שנטלוה מסיקין.
שנטלוה מסיקין - אנסים עכו"ם נטלוה מן הגזלן, ומחמתו. ותנן בבבא קמא: (דף קטז:) "הגוזל שדה מחבירו ונטלוה מסיקין: אם מחמת הגזלן - חייב להעמיד לו שדה אחר". "והרי היא יוצאה מתחת ידו" דקתני - בנטילת מסיקין הוא:
בא נגזל לגבות קרן - גובה מנכסים משועבדים.
בא נגזל לגבות פירות - גובה מנכסים בני חורין.
רבא לא אמר כרבה בר רב הונא: "הרי היא יוצאה מתחת ידו", בדינא משמע.
בדינא משמע - הלכך, בהוצאת נגזל קאמר, "וגובה את הקרן" דקאמר - כשחפר בו בורות:
ורבה בר רב הונא לא אמר כרבא: "הרי היא יוצאה מתחת ידו", בעינא משמע.
בעינא משמע - כמו שהיתה, ולא שחפר בה בורות:
רב אשי אמר: לצדדין קתני.
כגון, שגזל שדה מחבירו מלאה פירות, ואכל את הפירות ומכר את השדה.
ומכר את השדה - "והרי היא יוצאה מתחת ידו" של לוקח, בדינא ובעינא:
בא לוקח לגבות קרן - גובה מנכסים משועבדים.
בא נגזל לגבות פירות - גובה מנכסים בני חורין.
בין לרבא בין לרבה בר רב הונא מלוה על פה הוא, בומלוה על פה אינו גובה מנכסים משועבדים?
בין לרבה בין לרבא - דמוקמי: גביית קרן מן הגזלן - בנגזל. הא מלוה על פה הוא, ולא טרפא ממשעבדי?:
הכא במאי עסקינן גכשעמד בדין והדר זבין.
כשעמד בדין - קודם שמכר נכסיו. וכיון דחייבוהו ב"ד, אית ליה קלא, והוה ליה כמלוה בשטר:
אי הכי פירות נמי[1]?
כשעמד בדין על הקרן ולא עמד בדין על הפירות[2].
ומאי פסקא?
מאי פסקא - בתמיה. פסקא תנא למלתיה, דהעומד בדין אינו עומד על הפירות:
סתמא דמילתא, כי תבע איניש - קרנא תבע ברישא.
וסבר שמואל לוקח מגזלן לית ליה שבחא?
והא א"ל שמואל לרב חיננא בר שילת:
רב חיננא בר שילת - סופר היה:
אמליך, וכתוב: "שופרא שבחא ופירי".
אמליך - כשאתה כותב שטר, המלך במוכר, אם יקבל עליו להגבות ללוקח, משפר נכסיו, קרנא ושבחא ופרי, אם יטרפוה ממנו:
במאי?
אי בבעל חוב - מי אית ליה פירי?
והאמר שמואל: "בעל חוב גובה את השבח": שבח אין אבל פירות לא.
אלא לאו בלוקח מגזלן[3].
אמר רב יוסף: הכא במאי עסקינן, כגון שיש לו קרקע.
כגון שיש לו קרקע - לגזלן זה. שמגבהו ללוקח קרקע[4] ולא מעות, דהשתא לא מחזי כרבית[5]:
א"ל אביי: וכי מותר ללות סאה בסאה במקום שיש לו קרקע?
אסור ללות סאה בסאה - שמא יוקרו חטין[6]:
א"ל: התם - הלואה.
בהלואה - שייך רבית טפי ממכר:
הכא - זביני[7].
איכא דאמרי אמר רב יוסף: הכא במאי עסקינן, כגון שקנו מידו.
שקנו מידו -[8] על השבח[9]. דהוה ליה מחויב משעת המכר, קודם שיש שכר המתנת מעות:
א"ל אביי: וכי מותר ללות סאה בסאה במקום שקנו מידו?
א"ל: התם - הלואה. והכא - זביני:
גופא. אמר שמואל: בעל חוב גובה את השבח.
אמר רבא: תדע.
תדע - דגובה[10]. ולא מצי לוקח למימר: "אנא אשבחי":
שכך כותב לו מוכר ללוקח:
שכך כותב לו מוכר ללוקח - באחריות שטר המכר:
"אנא איקום,
ואשפי
ואשפי - אשקיט. ודומה לו: "על הר נשפה", דמתרגם: "על טורא שליוא" (ישעיהו יג, ב):
ואדכי
ואדכי - אטהר מכל ערעור:
ואמריק
זביני אילין
אינון, ועמליהון, ושבחיהון
אינון ועמליהון ושבחיהון - וכיון דעל מוכר הדר, גבי שבחא - בעל חוב מלוקח, וחוזר הלוקח על המוכר:
ואיקום קדמך.
וצבי זבינא דנן, וקביל עלוהי".
א"ל רב חייא בר אבין לרבא: אלא מעתה, מתנה דלא כתיב ליה הכי
מתנה דלא כתיב ביה הכי - שאין אדם מקבל עליו אחריות, מה שהוא נותן:
ה"נ, דדלא טריף שבחא?
ה"נ - דאם נותן נכסיו במתנה, לא גבי בעל חוב שבחא, הואיל ולא הדר על הנותן:
וכי יפה כח מתנה ממכר?!
וכי יפה כח מתנה כו' - בתמיה:
א"ל: אין. יפה ויפה.
יפה ויפה - בדבר זה. דכיון דלא הדר גבי ליה[11] - לא מפסיד ליה[12] במידי דלא אפסדיה[13] לבעל חוב. דבשלמא גופה של קרקע, א"ל:[14] "אמאי (זבנתיה)[15]?" מאין אגבה חובי? אבל שבחא, א"ל[16]: "מאי אפסדתיך?":
אמר רב נחמן: הא מתניתא[17], מסייע ליה למר שמואל.
מסייע ליה למר שמואל - דבעל חוב גובה את השבח:
והונא חברין: מוקים לה במילי אחריני[18].
דתניא: המוכר שדה לחבירו, והרי היא יוצאה מתחת ידו[19]:
כשהוא גובה
כשהוא גובה - כשלוקח חוזר וגובה מן המוכר:
[את הקרן והשבח שלקחו הבע"ח ממנו. ובגמרא ע"ב מבואר שכשהחוב להבע"ח הוא בשווי של הקרקע עם השבח (וכאינו שוה יבואר בברייתא הבאה) אז לוקח הבע"ח כל השבח בחובו. וכיון שנטל הבע"ח מהלוקח, הקרקע וכל השבח, הרי הלוקח חוזר על הבעה"ב. וכיון שאליבא דר' נחמן זה שגובה מהלוקח הוא בע"ח יש מברייתא זו הוכחה לשמואל שבע"ח גובה את השבח, ואין הלוקח יכול לומר לו להבע"ח, הרי בשעה שהשבחתי לא היתה קרקע זו שלך, (עי' רש"י ד"ה בלוקח ) וא"כ תשלם לי כל השבח, ולך להלוה המוכר לקבל יתר חובך. לכן מברייתא זו יש הוכחה כשמואל שאין אנו אומרים כן אלא הבע"ח גובה כל הקרקע והשבח בחובו, והלוקח יחזור על המוכר]
גובה את הקרן מנכסים משועבדים. [שדבר שיש לו קצבה וכנ"ל יד, ב אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות משא"כ להקרן]
ושבח - גובה מנכסים בני חורין[20].
והונא חברין: מוקים לה במילי אחריני.
במילי אחריני - בדבר אחר:
בלוקח מגזלן.
בלוקח מגזלן - דנגזל ודאי טריף שבחא[21]. דאמר ליה[22]: "ארעאי אשבח"[23]. אבל בעל חוב, כל כמה דלא טרפה לה[24], לאו דידיה[25] הוא, וברשותא דלוקח אשבח[26]:
תניא אידך: "המוכר שדה לחבירו והשביחה, ובא בעל חוב וטרפה[27].
כשהוא[28] גובה[29] - אם השבח יותר על היציאה[30]
על הוצאה - שהוציא הלוקח בשבחה[31]:
נוטל את השבח מבעל הקרקע[32].
נוטל - הלוקח:
את השבח מבעל הקרקע -[33] מה שעודף על היציאה. דאמר ליה[34]: "פרעתי את חובך":
והיציאה, מבעל חוב.
ואם היציאה יתירה על השבח - אין לו אלא הוצאה שיעור שבח מבעל חוב".
אין לו - ללוקח, אלא מן היציאה שהוציא בה. פורע לו[35] שיעור שבח, והשאר מפסיד:
והא[36], שמואל במאי מוקים לה?
זאי בלוקח מגזלן
אי בלוקח מגזלן - האי בע"ח, היינו נגזל:
קשיא רישא.
קשיא רישא - דקתני: "נוטל את השבח מבעל הקרקע[37]":
דאמר שמואל: [לעיל יד, ב] לוקח מגזלן לית ליה שבחא[38]?
אי בבעל חוב - קשיא רישא וסיפא[39]?
קשיא רישא וסיפא - דקתני: בע"ח נותן את היציאה. ולשמואל בעל חוב גובה השבח ואינו נותן כלום:
דאמר שמואל: בעל חוב גובה את השבח[40]?
איבעית אימא[41]. בלוקח מגזלן
- כגון שיש לו קרקע[42].
איבעית אימא[45] בבעל חוב - ולא קשיא[46].
כאן[47], בשבח
תוד"ה כשעמד בדין על הקרן ולא על הפירות
כשעמד בדין על הקרן ולא על הפירות[48].
תימה, אם כן מאי: [קאמר שם ברישא של הברייתא, שהטעם שאינו גובה ממשועבדים הוא] "מפני תיקון העולם"[49] הלא בדין לא גבי - דמלוה על פה לא גבי ממשעבדי?[50]
ויש לומר דאי לאו מפני תיקון העולם, הוה אמינא הואיל ועמד בדין על הקרן יש קול גם לפירות[51]:
תוד"ה כגון שקנו מידו
כגון שקנו מידו[52].
וא"ת. א"כ אמאי קאמר[53]: "אמליך", הלא סתם קנין לכתיבה עומד[54]?
וי"ל. ה"מ[55] כגון שהקנה לו דבר שהוא בעין, דכיון דיפה כחו לעשות קנין[56] - רוצה שיכתבו לו[57]:
תוד"ה בעל חוב גובה את השבח
בעל חוב גובה את השבח[58].
נראה, דגבי[59] אפי' מן השבח שהשביחו יתומים[60]. אע"פ שאין להם על מי לחזור[61], והוה ליה כמתנה[62], דאמרינן לקמן דלא גבי [בע"ח] שבחא[63] - מ"מ[64] גובה מהן.
משום דכרעיה דאבוהון נינהו[65].
כדמוכח בפרק יש בכור (בכורות דף נב. ושם) דתנן: [שם נב, א] אין הבכור נוטל פי שנים בראוי כבמוחזק[66]., ולא בשבח[67].
ולא האשה בכתובתה, ולא הבנות במזונותיהן[68].
ופריך בגמרא [שם] והאמר שמואל בעל חוב גובה את השבח[69]?
ומשני: מקולי כתובה שנו כאן[70].
ומזון בנות נמי[71] - תנאי כתובה ככתובה דמי[72].
והתם משבח יתומים מיירי[73].
דאי משבח לקוחות - אם כן מאי אריא דלא טרפי בנות משבח, והלא מגוף הקרקע נמי לא טרפי. דאין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים. [לעיל יד, ב]
אלא ודאי בשבח יתומים מיירי.
ודוקא כתובת אשה ומזונות דקילי, לא גבו משבח, אבל שאר בע"ח - גבי[74].
ורש"י פירש התם: "מזון הבנות", כגון נשא אשה ופסק לזון בתה ה' שנים.
ולפירושו אין ראיה[75] - דמצי מיירי בשבח לקוחות[76].
אך לא נהירא[77] דלא שייך בהו[78] תנאי כתובה[79].
והא דאמר בהמקבל (לקמן דף קי.) יתומים אומרים: "אנו השבחנו", ואין השבח שלך - משמע דלא גבי משבח יתומים?
התם מיירי: כשעשה אפותיקי, ואומרים: "אנו השבחנו" ותן לנו היציאה כדין יורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות[80].
וכן מוקי התם במסקנא כשעשאה אפותיקי:
תוד"ה תדע שכך כתב כו
תדע שכך כתב כו'[81].
אין לפרש - דהכי מוכח דבע"ח גובה את השבח - דבשביל דבע"ח גובה את השבח[82] כותב מוכר ללוקח שישלם לו את השבח[83] - דא"כ[84] מאי פריך: "מתנה[85] דלא כתיב בה[86] הכי נמי דלא טריף שבח?[87]" והלא אין תלוי גביית הבע"ח בכתיבת המוכר[88]?
אלא יש לומר[89]: מדמשלם מוכר ללוקח את השבח[90] אין לחוש אם יגבהו בעל חוב[91] ממנו[92] - דאין הלוקח מפסיד כל כך[93].
וא"ת ומאי ראיה היא[94]? דלמא[95] מיירי בלוקח מגזלן[96] - דנגזל ודאי אית ליה שבחא[97]?
וי"ל. דאי בלוקח מן הגזלן איירי, הוה ליה למכתב נמי: "ופיריהון"[98]. אלא מיירי בבעל חוב דלית ליה פירי[99].
אי נמי. מדקאמר: "ועמליהון", היינו הוצאה, "ושבחיהון", היינו השבח היתר על היציאה.
ואי בנגזל - הא נגזל גופיה יהיב ליה [להלוקח] יציאה. [ולא המוכר] כדין יורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות[100]:
קכה א מיי' פ"ט מהל' גזילה ואבידה הלכה בוהלכה ג , סמג עשין עג , טור ושו"ע חו"מ סי' שעב סעיף א:
קכו ב מיי' פ"יא מהל' מלוה ולוה הלכה ד , סמ"ג עשין צד , טור ושו"ע חו"מ סי' לט סעיף א , וטור ושו"ע חו"מ סי' קיא סעיף א:
קכז ג מיי' פ"ט מהל' גזילה ואבידה הלכה ד , סמג עשין עג , טור ושו"ע חו"מ סי' שעב סעיף א וסעיף ב:
קכח ד מיי' פ"כא מהל' מלוה ולוה הלכה ג , סמ"ג עשין צה , טור ושו"ע חו"מ סי' קטו סעיף ג:
קכט ה מיי' פ"כא מהל' מלוה ולוה הלכה א , טור ושו"ע חו"מ סי' קטו סעיף א:
קל ו ז מיי' פ"ט מהל' גזילה ואבידה הלכה ו , סמג עשין עג , טור ושו"ע חו"מ סי' שעג סעיף א וע"ש וברי"ף: