- יכול לחזור בו
יכול לחזור בו - ובשלא נתן מעות:
משהחזיק בה - אינו יכול לחזור בו.
אינו יכול לחזור בו - ואפילו לא נתן מעות - שהקרקע נקנית בחזקה והמעות על זה מלוה:
דא"ל: חייתא דקטרי סברת וקבלת.
חייתא - שק מלא קשרים:
מאימתי הויא חזקה?
מכי דייש אמצרי.
מכי דייש אמצרי - מתקן גבולי השדה ומגביהם:
ואיכא דאמרי: אפילו באחריות נמי.
איכא דאמרי אפי' באחריות נמי - אע"ג דסוף סוף עליה הדר - אין יכול לחזור בו. שהמוכר מעכב עליו. ולא מצי אמר הוא: "הואיל וסופך לשלם לי מעותי, השתא דבידי אעכבם":
דאמר ליה: אחוי טרפך ואשלם לך.
דאמר ליה אחוי טרפך ואשלם לך - כשיעמידוך, ויזכו בדין, ויכתוב לך הדיין שטר טורף עלי, שבדין טרפוה ממך בשבילי - בא ואשלם לך. וכל כמה דלא עמדת בדין - איני ירא מהם:
איתמר: המוכר שדה לחבירו, ונמצאת שאינה שלו.
שאינה שלו - שלא היתה של מוכר, שהיתה גזולה בידו, והנגזל בא ומוציא מיד הלוקח:
רב אמר: יש לו, מעות
יש לו - ללוקח מן המוכר מעות:
[תוס] ויש לו, שבח.
ויש לו שבח - אם זה[1] השביח את הקרקע, בזבל או בגדר, קודם שהוציא נגזל מידו - גובה לוקח מן המוכר שבח. ואם תאמר, הנגזל יתן השבח, שהרי השיבו קרקע משובחת? כגון שגזלה משובחת, והכסיפה ביד הגזלן[2]:
ושמואל אמר: מעות - יש לו. שבח - אין לו.
שבח אין לו - לקמן מפרש טעמא:
בעו מיניה מרב הונא: פירש לו את השבח - מהו?
פירש לו את השבח - כשמכרה לו, התנה: אם יטרפוה מידך אשלם לך את השבח - מהו?:
טעמא דשמואל: משום דלא פירש שבחא, והכא הא פירש לה.
או דלמא, טעמיה דשמואל: כיון דלית ליה קרקע - מחזי כרבית.
כיון דלית ליה קרקע - הואיל ואין קרקע זו שלו, נמצא שאין כאן שום מכר, והמעות מלוה אצלו, וכשמשלם יותר ממה שנטל, מחזי כרבית:
א"ל: אין ולאו. ורפיא בידיה.
אין ולאו - תחילה אמר: אין. וחזר ואמר: לאו. רפוי היה הדבר בידו, שלא היה יודע טעמו של דבר יפה:
איתמר. אמר רב נחמן אמר שמואל: מעות - יש לו, שבח - אין לו. אע"פ שפירש לו את השבח.
מאי טעמא? כיון דקרקע אין לו, שכר מעותיו עומד ונוטל.
איתיביה רבא לרב נחמן: "אין מוציאין[3]:
לאכילת פירות[4],
לאכילת פירות כו' - מפרש להו לקמן:
ולשבח קרקעות,
למזון האשה והבנות - תנאי כתובה שמקבל עליו: "את תהא יתבא בביתי, ומיתזנא מנכסי". וכן הבנות: "בנן נוקבן דיהוו ליכי מינאי, אינון יהון יתבן בביתי, ומיתזנן מנכסי, עד דתלקחן לגוברין" - אין מוציאין לאחד מכל אלו מנכסים משועבדים:-
מנכסים משועבדים
מפני תיקון העולם - שאם אתה אומר: יטרפו לקוחות על כך - אין לך אדם שלוקח שדה מחבירו. דהא אין לך אדם שאין חוב זה מוטל עליו. ודבר שאין לו קצבה היא. ואכילת פירות, ושבח קרקעות - נמי דבר שאינו ידוע הוא. ואין הלקוחות יודעין להזהר בכך:
ממשעבדי הוא דלא מפקינן, הא מבני חורין מפקינן.
וקתני מיהא: "לשבח קרקעות"[5]?
מאי לאו, בלוקח מגזלן?
מאי לאו בלוקח שדה מגזלן - והשביחה, ובא נגזל וטרפה - חוזר לוקח וגובה קרן מן המוכר, אפילו מנכסים משועבדים, שמכר זה[6] אחר מכירה זו[7] דשטרו של זה[8] קודם[9]. שכתב בו אחריות [וא"כ חוזר הלוקח על המוכר ועל המשועבדים של המוכר. אבל בתד"ה ד"ה שעבוד צריך לימלך יד, א לעיל מבואר שכשגזל שדה ומכרו, יגבה ממשועבדים אפילו בלי אחריות כי הוי כשטר מלוה ואחריות ט"ס היא].
והשבח מנכסים בני חורין, ולא ממשועבדים. מפני תיקון העולם. שהשבח לא היה קצוב בשעת מכירה, כשקיבל עליו אחריות. אלמא אית ליה ללוקח שבח מגזלן:
לא. בבעל חוב.
לא בבעל חוב - שטרפה בעל חוב ממנו בשביל חובו. ולא גזולה היתה. דההיא ודאי אית ליה שבחא. דמכירה מעלייתא היא, כל זמן שלא טרפה ממנו. שאם פרע המוכר מעותיו לבע"ח, הרי הוא מסולק מן הלקוחות. הלכך כי משלם ליה יותר ממה שקיבל - השתא הוא דהדר זבין מיניה קרקע המכורה לו, ולא מחזי כשכר מעותיו:
אי בבעל חוב, אימא רישא: "אין מוציאין לאכילת פירות".
ואי בבעל חוב - בעל חוב מי אית ליה פירי?
לאכילת פירות - ס"ד, הא מיירי, בשדה שטרפוה מליאה פירות מיד הלוקח, וחוזר לוקח לגבות מן המוכר. ואי בשטרפה בעל חוב, מי אית ליה לבעל חוב פירות גמורין המחוברין בקרקע ואינן צריכין לקרקע כלום, שיכול לטורפן:
והאמר שמואל: "בעל חוב גובה את השבח".
גובה את השבח - וכל הקרקע טורף מיד הלוקח כמו שהיא משובחת ע"י הלוקח:
שבח אין, אבל פירות לא"?
אלא פשיטא - בגוזל ונגזל.
ומדרישא בגוזל ונגזל, [תוס] סיפא נמי בגוזל ונגזל?
מידי אריא? הא כדאיתא והא כדאיתא.
הא כדאיתא כו' - רישא בנגזל, וסיפא בבעל חוב. ולקמיה מותיב לה מרישא[10]:
והא לא תני הכי:[11] "לשבח קרקעות כיצד?
הרי שגזל שדה מחבירו, והרי היא יוצאה מתחת ידו
והרי היא יוצאה מתחת ידו - שבית דין מוציאין אותה מידו:
כשהוא גובה[12]
כשהוא גובה - לקמיה מפרש לה:
גובה את הקרן מנכסים משועבדים, ושבח גובה מנכסים בני חורין"
היכי דמי?
אילימא כדקתני?
אילימא כדקתני - שלא מכרה גזלן, ומידו היא יוצאה בדין:
גזלן ממאן גבי?
גזלן ממאן גבי - ממאן יש לו לגבות וכי מה נתן בה:
אלא לאו כגון שגזל שדה מחבירו ומכרה לאחר והשביחה
והשביחה - והרי היא בדין יוצאה מתחת ידו של לוקח אלמא אית ליה שבחא ללוקח מגזלן:
א"ל: לאו תרוצי קא מתרצת[13] - תריץ נמי בבעל חוב[14].
ת"ש: "לאכילת פירות כיצד[15]?
הרי שגזל שדה מחבירו, והרי היא יוצאה מתחת ידו - כשהוא גובה גובה את הקרן מנכסים משועבדים. ופירות גובה מנכסים בני חורין".
היכי דמי[16]?
אילימא כדקתני? - גזלן ממאן גבי?
אלא לאו כגון שגזל שדה מחבירו ומכרה לאחר והשביחה.
שגזל שדה מחבירו ומכרה לאחר והשביח - ונעשה פירות גמורין. ונגזל לוקחה עם פירותיה. [כשהפירות גמורים ואינם צריכים לקרקע, אז נקרא פירות, אבל כשעדיין צריכים לקרקע נקרא שבח וגם בע"ח גובה את השבח. עיין לקמן בגמרא טו, ב אם מגיע לכתפים אע"פ שצריכים לקרקע ] ואינו נותן אלא יציאה. דקאמר: "ארעאי אשבח". וקתני דלוקח חוזר וגובה מגזלן מן המחוררין[17]:
אמר רבא: הכא במאי עסקינן, כגון שגזל שדה מחבירו מלאה פירות, ואכל את הפירות, וחפר בה בורות שיחין ומערות[18]:
אמר רבא כו' - האי כשהוא גובה, לאו בלוקח קאמר. דבשלא מכרה עסקינן. ו"גובה את הקרן" דקאמר - בנגזל. וא"ת קרן אמאי גובה מנכסים משועבדים, הרי קרקע לפניו? כגון שחפר בה בורות, דאפחתה משוייה:
בא נגזל לגבות קרן - גובה מנכסים משועבדים.
בא נגזל לגבות פירות - גובה מנכסים בני חורין.
רבה בר רב הונא אמר: כגון
תוד"ה ויש לו שבח
ויש לו שבח. שהנגזל לוקח הקרקע עם השבח, ואינו משלם ללוקח רק היציאה. כדין: יורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות - דאם השבח יתר על היציאה - נותן לו את היציאה. ואותו שבח היתר - יקח הלוקח מן הגזלן.[19]
ומיירי שנגזלה ריקנית[20]:
תוד"ה ושמואל אמר מעות יש לו
ושמואל אמר מעות יש לו - אפילו קנאה שלא באחריות[21], כדפי' לעיל. [בד"ה שעבוד צריך לימלך יד, א][22]
וכן משמע[22] דמיירי[23] דומיא דהכיר בה שאינה שלו דלקמן. [טו, ב][25] דמיירי על כרחך[24] שלא באחריות, כדקאמר שמואל: "מעות מתנה". דאי[25] באחריות, אמאי מעות מתנה:[26]
תוד"ה סיפא נמי בגוזל כו
סיפא נמי בגוזל כו'[27]
מרישא עצמה[28] היה יכול להקשות[29], כדמקשה בסמוך[32]? אלא כמה שיכול להקשות משבח גופיה פריך:[30]
תוד"ה תריץ נמי בבעל חוב
תריץ נמי בבעל חוב. בפרק מי שמת (ב'ב דף קנז: ושם ד"ה גובה) רצה להוכיח:[31] דאקני -[32] קנה ומכר - משתעבד[33] - מהכא - דגבי בעל חוב שבח שלא היה בעין בשעת הלואה.
ודחי - ר"מ היא. דאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם[34].[35]
וא"ת. ולוכח משמואל: דאמר: [בגמרא] בעל חוב גובה את השבח. ושמואל גופיה הוא דבעי ליה התם[36]?
דלא מצי למימר, דשמואל נמי סבר כר"מ[37], ומבעי ליה אליבא דרבנן[38]?
דהא בפרק אע"פ (כתובות דף נט.) פסק שמואל כר' יוחנן הסנדלר: דלית ליה אדם מקנה כו'[39]?
וי"ל, דהא דאמר שמואל: בעל חוב גובה את השבח, היינו לפי המסקנא דהתם, דפשיט: דאקני קנה ומכר משתעבד אף לרבנן[40].
ואם תאמר. אדרבה, לוכח מהכא דלא משתעבד[41], מדלא טריף בע"ח ממשעבדי דטריף לוקח[42]?
דאין לומר, דאחר שטרף בע"ח קרקע מן הלוקח, קנה המוכר קרקעות ומכרן[43]?
דא"כ[44] גם השבח יגבה[45] מהנהו משעבדי? דגם השבח היה קצוב, כיון שכבר טרף הבעל חוב קודם שלקח זה הקרקע[46]?
וי"ל. דמיירי שזה הקרקע[47] עשאו המוכר לבעל חוב אפותיקי, ולכך גובה אותו בע"ח[48]. ואע"פ שיש שאר משעבדי [49]
אך קשה, אמאי דחיק לדחויי בפרק מי שמת: (ב"ב דף קנז: ושם) הא מני ר"מ היא - יעמיד כשעשאו אפותיקי, דאז בעל חוב גובה את השבח היתר על היציאה חנם, כדין יורד לתוך שדה חבירו[50], כדמשמע לקמן? [לקמן טו, ב][54]
או יעמיד בלוקח מן הגזלן, וכגון שיש לו קרקע? [לקמן טו, א ][51]
כדמתרץ לקמן בשמעתין:
קיז א ב ג מיי' פ"יט מהל' מכירה הלכה ב , סמג לאוין קט ועשין פב , טור ושו"ע חו"מ סי' רכו סעיף ה:
קיח ד מיי' פ"ט מהל' גזילה ואבידה הלכה ה , ומיי' פ"כא מהל' מלוה ולוה הלכה א , סמג עשין עג וסימן צד , טור ושו"ע חו"מ סי' שעג סעיף ב:
קיט ה מיי' פ"ט מהל' גזילה ואבידה הלכה ז , ומיי' פ"כא מהל' מלוה ולוה הלכה א , סמג שם , טור ושו"ע חו"מ סי' שעג סעיף א , וטור ושו"ע חו"מ סי' קטו סעיף א:
קכ ו מיי' פ"כא מהל' מלוה ולוה הלכה א , ומיי' פ"יח מהל' אישות הלכה יג , סמג עשין מח ,טור ושו"ע אה"ע סי' צג סעיף כא , וטור ושו"ע אה"ע סי' קיב סעיף ז:
קכא ז ח מיי' פ"כא מהל' מלוה ולוה הלכה א , סמ"ג עשין צד , טור ושו"ע חו"מ סי' קטו סעיף א:
קכב ט מיי' פ"ט מהל' גזילה ואבידה הלכה ו והלכה ז , סמג עשין עג , טור ושו"ע חו"מ סי' שעג סעיף א:
קכג י מיי' פ"ט מהל' גזילה ואבידה הלכה ח , טור ושו"ע חו"מ סי' שעג סעיף ב:
קכד כ מיי' פ"ט מהל' גזילה ואבידה הלכה ד , סמג שם , טור ושו"ע חו"מ סי' שעב סעיף א: