ז וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אֲנִ֣י יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר הֽוֹצֵאתִ֨יךָ֙ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֔ים[1] לָ֧תֶת לְךָ֛ אֶת־הָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את לְרִשְׁתָּֽהּ׃
ח וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה בַּמָּ֥ה אֵדַ֖ע כִּ֥י אִֽירָשֶֽׁנָּה[2]׃
ט וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו קְחָ֥ה לִי֙ עֶגְלָ֣ה מְשֻׁלֶּ֔שֶׁת וְעֵ֥ז מְשֻׁלֶּ֖שֶׁת וְאַ֣יִל מְשֻׁלָּ֑שׁ וְתֹ֖ר וְגוֹזָֽל׃
(ט) עגלה משלשת - שלושה עגלים. רמז לשלשה פרים: פר יום הכיפורים. ופר העלם דבר של צבור. ועגלה ערופה:
ועז משלשת - רמז לשעיר הנעשה בפנים. ושעירי מוספין של מועד. ושעיר חטאת יחיד:
ואיל משולש - אשם ודאי. ואשם תלוי. וכבשה של חטאת יחיד:
ותור וגוזל - תור ובן יונה:
י וַיִּֽקַּֽח־ל֣וֹ אֶת־כָּל־אֵ֗לֶּה וַיְבַתֵּ֤ר אֹתָם֙ בַּתָּ֔וֶךְ וַיִּתֵּ֥ן אִישׁ־בִּתְר֖וֹ לִקְרַ֣את רֵעֵ֑הוּ וְאֶת־הַצִּפֹּ֖ר לֹ֥א בָתָֽר׃
(י) ויבתר אותם - חלק כל אחד לשני חלקים. ואין המקרא יוצא מידי פשוטו. לפי שהיה כורת עמו ברית לשמור הבטחתו להוריש לבניו את הארץ. כדכתיב, (פסוק יח) "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר" וגו'. ודרך כורתי ברית לחלק בהמה ולעבור בין בתריה. כמה שנאמר להלן (ירמיה לד, יט) "העוברים בין בתרי העגל". אף כאן, "תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים" (פסוק יז), הוא שלוחו של שכינה, שהוא אש:
ואת הצפור לא בתר - לפי שהאומות נמשלו לפרים ואילים ושעירים, שנאמר, (תהילים כב, יג) "סבבוני פרים רבים" וגו'. ואומר, (דניאל ח, כ) "והאיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס". ואומר, (שם כא) "והצפיר והשעיר מלך יון". וישראל נמשלו לבני יונה. שנאמר: (שה"ש ב, יד) "יונתי בחגוי הסלע". לפיכך בתר הבהמות. רמז על האומות שיהיו כלין והולכין. "ואת הציפור לא בתר". רמז, שיהיו ישראל קיימין לעולם:
יא וַיֵּ֥רֶד הָעַ֖יִט עַל־הַפְּגָרִ֑ים וַיַּשֵּׁ֥ב אֹתָ֖ם אַבְרָֽם׃
(יא) העיט - הוא עוף. ועל שם שהוא עט, ושואף הנבלות. (איוב ט, כו) "לטוש עלי אוכל". כמו, (שמואל א' טו, יט) "ותעט אל השלל":
על הפגרים - על הבתרים. (הפגרים מתרגמינן פגליא. אלא מתוך שהורגלו לתרגם (פסוק י) "איש בתרו", ויהב פלגיא. נתחלף להם תיבת, "פגליא", ל"פלגיא". ותרגומו, "הפגרים", "פלגיא". וכל המתרגם כן, טועה. לפי שאין להקיש בתרים לפגרים. שבתרים, תרגומו פלגיא. ו"פגרים", תרגומו "פגליא", לשון פגול. כמו (ויקרא יט, ז) "פגול הוא", לשון פגר):
וישב - לשון נשיבה והפרחה. כמו, (תהילים קמז, יח) "ישב רוחו". רמז, שיבא דוד בן ישי לכלותם ואין מניחין אותו מן השמים עד שיבוא מלך המשיח:
יב וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֨מֶשׁ֙ לָב֔וֹא וְתַרְדֵּמָ֖ה נָֽפְלָ֣ה עַל־אַבְרָ֑ם וְהִנֵּ֥ה אֵימָ֛ה חֲשֵׁכָ֥ה גְדֹלָ֖ה נֹפֶ֥לֶת עָלָֽיו׃
(יב) והנה אימה וגו' - רמז לצרות וחשך של גליות:
יג וַיֹּ֣אמֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר ׀ יִֽהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗[3] בְּאֶ֨רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַֽעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם[4] אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה[5]׃
(יג) כי גר יהיה זרעך - מִשֶּׁנּוֹלַד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות שנה[6]. כיצד? יצחק בן שישים שנה כשנולד יעקב. ויעקב כשירד למצרים אמר, (להלן מז, ט) "יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה". הרי מאה ותשעים. ובמצרים היו מאתים ועשר, כמנין רדו. הרי ארבע מאות שנה. ואם תאמר במצרים היו ארבע מאות? הרי קהת מיורדי מצרים היה. צא וחשוב שנותיו של קהת ושל עמרם ושמונים של משה שהיה כשיצאו ישראל ממצרים. אין אתה מוצא אלא שלוש מאות וחמישים. ואתה צריך להוציא מהן כל השנים שחי קהת אחר לידת עמרם. ושחי עמרם אחר לידת משה:
בארץ לא להם - לא נאמר "בארץ מצרים" אלא "בארץ לא להם". ומשנולד יצחק, (להלן כא, לד) "ויגר אברהם" וגו'. וביצחק (שם כו, ג) "גור בארץ הזאת". (תהילים קה, כג) "ויעקב גר בארץ חם". (בראשית מז, ד) "לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ":
יד וְגַ֧ם אֶת־הַגּ֛וֹי אֲשֶׁ֥ר יַֽעֲבֹ֖דוּ דָּ֣ן אָנֹ֑כִי[7] וְאַֽחֲרֵי־כֵ֥ן יֵֽצְא֖וּ בִּרְכֻ֥שׁ גָּדֽוֹל[8]׃
(יד) וגם את הגוי - וגם לרבות ארבע מלכויות. שאף הם כלים על ששיעבדו את ישראל:
דן אנכי - בעשר מכות:
ברכוש גדול - בממון גדול. כמו שנאמר, (שמות יב, לו) "וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם":
טו וְאַתָּ֛ה תָּב֥וֹא אֶל־אֲבֹתֶ֖יךָ בְּשָׁל֑וֹם תִּקָּבֵ֖ר בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָֽה[9]׃
(טו) ואתה תבוא - ולא תראה כל אלה:
אל אבותיך - אביו עובד עבודה זרה והוא מבשרו שיבוא אליו?! אלא למדך, שעשה תרח תשובה:
תקבר בשיבה טובה - בשרו שיעשה ישמעאל תשובה בימיו. ולא יצא עשו לתרבות רעה בימיו. ולפיכך מת חמש שנים קודם זמנו. ובו ביום מרד עשו:
טז וְד֥וֹר רְבִיעִ֖י יָשׁ֣וּבוּ הֵ֑נָּה כִּ֧י לֹֽא־שָׁלֵ֛ם עֲוֹן הָֽאֱמֹרִ֖י עַד־הֵֽנָּה׃
(טז) ודור רביעי - לאחר שיגלו למצרים יהיו שם שלושה דורות. והרביעי ישובו לארץ הזאת. לפי שבארץ כנען היה מדבר עמו וכרת ברית זו. כדכתיב (פסוק ז) "לתת לך את הארץ הזאת לרשתה". וכן היה. יעקב ירד למצרים. צא וחשוב דורותיו: יהודה. פרץ. חצרון. וכלב בן חצרון, מבאי הארץ היה:
כי לא שלם עון האמורי - להיות משתלח מארצו עד אותו זמן. שאין הקב"ה נפרע מאומה עד שתתמלא סאתה. שנאמר, (ישעיה כז, ח) "בסאסאה בשלחה תריבנה":
יז וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֨מֶשׁ֙ בָּ֔אָה[10] וַֽעֲלָטָ֖ה הָיָ֑ה וְהִנֵּ֨ה תַנּ֤וּר עָשָׁן֙ וְלַפִּ֣יד אֵ֔שׁ אֲשֶׁ֣ר עָבַ֔ר בֵּ֖ין הַגְּזָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃
(יז) ויהי השמש באה - כמו (בראשית מב, לה) "ויהי הם מריקים שקיהם". (מ"ב יג, כא) "ויהי הם קוברים איש". כלומר, ויהי דבר זה:
השמש באה - שקעה:
ועלטה היה - חשך היום:
והנה תנור עשן וגו' - רמז לו שיפלו המלכויות בגיהינום. באה, טעמו למעלה. לכך הוא מבואר שבאה כבר. ואם היה טעמו למטה, באלף. היה מבואר, כשהיא שוקעת. ואי אפשר לומר כן. שהרי כבר כתיב "ויהי השמש לבא" והעברת תנור עשן לאחר מכאן הייתה. נמצא שכבר שקעה. וזה חילוק בכל תיבה לשון נקבה, שיסודה שתי אותיות. כמו, בא, קם, שב. כשהטעם למעלה, לשון עבר הוא. כגון זה. וכגון (להלן כט, ט) "ורחל באה". (שם לז, ז) "קמה אלומתי". (רות א, טו) "הנה שבה יבמתך". וכשהטעם למטה, הוא לשון הווה. דבר שנעשה עכשיו והולך. כמו (להלן כט, ו) "באה עם הצאן". (אסתר ב, יד) "בערב היא באה ובבקר היא שבה":
יח בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּרַ֧ת יְהוָ֛ה אֶת־אַבְרָ֖ם[11] בְּרִ֣ית לֵאמֹ֑ר לְזַרְעֲךָ֗ נָתַ֨תִּי֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִנְּהַ֣ר מִצְרַ֔יִם עַד־הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר־פְּרָֽת[12]׃
(יח) לזרעך נתתי - אמירתו של הקב"ה כאילו היא עשויה:
הנהר הגדול נהר פרת - לפי שהוא דבוק לארץ ישראל, קוראהו גדול. אף על פי שהוא מאוחר בארבעה נהרות היוצאים מעדן. שנאמר, "והנהר הרביעי הוא פרת". משל הדיוט, עבד מלך מלך. הדבק לשחוור, וישתחוו לך:
יט אֶת־הַקֵּינִי֙ וְאֶת־הַקְּנִזִּ֔י וְאֵ֖ת הַקַּדְמֹנִֽי׃
(יט) את הקיני - עשר אומות יש כאן. ולא נתן להם אלא שבעה גויים. והשלשה, אדום ומואב ועמון, והם קיני קניזי וקדמוני, עתידים להיות ירושה לעתיד. שנאמר, (ישעיה יא, יד) "אדום ומואב משלוח ידם, ובני עמון משמעתם":
כ וְאֶת־הַֽחִתִּ֥י וְאֶת־הַפְּרִזִּ֖י וְאֶת־הָֽרְפָאִֽים׃
(כ) ואת הרפאים - ארץ עוג. שנאמר בה, (דברים ג, יג) "ההוא יקרא ארץ רפאים".[13]
כא וְאֶת־הָֽאֱמֹרִי֙ וְאֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֔י וְאֶת־הַגִּרְגָּשִׁ֖י וְאֶת־הַיְבוּסִֽי׃ {ס}
פרק טז
א וְשָׂרַי֙ אֵ֣שֶׁת אַבְרָ֔ם לֹ֥א יָֽלְדָ֖ה ל֑וֹ וְלָ֛הּ שִׁפְחָ֥ה מִצְרִ֖ית וּשְׁמָ֥הּ הָגָֽר׃
(א) שפחה מצרית - בת פרעה הייתה. כשראה נסים שנעשה לשרה, אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה, ולא גבירה בבית אחר:
ב וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֜י אֶל־אַבְרָ֗ם הִנֵּה־נָ֞א עֲצָרַ֤נִי יְהוָה֙ מִלֶּ֔דֶת בֹּא־נָא֙ אֶל־שִׁפְחָתִ֔י אוּלַ֥י אִבָּנֶ֖ה מִמֶּ֑נָּה וַיִּשְׁמַ֥ע אַבְרָ֖ם לְק֥וֹל שָׂרָֽי׃
(ב) אולי אבנה ממנה - לימד על מי שאין לו בנים שאינו בנוי, אלא הרוס:
אבנה ממנה - בזכות שאכניס צרתי לתוך ביתי:
לקול שרי - לרוח הקודש שבה:
ג וַתִּקַּ֞ח שָׂרַ֣י אֵֽשֶׁת־אַבְרָ֗ם אֶת־הָגָ֤ר הַמִּצְרִית֙ שִׁפְחָתָ֔הּ מִקֵּץ֙ עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים[14] לְשֶׁ֥בֶת אַבְרָ֖ם בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְאַבְרָ֥ם אִישָׁ֖הּ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃
(ג) ותקח שרי - לקחתה בדברים. אשריך שזכית לידבק בגוף קדוש כזה:
מקץ עשר שנים - מועד הקבוע לאשה, ששהתה עשר שנים ולא ילדה לבעלה, חייב לישא אחרת:
לשבת אברם וגו' - מגיד שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו מן המנין. לפי שלא נאמר לו (לעיל יב, ב) "ואעשך לגוי גדול", עד שיבוא לארץ ישראל:
ד וַיָּבֹ֥א אֶל־הָגָ֖ר וַתַּ֑הַר וַתֵּ֨רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וַתֵּקַ֥ל גְּבִרְתָּ֖הּ בְּעֵינֶֽיהָ׃
(ד) ויבא אל הגר ותהר - מביאה ראשונה:
ותקל גברתה בעיניה - אמרה, שרי זו, אין סתרה כגלויה. מראה עצמה כאלו היא צדקת, ואינה צדקת. שלא זכתה להריון כל השנים הללו. ואני נתעברתי מביאה ראשונה:
ה וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֣י אֶל־אַבְרָם֮ חֲמָסִ֣י עָלֶיךָ֒ אָֽנֹכִ֗י נָתַ֤תִּי שִׁפְחָתִי֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וַתֵּ֨רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וָֽאֵקַ֖ל בְּעֵינֶ֑יהָ יִשְׁפֹּ֥ט יְהוָ֖ה בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽיׄךָ׃
(ה) חמסי עליך - חמס העשוי לי, עליך אני מטיל העונש. כשהתפללת להקב"ה,"מה תתן לי, ואנכי הולך ערירי". לא התפללת, אלא עליך. והיה לך להתפלל על שנינו. והייתי אני נפקדת עמך. ועוד, דבריך אתה חומס ממני. שאתה שומע בזיוני, ושותק:
אנכי נתתי שפחתי וגו' ביני וביניך - כל "ביני ובינך" שבמקרא חסר וזה מלא. קרי ביה "וביניך". שהכניסה עין הרע בעיבורה של הגר והפילה עוברה. הוא שהמלאך אומר להגר "הנך הרה". והלא כבר הרתה והוא מבשר לה שתהר? אלא מלמד שהפילה הריון הראשון:
ו וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָ֜ם אֶל־שָׂרַ֗י הִנֵּ֤ה שִׁפְחָתֵךְ֙ בְּיָדֵ֔ךְ עֲשִׂי־לָ֖הּ הַטּ֣וֹב בְּעֵינָ֑יִךְ וַתְּעַנֶּ֣הָ שָׂרַ֔י וַתִּבְרַ֖ח מִפָּנֶֽיהָ׃
(ו) ותענה שרי - הייתה משעבדת בה בקושי:
ז וַֽיִּמְצָאָ֞הּ מַלְאַ֧ךְ יְהוָ֛ה עַל־עֵ֥ין הַמַּ֖יִם בַּמִּדְבָּ֑ר עַל־הָעַ֖יִן בְּדֶ֥רֶךְ שֽׁוּר׃
ח וַיֹּאמַ֗ר הָגָ֞ר שִׁפְחַ֥ת שָׂרַ֛י אֵֽי־מִזֶּ֥ה בָ֖את וְאָ֣נָה תֵלֵ֑כִי וַתֹּ֕אמֶר מִפְּנֵי֙ שָׂרַ֣י גְּבִרְתִּ֔י אָֽנֹכִ֖י בֹּרַֽחַת׃
(ח) אי מזה באת - מהיכן באת? יודע היה, אלא ליתן לה פתח, ליכנס עמה בדברים. ולשון אי מזה? איה המקום שתאמר עליו, מזה אני בא:
ט וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה שׁ֖וּבִי אֶל־גְּבִרְתֵּ֑ךְ וְהִתְעַנִּ֖י תַּ֥חַת יָדֶֽיהָ׃
(ט) ויאמר לה מלאך ה' וגו' - על כל אמירה היה שלוח לה מלאך אחר. לכך נאמר מלאך בכל אמירה ואמירה:
י וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה הַרְבָּ֥ה אַרְבֶּ֖ה[15] אֶת־זַרְעֵ֑ךְ וְלֹ֥א יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב׃
יא וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה הִנָּ֥ךְ הָרָ֖ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֑ן וְקָרָ֤את שְׁמוֹ֙ יִשְׁמָעֵ֔אל כִּֽי־שָׁמַ֥ע יְהוָ֖ה אֶל־עָנְיֵֽךְ׃
(יא) הנך הרה - כשתשובי תהרי. כמו, (שופטים יג, ז) "הנך הרה" דאשת מנוח:
וילדת בן - כמו ויולדת. ודומה לו, (ירמיה כב, כג) "ישבת בלבנון מקננת בארזים":
וקראת שמו - צווי הוא. כמו שאומר לזכר (יז, יט) "וקראתָ את שמו יצחק":
יב וְה֤וּא יִֽהְיֶה֙ פֶּ֣רֶא אָדָ֔ם יָד֣וֹ בַכֹּ֔ל[16] וְיַ֥ד כֹּ֖ל בּ֑וֹ וְעַל־פְּנֵ֥י כָל־אֶחָ֖יו יִשְׁכֹּֽן[17]׃
(יב) פרא אדם - אוהב מדברות לצוד חיות. כמו שכתוב (כא כ - כא) "ויהי רובה קשת וישב במדבר פארן:
ידו בכל - לסטים:
ויד כל בו - הכל שונאין אותו, ומתגרין בו:
ועל פני כל אחיו ישכן - שיהיה זרעו גדול:
יג וַתִּקְרָ֤א שֵׁם־יְהוָה֙ הַדֹּבֵ֣ר אֵלֶ֔יהָ אַתָּ֖ה אֵ֣ל רֳאִ֑י כִּ֣י אָֽמְרָ֗ה הֲגַ֥ם הֲלֹ֛ם רָאִ֖יתִי אַֽחֲרֵ֥י רֹאִֽי[18]׃
(יג) אתה אל ראי - נקוד חטף קמ"ץ, מפני שהוא שם דבר. אלוה הראיה. שרואה בעלבון של עלובין:
הגם הלום - לשון תימה. וכי סבורה הייתי שאף הלום במדברות ראיתי שלוחו של מקום, אחרי רואי אותם בביתו של אברהם?! ששם הייתי רגילה לראות מלאכים. ותדע שהייתה רגילה לראותם. שהרי מנוח ראה את המלאך פעם אחת ואמר (שופטים יג, כב) "מות נמות"! וזו ראתה ארבעה פעמים זה אחר זה ולא חרדה:
יד עַל־כֵּן֙ קָרָ֣א לַבְּאֵ֔ר בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִ֑י הִנֵּ֥ה בֵין־קָדֵ֖שׁ וּבֵ֥ין בָּֽרֶד[19]׃
(יד) באר לחי ראי - כתרגומו: "בארא דמלאך קימא אתחזי עלה":
טו וַתֵּ֧לֶד הָגָ֛ר לְאַבְרָ֖ם בֵּ֑ן וַיִּקְרָ֨א אַבְרָ֧ם שֶׁם־בְּנ֛וֹ אֲשֶׁר־יָֽלְדָ֥ה הָגָ֖ר יִשְׁמָעֵֽאל׃
(טו) ויקרא אברם שם וגו' - אף על פי שלא שמע אברם דברי המלאך: שאמר (פסוק יא) "וקראת שמו ישמעאל", שרתה רוח הקודש עליו וקראו ישמעאל:
טז וְאַבְרָ֕ם בֶּן־שְׁמֹנִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים בְּלֶֽדֶת־הָגָ֥ר אֶת־יִשְׁמָעֵ֖אל לְאַבְרָֽם׃
(טז) ואברם בן שמנים שנה וגו' - לשבחו של ישמעאל נכתב. להודיע שהיה בן שלוש עשרה שנה כשנימול ולא עכב.
פרק יז
א וַיְהִ֣י אַבְרָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְתֵ֣שַׁע שָׁנִ֑ים וַיֵּרָ֨א יְהוָ֜ה אֶל־אַבְרָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֲנִי־אֵ֣ל שַׁדַּ֔י הִתְהַלֵּ֥ךְ לְפָנַ֖י[20] וֶֽהְיֵ֥ה תָמִֽים׃
(א) אני אל שדי - אני הוא שיש די באלהותי לכל בריה. לפיכך "התהלך לפני" ואהיה לך לאלוה ולפטרון. וכן כל מקום שהוא במקרא, פירושו, די יש לו. והכל לפי הענין:
התהלך לפני - כתרגומו: "פלח קדמי". הדבק בעבודתי:
והיה תמים - אף זה צווי אחר צווי. היה שלם, בכל ניסיונותיי. ולפי מדרשו: "התהלך לפני" במצוות מילה, ובדבר הזה תהיה תמים. שכל זמן שהערלה בך אתה בעל מום לפני. דבר אחר: "והיה תמים", עכשיו אתה חסר חמישה אברים: שתי עיניים, שתי אזניים, וראש הגויה. אוסיף לך אות על שמך ויהיו מנין אותיותיך מאתיים ארבעים ושמונה, כמנין אבריך:
ב וְאֶתְּנָ֥ה בְרִיתִ֖י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ וְאַרְבֶּ֥ה אֽוֹתְךָ֖ בִּמְאֹ֥ד מְאֹֽד׃
(ב) ואתנה בריתי - ברית של אהבה, וברית הארץ. להורישה לך, על ידי מצווה זו:
ג וַיִּפֹּ֥ל אַבְרָ֖ם עַל־פָּנָ֑יו וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֛וֹ אֱלֹהִ֖ים לֵאמֹֽר׃
(ג) ויפול אברם על פניו - ממורא השכינה. שעד שלא מל, לא היה בו כח לעמוד, ורוח הקודש ניצבת עליו. וזהו שנאמר בבלעם, (במדבר כד, ד) "נופל וגלוי עיניים". בברייתא דרבי אליעזר מצאתי כן:
ד אֲנִ֕י הִנֵּ֥ה בְרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וְהָיִ֕יתָ לְאַ֖ב הֲמ֥וֹן גּוֹיִֽם׃
ה וְלֹֽא־יִקָּרֵ֥א ע֛וֹד אֶת־שִׁמְךָ֖ אַבְרָ֑ם וְהָיָ֤ה שִׁמְךָ֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֛י אַב־הֲמ֥וֹן גּוֹיִ֖ם[21] נְתַתִּֽיךָ׃
(ה) כי אב המון גויים - לשון נוטריקון של שמו. ורי"ש שהייתה בו בתחילה. שלא היה אב אלא לארם שהוא מקומו, ועכשיו אב לכל העולם.[22] ואפילו רי"ש שהיתה בו מתחלה - לא זזה ממקומה. שאף יו"ד של שרי נתרעמה על השכינה, עד שנתוספה ליהושע. שנאמר, (במדבר יג טז) "ויקרא משה, להושע בן נון יהושע":
ו וְהִפְרֵתִ֤י אֹֽתְךָ֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וּנְתַתִּ֖יךָ לְגוֹיִ֑ם וּמְלָכִ֖ים מִמְּךָ֥ יֵצֵֽאוּ׃ {ס}
(ו) ונתתיך לגוים - ישראל ואדום. שהרי ישמעאל כבר היה לו, ולא היה מבשרו עליו: