הימים (א' ו, לח).
ובוזי יקלו - מאליהם.
משאסתלק מהם:
לא הִנֵּה֙ יָמִ֣ים בָּאִ֔ים וְגָֽדַעְתִּי֙ אֶת־זְרֹ֣עֲךָ֔ וְאֶת־זְרֹ֖עַ בֵּ֣ית אָבִ֑יךָ מִֽהְי֥וֹת זָקֵ֖ן בְּבֵיתֶֽךָ׃
וגדעתי את זרועך - החוזק שיש לכם בביתי, שאתם אומרים, "ואם לא, לקחתי בחזקה":
לב וְהִבַּטְתָּ֙ צַ֣ר מָע֔וֹן בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֵיטִ֖יב אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה זָקֵ֛ן בְּבֵֽיתְךָ֖ כָּל־הַיָּמִֽים׃
והבטת צר מעון - וראית צרתך בצדך, בתוך מעוני.
כאשה הרואה צרתה עמה בבית.
בכל אשר ייטיב את ישראל - כשיבנה בית עולמים בימי שלמה, ותהא טובתם של ישראל שלימה.
כמה שנאמר שם (מלכים א' ח, נו) "לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב".
(שם ה, א) "יהודה וישראל רבים כחול אשר על שפת הים וגו'".
(שם שם ה). "וישב יהודה וישראל לבטח, איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו, כל ימי שלמה".
ולא יהיה זקן בביתך - מדה כנגד מדה.
אתם אכלתם קדשים לפני זמנן, "בטרם יקטירון את החלב", אף אתם תמותון בלא זמן:
לג וְאִ֗ישׁ לֹֽא־אַכְרִ֤ית לְךָ֙ מֵעִ֣ם מִזְבְּחִ֔י לְכַלּ֥וֹת אֶת־עֵינֶ֖יךָ וְלַֽאֲדִ֣יב אֶת־נַפְשֶׁ֑ךָ וְכָל־מַרְבִּ֥ית בֵּֽיתְךָ֖ יָמ֥וּתוּ אֲנָשִֽׁים׃
ולאדיב - כמו ולדאיב.
ימותו אנשים - בחורים, אינו דומה אבלו של בחור, לאבלו של תינוק:
לד וְזֶה־לְּךָ֣ הָא֗וֹת אֲשֶׁ֤ר יָבֹא֙ אֶל־שְׁנֵ֣י בָנֶ֔יךָ אֶל־חָפְנִ֖י וּפִֽינְחָ֑ס בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד יָמ֥וּתוּ שְׁנֵיהֶֽם׃
וזה לך האות - שיתקיים הדבר, ביום אחד ימותו שני בניך, והיא תהיה לך אות שיתקיים כל הפורענות שנאמר לך, והבטת צר מעון, וכל מרבית ביתך ימותו אנשים:
לה וַהֲקִֽימֹתִ֥י לִי֙ כֹּהֵ֣ן נֶֽאֱמָ֔ן כַּֽאֲשֶׁ֛ר בִּלְבָבִ֥י וּבְנַפְשִׁ֖י יַֽעֲשֶׂ֑ה וּבָנִ֤יתִי לוֹ֙ בַּ֣יִת נֶֽאֱמָ֔ן וְהִתְהַלֵּ֥ךְ לִפְנֵֽי־מְשִׁיחִ֖י כָּל־הַיָּמִֽים׃
כהן נאמן - הוא צדוק:
לו וְהָיָ֗ה כָּל־הַנּוֹתָר֙ בְּבֵ֣יתְךָ֔ יָבוֹא֙ לְהִשְׁתַּֽחֲוֹ֣ת ל֔וֹ לַֽאֲג֥וֹרַת כֶּ֖סֶף וְכִכַּר־לָ֑חֶם וְאָמַ֗ר סְפָחֵ֥נִי נָ֛א אֶל־אַחַ֥ת הַכְּהֻנּ֖וֹת לֶֽאֱכֹ֥ל פַּת־לָֽחֶם׃ {פ}
לאגורת כסף - בשביל להשתכר מעה כסף. לאגורת כסף - ממשקלות: עשרים גרה הוא (שמות ל יג). ספחני - אספני: