בראשית פרק יח
א וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה בְּאֵֽלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א וְה֛וּא יֹשֵׁ֥ב פֶּֽתַח־הָאֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיּֽוֹם[1]׃
(א) וירא אליו - לבקר את החולה.[2] אמר רבי חמא בר חנינא, "יום שלישי למילתו היה, ובא הקב"ה ושאל בשלומו":
באלוני ממרא - הוא שנתן לו עצה על המילה, לפיכך נגלה עליו בחלקו[3]:
יֹשֵׁב - יָשַׁב כתיב. בקש לעמוד.[4] אמר לו הקב"ה שב, ואני אעמוד. ואתה, סימן לבניך. שעתיד אני להתייצב בעדת הדיינין, והן יושבין. שנאמר, (תהילים פב, א) "אלהים ניצב בעדת אל":
פתח האהל - לראות אם יש עובר ושב, ויכניסם בביתו:
כחום היום - הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה, שלא להטריחו באורחים.[5]לפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים, הביא המלאכים עליו בדמות אנשים[6]:
ב וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִ֖ים עָלָ֑יו וַיַּ֗רְא וַיָּ֤רָץ לִקְרָאתָם֙ מִפֶּ֣תַח הָאֹ֔הֶל וַיִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרְצָה׃
(ב) והנה שלשה אנשים[7] - אחד לבשר את שרה[8]. ואחד להפוך את סדום[9]. ואחד לרפאות את אברהם[10]. שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות. תדע לך. שכן כל הפרשה הוא מזכירן בלשון רבים: (פסוק ח) "ויאכלו". (פסוק ט) "ויאמרו אליו". ובבשורה נאמר, (פסוק י) "ויאמר שוב אשוב אליך". ובהפיכת סדום הוא אומר, (בראשית יט, כב) "כי לא אוכל לעשות דבר". (בראשית יט, כא), "לבלתי הפכי". ורפאל שריפא את אברהם, הלך משם להציל את לוט. הוא שנאמר, (בראשית יט, יז): "ויהי כהוציאם אותם החוצה, ויאמר המלט על נפשך". למדת, שהאחד היה מציל:[11]
נצבים עליו - לפניו. כמו, (במדבר ב, כ) "ועליו מטה מנשה". אבל לשון נקיה הוא כלפי המלאכים:
וירא - מהו וירא וירא שני פעמים? הראשון כמשמעו. והשני, לשון הבנה. נסתכל שהיו ניצבים במקום אחד, והבין שלא היו רוצים להטריחו. ואף על פי שיודעים היו שיצא לקראתם, עמדו במקומם לכבודו, ולהראותו שלא רצו להטריחו[12]. וקדם הוא ורץ לקראתם. בבבא מציעא, (פו, ב) כתיב, "נצבים עליו", וכתיב, "וירץ לקראתם"?. כד חזיוה דהוה שרי ואסר, פירשו הימנו. מיד, "וירץ לקראתם"[13]:
ג וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אַל־נָ֥א תַֽעֲבֹ֖ר מֵעַ֥ל עַבְדֶּֽךָ׃
(ג) ויאמר אדני אם נא וגו' - לגדול שבהם אמר. וקראם כולם אדונים. ולגדול אמר, "אל נא תעבור". וכיון שלא יעבור הוא, יעמדו חבריו עמו. ובלשון זה הוא חול. דבר אחר: קודש הוא. והיה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים[14]. ואף על פי שכתוב אחר, (פסוק ב) "וירץ לקראתם"? האמירה קודם לכן הייתה. ודרך המקראות לדבר כן. כמו שפירשתי אצל, (בראשית ו, ג) "לא ידון רוחי באדם". שנכתב אחר, (בראשית ה, לב) "ויולד נח". ואי אפשר לומר ואי אפשר לומר">, אלא אם כן קודם גזירת מאה עשרים שנה. ושתי הלשונות בבראשית רבה (מח י):
ד יֻקַּֽח־נָ֣א מְעַט־מַ֔יִם וְרַֽחֲצ֖וּ רַגְלֵיכֶ֑ם[15] וְהִֽשָּׁעֲנ֖וּ תַּ֥חַת הָעֵֽץ׃
(ד) יקח נא - על ידי שליח. והקב"ה שלם לבניו על ידי שליח.שנאמר, (במדבר כ יא), "וירם משה את ידו ויך את הסלע"[16]:
ורחצו רגליכם - כסבור שהם ערביים שמשתחווים לאבק רגליהם, והקפיד שלא להכניס עבודה זרה לביתו. אבל לוט שלא הקפיד, הקדים לינה לרחיצה. שנאמר, (בראשית יט, ב) "ולינו ורחצו רגליכם"[17]:
תחת העץ - תחת האילן:[18]
ה וְאֶקְחָ֨ה פַת־לֶ֜חֶם וְסַֽעֲד֤וּ לִבְּכֶם֙ אַחַ֣ר תַּֽעֲבֹ֔רוּ כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן עֲבַרְתֶּ֖ם עַֽל־עַבְדְּכֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֵּ֥ן תַּֽעֲשֶׂ֖ה[19] כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃
(ה) וסעדו לבכם - בתורה בנביאים ובכתובים מצינו, דְפִתָּא סעדתא דלבא. בתורה, "סעדו לבכם". בנביאים, (שופטים יט, ה) "סעד לבך פת לחם". בכתובים, (תהילים קד, טו) "ולחם לבב אנוש יסעד". אמר רבי חמא: "לבבכם" אין כתיב כאן, אלא "לבכם". מגיד שאין יצר הרע שולט במלאכים:[20]
אחר תעבורו - אחר כן תלכו:
כי על כן עברתם - כי הדבר הזה אני מבקש מכם, מאחר שעברתם עלי לכבודי:
כי על כן - כמו על אשר. וכן כל כי על כן שבמקרא: (לקמן יט, ח), "כי על כן באו בצל קורתי". (לקמן לג, י) "כי על כן ראיתי פניך". (לקמן לח, כו) "כי על כן לא נתתיה". (במדבר י, לא) "כי על כן ידעת חנותנו":
ו וַיְמַהֵ֧ר אַבְרָהָ֛ם הָאֹ֖הֱלָה אֶל־שָׂרָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מַֽהֲרִ֞י שְׁלֹ֤שׁ סְאִים֙ קֶ֣מַח סֹ֔לֶת ל֖וּשִׁי וַֽעֲשִׂ֥י עֻגֽוֹת׃
(ו) קמח סלת - "סלת", לעוגות. "קמח", לעמלן של טבחים, לכסות את הקדרה, ולשאוב את הזוהמא[21]:
ז וְאֶל־הַבָּקָ֖ר רָ֣ץ אַבְרָהָ֑ם וַיִּקַּ֨ח בֶּן־בָּקָ֜ר רַ֤ךְ וָטוֹב֙ וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הַנַּ֔עַר וַיְמַהֵ֖ר לַֽעֲשׂ֥וֹת אֹתֽוֹ׃
(ז) בן בקר רך וטוב - שלשה פרים היו[22]. כדי להאכילן שלוש לשונות בחרדל[23]:
אל הנער - זה ישמעאל, לחנכו במצות:
ח וַיִּקַּ֨ח חֶמְאָ֜ה וְחָלָ֗ב וּבֶן־הַבָּקָר֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֖ן לִפְנֵיהֶ֑ם וְהֽוּא־עֹמֵ֧ד עֲלֵיהֶ֛ם[24] תַּ֥חַת הָעֵ֖ץ וַיֹּאכֵֽלוּ׃
(ח) ויקח חמאה וגו' - ולחם לא הביא? לפי שפרסה שרה נידה. שחזר לה אורח כנשים אותו היום, ונטמאת העיסה[25]:
חמאה - שומן החלב, שקולטין מעל פניו:
ובן הבקר אשר עשה - אשר תקן. קמא קמא שתקן, אמטי ואייתי קמייהו[26]:
ויאכלו - נראו כמו שאכלו. מכאן שלא ישנה אדם מן המנהג:
ט וַיֹּֽאמְר֣וּ אֵׄלָ֔יׄוׄ אַיֵּ֖ה שָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּ֥ה בָאֹֽהֶל׃
(ט) ויאמרו אליו - נקוד על אי"ו שב"אליו". ותניא רבי שמעון בן אלעזר אומר, כל מקום שהכתב רבה על הנקודה, אתה דורש הכתב וכו'. וכאן הנקודה רבה על הכתב, אתה דורש הנקודה[27]. שאף לשרה שאלו איו אברהם? למדנו שישאל אדם באכסניא שלו, לאיש על האשה, ולאשה על האיש. בבבא מציעא (פז, א) אומרים, יודעים היו מלאכי השרת שרה אמנו היכן הייתה, אלא להודיע שצנועה הייתה, כדי לחבבה על בעלה. אמר רבי יוסי בר חנינא, כדי לשגר לה כוס של ברכה[28]:
הנה באהל - צנועה היא:
י וַיֹּ֗אמֶר שׁ֣וֹב אָשׁ֤וּב אֵלֶ֨יךָ֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה וְהִנֵּה־בֵ֖ן לְשָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וְשָׂרָ֥ה שֹׁמַ֛עַת פֶּ֥תַח הָאֹ֖הֶל וְה֥וּא אַֽחֲרָֽיו׃
(י) שוב אשוב - לא בשרו המלאך שישוב אליו[29]. אלא בשליחותו של מקום אמר לו[30]. כמו (טז, י) "ויאמר לה מלאך ה' הרבה ארבה", והוא אין בידו להרבות. אלא בשליחותו של מקום. אף כאן, בשליחותו של מקום אמר לו כן[31]. אלישע אמר לשונמית (מלכים ב' ד, טז): "למועד הזה כעת חיה את חובקת בן, ותאמר אל אדוני איש האלהים, אל תכזב בשפחתך"[32]. אותן המלאכים שבשרו את שרה אמרו, "למועד 'אשוב'”. אמר לה אלישע: "אותם המלאכים שהם חיים וקיימים לעולם אמרו "למועד 'אשוב'”. אבל אני בשר ודם שהיום חי, ומחר מת. בין חי ובין מת, 'למועד הזה וגו''":
כעת חיה - כעת הזאת לשנה הבאה. וּפֶסַח הָיָה, וּלְפֶסַח הַבָּא נוֹלַד יִצְחָק[33]. מדלא קרינן, "כְּעֵת" אלא כָּעֵת, "כעת חיה", כעת הזאת, שתהא חיה לכם, שתהיו כולכם שלימים וקיימים:
והוא אחריו - הפתח היה אחר המלאך:
יא וְאַבְרָהָ֤ם וְשָׂרָה֙ זְקֵנִ֔ים בָּאִ֖ים בַּיָּמִ֑ים חָדַל֙ לִֽהְי֣וֹת לְשָׂרָ֔ה אֹ֖רַח כַּנָּשִֽׁים׃
(יא) חדל להיות - פסק ממנה:
ארח כנשים - אורח נדות[34]:
יב וַתִּצְחַ֥ק שָׂרָ֖ה בְּקִרְבָּ֣הּ לֵאמֹ֑ר אַֽחֲרֵ֤י בְלֹתִי֙ הָֽיְתָה־לִּ֣י עֶדְנָ֔ה וַֽאדֹנִ֖י זָקֵֽן׃
(יב) בקרבה - מסתכלת במעיה ואמרה, אפשר הקרבים הללו טעונין ולד?! השדים הללו שצמקו מושכין חלב?! תנחומא (שופטים יח)[35]:
עדנה - צחצוח בשר. ולשון משנה, (מנחות פו א) "משיר את השער, ומעדן את הבשר". דבר אחר: לשון עידן. זמן וסת נדות[36]:
יג וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־אַבְרָהָ֑ם לָ֣מָּה זֶּה֩ צָֽחֲקָ֨ה שָׂרָ֜ה לֵאמֹ֗ר הַאַ֥ף אֻמְנָ֛ם אֵלֵ֖ד וַֽאֲנִ֥י זָקַֽנְתִּי׃
(יג) האף אמנם - הגם אמת אלד:
ואני זקנתי - שינה הכתוב מפני השלום. שהרי היא אמרה ואדוני זקן[37]:
יד הֲיִפָּלֵ֥א מֵֽיְהוָ֖ה דָּבָ֑ר לַמּוֹעֵ֞ד אָשׁ֥וּב אֵלֶ֛יךָ[38] כָּעֵ֥ת חַיָּ֖ה וּלְשָׂרָ֥ה בֵֽן׃
(יד) היפלא - כתרגומו: היתכסי. וכי שום דבר מופלא ומופרד ומכוסה ממני מלעשות כרצוני:
למועד - לאותו מועד המיוחד שקבעתי לך אתמול[39], "למועד הזה, בשנה האחרת"[40]: